בהם ספק וכו'. שם ס"ט ב' ועיין מש"כ לעיל ס"ק ט'.
לא יביא וכו'. עיין לעיל פ"ז ה"כ יעו"ש.
שלש סאין וכו'. מנחות ע"ו ב'.
ושפין אותן וכו'. עיין לעיל פ"ה ה"ו אבל בעומר לא היה שיפה ובעיטה ואולי לפי שהיה מן השעורין או משום שהיה לח.
בשנים עשרה וכו'. שם במנחות ע"ו ב' ובתוספתא שם פ"ח.
כמו שביארנו. לעיל פ"ז הי"ב. אבל יש לעיין דבשלמא בעומר היה המירוח ביד הקדש דהקצירה היה בידי הקדש אבל שתי הלחם לא מצינו שיהיה הקצירה בידי הקדש וא"כ היה המירוח בידי הדיוט ולמה פטור מן המעשרות ובאמת במשנה ובש"ס לא נמצא כן לפי מיעוט בקיאותי אבל י"ל שרגילים היו שהיה להם שדה מיוחדת משל הקדש בשביל שתי הלחם והכי משמע קצת במנחות ס"ד ב' סוטה מ"ב ב' ב"ק פ"ב ב' (ועיין בירושלמי שקלים פ"ה ה"א דלא משמע כן דהוא גורס מעשה ובא עומר מגגות צריפין ומבקעת עין סוכר יעו"ש היטיב) וע"ע ב"מ קי"ח א' דמשמע כן דבשביעית היו שומרי ספיחין בשביל שתי הלחם יעו"ש היטיב וכ"ה בתוספתא דמנחות פ"י יעו"ש (וע"ע בתוס' מנחות פ"ה א' ד"ה אין מביאין וכו'. יעו"ש מש"כ על הא דחיטי ברזיים וכו' וי"ל דקאי על שתי הלחם יעו"ש היטיב ולפ"ז מיושב היטיב מה שנדחקו בזה) ועדיין יש להתיישב בזה.