ומפנה את וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א אין זה בנוסחא המדוייקת לענין קטורת אלא בענין תרוה"ד עכ"ל וכתב מרן ע"ז וז"ל ואני אומר פשטא דמתניתין שבפ' הנזכר משמע דלענין קטורת מיתניא ואיני יודע נוסחא אחרת עכ"ל ועיין לח"מ שכתב דהשיג על מש"כ דבעינן מהמאוכלות וגם על מש"כ דיפנה אילך ואילך יעו"ש והאמת אתו בזה שכ"כ התוס' בזבחים ס"ד א' ד"ה מן וכו' וכ"כ המפרש לתמיד פ"א כ"ח ב' וכ"כ הרע"ב בתמיד פ"ה מ"ה יעו"ש ועיין בתוס' יו"ט בפ"ד דיומא מש"כ מזה אמנם מש"כ הלח"מ דגם בפינה גחלים אילך ואילך וכו' לא נזכר זה בקטורת יעו"ש צע"ק ועיין בשינוי הגירסות שבמשניות ובגמרא.
ויורד ומערן וכו'. העירוי היה אחר שירד ולא בעודו על המזבח כמו שמבואר שם במשנה דתמיד ועיין הטעם ברע"ב שם.
קב או וכו'. זה וודאי דהיה מוכרח עכ"פ להתפזר קב כדאיתא במשנה שם ועיין יומא מ"ד ב' ובירושלמי שם פ"ד ה"ד ועיי"ש בפי' רבינו בתמיד. רק דרבינו מיירי הכא מהדין דאם נתפזר קב וכ"ש פחות (שנתפזר בעלמא) מכבדן לאמה אבל ביותר לא.
חוזר וחותה. זה יצא לו מהסוגיא דיומא מ"ו ב' ומירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב ועיי"ש בתוס' יומא ד"ה כי וכו'. ותוס' חגיגה כ"ג ב' ד"ה שאם וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק היטיב.