שמל ואח"כ וכו'. זבים פ"ב בתוספתא.
עכו"ם שראה וכו'. נזיר ס"ו א' זבים שם ובתוספתא שם ומיירי בנתגייר כשהוא מהול דאל"כ הא כתב בתחלה דבמל תולין לו כל זמן שמצטער ובחנם הגיה עליו הראב"ד וכ"כ מרן. והנה רבינו כתב בפירוש המשניות דהטעם דבעכו"ם אין תולין הזוב בשכבת זרע משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין אנו חוששין למה שראה בתחלה יעו"ש וע"כ הטעם דהא דראה ש"ז מתחלה אין אנו תולין דהזוב נמשך ממה שקדם רק כאלו הוי דבר חדש נולד כעת והא דתלינן זוב בש"ז הוא מטעם גזה"כ וכדפי' שם השיטה מקובצת בשם הרא"ש שם בנזיר ובעכו"ם לא שייך זה ועיין בר"ש בזבים שם ומש"כ רבינו לעיל הלכה ג' דהטעם שראייה של זוב מחמת הש"ז הוא אולי י"ל דה"ק דמגזה"כ תלינן הזוב בקרי ודחוק הוא אבל יותר נראה לומר כי דעת רבינו הוא כיון שאין הטעם דתלינן הזוב בקרי מחמת חולשא רק שהטעם שתלינן שמחמת הש"ז הוא לכן בישראל שש"ז טמא תלינן בזה הזוב משא"כ בעכו"ם דהוי כקטן שנולד דמי לכן לא תלינן בש"ז והש"ס דפריך בנזיר לא הוי רק משום דתלי רב פפא במידי דחולשא ולכן שפיר פריך ליה א"כ עכו"ם נמי אבל לפי המסקנא דלא הוי הטעם משום חולשא רק מטעמא אחרינא ומשום דתלינן שהזוב מחמת ש"ז היא לכן נשתנה עכו"ם מישראל וכ"ז פשוט לפענ"ד ומיושב מה שהקש' הלח"מ בהלכה ג' (ויותר מיושב זה לפי גירסת הגר"א ופירושו בסוגיא דנזיר שם בזבים יעו"ש היטב) וראיתי לקצר בזה.
קטן אין וכו'. שם בתוספתא ומכאן משמע דמראה הוא מראה אשה ולא כפי' רש"י דבעינן מראה שד או מראה של פחד עיי"ש בנזיר ס"ה ב' ועוד משמע ממה דאיתא בזבים שם ראה עד שלא הרהר וכו' ואם אמנם זה יש ליישב בדוחק לרש"י אבל מכאן משמע טפי כרבינו ואולי די"ל לרש"י דהכא מיירי בקטן כ"כ שאין בו דעת ליפחד.