חצי החלות וכו'. היינו שלש חלות מזה ושלש חלות מזה אף דשם ביומא לכו"ע אינו נוטל יותר מחמש היינו משום דלכו"ע ס"ל כר' יהודה דשתים נוטל הנכנס משום הגפת הדלתות ואילו רבינו לא ס"ל כר' יהודה בזה רק דהנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש ופסק דהלכה כרבי דלעולם נוטל מחצה משום דבב"ב קמ"ג א' ובסנהדרין כ"א א' ובע"ז י' ב' מבואר דהלכה כרבי לכן פסק כן ודברי רבינו אתיין בין לאוקימתא דאביי ובין לאוקימתא דרבא. ועיין בתוספתא שם פ"א דיומא רבי אומר אומר אני שיהא זה נוטל מחצה עכ"ל וכן הגירסא שם בירושלמי פ"א ה"ב יעו"ש.
נוטל
פרס וכו'. הכי קאמר אביי שם ואף רבא לא מצינו דפליג עליה ועיי"ש בירושלמי דפליגי רבי ורבנן בלא היה שם רק עור אחד דס"ל לרבנן דנוטל כולו ורבי ס"ל דנוטל מחצה ובהיה שם כמה עורות ס"ל לרבי דנוטל מחצה ולרבנן אינו נוטל אלא אחד יעו"ש היטיב והנה באחד ס"ל כרבנן דלא מצינו בש"ס דידן דלא כוותייהו ובהיה שם מרובין פסק כרבי דכיון דאיפסיק בב"ב ובסנהדרין ובע"ז הלכה כוותיה ועיין לעיל פ"ה מהל' כלי מקדש הי"ב שם מיירי בקרבן אחד ולכן פסק כרבנן שם ועיין בירושלמי שם בשיירי קרבן שהניח דברי רבינו בצ"ע יעו"ש היטיב ולפי מש"כ לק"מ.
ולסיומא דסימנא ראיתי להעיר במה שראיתי במל"מ שכתב וז"ל ודע דמוספי שבת אמרינן בפ' שני שעירי (יומא ס"ב ב') דלמצוה בעינן שיהיו שוין והתוס' כתבו שם דהוי לעיכובא ולא דמי לשני שעירים ושני כבשים ושני ציפרים דלא הוי אלא למצוה אך רש"י ז"ל חולק ע"ז וס"ל דגם מוסף שבת מאי דבעינן שוים אינו אלא למצוה ורבינו ז"ל לא הזכיר כלל דין זה ולא ידעתי למה עכ"ל וראיתי בשאלתות פרשת מצורע שכתב וז"ל והנך ציפרים תרווייהו מחד מינא בעי לאיתויינהו ולא ליתי חד מחד מינא וחד מחד מינא דתניא ציפרים מיעוט ציפרים שתים מה ת"ל שתים שיהיו שוות ומנין שאע"פ שאינם שוות כשרות ת"ל צפור צפור ריבה והא שתי מיבעיא ליה שתים ולא ארבע ההוא דכתיב אחת עכ"ל והנה תירוץ זה כולל נמי גבי שני שעירי יוה"כ וכן גבי כבשי מצורע וכן גבי כבשי התמיד לס"ד אמנם גבי כבשי מוסף בעי להכא דלא ליהוו ארבע א"כ הדרא קושיית השאלתות לדוכתיה ועוד יקשה קושיית התוס' התם מדלא תני בשום דוכתא ומאי דתירצו התוס' דבשלמא גבי תמיד מדתני כל מילי דתמיד והא לא תני אלמא לא ס"ל אבל גבי מוספין היכי ליתני יעו"ש וכ"ז אינו שוה לי דא"כ בספרי במקומו הו"ל למיתני.
שוב ראיתי בשאילת שלום אות צ"ה שהעיר בקושיא הראשונה שכתבתי ותירץ שני תירוצים ע"ז תירוץ ראשון מדכתיב שם שני עשרונים סלת וגו' ונודע דעשרון לכבש א"כ ידענא מזה דשני כבשים מצותו למוסף של שבת עוי"ל דשאלת גאון אינה אלא בציפרי מצורע דהו"א כל המרבה להביא ה"ז משובח משא"כ במוסף דבשבת אם נודע לנו ממעוט כבשים דמצותו בשתים שוב אי איפשר לאפושי בתורת נדבה משום חלול שבת שלא במקום חובה האמורה להדיא ובקונטרס אומר השכחה כתבתי שעדיין לא מצאתי שהביאו הרמב"ם במוספי שבת אותן שני כבשים שמקריבין דבעינן שיהיו שוין דבעינן עכ"פ למצוה לכתחלה לשיטת רש"י ופשיטא לשיטת תוס' דאפילו דיעבד מעכבין והשמטה זו איני יודע מה היא ואשרי חלקו המיישבו עכ"ל והנה בראש אני תמה על עין הבדולח כמוהו איך נעלם ממנו שכבר הקדימו המל"מ בזה. גם בשתי תירוציו לא מצאתי נחת לזה מזה דתירוץ הראשון וודאי אינו נוח דהקרא אתי לאשמעינן דלכל הפחות יביא שתי עשרונים אם אינו מביא אלא שני כבשים ואה"נ דאם מייתי ארבע יביא ארבעה עשרונים א"נ איפכא י"ל דהכתוב הקפיד על מיעוט שני כבשים בדווקא וכל המרבה ה"ז משובח אבל על נסכים לא יביא יותר רק שתי עשרונים ואין בתוספתן מצוה. ובתירוץ השני הא קי"ל דשבת הותרה אצל קרבן ציבור ויכול להביא כל שמצוה מן המובחר הוא ועיין מנחות ס"ג ב' וס"ד א' והנה מצאתי ראיתי בס' שיח יצחק שהביא בשם המאירי שגורס שם בש"ס מוספין של שבת וודאי אין צריכין שיהיו שניהם שוין יעו"ש היטיב. ומעתה סליקו דברי רבינו כהוגן בלי שום פקפוק.