שבעה טפחים וכו'. מנחות צ"ו א'.
וגובהה וכו'. עיין לעיל פ"ה ה"ט.
בעודם חיים וכו'. מנחות ס"א א' ושם מ"ו א' ב' ועיי"ש בתוספתא פ"ז ותו"כ אמור פי"ג.
יצא. עיין מרן ז"ל ועיין בתוספתא פ"ז דמשמע שם דמניף כל אחד ואחד לבדו יעו"ש ועיי"ש דכהן אחר מניח תחת ידו של כהן זה ומניף.
חזה ושוק וכו'. שם ס"ב א' כחכמים ועיי"ש בתוספתא דאיתא שם וז"ל חזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם נאכל לכהנים ויותרת הכבד ואליה וחזה ושוק ונותנה לכהן אחר ומניח ידו תחת ידו של כהן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתו וחזה ושוק נאכל לכהנים והשאר קרב לאישים עכ"ל ואין לדברים הללו שום הבנה לכאורה וכבר תמהתי ע"ז פ"ט בהל' מעשה הקרבנות ה"ט ד"ה הזרוע יעו"ש היטיב ונ"ל כי ט"ס הוא ומקומו אחר הא דאמר כיצד מניף שתי הלחם וכו' וקאי על זבחי שלמי ציבור וקאמר דמניפן כמות שהן חיין ועכשו מפרש הנפתן כשהן שחוטין וקאמר דמניף החזה והשוק וכצ"ל חזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם נאכל לכהנים ויותרת הכבד ואליה קרב לאישים וקאי זה על שלמי תודה ואיל נזיר ושוב מתחיל לענין אחר וקאי על זבחי שלמי ציבור לאחר שחיטתן וקאמר שמניף חזה ושוק (ועם יותרת הכבד ואליה כמו בשלמי יחיד דגמרינן משלמי יחיד כדכתיב זבחי שלמיהם כדאיתא שם ס"ב ב' ובתו"כ צו פט"ז יעו"ש) וע"ז קאי הא דאמר וחזה ושוק ונותנה לכהן אחר ומניח ידו תחת ידו של כהן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתו וחזה ושוק נאכל לכהנים והשאר היינו יותרת הכבד והאליה קרב לאישים כן נראה לענ"ד בזה ומי שיפרש יותר טוב יטול שכרו מבעל הגמול.
בצד ב' וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ה ה"ב ד"ה בצד כל יעו"ש ועיין בלח"מ דקאי נמי ארישא יעו"ש היטיב ויש לעיין קצת מהא דאיתא לעיל פ"ט מהל' מעשה הקרבנות ה"ט דשם משמע דבשחוטין הלחם מלמעלה יעו"ש.
שתי ידיו וכו'. כ"ה במנחות ס"א ב' מדכתיב ידיו תביאנה ולעיל פ"ט מהל' מעשה הקרבנות ה"ו שכתב וכהן מניח ידו תחת יד הבעלים וכו' צ"ל מניח ידיו תחת יד הבעלים וכ"ה שם הלכה ט' יעו"ש.
במזרח במקום וכו'. עיין לעיל שם ובפ"ז הי"ב יעו"ש.
מוליך ומביא וכו'. שם בהל' מעשה הקרבנות ובפ"ה מהל' אלו.
יצא. עיין מרן. ונ"ל דקאי על חזה ושוק של כל כבש אבל החזה והשוק עם הלחם י"ל דאם הניפן אחד אחד לא יצא עיין מנחות פ"א א' ויש לעיין בזה די"ל דכוונת רש"י משום דלכתחלה א"א למינפינהו יחד לכן א"א לתקן ואדרבה מדברי רש"י דשם משמע דדווקא אהא קפדינן דליהוי תנופה בעזרה אבל דווקא שיהיה ביחד י"ל לא קפדינן עלה דאל"כ לא הוה קשה מידי שם דהיכי יניף כיון דלא ידוע עם איזה חזה ושוק יניף אם מזה הבהמה או עם האחר יעו"ש היטיב ודו"ק ומשם יש להוכיח דאם הניף הלחם לבד והחזה והשוק לבד יצא וצ"ע בזה.
ושאר הבשר וכו'. עיין לעיל פ"ט מהל' מעשה הקרבנות ה"ד.
שתי החלות וכו'. דהכבשים מתירין את הלחם ואינו ניתר רק אחר זריקת דם הכבשים עיין מנחות מ"ז א' ושם מ"ה ב' ויתבאר אי"ה פי"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"ח יעו"ש.
כה"ג א' וכו'. עיין סוכה נ"ה ב' ועיין לעיל פ"ד הי"ד ופ"ה ה"ג יעו"ש היטיב.
אותו היום וכו'. מרן לא הערה מקורו. ועיין שבועות ט"ו ב' ופסחים מ"ז א' ומנחות י"ג ב' ט"ו א' ט"ז ב' ק' ב' ערכין ח' ב' דשם מבואר דשתי הלחם אין נאכלין רק ליום אחד וממילא אין נאכלין רק עד חצי לילה כדלעיל פ"י מהל' מעשה הקרבנות ה"ח יעו"ש ועיין תוספתא זבחים פ"ו ותוספתא דמנחות פ"ג ופ"ה יעו"ש ומדין הכבשים כבר מבואר זמן אכילתן שם פ"י ה"ז יעו"ש.