היין למנסך וכו'. רבינו כתב זה דמיירי בכל כהן אף כהן הדיוט נמי וכן מש"כ לעיל במשנה בא לו להקיף את המזבח וכו' מיירי בכל כהן ומפרש הסוגיא דזבחים ס"ד א' דה"ק התם אם בא להקיף את המזבח אז אינו נוטל בידיו כלום רק כשמגיע לקרן דרומית מערבית אז נותנין לו היין ומנסך אבל כשאינו רוצה להקיף אז נוטל היין בידו והולך לשמאלו לקרן מערבית דרומית ומנסך שם ועיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש היטיב אבל רש"י כתב שם בזבחים דדווקא כהן גדול היה מקיף לפי שהיה עובד כל מה שירצה ולכן אם בא על המזבח מקטיר ג"כ והיה מקיף המזבח והיה מנסך אבל שאר הכהנים לא היו זוכין כל אחד עבודתו רק מה שזוכה ע"י פייס לכן לא היה עושה עבודה אחרת זולת ניסוך לבד ולכן היה עולה והיין בידו והלך תיכף לקרן דרומית מערבית יעו"ש היטיב ועיין ברע"ב בתמיד שם שכתב קצת על דרך זה ונמצא שלדבריהם אחר לא היה רשאי להקיף ולכן היה נוטל בידו. והגר"א כתב שם בתמיד ודווקא כה"ג אבל אחר שבא להקיף לנסכים מקיף לשמאל כדאמרינן בזבחים עיי"ש אבל כה"ג לא היה חושש שאחרים נותנין כדאמרינן כאן נתנו לו יין וכו' עכ"ל ונמצא לפי"ז דלכן לא היה אחר מקיף לפי שהיה נושא בידו משא"כ כה"ג שהיו אחרים נותנים לו לכן הותר לו להקיף והבן ההבדל שיש בינו לבינם וע"ע לעיל הלכה א' במל"מ יעו"ש היטיב. ועיין בבאר שבע כאן ומבואר מדבריו דגם לכהן הדיוט היה נותנים לו יין לנסך יעו"ש היטיב והוא תמוה לכאורה.
חצוצרות בידן וכו'. ובמשנה הגי' שתי חצוצרות של כסף ועיין בתוס' זבחים ס"ח א' בד"ה כשהוא וכו' ובתוס' יו"ט שם וע"ע בתוס' ע"ז מ"ז א' ד"ה קרניה וכו' ובקינים שם.
ותקעו והריעו וכו'. כ"ה במ"ג פ"ז דתמיד ועיין לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ה מש"כ בזה.