אינה מביאה וכו'. עיין כריתות ז' ב' ח' א' ובנזיר ס"ד ב' ובתוספתא פ"א דכריתות ובתו"כ תזריע פ"ג ועיין לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ט יעו"ש.
תוך מלאת וכו'. שם ושם וכן מבואר מכל המקומות שציינתי לעיל בד"ה הקודם.
הביאה על וכו'. ע"ז השיג הראב"ד וכמש"כ הלח"מ והקרבן אהרן שם ומה שכתב מרן בשם המ"ע יעו"ש כבר תמה עליו הלח"מ ואני תמה עוד דהא לא מצינו שלא תביא בתוך מלאת השני על הראשון שהיא לאחר מלאת והתם בכריתות י' א' מיירי שילדה השנייה בתוך המלאת של הראשונה והנה לר' יהודה דס"ל דשנייה כמאן דליתא דמי א"כ לאחר שנגמר המלאת דראשונה לא מיקרי כלל תוך מלאת אבל לרבנן דאזלי בתר בתרא א"כ לא מיקרי כלל לאחר מלאת רק הו"ל כאילו הביאה תוך מלאת אבל אם ילדה ושלמו לה ימי מלאת ושוב ילדה אחר המלאת מנין לנו שלא תביא בתוך מלאת של שני קרבן על הראשונה דהוי לאחר מלאת ובאמת תמהתי על הלח"מ והקרבן אהרן שהשיגו על מרן מטעם דהתם מיירי בערב פסח יעו"ש והא בלא"ה לא מוכח מהתם מידי משום דהתם אזלינן בתר בתרא וא"כ קמא כמאן דליתנה דמי וכיון שהוא בתוך מלאת של בתרא הוי כמו שאין כאן רק לידה אחת שהיא השנייה והרי הביא תוך מלאת לה דודאי לא יצא ומתוך זה לא הבנתי ג"כ מה שכתב שם הק"א להביא ראיה לרבינו מהא דנזיר ס"ד ב' יעו"ש דבאמת אין משם שום ראיה. ואפ"ל דכוונת הק"א להביא ראיה מהא דנזיר דתביא מיעוטא היא ולא ריבוייא וא"כ כמו שבש"ס דריש מיעוטא לענין הא דהתם כן ה"נ דרשינן בתו"כ מיעוטא ולא ריבוייא למילתיה דאינו מביא על הוולדות הראשונים כן נראה לענ"ד לפרש דבריו שלא יהיו מוקשים כ"כ. וראיתי בספר נר תמיד שכתב ליישב דברי רבינו לפי שיטת רש"י שם דלרבי יהודה יהבינן לה ימי טוהר לשני רק לענין קרבן פטור על שני א"כ מאי פריך שם ולרבא דס"ל דמחוסר כפרה דזב כזב דמי וכו' הא מ"מ י"ל דמוקי לה כרב חסדא וא"כ יום מ"א לראשון דהוא ארבעים לשני יכולה להביא קרבן על הראשון מאי אמרת דהוי תוך מלאת לשני הא על שני ל"צ קרבן וא"כ תיכף כשבא לילה מותרת לאכול הפסח אלא ודאי דהעיקר כרבינו דאין יכולה להביא קרבן ביום ארבעים לשני דהוא מ"א לראשון משום דהוי תוך מלאת לשני ובתוך מלאת א"א להביא קרבן על הראשון יעו"ש היטב ודבר חכמה הוא. וראיתי לאחד שכתב דרבינו מיירי דאם ילדה בתוך מלאת של ראשון דאין לה להביא קרבן על הראשון בתוך ימי מלאת של האחרון וכרבנן דר' יהודה יעו"ש אך כבר הכה על קדקד סברא זו בקרבן אהרן שם יעו"ש.
עברו ימים וכו'. הנה במצורע פשוט כן עיין נזיר מ"ד ב' דמצורע מביא ביום ט' וע"ע ספרי נשא פיסקא כ"ח וכ"ט יעו"ש היטב ובתמורה י"ד א' יעו"ש וכ"מ בשבת נ"ה ב' וביומא ט' ב' וכן משמע עוד מהא דכריתות ז' ב' דאינו דוחה שבת יעו"ש וע"כ משום דאין זמנו קבוע וכן משמע עוד מהא דלקמן הלכה י' וכן מהא דהלכה י"ב וכן משמע עוד מכמה דוכתי ועיין בתו"כ מצורע פ"ב ופ"ה ופ"ט ומדרש רבה נשא פ"י יעו"ש היטב דמבואר הכי בהדיא וכ"ז פשוט וברור והתימה על מרן שלא העיר מקורו.
שלא הקריבו וכו'. תו"כ תזריע פ"ג ומצורע פ"ג.
העולה
והאשם וכו'. כ"מ בתו"כ דמצורע שם ועיין בהלכות נזירות פ"ו הי"ב ופ"י ה"ח ועיין נזיר י"ח ב' מחלוקת בזה אם האשם מעכב או לא ושם כ"ח ב' מ"ה א' מ"ו ב' מ"ז א' זבחים נ"ה א' מנחות ה' א' שם מבואר דבנזיר אף באחד סגי והא דמשמע בפסחים נ"ט א' דאשם מעכב י"ל משום דהתם קאי לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דאיהו ס"ל דגם בנזיר מעכב וכ"ש במצורע וע"ע בערכין י"א א' ולפ"ז תימה על מרן שמחק מלת והאשם ועיין בפ"י דנזירות בלח"מ שם מה שכתב בזה (ועיין מש"כ מרן ולח"מ על הא דפריך בנזיר ס' א' והאיכא אשם וכו' דע כי ברש"י מבואר שם דאשם מעכב יעו"ש ועיי"ש בתוס' נ"ה ב' ד"ה ומדקדק וכו' יעו"ש (ואל זה הדבור כיון שם הלח"מ) אבל בנדה ע' א' משמע דהאשם מעכב דאל"כ מאי קושיא לא יביא האשם דאינו מעכב אבל י"ל דשם פריך דמשמע כי עביד כעני מתוקן הכל ודוחק כיון דהוא מייתי מספק ולתקוני גברא פשיטא דל"צ להביא רק מה שמעכב וכדומיא דהתם בנזיר וצ"ע בזה.
וע"ע לעיל פ"ג מהל' שגגות שכתב רבינו וז"ל כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר עכ"ל ומשמע דאשם מצורע מעכב הכפרה ועיין נזיר י"ח ב' יעו"ש היטב דזה הלשון דרבינו לוקח משם וכ"ה במדרש רבה נשא פ"י יעו"ש היטב (ועיין ירושלמי פ"ח דנזיר ה"ב יעו"ש היטב) ואולי ס"ל לרבינו לחלק בין ודאי מצורע לספק מצורע דבספק מצורע אין האשם מעכב ובודאי מעכב ואולי יש להעמיס זה בדברי הירושלמי דנזיר הנ"ל יעו"ש היטב והבן והטעם משום שבמצורע ודאי יכול להביא אשם לכן מעכב משא"כ בספק מצורע משום דלא יכול להביא לכן אינו מעכב והוא כסברת התוס' דנזיר דמחלק בין ר"ש לרבנן מטעם זה וכנ"ל ועיין לקמן פ"ה ה"י דשם ג"כ ס"ל לרבינו דאין האשם מעכב ומטעם דהוי ספק שמא כבר קרב קרבנותיו ומדחי הש"ס דנדה מהלכה יעו"ש ובלח"מ. זהו מה שרציתי לבאר כעת בעזר ה'.
במעשה הקרבנות וכו'. לעיל פי"ד ה"י יעו"ש.
ממחוסרי כפרה שאין וכו'. נדרים ל"ה ב'.