שיש עליה וכו'. ב"ב קס"ו א' כריתות ח' א' פ"ד דטהרות מי"ג ובתו"כ שם בתזריע פ"ג.
וכן הדין וכו'. דהכל חד טעמא להו ופשוט וברור.
חמש לידות וכו'. עיין השגת הראב"ד והנה עיין בתוס' ב"ב שם שהביאו בשם ר"ת דגרסינן והשאר עליה חובה וכ"ה בתו"כ שם לפנינו (אבל מתוס' מוכח שם דגרסינן שם בתו"כ ואין השאר עליה חובה יעו"ש) ויכול להיות שכן היה גירסת רבינו ודבריו פשוטים וברורים כי באמת לשיטת הראב"ד יקשו כל הנך קושיות מה שהעירו הראשונים והאחרונים ושיטת התוס' בכריתות שם ד"ה נכנס כו' מבואר כראב"ד (שוב מצאתי מזה בלח"מ סוף הלכות אלו יעו"ש היטב והתימה עליו שלא הזכיר דעת התוס' יעו"ש היטב).
לידות ספק וכו'. ח' א' בכריתות ודע דלפנינו שם איתא וז"ל חמש לידות ודאי חמש זיבות ספק או חמש לידות ודאי וחמש לידות ספק והנה ברישא נקט דהוודאות היו לידה והספיקות היו זיבה ובסיפא נקט דהוודאות וכן הספיקות היו הכל מלידה ויש לעיין בזה מה נשתנה הרישא מסיפא והוגה שם על הגליון בשם ר"י ברלין דצ"ל ברישא חמש זיבות ודאי וא"כ ברישא מיירי מזיבה ובסיפא מיירי מלידה והכל חד הוא. ואמנם הב"ח הגיה בסיפא שצ"ל או חמש זיבות ודאי וחמש לידות ספק יעו"ש ולפ"ז ג"כ נכון דהרישא מיירי מלידה וזיבה וכן הסיפא מיירי בהכי. והנה קשה לי על גירסא הראשונה כיון דהרישא מיירי רק בזיבה והסיפא מיירי רק בלידה א"כ אמאי צריך קרבן על הספיקות לבד הא די לה שתביא על הודאי ובזה נפטרו הספיקות וכמו דאיתא שם של ספק אם יש ודאי ביניהן תאמר על הודאי ותיפטר ועיי"ש בתוספתא פ"א לכן נ"ל דגירסת הב"ח הוא עיקר דבין רישא ובין סיפא מיירי דהוודאות היו ממין אחר והספיקות ממין אחר ולידות וזיבות אינן נפטרים בקרבן אחד כמבואר בתוספתא שם ובתו"כ פ"ב ואי לזאת לפענ"ד נראה להגיה כן בדברי רבינו ג"כ היו עליה חמש זיבות ודאות וחמש לידות ספק וכו' וכשיטת הב"ח והבן היטב.
על הודאי וכו'. וא"צ לומר על האחרונה שבהן וכר"ע ועיי"ש בתוספתא (ויש להגיה שם קצת).