מעכבות זו וכו'. מנחות כ"ז א' תוספתא שם פ"ה אבל כבש העומר אין מעכב את העומר ואין העומר מעכב את הכבש כדאיתא בתו"כ פרשת אמור פי"א פרשה י' ובתוספתא שם פ"ו יעו"ש היטיב.
מת א' וכו'. תוספתא פ"ה והא דאיתא לקמן הלכה ט"ו דאם אבדו כבשים יאבד הלחם היינו דווקא באבדו שניהם ולא באבד אחד מהן.
מעכבין
את וכו'. עיין מ"ה ב' ובתוספתא פ"ו ובתו"כ אמור פי"ג והטעם שפסק רבינו כר"ע עיין במרן מש"כ בזה וע"ע בלח"מ מש"כ בזה ויש להביא ראיה להלח"מ ממש"כ התוס' ביומא ד' ב' ד"ה מסייע וכו' ועיין ליקוטי מרדכי על ס' הכריתות אות ת"מ מש"כ בזה. וע"ע מנחות מ"ה ב' משמע דר"ה כר"ע ס"ל יעו"ש וע"ע שם ע"ד ב' שם משמע ג"כ דהלכה כר"ע יעו"ש היטיב שוב מצאתי כן בתוס' יו"ט ועיי"ש בתוס' חדשים ודבריו מגומגמין. ודע דבתוספתא איתא דאם אין לחם כיצד יעשו יניפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה יעו"ש ורבינו לא הביא זה ואולי רבינו מפרש דקאי על לחם בלא כבשים וכצ"ל והכבשים אינם מעכבים את הלחם כיצד יעשו יניפו וכו' וזהו הברייתא המובאת מ"ו ב' והובא כאן.
ודע דיש לי בכאן מקום עיון קצת דהתוס' כתב במנחות מ"ה ב' בד"ה קרבו וכו' וז"ל ואור"ת דהיינו טעמא דכתיב כי תבאו אל הארץ ור"ע לטעמיה דכי תבאו לאו דוקא אבל ר"ש כר"י ספ"ק דקדושין דביאה לאחר ישיבה ומבואר מכאן דדעת התוס' דר"ע ס"ל דשתי הלחם באין אפי' מחו"ל יעו"ש היטיב וזה צ"ע לכאורה דבמנחות שם פ"ג ב' איתא עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דשתי הלחם ועומר מארץ אין מחו"ל לא משמע דגם ר"ע מודה לזה דהוא פליג התם אחדש וצ"ל דלא קאי אדר"ע ודחוק ועוד תמיה אני על הרמב"ן שכתב בפרשת אמור דאפי' למ"ד העומר בא מחו"ל מודה בשתי הלחם שאינן באין אלא מן הארץ יעו"ש והא כאן מבואר דדעת ר"ע דשתי הלחם בא מחו"ל הן אמת די"ל דהרמב"ן ס"ל דר"ע מודה דשתי הלחם לא היו קרבין במדבר דמודה בשתי הלחם דאינו בא כי אם מא"י וכן משמע קצת מרש"י שם מ"ה ב' דס"ל לר"ע כר"ט ולא ס"ל כתוס' ודברי התוס' לכאורה יש לעיין בהם גם מש"כ בריש דבריהם דשם צ"ה מוכח דהיו מקריבין העומר במדבר יעו"ש לא ידעתי לזה מקום וצע"ג בזה.
הונפו עם וכו'. הראב"ד השיג ע"ז ועיין במרן מש"כ ע"ז יעו"ש היטיב ועיין תוספתא פ"ה דאם נשחטו הכבשים שלא לשמן דיביא שני כבשים אחרים ללחם יעו"ש והיינו כמ"ד דאין תנופה זוקק וכ"כ המפרש לשם יעו"ש היטיב ואולי כיון שלא הובאת תוספתא זו למיפשט מינה בעיין לכן האי דתוספתא לאו דסמכא איהי וכמש"כ הראשונים בכמה דוכתי אבל יותר נ"ל לומר דגם דעת רבינו דלכתחלה הוא דלא יביא זה הלחם וצריך להביא לחם אחר אבל אם הביא אותו לחם ה"נ דיצא. וצ"ע.