ארבעה פייסות וכו'. יומא כ"ב א' כ"ה א'.
בשחרית וכו'. לאפוקי בתמיד של בין הערבים אין מפייסין לו בפ"ע עיין לקמן הלכה ח'.
מי תורם וכו'. שם כ"ב א' וכן מוכח בתמיד פ"א ופ"ב יעו"ש.
מסדר את וכו'. שם כ"ב א' כ"ז ב' כ"ח א' (ועיין תוס' מנחות פ"ט ב' בד"ה תמיד וכו' שכתבו דסידור שני גזרי עצים קודם לתרוה"ד כדאיתא ביומא ל"ג א' יעו"ש היטיב מלבד מה שלא נזכר שם מזה הוא תמוה לכאורה דהוא נגד מה שמבואר בתמיד כ"ח ב' כ"ט א' ובשאר דוכתי טובי וכנגד מש"כ התוס' בעצמם ביומא ל"ג א' ד"ה אביי וכו' וצע"ג) ועיין ירושלמי יומא פ"ב ה"ב ובמפרש לתמיד כ"ט א'.
מכניס מחתה וכו'. עיין בלח"מ שתמה ע"ז וכן תמה התוס' יו"ט בתמיד פ"ה מ"ה יעו"ש סוד"ה מי שזכה וכו' ועיין ירושלמי פ"ב דיומא ה"א וה"ג יעו"ש היטיב. ולענ"ד נראה ליישב קצת דלרבינו לישנא דתמיד מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף וכו' קשיתיה דהא לראב"י הוה פייס למחתה בפ"ע ולר' יהודה אינו שייך מי שזכה כיון דבדעת כהן תליא מילתא וכמש"כ התוס' ביומא כ"ה ב' בד"ה ת"ש וכו' ושם כ"ו ב' ד"ה ההוא וכו' ועוד הא לא נזכר כלל במשנה מהמחתה הזו ואיך קאמר בסתמא מי שזכה במחתה ולא דמי כלל לשאר אינך אלא ודאי דהכי מפרש מי שזכה במחתה בתרוה"ד הוא נוטל אותה המחתה גופא ועולה לראש המזבח ובאותה מחתה שתורמין בה הדשן באותה גופא נוטלין הגחלים מעל המזבח ולכן פסק כסתם משנה והתימה לי שלא הרגישו בזה. ועוד יש ליישב דברי' על פי מש"כ התוס' ביומא כ"ו ב' בד"ה ההוא וכו' יעו"ש היטיב והיה גורס ההוא לא כר"י ולא כראב"י ולכן הוו י"ז משום שאחד בתרוה"ד וי"ג בתמיד שנים בקטורת ואחד בהעלאת איברים מכבש למזבח ורבינו פסק כמ"ד ט"ז. אבל זה אינו דהא התם פעמים י"ג וכו' פעמים ט"ז קאמר יעו"ש וברש"י.