שירצה מן וכו'. יש לעיין הא גם בהורדת הדשן מהתפוח למטה לארץ ג"כ הדין כן כל כהן שרוצה ממלא את ידו בזה כמש"כ לעיל הלכה י"ג רצים אחיו הכהנים וכו' ולמה התנה דווקא בהוצאת הדשן מחוץ למחנה שיהא הדין כן גם מש"כ אח"כ ואין להוצאת הדשן לחוץ פיוס וכו' דמשמע אבל להורדת הדשן היה פייס וזה וודאי אינו. ולפ"ז לשון רבינו יש לעיין בו ואולי י"ל לפי שבתורה כתיב והרים את הדשן וגו' והוציא את הדשן וגו' וקאי על אותו הדשן שעשה בו התרומה וקמ"ל דדווקא בהרמה צריך פיוס אבל בהוצאה שמחוץ לעיר א"צ פייס על הדשן אף על אותו שהורם מן המזבח ואף דתחלתו היה ע"י פייס מ"מ סופו אין בו פייס אבל הדשן שגורפין אותו מן התפוח זה לא נזכר בכתוב כלל ומינה לא מיירי ואף עשיית התפוח לא בעי פייס וכ"ש גריפת התפוח למטה וכ"ש ההוצאה לחוץ לעיר כיון שלא נזכר בכתוב כלל וזה שכתב רבינו ממלא מן הדשן שהורידו למטה וכו' הכוונה שהורידו במחתה ע"י תרוה"ד כן נראה ליישב דברי רבינו שלא יהיו מוקשים כ"כ (ועי' לעיל הי"ב ד"ה מוראת העוף שלדעת רש"י היה מן הנבלעים וא"כ על כרחך והוציא את הדשן וכו' לא קאי על הדשן שהורם).
ומעולם לא וכו'. כ"ה שם בתמיד פ"ב כ"ט א' וכתב שם המפרש וז"ל אע"ג דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה אפ"ה כשהגיע העת לפנות את הדשן לא נתעצל כהן להוציא את הדשן מי שמוטל עליו לעשות עכ"ל והרע"ב כתב וז"ל כלומר מה שהיה דשן כ"כ לא מחמת עצלות הכהנים אלא לנוי להראות שקרבנות היו ע"ג המזבח עכ"ל והנה לפ"ז לפי שני פירושים הללו קאי על הורדת הדשן מן התפוח לארץ אמנם לרבינו יש כאן פי' אחר והוא דקאי על הוצאת הדשן ממטה בארץ אל מחוץ למחנה כלשון המשנה שתני מלהוציא את הדשן אמנם לדידהו לאינך רבוותא נמי י"ל דאינהו ס"ל דלא היה מוריד למטה בארץ ומשם היה מוציא מחוץ למחנה רק תיכף כשהוריד מעל המזבח היה מוציא מחוץ למחנה. ולפי' רבינו י"ל דה"ק אע"פ שלאו עבודה היא מ"מ לא נתעצל כהן בזה וכמש"כ לקמן בהלכה ט"ו ושם יבואר אי"ה ועי' בתוס' יומא כ"ג ב' ד"ה יש וכו' שכתבו דטעמא דת"ק דפסל ההוצאה בבע"מ משום דחשיב כמו זר יעו"ש אלמא דההוצאה מיקרי מה שנוטל מע"ג המזבח וכפי' אינך רבוותא יעו"ש היטיב ודו"ק.