אינם מעכבין וכו'. כ"ה במנחות מ"ט א' ופירושו דאם הקריב המוספין קודם התמידין בדיעבד עלתה להם א"נ דאם לא היה להם מוספין ליום זה ותמידין ליום מחר והקריב מוספין היום ולא היה להם תמידין למחר עלו להם המוספין לרצון וכמש"כ רבינו בסוף הסעי'.
המוספין מעכבין וכו'. היינו שאם לא היה לו כדי למוספין היום ותמידין למחר ולא הקריב היום מוספין. למחר ג"כ עלו להם התמידין דלמחר וכמש"כ רבינו לקמן בהלכה זו דהרשות בידם לעשות כמו שירצו אבל אם לא היה להם על יום אחד תמידין ומוספין כל צרכן בוודאי יקריב תמידין והמוספין ידחו דהתמידין מיקרי תדיר ומקודש לגבי מוספין כדאיתא שם בש"ס ועיי"ש מ"ה א' תוס' ד"ה ומניין וכו'.
המוספין מעכבין וכו'. לדעתי הכוונה על שהיו שני מוספין ביום אחד כמו שבת ור"ח או שבת ויו"ט או שבת ויוה"כ אזי אם עבר והקריב אף שלא כדין כגון שהקריב של ר"ח או של יו"ט ולא של שבת מ"מ עלתה להם כן נראה לענ"ד בזה ולפ"ז מיושב מש"כ התוס' יו"ט שם וז"ל אי מיירי בעכובא בעלמא ולאו בקדימה לאו כללא דשל חג מעכבין דכמשפט משפטם כתיב בהו כמש"כ בריש פרקין משמא דגמרא ולא ידעתי למה השמיט זה הרמב"ם בפ"ח מהל' תמידין וא"נ מיירי בקדימה של חג נמי אינן בכלל מה"ט גופא דכמשפט כתיב לכך קריבין על הסדר כדאיתא בש"ס זבחים צ' א' ופסקה הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין עכ"ל. ולפי מש"כ לק"מ דלא מיירי במוסף אחד שאין קרבנותיו מעכבין זה על זה רק מיירי בשני מיני מוספין וכמש"כ ובלא"ה לק"מ דאם נימא דמיירי במוסף אחד ולהקדים מ"מ הא דבחג כמשפט כתיב בהו היינו למצוה אבל לעכב מנין ואע"ג דלעיל במנחות מ"ד ב' ילפינן מכמשפט לעכוב שם י"ל דמשום למצוה לא צריך דהא ממילא ידעינן דמצוה לאצרוכי כולם ועל כרחך כמשפט אתי לעכוב אבל כאן דאי לאו קרא דכמשפט הו"א דשל חטאת תקדום כמו בכל דוכתי וקמ"ל קרא דכמשפט לאקדומי כסדרן אבל אכתי לעכוב מנ"ל וא"כ י"ל דכאן מיירי לאקדומי ובדיעבד וע"ד תמידין אינן מעכבין את המוספין דשנינן דמיירי בעבר והקריב מוספין ראשונה ואח"כ תמידין דבדיעבד אינו מעכב ועוד אי"ה יבואר לפנינו. ומש"כ רבינו שלא מצאו אלא ששה כבשים וכו' דווקא שלא מצאו אלא ששה אבל אם מצאו כלם מעכבין זה את זה כמבואר במנחות מ"ה א' ועיי"ש תוס' ד"ה ומניין וכו'.
המועדות והשבתות וכו'. עיי"ש מ"ד ב' ומ"ה א' וכבר דברתי מזה בס"ק נ' יעו"ש היטיב. אמנם מה שיש לעיין בזה למה לא ביאר רבינו כי בחג מעכבין כמבואר שם מ"ד ב' וכמש"כ בס"ק נ"ה בשם התוס' יו"ט ועיין בתוספתא דמנחות פ"ו דאיתא שם פרים אלים וכבשים מעכבין זה את זה ר' יהודה אומר פרים אין מעכבין זה את זה מפני שמתמעטין בחג אבל אלים וכבשים מעכבין זה את זה עכ"ל והובא זה בסוכה מ"ז א' ואף ר"י לא פליג רק בפרים אבל באלים וכבשים מודה דמעכב ואף דבספרי שהובא בתוס' מ"ד ב' ד"ה אלא וכו' מבואר דאינו מעכב י"ל היינו דווקא מין על שאינו מינו אבל במינו גופיה לא שמענו מאן דפליג והנה לפי מש"כ לעיל בהי"ז ד"ה אינם מעכבין דאיכא למימר ג"כ איפכא דמין על שאינו מינו מעכב דבעינן כל המינין לעכובא אבל במין אחד מספרם אינו מעכב היה ניחא קצת אבל גם זה לא יתכן כי מהתוספתא ומש"ס סוכה הנ"ל מוכח דבחג המספר מעכב והבן. וצע"ג בזה.
בטל קרבנו. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ז.
הדבר שקול וכו'. כ"ה במנחות מ"ט א' פשיטות דר"ח ואף דאביי דחי לה מ"מ לא שבקינן מידי דפשיטא ליה לר"ח בשביל ספיקא דאביי וע"ע שם בש"ס דרצה למיפשט איפכא ודחי לה ובלא"ה כיון דלא איפשיטא לכן שניהם שוים ועיין מה שאכתוב אי"ה לקמן פ"ט.