את שני וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"ט ד"ה מרובעת וד"ה סידור הקנים יעו"ש היטיב.
ניסוך היין וכו'. עיין לח"מ ומל"מ ועיין בירושלמי יומא פ"ב ה"ב בשיירי קרבן ד"ה חביתין וכו' יעו"ש היטיב.
כך עושין וכו'. עיין מל"מ שהקשה מהא דאיתא ביומא ל"א ב' ל"ד א' דבבקר היתה הקטורת בין דם לאברים ובין הערבים היתה הקטורת בין איברים לנסכים יעו"ש היטיב ולענ"ד אפשר ליתן טעם לזה דהאי קודם לנסכים ע"כ מנחת נסכים כדאיתא שם ל"ד א' והנה בבקר היה הפסק בין קטרת לאיברים בהטבת שתי נרות אבל בערב שהיו הנרות מאוחר לכלם כדאיתא בפסחים נ"ט א' וש"נ א"כ היו הנרות מאוחר לקטורת ולא נשאר אחר הקטורת רק מנחת נסכים וחביתין ונסכים והקטר איברים היה כשר כל הלילה כדאיתא בסי' ל"ח סעיף ב' ואע"פ שלכתחלה אין מאחרין אותה כדאיתא שם סעיף ג' מ"מ כיון דאינו מעכב א"כ לא קבע לו רבינו כאן זמן והנה סמך על הדינים שכתב כ"א במקומו. וי"ל עוד אולי סמך על מאי דאיתא ביומא ע' א' ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכ"כ לקמן בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ב יעו"ש ופ"ד שם ה"ב ובפ"א מהל' קרבן פסח ה"ב יוע"ש היטיב ועדיין יש לעיין בזה.
ממזבח החיצון וכו'. אבל תרוה"ד ממזבח הפנימי ודישון המנורה היה ג"כ בערב כ"ה דעת רבינו ועיין מש"כ לעיל פ"ד ה"ח יעו"ש.
כמו
שבארנו. לעיל פ"ד ה"ח ועיין לעיל פ"ג.
והנה כשאני עומד על הפרק אמרתי להעיר בפיוט הסליחה המתחלת תפלה תקח בסילוק ער"ה שם מבואר כל סדר התמיד ואמרתי להעיר בזה איזה הערות ויען כי מיוסד הוא על תשר"ק אמרתי לציין באותות איש על דגלו.
באות ש כתוב כאלו זכו תרום מזבח ובאות ר כתוב בבית עולמים לעושי חביתים ומשמע קצת דהעמידו לעשות חביתים אחר תרומת המזבח ובאמת זה אינו דהעמדת עושי חביתים היה קודם תרומת הדשן כמבואר בתמיד פ"א משנה ג' ד' אמנם י"ל דלאו קודם עשיית חביתים היה תרומת הדשן רק הפייס דתרוה"ד היה קודם העמדת עושי חביתין ובאמת משמע כן שם במשנה ב' וזה שלא כדמשמע מדברי רבינו כאן בהלכה א'.
באות ק כעין איברים ועכול פדרים. היינו הא דאיתא בפ"ב מ"א ולעיל בפ"ב הי"ג: באות צ כמעלה אפר ע"ג תפוח שם מ"ב וברבינו שם: באות פ כסודרי חזית כלפי מזרח. שם משנה ד' וברבינו שם הלכה ז': באות ע כשרת כשר שתי מערכות. שם מ"ה ושם הלכה ח' ובפרק זה הלכה א': באות ס כמו בעזרה לפייס רוגשים. שם פ"ג מ"א: באות ג ברק השחר זכות שבחברון. שם מ"ב: באות מ ממונה מזרז להביא טלה מלשכת טלאים בבקור מופלא ובאות ל לכוס של זהב ישלח להשקות בבקרו שנית לאור האבוקות. שם מ"ג ד' ועיין לעיל פ"א ה"ט וכאן הלכה א': באות כ כזכה בתמיד וזכה אחיו מושכו והולך לבית מטבחיים. שם משנה ה' וכאן הלכה א': באות י ידי שחיטתו זבוח יחדול עדי יפתח שער הגדול. שם מ"ז וכאן הלכה א': ובאות ט טרוד עד שחי פתוח כיון שתי מפתחות לפתחו כיון שם משנה ו': באות ח ונשמע קולו בבקעת ירחו. שם מ"ח: באות ז ביד ורגל כיצחק בהר מור. שם פ"ד מ"א ועיין לעיל פ"א ה"י ומש"כ שם: באות ו שחר ואמש למול השמש. שם ולעיל פ"ד הי"א: באות ה הרמות שתים לארבע יתרום למזרח צפון ולמערב דרום דמי שירים יסוד הדרום וטעון הפשט וכליל למרום. שם במשנה ולעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ו: באות ג גלל הנתיחה מרובה בדבור שתיקה יפה ואימת צבור. שם מ"ב וכאן הלכה ג'. באות ב בתשעה קרב בצירוף זכים חביתים סלת ויין הנסכים. עיין יומא כ"ו ב' אך צ"ע למה הקדים חביתים לסולת ועיין לעיל פ"ד ה"ו וע"ע פ"ו מהל' מעשה הקרבנות הי"ז: באות א אזי ים כבש מלחום ובאו בלשכת הגזית שמע יקראו. תמיד ספ"ד וכאן הלכות ג' ד'.
באות מ מברכים במינוי ברכה אחת עשרת הדברות מוסיף בנחת. פ"ה מ"א וכאן הלכה ד': באות א אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם ברכה נהנים. שם ושם: באות י יבררו חדשים לפייס קטרת. שם מ"ב ולעיל פ"ד ה"ז וכאן הלכה ד': באות ר רביעי פייס ביחד נקבע להעלות לגב המרובע שם: באות ב בקול מגריפה מרובים אמרים. שם משנה ו' וכאן הלכה ה'. עוד שם. וקולה נשמע בעיר התמרים שם בתמיד פ"ג ל' ב': ר רגילים לקולה לוים וכהנים לשיר והשתחויה היות מזומנים. שם בפ"ו מ"ו וכאן הלכה ה': באות ב במעלות אולם עלות במרוצה מדשן פנימי טני נטל ויצא. פ"ו מ"א ולעיל פ"ג ה"ז: באות י ידשן מנורה וכבה יערכו והכוז נטל ונחץ לדרכו. שם ולעיל פ"ג הי"ז. ודע כי יש להעיר למה לא כתב כאן מהטבת החמש נרות והוא אזיל בשיטת דמסכת תמיד דאזלא אליבא דאבא שאול ולא כרבינו דפסק כחכמים: באות י ירד זוכה בשולי מחתה לגחלי האש ושתה ואתא. שם משנה ב' ולעיל פ"ג ה"ז: באות צ צבור הקטורת פנימה חוץ לו. שם מ"ג ולעיל פ"ג ה"ח: באות ח חרדים לפרוש בעת הקטרה. שם ולעיל פ"ג ה"ג וה"ט: באות ק קבועות הי' למול הפרצות בהשתחואות. מדות פ"ב מ"ג: באות ח חגורי חרב כתב ולא בכינוי מברכין אחת. פ"ז דתמיד מ"ב וכאן הלכה ה': באות ז זמן הגדול לחלקו כובש סגן מימינו עלות בכבש. שם מ"ג ולעיל פ"ה מהל' כלי המקדש הי"ג: באות ק קרבים אצלו ולו מגישים נתתים לסמוך לזרוק לאישים. שם ושם: באות ו ואז בשיתין נסכים כסדר וסגן עומד ומניף בסודר. שם וכאן הלכות ו' ז' הכל כמבואר עד סופו. ומש"כ שם עוד וז"ל עסוק בשני לעתות ערב באחד עשר זכות בו מחזרים שנים בידם שני גזרים. זה מבואר ביומא כ"ו ב' ולעיל פ"ב ה"ג יעו"ש.