מחצה בבקר וכו'. עיין לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ד וה"ה יעו"ש.
דוחין את וכו'. מנחות נ' ב' נ"א א' צ"ז א' יומא נ' א' תמורה י"ד א' תו"כ צו פ"ג פרשה ג' ופ"ד באותו פרשה יעו"ש ואיתא שם דווקא מנחת חביתין של כה"ג דוחה את השבת ואת הטומאה משא"כ מנחת חביתין של חינוך כהן הדיוט אין דוחה השבת וטומאה יעו"ש היטיב ועיין לעיל פ"ה מהל' כלי המקדש הי"ז בד"ה ומעשה שלשתן. ועיין תוספתא דמנחות פ"ז ופי"א.
תופיני שתהא וכו'. עיין לח"מ שהקשה הא טעם זה איתותב שם יעו"ש היטיב. ואולי אפ"ל בדוחק דהירקא הוא מחוץ לעזרה וא"כ כיון דנתקדש בכלי א"כ אין להוציאו לחוץ דנפסל ביוצא וכמש"כ התוס' בזבחים כ' ב' בד"ה יציאה וכו' מנחות ט' א' ד"ה ר"ל וכו' ועיין תוס' סוכה נ' א' ד"ה ואי וכו' יעו"ש היטיב ורב יוסף דאכתי לא ידע מזה דטעון כלי והיה סבור שאין טעון כלי וא"כ שפיר הקשה דהא יכול להוציאו לחוץ ולטומנו בירק אמנם למסקנא אה"נ דא"א להוציאו לחוץ והא דלא מייתי ירקא בעזרה ולטומנו שם דבזה מותר להכניסו בעזרה עיין לעיל פ"י מהל' מעשה הקרבנות הי"א אולי י"ל דלא מהני רק כשהירק מחובר ולא כשהוא בתלוש א"נ י"ל דרבינו ס"ל כדעת רש"י שם. ויש לעיין בזה ועיין תוס' מנחות ח' א' ד"ה ולר"ח וכו' דגנאי היה להוציא מכלי שרת לחול וכו' יעו"ש היטיב ובזה ניחא טפי ועיין לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ה ד"ה נותנת בכלי שרת יעו"ש היטיב.
תפסל בלינה וכו'. וכרבא ותניא כוותיה התם נ"א א' ועיין תו"כ צו פ"ד פרשה ג' ועיי"ש תוס' ד"ה תניא כוותיה וכו' ושם ד"ה אפי לה וכו'.
שהמרחשת מכלי וכו'. עיין לח"מ ואולי ט"ס הוא וצ"ל שהמחבת וכו' וק"ל.
כמו שביארנו. לעיל פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הכ"ג יעו"ש.