מע"ש ונאכלות וכו'. פסחים מ"ז א' מנחות ק' ב' ערכין ח' ב'.
שהם חמץ וכו'. כ"ה בפרשת אמור ועיין סוכה נ"ה ב' ושבועות ט"ו ב' ומנחות נ"ב ב' נ"ח א' וע"ע תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב והנה מתוך זה תמהו גדולי אחרונים על מש"כ רש"י במנחות צ"ה ב' בד"ה במקום זריזין וכו' דהתינח על לחה"פ אבל בשתי הלחם מאי איכא למימר ועיין לעיל פ"ה ה"ז שם ציינתי היטיב בתירוצים הנדברים מזה. והיה נ"ל לתרץ באופן אחר קצת דהנה בשבת י"ט ב' איתא דאין נותנין חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניו מבעו"י ומיבעיא ליה שם בש"ס כ' א' ומסקינן דהיינו כדי שיקרמו פניה התחתון המדובקים בתנור יעו"ש ומההיא שעתא ואילך חשיב כנאפה וכמש"כ התוס' במנחות נ"ז ב' ד"ה ושמעינן וכו' ועיי"ש בתוס' בשבת דמייתי מירושלמי דלחה"פ לענין לקרות לחם לא סגי עד שיקרום פניה העליון יעו"ש ומסתמא ה"ה לענין שתי הלחם וא"כ י"ל דלענין קידוש תנור בעינן שפיר בלחה"פ ושתי הלחם ומ"מ לא דחי שבת די"ל דמערב שבת נותנין לתנור עד שיקרום פניו התחתון ולא העליון וזה מהני שלמחר יוכל ליתן בתנור דלענין שבת כבר נאפה מאתמול ולענין קידוש תנור עדיין לא נתקדש עד למחר שיקרום פניה העליון ומבואר מדברי התוס' דמנחות שם דמשעה שנקרם פניו העליון לא בא לידי חימוץ יעו"ש דמשמע אבל קודם לכן שפיר בא לידי חימוץ וא"כ י"ל בשתי הלחם שפיר דנאפות מבפנים דבעי קידוש תנור ומ"מ אינו נפסל בלינה לפי שרידהו מהתנור קודם שנקרמו פניו העליון ואי משום שיחמוץ מה בכך הא מצותן בחמץ משא"כ בלחה"פ אי רודן בתחלה הא אתי לידי חימוץ ואי משהן עד שיקרמו פניו העליונים הא איפסילו בלינה ולכן שפיר הוצרך לתרוצי דלא משום קידוש תנור בעי פנים רק משום דבעי במקום זריזין וכן מצאתי בס' קטן עלים למבחן שמו יכונה. רק מה שצל"ע דהא משמע מתוס' מנחות דקרימת התנור שמועיל לענין אפיית שבת מועיל נמי לענין חימוץ שלא יחמיץ וזה יש ליישב קצת דכוונת התוס' דמכ"ש ילפינן דהוי אפייה גמורה דאם שמועיל התם קרימת פנים התחתון לענין שבת כ"ש שמועיל קרימת פנים העליון אבל לפירש"י שם בשבת דקרימת פנים העליון הוא ממהר לקרום טפי יעו"ש א"כ לכאורה לא שייך זה אמנם עיי"ש בחי' לשבת ויש ליישב יעו"ש היטיב ולא רציתי להאריך בזה עוד כי כבר הארכתי בפ"ה מזה.
שאור ממקום וכו'. עיין לעיל פ"ט מהל' מעשה הקרבנות הי"ח יעו"ש.
ומרובעות הן. כ"מ קצת במנחות צ"ו א' והובא לקמן הלכה י' ועיין לעיל פ"ו ה"ט.