על
ארבע וכו'. כ"ז מבואר במנחות מ"ח א' והנה עיין בלח"מ שהרבה להקשות ע"ז יעו"ש היטיב. והנה לכאורה י"ל דרבינו קאי בשיטת התוס' דיומא נ"ו א' ד"ה דר"מ ובגיטין כ"ה ב' ד"ה דר"מ ועוד בדוכתי טובי דהיכא דמברר דבריו אית ליה שפיר ברירה ולכן בתחלה קודם דמסיק דמתנה דיוקדשו שתים מתוך ארבע שפיר הי' קשה אמנם לבסוף דמסיק דמתנה כן מתחלה א"כ יש ברירה והא דכתבו התוס' במנחות ע"ח ב' ד"ה ליקדשו וכו' דתורם י"א מכל מין היינו ע"כ אליבא דר' יוחנן דאיהו לא ס"ל הך חילוקא וכמש"כ התוס' שם ושם אבל רבינו י"ל דס"ל שפיר הך חילוקא א"כ לק"מ אך לפ"ז יש לעיין מהא דכתב רבינו בפ"ז מהל' מעשר ה"א דגם במתנה דבריו מ"מ אין ברירה בדאורייתא יעו"ש היטיב אבל י"ל כאידך תירוץ דתוס' דבמקום שעומד להתברר בוודאי אית ליה ברירה יעו"ש היטיב וכ"כ עוד התוס' בעירובין ל"ז א' ד"ה ר"י ור"ש וכו' יעו"ש היטיב ובכל המקומות הנ"ל הכא נמי עומד להתברר שע"כ יניף שתים מהם ויבורר מי הוא הקדוש וא"כ שפיר אית כאן ברירה ויש לעיין בזה.
ועוד נ"ל לומר בדעת רבינו דהוא ס"ל דספק השקול הוא מדרבנן ורק באיקבע איסורא הוא מדאורייתא והיינו דווקא היכא שהיה האיסור ברור מקודם לכן אבל הכא בנידן דידן שקודם השחיטה לא נאסר מידי ורק בשחיטה נתקדשו שתי חלות ולא ידעינן איזו ולא א"א להתברר איסורו (עיין כריתות י"ח א') ולא הוי רק מדרבנן ובדרבנן שפיר אמרינן יש ברירה אך יש לעיין דלקמן פ"ח מהל' שגגות ה"ח פסק כמ"ד דאיקבע איסורא יעו"ש וא"כ גם כאן איקבע איסורא ואולי יש לחלק בין איקבע איסורא היכא שהיה אסור מתחלה ובין שנתחדש האיסור אחר התערובות וע"ד שכתבו התוס' בתמורה ל' א' ד"ה ואידך וכו' יעו"ש וצ"ע בזה. שוב נתתי אל לבי להפוסקים דיבש ביבש דאם ההיתר יותר גדול מן האיסור בטל ברוב יעו"ש עיין ביו"ד סי' ק"ט בש"ך שם וא"כ יש ספק דילמא החולין יותר גדול ובטל ההקדש ברוב מאי אמרת דילמא האיסור יותר גדול א"כ הוי ספק השקול ולרבינו הוי מדרבנן וזה לא מיקבע איסורא מיקרי (ועיין בבית יצחק שער הקבוע סי' מ"ח) אבל בכ"ז צ"ע רב ולא כתבתי אלא לעורר את לב המעיין. רק לפי"ז יש לעיין ולמה לי לפרוקינהו בפנים הא איפשר להוציאן לחוץ וליפריקינהו כיון דכבר איתברר מי הוא הקדוש ואולי ס"ל דכ"ז שלא פדה אותם אכתי לא נתברר דאולי יניף גם אותם וצע"ג בזה.
והנה בסברתי הנ"ל שכתבתי דדילמא החולין הם גדולות יש לשדות ביה נרגא דהא י"ל דדילמא הקדשים הן גדולות ואפילו אם אינן גדולות דילמא הוי מחצה על מחצה ועיין תוס' עירובין ה' ב' ד"ה וספק וכו' וחולין כ"ח ב' ד"ה לפי וכו' ובכורות י"ז ב' ד"ה איפשר וכו' וצע"ג בזה.