יוה"כ שחבירו וכו'. ר"ל היינו השעיר הפנימי שהוא חבירו של שעיר המשתלח משא"כ שעיר החיצון שפיר נאכל כדאיתא מנחות צ"ט א' אבל חטאת הנכנס דמה לפנים טעון שריפה כמבואר בתורה ועיין פסחים פ"ג א' וזבחים מ"ג א' ומ"ז ב' ופ"ב א' ועיין ביומא ס"ז ב' ועוד בדוכתי טובי.
שעירי ע"ז וכו'. הכל כנ"ל ומבואר בתורה ויקרא ופרשת שלח לך יעו"ש.
הבא על וכו'. עיין זבחים מ"ג א' ומ"ז ב'.
שתים ליחיד וכו'. הנה שתים ליחיד הוא פר כהן משיח הבא על כל המצות ופר כה"ג ביו"כ. ושלש דציבור הם שעירי ע"ז ושעיר יוה"כ הפנימי ופר העלם דבר של בי"ד. ובהיות כן יש לתמוה על מש"כ הראב"ד וז"ל א"א נראה שהוא מונה שעירת יחיד בכלל שעירים הנשרפים וכ"כ רבינו נסים ז"ל והדבר זר מאד שקראו לשעירה שעיר ועוד לא מצינו לה מן התורה שתהא נשרפת אלא שתהא נאכלת כשאר חטאות של יחיד ושעירים הנשרפים שאמרו במשנה מפני שמביאין בע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט ושעיר לבי"ד עכ"ל והנה כבר הרגישו מרן והלח"מ שלפי נוסחתינו ברבינו אין מקום להשגת הראב"ד. והנה טעם רבינו נסים לפי הנראה מבואר משום דבכל מקום נקט שעירי ע"ז בלשון רבים וע"כ היינו שעיר ע"ז דשל יחיד נמי ואין לומר משום דכל שבט מייתי שעיר להכי נקט בלשון רבים דא"כ גם פר הו"ל למיתני בלשון רבים דכל שבט ושבט מייתו פר. אבל באמת זה אינו דעיין יומא נ"א דמייירי התם בשל ציבור לחוד ומ"מ נקט התם שעירי ע"ז בלשון רבים ופר בלשון יחיד ועיי"ש בתוס' ד"ה חטאת וכו' יעו"ש היטיב ומרבינו מבואר בהדיא בהלכה ט"ו דכל חטאת יחיד נאכלת לבר מן פר כהן משיח ופר יוה"כ וג"כ מבואר מהתם דכל חטאת יחיד נקבה לבד מן שלש שתים פרים הנ"ל ושעיר נשיא ואם איתא דס"ל כרבינו נסים הא איכא נמי שעיר ע"ז דיחיד אלא ודאי ברור דלא ס"ל כר"נ.