אין
בעלי מומין וכו'. פסק כת"ק ביומא שם כ"ג ב' ובתו"כ פרשת צו פ"ב יעו"ש וכו"ע מודו דלת"ק אין בע"מ מוציאין אותו ומש"כ מרן ופסק כת"ק אליבא דר"י עכ"ל יש לעיין בזה הא גם ר"ל מודה בזה דלת"ק אין בע"מ מוציאין אותו. ועיין מל"מ מה שתמה על מש"כ רבינו דלאו עבודה היא והוכיח מהתוס' שם ד"ה יש לך וכו' דלר"י אליבא דת"ק הוי הוצאה עבודה יעו"ש היטיב ובאמת כ"כ שם התוס' בהדיא שם כ"ז ב' ד"ה איכא דאמרי וכו' שהוצאה לת"ק אליבא דר"י הויא עבודה יעו"ש אמנם שיטת רבינו י"ל דהוא לא ס"ל כתוס' וס"ל דהוצאה לכו"ע לאו עבודה היא ומ"מ ס"ל לת"ק דפסילי בע"מ להוצאה מאחר דהצריכו הכתוב בגדי כהונה ור"א ס"ל כיון דלאו עבודה היא אף דהצריכו הכתוב בגדי כהונה מ"מ בע"מ לא פסילי דזה גזיה"כ דניבעי בגדי כהונה ור"ל ס"ל דכו"ע בין הרמה בין הוצאה לאו עבודה ומשו"ה פליגי בתרוייהו. ולכאורה פשט הש"ס משמע כוותיה בזה דלכאורה אין הלשון צודק כ"כ דקאמר אבל בהרמה ד"ה עבודה היא ולכאורה היכן הוזכר מתחלה אי הוי עבודה אי לא הוי עבודה דקאמר ד"ה עבודה היא והכי הו"ל לומר ד"ה בע"מ פסולין אלא ע"כ ה"פ אבל בהרמה ד"ה. ר"ל לד"ה בע"מ פסולין וקאמר הטעם למה הוא כן. עבודה היא. ר"ל לפי שהיא עבודה אבל הוצאה לאו עבודה היא לכו"ע לכן פליגי בזה ור"ל ס"ל אי עבודה היא וכי כשרה בשני כלים אלא ודאי לכו"ע לאו עבודה ולכן פליגי בהרמה נמי. והבן.
ועיין מל"מ שהקשה לר"ל דס"ל דאליבא דכו"ע הרמה לאו עבודה היא א"כ היך יתרץ פלוגתא דרב ולוי ביומא כ"ד א' יעו"ש מה שתירץ אבל נשאר בקושיא מה דאיתא בירושלמי שם פ"ב ה"א דפליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דרב ולוי ור"ל ס"ל כרב בדיניה וטעמיה יעו"ש היטיב ובאמת ביותר יש להפליא שם דפליגי נמי בהוצאת דשן אבל באמת י"ל דמשם לק"מ דהטעם דפטר ר"ל בהוצאה שם אין הטעם משום דהוי עבודת סילוק אלא דס"ל דאין זה עבודה אבל בהרמה דקאמר הטעם משום דכתיב עבודת מתנה ולא עבודת סילוק שפיר קשיא ליה דתיפוק לי' דאין זה עבודה ובאמת דמהירושלמי דמחייב לר"י בהוציא זר מבואר דר"י ס"ל דגם הוצאה מיקרי עבודה לת"ק ועיין במל"מ לקמן בד"ה ודע שזה וכו' ורבינו י"ל דס"ל דהירושלמי פליג עם הבבלי בזה וס"ל להירושלמי דר"ל ס"ל דלת"ק בין הוצאה בין הרמה מיקרי עבודה וכן ר"י ס"ל הכי אבל תלמודינו פליג בזה וס"ל דהוצאה לכו"ע לאו עבודה היא ולא פליגי רק בהרמה אליבא דר"א אי עבודה היא אי לאו וכן מצינו בכמה מקומות דפליגי הירושלמי עם תלמודינו ועצמו מלספר.
ומה שהקשה המל"מ מהא דאיתא לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"י דבע"מ אינו אלא באזהרה וא"כ אמאי איצטריך ר"א לאכשורי בבע"מ ורבנן פסלי אמאי והא בשאר עבודות ליכא שום דבר בבע"מ יעו"ש היטיב במחילת כת"ר לא ידעתי התחלה לדבריו וכי מאי זו קושיא והא כתב רבינו שם בפי' דאזהרה מיהא איכא ומקורו מהך דתו"כ אמור פ"ב פרשה ג' וז"ל לא יקרב להקריב לחם אלקיו אין לי אלא תמידים שהם קרויים לחם שנאמר את קרבני לחמי לאישי ושאר כל הקרבנות מניין ת"ל שוב לחם מניין לרבות את הדם ת"ל להקריב ואומר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו מניין אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מניין ת"ל לא יגש להקריב מניין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת"ל לא יגש להקריב מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות וההזיות ת"ל לא יגש להקריב יכול יהיו חייבים על כולם ת"ל לחם מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אלו שאינו משום עבודה עכ"ל ת"כ והובא מקצתו במל"מ שם בהל' ביאת מקדש יעו"ש היטיב א"כ מבואר באר היטיב שאינו ממעט אלו עבודות רק מחיוב מלקות ולא מאזהרה ומטעם זה אזדא נמי מש"כ המל"מ דהתוס' לא ס"ל הא דבע"מ אינו חייב רק על מה שהזר חייב מיתה יעו"ש היטיב דזה וודאי אינו דהא ברייתא מפורשת בת"כ כרבינו רק דמ"מ אזהרה איכא ובאמת לא ידעתי מה היה לו במש"כ וז"ל והנה פשיטא דבבע"מ דליכא מיתה אף בעבודה דזר חייב עליה מיתה כי ממעטינן מיני' עבודות דאין הזר חייב עליהם היינו אפילו דאזהרה ליכא עכ"ל הא בעצמו העתיק לשון רבינו דאזהרה איכא בשאר עבודות וצע"ג בזה.
ומש"כ עוד המל"מ וז"ל ואין זה מן התימה דאיך יהי' הבע"מ חמור מהזר משום דקרא לא מיעט עבודות אלו אלא מעונש מיתה אבל אזהרה איכא וא"כ גבי בע"מ דלעולם ליכא חיוב מיתה אין חילוק בו בעבודות לעבודות ובכל עבודה אף שאין הזר חייב עליה מיתה בע"מ מוזהר עליה עכ"ל והנה זו הסברא היא בספרי פרשת קרח פיסקא קט"ז וז"ל והזר הקרב יומת לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת מה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בו לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה (עיי"ש בז"א) עכ"ל ועיין בס' המצות ברמב"ן לאוין סי' ס"ט שהובא שם ועיין לעיל במל"מ פ"ט הל' ביאת מקדש הט"ו שהביא זה ג"כ וכן הבאתי שם זה הספרי שם ס"ק ג' יעו"ש היטיב.
ולענין מה שחקר המל"מ אם ר"א מתיר אף בהוצאה שממזבח לארץ יעו"ש היטיב הנה בפשיטות יש לפשוט דהא לר"ל אף הרמה מותר וכ"ש הוצאה שממזבח לארץ והא דכתב רבינו דינו בהוצאה שמחוץ לעיר י"ל דלרבותא נקיט אף דהוזכר ההוצאה הזאת בתורה וע"ד שכתבתי בס"ק מ' יעו"ש היטיב והבן ולדידן דפסקינן כרבנן א"כ ממילא יש בבע"מ איסור כניסה ובאמת לרבינו כל מה שכנגד המזבח הוא בכלל איסור כניסה כמש"כ המל"מ בעצמו בפ"ו מהל' ביאת מקדש ה"א יעו"ש רק י"ל דשם אינו אסור רק למזבח גופיה אבל הדשן היה רחוק מהמזבח כמבואר בהלכה י"ב וא"כ י"ל שמה אי טעמא לא הזכיר רבינו ההוצאה מהמזבח לארץ לפי שבזה יש איסור כניסה ג"כ וממילא ידעינן דאסור ומה שהקשה המל"מ מנ"ל לרבינו דפסול בע"מ בהוצאה שמארץ לחוץ לעיר יעו"ש נ"ל פשוט כיון דרבנן ס"ל דאחרים קאי על הבגדים ולא על הכהנים א"כ ממילא ידעינן דכל דפסול בהרמה פסול בהוצאה ומטעם זה נ"ל ג"כ שלא כתב רבינו דהוצאת הדשן בעי בגדי כהונה כיון שכתב סתם ולא כתב דלא בעי בגדי כהונה ממילא משמע דבעי דמשמע בקרא דחד דין להרמה ולהוצאה ולא נשתנה דינם רק מש"כ רבינו דהרמה בעי פייס ולהוצאה לא בעי פייס הא לשאר דברים הכל שוה ופשוט זה לדעתי.
וראיתי בשיירי קרבן רפ"ב דיומא בירושלמי שכתב דמה שכתב רבינו דהוצאה אינה עבודה לא מיירי רק בהוצאה שמחוץ לעיר אבל בהוצאה שממזבח לארץ גם רבינו ס"ל דהוי עבודה ומ"מ ס"ל לרבינו דבע"מ אסור להוציא אף מחוץ לעיר יעו"ש היטיב ומאד דבריו דחוקין אצלי ומה שבנה יסודו דהא אסור לצאת בבגדי כהונה למדינה וע"כ היה ההוצאה מחוץ למחנה בבגדי חול יעו"ש היטיב תמה תמה אקרא דהא פרה אדומה נשחטת ג"כ בהר המשחה ומ"מ נעשית בבגדי כהונה כמבואר בתוספתא דפרה פ"ג והובא בר"מ ור"ש רפ"ד דפרה ועיין פ"א מהל' פרה אדומה הי"ב יעו"ש היטיב והא דאיתא ביומא ס"ט א' דבמדינה אסור לצאת בהן היינו דווקא שלא לצורך עבודה אבל הכא אף דלאו עבודה היא מ"מ צורך עבודה היא וגזיה"כ הוא דבעי בגדי כהונה ונראה לענ"ד זה פשוט וברור. ואיך אפ"ל כי בהוצאה חוץ למחנה לא בעי בגדי כהונה כיון דבקרא כתיב ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכו' אלמא דגם בהוצאת חוץ למחנה בעי בגדי כהונה וכל מחלוקת ת"ק ור"א מיירי הכל מזאת ההוצאה והבן. הן אמת די"ל דהש"ק מפרש הא דכתיב והוציא את הדשן מחוץ למחנה וכו' קאי על הורדת הדשן ממזבח לארץ וכן מפרש רש"י בחומש ועיין מש"כ לעיל ס"ק מ' יעו"ש היטיב אמנם מרבינו מבואר דאינו כן וכמו שנתבאר שם ומפרש דקאי על הוצאת הדשן מארץ לחוץ למחנה והעיקר דלא כהש"ק בזה. ורש"י מוכרח לשיטתו דס"ל דתרוה"ד נבלע במקומו ומאי דכתיב והוציא את הדשן וכו' קאי על אפר התפוח וזהו שצריך בגדי כהונה וכמש"כ ביומא י"ב ב' אמנם מ"מ לא מחלק בין הורדה למטה לארץ ובין הוצאת חוץ למחנה דס"ל שתיכף שמוריד מעל המזבח לא היה מניחו בארץ רק היה מוציאו מחוץ למחנה (עיין לעיל הי"ד בד"ה ומעולם לא) אמנם לרבינו פירשתי כבר דהוא ס"ל דמה שהרים אותו הדשן בעצמו שנעשה בו התרומה היה מוציאו לחוץ. הן אמת כי במעילה ט' א' משמע קצת כי הך דהוציא את הדשן וכו' קאי על הא דאפר התפוח ודלא כרבינו. לק"מ די"ל דהוא מפרש דהך והוציא את הדשן וכו' קאי בין על אותו הדשן שהורם ובין על הדשן שע"ג התפוח והך הדשן שכבר הורם חמיר מהדשן שע"ג התפוח משום דתחלתו היה עבודה גמורה משא"כ אותו שע"ג התפוח וכמש"כ בס"ק מ' והבן ולקמן יבואר עוד אי"ה מזה.
שאין
הרוחות וכו'. זה יצא לו לרבינו ממאי דאיתא בפסחים כ"ז ב' ושמו בנחת ושמו שלא יפזר ועיי"ש כ"ו א' וביומא נ"ט ב' ועיין חולין קי"ז א' זבחים מ"ו א' וכריתות ו' א' ומעילה י"א ב' יעו"ש היטיב ועיין בתו"כ צו פ"ב ועיין בפי' המשניות לרבינו בסוף תמורה יעו"ש היטיב. וכתב הראב"ד וז"ל א"א זה לא נאמר אלא על תרוה"ד ואין מעילה אלא בתרוה"ד עכ"ל וכתב מרן בשם ר"י קורקוס דרבינו למד זה מהא דמעילה ט' א' וכ"פ רבינו בהל' מעילה יעו"ש היטיב אבל לכאורה לא העלה ארוכה דהא שם מיירי בעודו על המזבח ומטעם דעדיין צריך בגדי כהונה להוצאה בקדושתיה קאי אבל כאן דמיירי רבינו בשעה שהוא חוץ לעיר א"כ כבר נעשה מצותו. וע"ע לקמן בפ"ט מהל' פסולי המוקדשין הי"ג כתב רבינו וז"ל וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר חוץ מדישון מזבח החיצון והפנימי ודישון המנורה עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א הרמת הדשן עכ"ל והבין שם מרן דמשיג על מש"כ הפנימי ודישון המנורה וצ"ע הא מבואר כן במעילה י"א ב' דדישון מזבח הפנימי לא נהנין ולא מועלין ודוחק לומר דשם מיירי דלא הניחו במקומו אבל הניחו במקומו מותר ליהנות בו כמו דמשמע קצת מלשון רש"י שם יעו"ש היטיב דאדרבה הא מסיק שם רש"י דלאחר שהניחו במקומו מועלין בו דהא נתערב בו קצת מתרוה"ד יעו"ש היטיב ואף דהתוס' השיגו ע"ז בד"ה בשלמא וכו' ומשמע משם דכ"ש לאחר שנדשן דאין בו מעילה יעו"ש היטיב אמנם הא דאין נהנין בו מיירי בכל ענין בין קודם שנידשן בין לאחר שנידשן א"כ מאי השיג הראב"ד.
וע"ע בירושלמי פ"ב דיומא ה"ב יעו"ש היטיב ומבואר שם דמדאורייתא לא נהנין בדישון מזבח הפנימי יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יומא נ"ט ב' ד"ה והרי וכו' שהביאו הירושלמי הזה יעו"ש מה שהאריכו בזה (והנראה מהקרבן העדה והשיירי קרבן שאישתמיטתיה להתוס' יעו"ש היטיב דאל"כ לא הוה מפרש מה שפי' ולא היה מקשה על רבינו דלמה לא כתב דיש מעילה אחר דישון מזבח הפנימי (ודע דלפי פי' רבינו יש להקשות על ק"ו דהירושלמי דמה מזבח החיצון אסור דפנימי לא כ"ש יעו"ש והא י"ל דמעילה תוכיח שכן יש מעילה בחיצון ולא בפנימי ורק י"ל דהירושלמי ס"ל דגם בחיצון אין מעילה וכדעת הריצב"א שם בתוס' יומא ורבינו לא ס"ל כהירושלמי בזה וס"ל דבחיצון יש בו מעילה כדמשמע פשט לשון תלמוד דידן א"נ אולי הירושלמי ס"ל דיש מעילה בדשן הפנימי לאחר שנדשן וכדעת הש"ק אך לפ"ז יש להקשות א"כ י"ל מעילה קודם הדישון יוכיח שבחיצון איתא ובפנימי ליתא ואין לומר דס"ל להירושלמי דבפנימי יש מעילה ג"כ קודם הדישון א"כ איך יפרנס לנו משנתנו דמעילה וצ"ע וע"ע בתוס' ישנים ביומא שם וע"ע בחולין קי"ז א' סוף דבר אין אני רואה הכרע לדברי הש"ק שחילק בין קודם דישון דאין מועלין ובין לאחר דישון דמועלין ובקרבן העדה כתב איפכא דאחר דישון אין מועלים וקודם דישון מועלים היפך ממש"כ בש"ק וצ"ע בכל זה ורק לפי שאין כאן עיקר מקומו של דיני מעילה קצרתי) סוף דבר איך יעלה על הדעת שהראב"ד יחלוק על הך דדישון מזבח הפנימי והמנורה דאסור ליהנות בהן.
לכן נ"ל ברור שכוונת הראב"ד שם לא להשיג על דישון מזבח הפנימי והמנורה רק על מש"כ רבינו חוץ מדשן המזבח החיצון ובכלל זה כל הדשן שעל מזבח החיצון וע"ז משיג וכתב שזה אינו אלא מה שהורם מעל המזבח דעליה כתיב ושמו להורות דאסור בהנאה אבל דשן הנשאר על גבי המזבח אע"פ שכל זמן שהוא על התפוח מועלין בו וכמבואר במעילה ט' א' מפני שעדיין צריך בגדי כהונה להוציאו כדאיתא התם אבל לאחר שהוציאו מחוץ למחנה כבר נעשה מצותו ושוב אין שום עבודה נעשה בו מותר ליהנות ממנו וכן י"ל לאחר שהורד מן המזבח ודווקא בנהנה מאפר שע"ג התפוח ס"ל לר"י דאית ביה מעילה ולא לאחר שהורד משם דנגמר כל מצותו ומותר ליהנות ממנו והא דכתיב ושמו אצל וגו' ומינה דרשינן דלעולם מועלין בו היינו דווקא באפר שהורם מעל המזבח. ובאמת פשטיה דקרא משמע כן דהאי ושמו קאי על תרומת הדשן אולם דעת רבינו כי גם הדשן שנתרם מוציאו מחוץ לעיר ואפ"ה יש בו מעילה ולכן על כל הדשן שמניחו מחוץ לעיר עם תרוה"ד ביחד יש בו מעילה דהאי תרוה"ד מתערב בו וכמש"כ רש"י במעילה י"א ב' על הך דהמקדיש דישון בתחלה מועלין בו יעו"ש (ומש"כ התוס' ביומא שם בשם רש"י דקאי על אפר כירה יעו"ש תמוה הוא יעו"ש היטיב) וס"ל לרבינו דהתרוה"ד אף לאחר שיוצא מחוץ למחנה מועלין בו מדנקט ואפר הקדש לעולם אסור שם בפסחים כ"ז ב' ובתמורה ל"ד א' ואף דהוא מחוץ למחנה.
אמנם דעת הראב"ד כי תרוה"ד אינו יוצא מחוץ למחנה רק או דנבלע במקומו או דטעון גניזה וכדעת התוס' דיומא כ"א א' ובזבחים ס"ד א' והא דיוצא מחוץ למחנה הוא האפר שע"ג התפוח ורבינו ס"ל דהכל יוצא מחוץ לעיר והכל אסור בהנאה (ויש סעד וסמך לדברי רבינו שבירושלמי דיומא מפיק שם איסור הנאה מדכתיב אל מקום טהור יעו"ש היטיב וזה מיירי בהוצאת הדשן שמחוץ למחנה והבן) וס"ל לרבינו דזה מיקרי טעון גניזה דקאי על כל הדשן שמוציאין מחוץ למחנה ומניחין אותו שם במקומו המיוחד לו וזה מיקרי גניזתו עיין בסוף תמורה בפי' המשניות לרבינו שם וי"ל דזה תלוי בחילוף הגירסאות דבפסחים כ"ז ב' איתא באפר הטעון גניזה ובתמורה ל"ד א' איתא באפר תרוה"ד יעו"ש היטיב והראב"ד פי' דדווקא של תרוה"ד וכפשט לשון הש"ס דתמורה שם ורבינו אולי גורס כגי' הש"ס דפסחים דכל הטעון גניזה (ובזה יש ליישב קושיית התוס' ביומא כ"א א' ד"ה נבלעין וכו' שהקשו הא טעון גניזה וכו' די"ל דטעון גניזה קאי על שאר הדשן שע"ג התפוח אבל אפר דתרוה"ד הי' נבלע במקומו ודו"ק) וס"ל לרבינו כמו הא דאפר דתרוה"ד נעשה מצותו ומ"מ מועלין בו וה"ה שאר הדשן מועלין בו אף לאחר תרוה"ד כיון דחזינן דהכתוב מחמיר בזה אף דנעשה מצותו ה"ה בשאר האפר. ומעכשו גם דברי רבינו בכאן הם מבוארים היטיב ודו"ק. אמנם במעילה ט' א' משמע לכאורה דבאפר שע"ג התפוח לאחר שהורד מעל המזבח אין מועלין בו יעו"ש היטיב במשנה ובגמרא שם. וצ"ע בכל זה וה' יאיר עיני. אם לא שנאמר שרבינו לא לענין מעילה קאמר רק לענין איסורא בעלמא. שוב ראיתי כן להצאן קדשים שם במעילה ט' א' כ"כ יעו"ש היטיב.
ודע כי נתקשיתי במש"כ התוס' בחולין קי"ז א' ד"ה אין וכו' שהדשן לפני תרומה אין מועלין בו יעו"ש היטיב וכ"כ בזבחים מ"ו א' ד"ה אין לך וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע שהוא נגד מה דאיתא במעילה ט' א' דהכל מודים דלפני תרוה"ד מועלין בו יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יומא נ"ט ב' ד"ה אין וכו' ותוס' מעילה י"א א' ד"ה אין וכו' ועי' לקמן פ"ב מהל' מעילה הי"ד יעו"ש היטיב.