ולא הניח וכו'. זה מבואר היטיב במנחות ק' א' ובתוספתא שם פי"א.
אם
סידר וכו'. שם במשנה גרסינן וז"ל סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום עכ"ל (והובא זה לעיל צ' א' וביומא כ"ט ב' ומבואר מדברי רש"י שם צ' א' דאם הקטיר הבזיכין נפסל הלחם לפי שהיא מחוסר זמן לפי שבעינן שיהיה הלחם על השלחן שתי שבתות והא דאמר כיצד יעשה היינו שאינו רוצה שיפסל אז לא יקטיר הבזיכין ויניחם עד שבת הבאה ואז יקטרם ויהיה הלחם כשר יעו"ש היטיב אולם ביומא שם כתב רש"י דר"ח אינו גורס פסולה רק דה"ק כיצד יעשה שלא יפסל הלחם אף שהקטיר הבזיכין בשבת וקאמר דיניח הלחם על השלחן לשבת אחרת ויניח בזיכין אחרים עם הלחם ויוכשר הלחם לשבת הבאה יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' ישנים והנה בזה תלוי שני פירושי התוס' במנחות צ' א' בד"ה כיצד וכו' שכתבו וז"ל כיצד יעשה שלא יבא דבר לפסול יניחנה עם הבזיכין לשבת הבאה א"נ מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין עכ"ל והנה פי' השני הוא כגי' הר"ח ופי' קמא הוא לשיטת רש"י במנחות שם וכ"ז פשוט והתימה על מרן שהביא הך דיומא ולא העיר כלל במה שהסכים רש"י לפי' הר"ח).
והנה מרן ז"ל תפס לעיקר הגי' שברבינו אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם ומפרש כך דאם הקטיר הבזיכין קודם השבת והו"ל תרתי לריעותא חדא דנסדר אחר השבת וחדא דהוקטרו קודם השבת לכן שוב אין תקנה לאותו הלחם ופסול ואין חייבין עליה משום פגול נותר וטמא אבל אם הוקטרו הבזיכין בשבת לכן יש כאן חדא למעליותא ולכן אינו נפסל הלחם לגמרי ומ"מ אין לו תקנה להניחם לשבת הבאה וליתן לו בזיכים אחרים רק אם לא הוקטרו הבזיכים אז יש לו תקנה להניחם לשבת הבאה רק מש"כ דאם הוקטרו בשבת אינו נפסל היינו לענין דאינו טעון שריפה יעו"ש היטיב שכתב שרבינו גורס במשנה כך. סידר הלחם והבזיכין לאחר השבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת נפסל הלחם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה יניחנה וכו' (כן העתקתי מהתוס' יו"ט שלפנינו במרן נדפס בטעות וכן מה שהעתיק מרן לשון רש"י במנחות ק' א' הוא ג"כ בטעות וכצ"ל ולא קרבו כהלכתן. לאחר שבת למחר. יניחנו לשבת הבאה ויעמוד שבועים וכו' כצ"ל) יעו"ש היטיב והתוס' יו"ט תמה ע"ז במש"כ מרן דמיירי רבינו דהקטיר הבזיכין קודם שבת הראשון מאחר דמפורש כתב רבינו והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה יעו"ש היטיב שהעלה דדעת רבינו כדעת רש"י במנחות וכמש"כ תוס' שם בלשון ראשון דאם הקטיר הבזיכין נפסל הלחם לגמרי וטעון שריפה ג"כ ועיקר הגי' ברבינו אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם יעו"ש היטיב אבל י"ל דמש"כ מרן דהקטירם קודם השבת לאו דוקא קודם השבת דה"ה אם הקטירם לאחר שבת נמי דינא הכי דהוי תרתי לריעותא דהקטרה היתה שלא בזמנה והסידור היה שלא בזמנו וכ"כ הלח"מ סברא זו בסופו יעו"ש היטיב.
אמנם להלח"מ רוח אחרת עמו ודעתו דאם הקטיר הבזיכין בשבת דקאמר רבינו לא קאי על השבת הראשון אלא על השבת השני וה"ק דאם לא הקטיר הבזיכין עד השבת השני לא נפסל הלחם והלחם כשר והיינו דמפרש בסעיף זה שאח"כ כיצד יעשה וכו' וכוונתו דלכתחלה יעשה כן וישהנו עד השבת השני יעו"ש היטיב מבואר מזה דלדינא מודה למרן ותוס' יו"ט דאם הקטיר בשבת ראשון דנפסל הלחם יעו"ש. ודע דבתוספתא שם פי"א איתא וז"ל סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה אם יש שם לחמה מן המובחר יביאו ואם לאו ימתין לשבת הבאה הלחם מותר באכילה וחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא עכ"ל והנה מבואר מכאן דלא כדעת רש"י במנחות שאם הקטיר הבזיכין הלחם פסול בהחלט ולא כדברי הר"ח שלכתחלה יביא בזיכין אחרים ויוכשר הלחם אלא אם יש לחם מן המובחר ה"ז הלחם פסול ואם אין כאן לחם אחר מן המובחר אזי יביאו בזיכים אחרים ויוכשר הלחם ובפי' המשניות לרבינו כתב וז"ל וכן אם סידר לחם ובזיכין לאחר שבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה שהלחם ג"כ אינו נפסל ולפיכך לא יקטיר הבזיכים בשבת הבאה ומניח אותו לשבת הבאה כדי שתעבור שבת על הבזיכים והלחם ואז מקטיר הבזיכין בשבת שלישית שהוא יום י"ד לסדור הלחם והבזיכים עכ"ל ומשמע מכאן דגורס כגי' הר"ח דל"ג פסול אבל יש לעיין הא כתב שם בפירוש דאם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת דאין הלחם נפסל ולמה כתב כאן דהלחם בכה"ג נפסל וזה היפך מש"כ מרן בשמו דהוא גורס במשנה דבכה"ג נפסל והלח"מ כתב שגורס כגי' שלנו יעו"ש וא"כ יש לעיין מהיכן הוציא רבינו כן הדין כאן דאם הקטיר הבזיכין לאחר השבת דהלחם נפסל היפך מש"כ בפי' המשנה.
וראיתי בתוס' יו"ט (בד"ה סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת) שרבינו אינו גורס במשנה דין דסידר הלחם והבזיכין בשבת והקטירם אחר השבת אלא ה"ג סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת וכו' יעו"ש היטיב אבל גם בעיני יפלא על אריכת לשון המשנה כ"כ כיון דהכל מיירי בסודר לאחר השבת והכי הו"ל לומר אבל הקטיר את הבזיכין בשבת וכו' ועוד כיון שבפי' המשניות כתב בהדיא דבכה"ג אינו נפסל אף שהקטיר לאחר שבת וצ"ל דיש ט"ס במשניות שם בפי' רבינו ובאמת שגם הלשון שבתוכו אינו מדוקדק דו"ק והבן וראיתי בתוס' יו"ט שם בדבור השני המתחיל סידר הלחם וכו' שכתב וז"ל וכן ראיתי בנוסחת א"י שבפירוש המשנה שכתוב בה ג"כ שתי הבבות הללו הראשונה בסידורן של לחם ובזיכין כמצותן והוקטרו לאחר השבת ובשניה בהוקטרו בשבתו בשתיהן כתב פסול עכ"ל והנה מש"כ והשניה בהוקטרו בשבת ע"כ היינו שנסדרו לאחר השבת דאל"כ מאי פסולייהו והראשונה היינו שהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת אבל צ"ע דהא בעצמו כתב בדבור הקודם שבנוסחת א"י ליכא שם הך בבא כלל דנסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת סוף דבר הדברים יגעים ולא אוכל לענ"ד להולמן. ואשר לבי אומר לי כי מה דכתב רבינו דבהוסדר לאחר השבת והוקטרו לאחר השבת דאינו קדוש ונפסל י"ל דיצא לו כן מהך בבא דהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר השבת דנפסל כ"ש בהוסדרו לאחר שבת והוקטרו לאחר שבת דנפסל רק דהנפק"מ לרבינו דהתם בהוסדרו בשבת כהלכתן והוקטרו אחר השבת דחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא משא"כ בהוסדרו אחר שבת והוקטרו אחר השבת דאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא והטעם דבהוסדרו בשבת נתקדשו בשבת ולכן חייבים עליהם משום כל הנך מילי משא"כ בהוסדרו לאחר שבת אבל יש לעיין קצת אף בהוסדרו אחר שבת ועבר עליהם שבת מכיון שבא שבת הוקדשו לגמרי והוי דינם כמו שהוסדרו בשבת והוקטרו לאחר שבת ויש לחלק וצ"ע בזה ועוד יבואר אי"ה לפנינו מזה.