ואפייתן
בפנים וכו'. משנה מנחות צ"ה ב' ומסיק שם בש"ס בקושייא דכיון דתנור מקדש ואמטו להכי בעינן אפייתן בפנים וא"כ יפסלו בלינה ואמאי אין דוחין את השבת יעו"ש היטיב וכתבו התוס' דתברא מי ששנה זו לא שנה זו יעו"ש היטיב וא"כ קשה על רבינו ז"ל דפסק כאותה משנה גם יש לעיין כיון דרבינו ס"ל דמדת יבש נתקדשה וכמש"כ רבינו לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ט וא"כ אמאי ס"ל דלישתן ועריכתן היה בחוץ הא בפנים הו"ל להיות וכן הקשה הלח"מ וכן יש להקשות אמש"כ לקמן בפ"ח ה"ז לענין שתי הלחם יעו"ש היטיב אמנם רבינו כ' שם בפי' המשניות וז"ל הסבה שמחמתה מותר ללוש מנחה חוץ לעזרה ולא יהא מותר לאפות אלא בעזרה לא נתבארה בגמרא רק נתקשה למה הוצרכו לאפות בעזרה ולא הוצרכו ללוש עכ"ל ומשמע דהדין דין אמת רק דלא ידעינן הטעם בזה אבל בלינה דלמה לא פסלה כיון דנתקדשו בתנור יש לעיין בזה.
והנה בשתי הלחם י"ל דלא נתקדשו בקדושת התנור דשחיטת הכבשים הוא דמקדשי לה כדאיתא לקמן פי"ז מהל' פסולי המוקדשין הי"ח ועיין במנחות ט"ז ב' א"ל מי סברת לחם בתנור קדוש שחיטת כבשים מקדשי ליה יעו"ש היטיב דרבא ס"ל הכי אבל יש לעיין קצת דהא רבי גופיה דס"ל דשחיטת כבשים מקדשי ללחם ומ"מ ס"ל במנחות ע"ב ב' דתנור מקדש ליה ליפסל בלינה יעו"ש היטיב ואע"ג דלענין יוצא לא מיפסל עד שישחוט הכבשים מ"מ יש לחלק בין לינה ליוצא עיין תוס' סוכה נ' א' בד"ה ואי מייתי וכו' ובזבחים כ' ב' בד"ה יציאה וכו' ובמנחות ט' א' ד"ה ר"ל וכו' והא דמייתו התם ראיה מנסכים דבלא זבח משנתקדשו בכלי פסולים בלינה אבל הבאים עם הזבח לא נפסלו בלינה רק משנשחט הזבח (והיינו כרש"י דמפרש כן במנחות ע"ט א' ודלא כמש"כ התוס' בעצמם שם ט"ו ב' ד"ה אפשר וכו' ושם ע"ט א' ד"ה אין וכו') ה"ק כמו שמצינו בנסכים נפק"מ לענין לינה ה"נ נפק"מ בשתי הלחם אפילו לרבי דס"ל דנפסל בלינה משנתקדשו בתנור מ"מ לענין יוצא לא מיפסל עד שישחט עליהן הזבח וכן מבואר שם מדנקט במעילה ט' א' גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל במחוסר כפורים ובלינה וביוצא לא קתני יעו"ש (ועיין בתוס' מעילה ח' א' בד"ה קרמו פניה וכו') מבואר מזה דס"ל לתוס' דתנור מהני ליפסל בלינה ולא ביוצא (וע"ע בתוס' מנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו וכו') וא"כ אזדא זה התירוץ מעיקרו לדעת התוס'.
אמנם לכאורה יש ליישב על פי המבואר ביומא כ"ט ב' ובמנחות ק' א' דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן וא"כ אינו נפסל בלינה כיון דלא חל ע"ז כלל שם קדושה. והנה זה תלוי בשני תירוצים של התוס' במנחות נ"א א' בד"ה אפי לה וכו' דלתירוץ קמא דתירצו כיון דלא דחי שבת א"כ מאתמול הוי זמנן יעו"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דהוי בזמנו ושוב כתבו דא"נ דמיירי שהיה בלילה ולילה אין מחוסר זמן יעו"ש היטיב והנה לתירוץ בתרא א"ש דאף דאופין בתנור קדוש כיון דאופין בע"ש ובעיו"ט אין התנור מקדש כל שבלילה אין מונח בכלי שרת ותירוץ זה י"ל ג"כ בלחה"פ שמוציאו מהתנור ומהדפוס כל הלילה א"נ דס"ל דהדפוסים לא היו קדושים עיין תוס' מנחות צ"ד א' ד"ה וכשהוא וכו' יעו"ש היטיב דלחד תירוץ הקערות לא מיקרי כלי השלחן יעו"ש היטיב והא דס"ל לרבי במנחות ע"ב ב' דקדושת תנור מהני למיפסל בלינה י"ל דס"ל כתירוץ קמא דתוס' דע"ש נמי זמנה הוא אמנם המשנה דידן לא ס"ל כן וס"ל כתירוץ בתרא וע"ע בתוס' שבועות ט"ו א' ד"ה בשחיטת וכו' שכתבו דלמ"ד תנור מקדשי ליה אי איפשר לאפותן מאתמול דמיפסלי בלינה יעו"ש אפ"ל דאתי כתירוץ בתרא וה"ק דאי אפי לה בתנור דמקדשי באופן שיהני להו הקידוש דהיינו שלא יוציאנה מכלי שרת כל הלילה א"כ איפסילא בלינה אבל יש לעיין דא"כ בלא"ה לא ניחא דאיך אפ"ל שנקדשין ע"י תנור דהא מ"מ בעיו"ט לא קדשי דאין כלי שרת מקדשים אלא בזמנם ואימת קדשי בלילה והוא לאו זמן קידוש דאין בנין ביהמ"ק בלילה ועוד דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט ועל כרחך צ"ל דס"ל כתירוץ קמא בתוס' דס"ל דעיו"ט זמנה ודו"ק. וא"כ גם בלחה"פ ניחא בזה וכנ"ל. א"נ י"ל לפי מאי דפסקינן לקמן בסי' ס"ו סעיף כ' דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא הא אין דעתו לקדש דאכתי לא מטא זמנייהו ובשלמא רבי דס"ל דתנור מקדש וצריך לקידוש התנור א"כ דעתו לקדשינהו בתנור ולכן מיפסלי בלינה אבל לדידן דלא ס"ל בהא כרבי ובזה ס"ל דא"צ תנור לקדש וא"כ לא בעי כלל קידוש תנור ומכוין שלא לקדש (וזה עדיף טפי מאין מקדשין שלא לדעת דהתם מיירי בסתמא והכא מיירי במתכוין שלא לקדש ועי' בברכות י"ב א' שם חילקו הראשונים כעין זה לענין מצות א"צ כוונה עיי"ש בתוס' ובתר"י ובחי' שם כתבתי מזה) וי"ל דלתירוץ זה נתכוין רב אשי דהתם דתירצו מאי מבפנים במקום זריזין ר"ל הא דנאפה בפנים לא משום שצריך לקידוש תנור דהא אדרבה איהו רוצה שלא יתקדש בתנור והא דאופה בפנים היינו משום דצריך להיות במקום זריזין והנה בלחם הפנים דטעון לבונה א"כ בלא"ה הלחם לא נתקדש וכדעת ר' חנינא דס"ל כן במנחות ח' ב' (ועיין מש"כ לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ה) דאין זה קדוש בלא זה (אבל יש לעיין מהא דלקמן הלכה י"ב וברש"י ק' א').
והנה בזה יש ליישב הסוגיא דזבחים צ"ו א' דשם איתא דתנור מקדש שתי הלחם ולחה"פ יעו"ש היטיב משום דשם אזלא אליבא דרב דס"ל בתנור מועיל היסק וא"כ קשיא לדידיה אמאי לא סגי בתנור של חרס ורב לשיטתיה דס"ל במנחות שם ח' א' דזו קדושה בלא זו וס"ל נמי דכלי שרת מקדשה שלא לדעת עי' מנחות צ' א' יעו"ש היטיב (אף שידעתי כי באמת יש להשיב ע"ז דהא רב לאו מדנפשיה קאמר דמועיל היסק בתנור דהא ברייתא מפורשת שם צ"ה ב' ובפסחים שם) סוף דבר הא דמתרץ רב אשי במקום זריזין איתא לא כדפירש"י דלאו היינו בעזרה אלא היינו בעזרה ממש רק מפרש הטעם דלאו משום דהתנור מקדש דבאמת אינו מועיל קידוש התנור או משום דהוי קידוש שלא לדעת או משום דהוי שלא בזמנה או משום דאין כאן לבונה ואמטו להכי אין קשיא מהא דכתב רבינו דכלי יבש נתקדש דמ"מ הכא לא מהני לאפסולי בלינה מכל הנך טעמי ועוד טעם נוסף בזה דכלי שרת אין מקדשין אלא בפנים בעזרה והכא מיירי שמודד בחוץ ועי' מש"כ (בפי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ה) ועי' מנחות כ"ט א' ד"ה סילוקו וכו' ובתוס' חגיגה כ"ו ב' יעו"ש. (וע"ע תוס' מנחות מ"ח א' ד"ה לעולם וכו' יעו"ש). נשאר עוד לבאר דאמאי בעי טפי זריזות באפיה יותר מלישה ועריכה אשר ע"ז נשאר בקושיא בש"ס. והיה לי לכאורה טעם נכון כי בלישה ועריכה כלם זריזין בזה והוי דומיא דשאר מצות אבל באפיה דבעינן דווקא עצים יבשים ותנור של מתכת וחם כדאיתא בפסחים ל"ז א' וכל הדברים הללו לא שייך רק בפנים ולא בחוץ אבל לישה ועריכה הא כל זמן שעוסקין בבצק אינו מחמיץ כדאיתא שם מ"ח ב' משא"כ באפיה ואע"ג דל"ד דכאן היה נילושות בפושרין כדאיתא לעיל פי"ב ממעה"ק הכ"א משא"כ בשאר מצות כבר כתבו התוס' שם במנחות נ"ה א' דציבור שאני ויכולין ליזהר בזה משא"כ כשהוא בתוך התנור לא נשתנה ציבור מיחיד וק"ל. אך טעם זה לא יתכן אשתי הלחם ועוד דגם בלישה ועריכה הא בשאר מצה בעינן שיאפה פחות משיעור חלה כדאי' שם בפסחים משא"כ הכא דהיתה כל חלה שתי עשרונים ודוחק לומר דגם ע"ז יועיל הטעם דציבור שאני ואולי מחמת זה נשאר הש"ס בקושיא ומ"מ לא אידחי מהלכתא והבן.
וראיתי בתו"כ אמור פי"ח וז"ל והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מלמד שאכילתה במקום קדוש אין לי אלא אכילתה במקום קדוש מניין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל והיתה יכול אף שתי הלחם לישתם ועריכתם במקום קדוש ת"ל כי קדש קדשים ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחה"פ כשרות בעזרה וכשירות בבי פגי עכ"ל והנה דעה הראשונה היא תמוה ביותר שמחלק בין לחה"פ ובין שתי הלחם לענין לישתן ועריכתן והנה ראיתי בקרבן אהרן שהרגיש בזה וכתב להגיה שכצ"ל מניין אפייתה במקום קדוש ת"ל והיתה יכול אף לישתה ועריכתה במקום קדוש ת"ל הוא יעו"ש היטיב אבל עלובה העיסה שהנחתום מעיד עלי' דהוא בעצמו הקשה על גי' זו דמהוא הו"ל למעט קדש אחר ולא נמעוט לישתן ועריכתן יעו"ש היטיב אמנם ראיתי באדרת אליהו שהעתיק בזה"ל מניין אף לישתן ועריכתן במקום קדוש ת"ל והיתה ומניין אף שתי הלחם לישתן ועריכתן במקום קדוש ת"ל כי קדש קדשים דברי ר' יהודה שר"י אומר כל מעשיהם בפנים וחכ"א אפייתן בפנים ולישתן ועריכתן בחוץ ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר וכו' יעו"ש היטיב (ובלי ספק שכן הגיה בלשון התו"כ שלפנינו אף שלא הרגיש בזה המגיה שם כדרכו שם להרגיש בדברים כאלו) אמנם רק מה שקשה לי על הך גי' דהא מסקינן בש"ס מנחות צ"ה ב' דר"י ור"ש בגמרא איפלגו ולפי גי' הגר"א ר"י נפיק טעמיה מקרא ואפ"ל דר"י נפיק טעמיה מקרא רק דר"ש ס"ל מגמרא וה"נ משמע מדמסיק דיקא נמי דקתני רש"א וכו' א"כ לא מייתי סייעתא רק מר"ש ולא מר"י והבן. וא"כ כיון דזה גזיה"כ א"כ פשיטא דלק"מ ודו"ק. ועכשו אראה מה דברו האחרונים בזה. והנה עיין מש"כ בזה הלח"מ ובמש"כ בזה בס"ד לעיל נתיישב היטיב בעזר ה' וע"ע בתוס' יו"ט שחתר להשיב אל היבשה יעו"ש בד"ה ואפייתן וכו' יעו"ש היטיב דלא מצא מענה ועיי"ש בד"ה לישתן וכו' שכתב דרבינו היה לו גי' אחרת בזה דלגי' שלנו הא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים אתי שפיר רק דהא דאינו דוחה שבת נשאר בקושיא אלא ודאי דלרבינו היה גי' אחרת יעו"ש ולענ"ד לפי מש"כ לעיל א"צ לזה דמתחלה היה ס"ל דהתנור מקדשן ממש לאפסולי בלינה רק דהעשרון לא מקדש והקשה ע"ז הש"ס מאי שנא תנור מעשרון והשיב עלה מאי קושיא דילמא ס"ל דמדת יבש לא נתקדשה ותנור מקדש שפיר ושוב הקשה דהא קשה ליה כיון דהתנור מקדש איפסל ליה בלינה והשיב עלה רב אשי דגם התנור לא מקדש והא דבעי אפייה בפנים הוא לא משום דבעי קידוש תנור רק כי היכי דליהוי אפיה במקום זריזין ואהכי מקשה א"כ ליבעי נמי לישה ועריכה במקום זריזין ונשאר בקושיא א"כ שפיר לא נתברר אמאי נשתנה אפיה דבעי במקום זריזין מלישה ועריכה דלא בעי במקום זריזין ושפיר אתיין דברי רבינו (בפי' המשניות) לגי' דילן ודו"ק היטיב.
ונשאתי עיני וראיתי בתשובת נודע ביהודה חלק או"ח שדבר קצת מזה אבל לא נחית למש"כ בזה מ"מ דבריו נכונים מאד לס"ד דש"ס דהא דבעי אפייתן בפנים הוא משום קידוש תנור א"כ שפיר קאי קושיית הש"ס אתרוייהו. אבל מ"מ י"ל דרש"י ס"ל דאשתי הלחם וודאי גם מתחלה אסיק אדעתיה דלא נתקדש בקדושת התנור דהא שלא בזמנה הוא ובלילה באמת לא היה בתנור אבל עיקר קושייתו היתה משום לחה"פ דהיה מונח בדפוסים בלילה וס"ל דהדפוסים נתקדשו כך היה נ"ל לכאורה וכן ראיתי בס' חתם סופר או"ח סי' קכ"ה יעו"ש היטיב אבל באמת יש לעיין א"כ איך היה ניחא ליה על שתי הלחם מעיקרא דאמאי בעי אפי' בפנים ולא לישה ועריכה בפנים וזה שכתב הנוב"י בעצמו דאיך ניחא לי' בזה יעו"ש היטיב ועי' בחתם סופר שנדחק בזה מאד ומה שהביא ראיה מרבי דס"ל דשתי הלחם אין התנור מקדש רק בשחיטת הזבח יעו"ש שהביא כן מהש"ס דמנחות ע"ב ב' יעו"ש ותמה תמה אקרא הלא שם מפורש דרבי ס"ל דתנור מקדשם לענין ליפסל בלינה יעו"ש היטיב וכמש"כ למעלה ומה שרשם לעיין ברש"י דפסחים י"ג ב' בד"ה כשרות וכו' לא ידעתי מה מייתי מלחמי תודה שלא היו נאפות בתנור של קדש כמש"כ התוס' במנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו וכו' יעו"ש היטיב ומה שהביא מד"ה שתי הלחם וכו' יעו"ש היטיב גם זה לא יתכן דהתם מיירי לענין הוקבעו או לא הוקבעו לפירש"י לענין דהכבשים אבד ולהתוס' לענין יוצא יעו"ש בתוס' ד"ה ואיזו וכו' (מ"ו א') ושם ע"ב ב' סוף דבר דבריו תמוהים לי מאד יעו"ש היטיב.
ומצאתי עוד בס' דרך חיים (על יו"ד) בסופו (מחותנו של המחבר ודודו) שכתב בשתי הלחם אינם נפסלין בלינה מטעם דתלוי בזבח וכסברת התוס' לעיל ט' א' יעו"ש וכבר דברתי ג"כ מזה וכתבתי שהתוס' מחלקים בין לינה דמיפסל בכלי ובין יוצא דאינו מיפסל רק בשחיטת הזבח וכמש"כ לעיל מזה ורש"י ס"ל דאפילו ביוצא מיפסל ואולי ס"ל דרש"י לא ס"ל כסברת התוס' שם והוא ס"ל דקדושת כלי מהני למיפסל ביוצא ג"כ ובמקום שיש זבח לא מיפסל אפי' בלינה ודחוק יעו"ש היטיב כי התוס' כ"כ לרש"י דאפשר לחלק בין יוצא ללינה יעו"ש היטיב ואמנם מש"כ נ"ל יותר ודו"ק היטיב ולא רציתי להאריך עוד בזה.
ולשין אותן וכו'. מנחות צ"ד א' ותו"כ אמור פי"ח יעו"ש.