1
ואם נשחטו כולן וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שכתב וז"ל א"א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והיה לו לומר אבל הן עצמן דתורת כהנים מעכבין זה את זה מ"ט הויה כתיב בהו עכ"ל ועיין במרן ולח"מ מש"כ בזה. ולענ"ד נראה כי גם רבינו מפרש פשט הסוגייא כמש"כ רש"י דקאי על הלחם ושני כבשים דהכי מורה לשון ופשט הסוגייא רק דרבינו גמר לה מהתם כמו דהתם אינו מעכב ומ"מ אם שחטן מעכב ה"נ הכא ואע"ג דשבעת הכבשים ושני האלים והפר אינו מעכב את הלחם אף היכא דהוקבעו בשחיטה כמבואר התם מ"ו ב' י"ל דשאני הכא משום דגלי קרא והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וכו' כמו דאיתא התם מ"ה ב' ועיי"ש מ"ו ב' תוס' ד"ה ומ"ש וכו' אך י"ל דרבינו מפרש התם דקאי אליבא דבן ננס יעו"ש היטיב וס"ל לרבינו דכל היכא דלא מעכבי מ"מ היכא דהוקבעו בשחיטה אה"נ דמעכבי וצע"ק בזה.