השמועה למדו וכו'. שיעור דבריו הוא כך כי לפי פשט הכתוב מורה לכאורה שתהא מערכה אחת על המזבח תוקד בו תמיד יומם ולילה לא תכבה אולם מפי השמועה למדו כמה מערכות שונות והוא הא דכתיב על מוקדה על המזבח קאי על העולה עולת התמיד והוא מערכה גדולה כמבואר ביומא ל"ג א' מ"ה א' ועיי"ש ל"ג א' איתא ואיפוך אנא וכתב רש"י וז"ל ואיפוך להקדים מערכה של קטרת וקרא כסידורה דהא בהקטר כל הלילה קאי עכ"ל ולכאורה הוא משולל הבנה. ונ"ל דה"פ דמהיכי תיתי ס"ד דמערכה שניה של קטרת קודמת למערכה גדולה הא קרא כתיב מערכה גדולה קודמת למערכה שניה לכן פירש"י ז"ל דהכי קא מקשה דנימא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה קאי על תמיד של בין הערבים והיא מערכה גדולה של ערב ותיכף בבקר יהיה מערכה של קטורת. והבן ועי' לקמן בהלכה י"ג.
זו מערכה וכו'. גם לא רחוק הוא מפשוטו דה"ק ואש המזבח. ר"ל אש מזבח הפנימי. תוקד בו ר"ל במזבח החיצון עי' ביומא שם ושם. ודע דשם ביומא מ"ה ב' איתא וז"ל אש תמיד למאי אתי מיבעיא ליה לכדתניא אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לימד על מערכה שניה של קטרת שלא תהא אלא על מזבח החיצון אש מחתה ומנורה מניין ודין הוא נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה מה להלן על מזבח החיצון אף כאן על מזבח החיצון או כלך לדרך זו נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה מה להלן בסמוך לו אף מחתה ומנורה בסמוך לו ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון עכ"ל הגמרא והנה קשה מרישא דמתחיל דאש תמיד קאי על מערכה שניה של קטורת ומסיים דקאי על אש מנורה והנה ספר מרישא לסיפא לבד מאי דקשה דהא בכל מקום אמרינן דואש על המזבח תוקד בו מיירי במערכה שניה וראיתי בתו"כ צו ספ"א שמשם מקור הברייתא הזאת ושם איתא וז"ל ואש המזבח תוקד בו ומניין לאש מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון ת"ל אש המזבח תוקד בו אש מחתה ומנורה מניין וכו' יעו"ש היטיב עד סוף הפרק ושם ניחא דדריש מן פסוק דואש על המזבח דקאי על מערכה שניה של קטורת. שוב ראיתי בילקוט שמעוני פרשת צו רמז תפ"ב וז"ל אש תמיד למאי אתי לכדתניא אש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שניה של קטורת וכו' יעו"ש היטיב והנאני שבלי ספק ט"ס נפל בש"ס. שוב פקח ה' את עיני וראיתי שהגר"א בהגהותיו הגיה כן בש"ס. ובזה אתי שפיר דברי התוס' ביומא ל"ג א' בד"ה מכלל דאיכא וכו' שכתבו וז"ל תימה לי א"כ ל"ל קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו למערכה שנייה תיפוק לי מהאי קרא וי"ל דאי מהכא הו"א יעשו מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך שעושין מערכה גדולה על מזבח החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש המזבח תוקד בו על המזבח החיצון במקום מערכה גדולה עכ"ל וראיתי בגליון הש"ס ביומא מ"ה ב' שרמז לעיין בתוס' הנ"ל ולכאורה נראה שכוונתו להקשות הא הכא קאמר הש"ס דאתי זה מדכתיב אש תמיד וכו' יעו"ש היטיב ולפי מש"כ אתיין דברי תוס' כמין חומר ופשוט וברור. ועי' בס' יד דוד שב"ה כוונתי לכל מש"כ הוא ועי' ג"כ בס' שיח יצחק יעו"ש היטיב ומה שנראה לענ"ד כתבתי.
זו מערכה שלישית וכו'. גם זה לא נפיק לגמרי מן פשוטו דה"ק דהאש על המזבח הידוע (דהיינו מזבח העולה) תהא ג"כ יוקדת בו. והוא דעת ר' יוסי אבל ר"י מיבעי ליה להצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח ור' יוסי נפקא ליה הצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח מפסוק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח יעו"ש ביומא מ"ה א' וע"ע בתו"כ צו פ"ב ובויקרא מ"ה יעו"ש היטיב וע"ע ביומא כ"ד ב' והנה רבינו ז"ל כתב לקמן בהלכה ט' דהצתת אליתא נפקא ליה מוהאש המזבח תוקד בו יעו"ש והנה זה הפסוק לא אתי רק למערכה שניי' של קטרת לכו"ע וכבר הרגיש בזה הלח"מ בהלכה א' יעו"ש היטיב וע"ע בירושלמי פ"ב דיומא ה"א יעו"ש היטיב.
נותנין
אותן וכו'. כן הוא שם ביומא מ"ה ב' ובתו"כ צו ועי' לקמן הלכה י"ג ומה שאכתוב שם בעזר ה'. ויש לעיין קצת דאיתא ביומא שם וז"ל ור"מ עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת יעו"ש ורבינו ס"ל לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ב דאי אתה מחזיר עיכולי קטורת יעו"ש היטיב א"כ מנ"ל דמחזירין ע"ג מערכה גדולה ולכאורה משמע כי תלוי זה בזה. והנראה לי בזה דרבינו ס"ל כר' יהושע דס"ל בזבחים פ"ג א' דדווקא עולה ע"ג אישים המזבח מקדש וכמש"כ רבינו לקמן בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב והנה שם מסקינן דר' יהושע ס"ל דמפסוק דאשר תאכל האש את העולה ילפינן מינה דעיכולי קטורת אי אתה מחזיר וממילא ידעינן דעכולי עולה אתה מחזיר וא"כ י"ל דה"פ דעיכולי קטורת אי אתה מחזיר למזבח ומינה דעיכולי עולה (וכן איברים שלא נתעכלו מבערב) מחזיר אותם למזבח ועי' בת"כ צו פ"ב שם מביא דרשה דרבנן דהכא לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקן לצידי המזבח וכו' יעו"ש היטיב ושוב קאמר מניין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות יחזיר ומועלים בהם ת"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח עכ"ל ולכאורה קשה היכי נפיק תרתי דרשות מפסוק א' אלא ודאי דפוקעין ואיברים שלא נתעכלו מבערב חד דינא אית להו דתרווייהו ניתנים ע"ג מערכה הגדולה ומינה דווקא עיכולי עולה ולא עיכולי קטרת. ומ"מ אין לבי מתיישב אכתי בזה.
ולכאורה הייתי אומר דרבינו ס"ל דאין מחזירין עיכולי קטורת לאו מהאי קרא דריש לה רק ס"ל כר' ינאי במנחות כ"ו ב' ומשמע שם לכאורה דר' ינאי לאו מהאי קרא דריש לה רק דפסיקא ליה בלא"ה דאין מחזירין עיכולי קטורת יעו"ש היטיב אבל מ"מ דוחק הוא לומר דר"ג ור"י דזבחים שם יהיו קיימי בשיטת ר"מ ולא בשיטת ר' יוסי. והנה לכאורה י"ל דר' יוסי דיומא קאי לשיטתיה בזבחים ק"ח ב' דס"ל דלא מהדרינן פוקעין כלל וא"כ על כרחך הך דאשר תאכל האש את העולה על כרחך לא מיירי בפוקעין ועל כרחך מיירי באיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב. אבל א"כ יקשה א"כ לדידן דס"ל מהדרינן פוקעין א"כ אין מוכח מכאן דמהדרין לגבי המזבח לכן נ"ל דהא דאין עושין מערכה בפ"ע ממילא ידעינן כיון דלא דרשינן מנלן עיי"ש ביומא וע"ע תמיד פ"ב כ"ט א' דסתים לן תנא כר' יוסי ועיקרה דהאי קרא דאשר תאכל האש את העולה על המזבח קאי להדרת פוקעין ולמעוטי פוקעין של קטורת רק ממילא ידעינן כיון דפוקעין מהדרינן ע"ג המערכה וה"ה לאיברים שלא נתעכלו מבערב דמהדרינן לגבי המערכה ועדיין יש לעיין בזה.
ודע עוד דלכאורה הא דכתב רבינו בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ג וז"ל איברים שפקעו מעל המזבח אם יש בהן ממש אפי' פקעו אחר חצות לילה יחזיר שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו' יעו"ש היטיב לכאורה הוא כר"ג דס"ל בזבחים פ"ג ב' דהאי קרא אתי לאהדורי פוקעין דאילו לר' יהושע דהתם לא קאי האי קרא לזה אבל באמת דברי רבינו שם מיוסדים על אדני פז הש"ס שם וכמש"כ שם. ודוחק לומר דהש"ס ביומא שם ובזבחים יהיה רק אליבא דר"ג ולא אליבא דר"י לכן נ"ל לומר דהאי קרא דעולה על מוקדה אתי להורות דכל הלילה בהקטרה לכל מילי ששייך בו הקטרה וכיון דמרבינן מפסוק דאשר תאכל האש את העולה על המזבח דקאי לפוקעין א"כ ממילא איתרבי ג"כ מהך קרא דעל מוקדה וכו' קאי ג"כ לפוקעין דכשר כל הלילה כן נראה לענ"ד בזה ומ"מ יש עוד לעיין בזה.
ואמנם עוד י"ל דהדרת פוקעין נפקא לי' מהיא העולה על מוקדה ומשם ילפינן נמי דעיכולי קטרת אי אתה מחזיר מדכתיב העולה והאי קרא דאשר תאכל האש וכו' קאי על אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב וכן ראיתי לס' שיח יצחק אבל יותר נ"ל כמש"כ מתחלה והמבין יבין.