טובל ולובש וכו'. היינו קודם הפייס כמבואר בתמיד כ"ו א' וגם הלבישת בגדי קדש היה קודם הפייס כמבואר לקמן פ"ד ה"א יעו"ש ועי' לח"מ.
ומקדש
ידיו וכו'. הא דצריך לקדש ידיו ורגליו מיירי אף בכהן שעבד כל הלילה משום דלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים כמבואר לעיל סי' כ"ג סעי' ח' ותרוה"ד נחשב להתחלת עבודת יום כמבואר שם סעיף ט' אף דמתוס' זבחים כ"א א' ד"ה כיור וכו' מבואר דבכהנים שעשו עבודה בלילה א"צ לקדש לתרוה"ד יעו"ש ובזה ניחא מש"כ שם כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' שהך דתרוה"ד פשיטא ליה דמיירי בכהן חדש יעו"ש ומאי פסקא ליה טפי מבזה אלא ודאי משום דאי לאו בכהן חדש למאי צריך כלל לקדש ידיו ובשלמא בכהנים האחרים י"ל דמיירי שהיו ניעורים כל הלילה ומ"מ צריכים קידוש לפי שתימשך עבודה זו עד היום אבל בתרוה"ד לא שייך זה וק"ל אמנם המפרש בתמיד שכתב כאן וז"ל דלינה פוסלת מן קידוש ידים ורגלים וצריך לחזור ולקדש עכ"ל מבואר מזה דס"ל דצריך כאן לחזור ולקדש אף אם היה ניעור כל הלילה וה"ט על כרחך משום דזהו תחילת עבודת יום וכמש"כ. וי"ל דאף התוס' מודים לזה ומש"כ בזבחים כ"א א' דלרבי א"צ כלל קידוש בהי' ניעור כל הלילה היינו דווקא לס"ד דר' יוחנן ס"ל דהעלאת הכיור פסול אף בלילה לעבודת לילה ולכן תירצו דבאמת לתרוה"ד לא היה שום קידוש ומתניתין מיירי ע"כ לראב"ש ובכהנים חדתי אמנם למסקנא דלר"י נמי אינו פוסל העלאת לילה וכשר לעבודת יום א"כ פשיטא דהמשנה דידן אתיא כרבי נמי. ועוד תירצו התוס' שם וז"ל א"נ י"ל שהיה להם מים (תירוץ זה אינו מובן לי ויש לדחוק דהיה רק מעט מים וכדי קידוש לתרוה"ד ותו לא וצ"ע) בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרוה"ד עוד י"ל דמקדוש תרוה"ד לק"מ דפסול עבודת לילה דרבנן ויש עוד טעם להכשיר בתרוה"ד טפי מבכולה לילה כדפי' בקונטרס בסמוך עכ"ל ומכל הלין טעמי ניחא נמי אי נימא דאפילו כהן הניעור כל הלילה צריך קידוש לרבי והבן אבל כ"ז להו"א דר' יוחנן אבל למסקנא בלא"ה לק"מ כלל וכנ"ל והא דכתבו התוס' שם כ' א' בד"ה מיתיבי וכו' צ"ל דמסברא בעלמא כ"כ דמיירי בכהן חדתי (ועיין לקמן בסמוך מש"כ ראיה לסברתם יעו"ש) והבן וראיתי בבאר שבע כאן שהעתיק דבור התוס' בזבחים על הך מתניתין יעו"ש היטיב ותמהתי הא התוס' לא כתבו כן רק להו"א ולא למסקנא וברור לענ"ד בעיני ועיין בירושלמי פ"ב דיומא ה"א יעו"ש היטיב שמבואר כדברי אלה דלתרוה"ד צריך קדוש לפי שהוא תחלת עבודה דיממא. ודברי הירושלמי מגומגמין טובא וצריך ביאור יעו"ש היטיב. (ובבאורי לירושלמי נתבאר בעזר ה').
ומש"כ דמזהירין אותו שלא יגע בכלי קודם שקידש ידים ורגלים יש לעיין דהא לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ט מבואר דמותרין אף הלוים ליגע בכלי הקדש ושם על כרחך מיירי בלא קידוש ידים ורגלים דזה לא שייך כ"א בכהנים וצ"ל דהכוונה הוא מחמת העבודה שלא יגע לעשות עבודה בכלי וכן מטין דברי רבינו בפי' המשניות דשם יעו"ש היטיב. וטעם האזהרה כתב המפרש לפי שהיה הולך יחידי כמבואר שם במשנה אין אדם נכנס עמו יעו"ש ועיין בתוס' חדשים כתב הטעם משום דמיירי בכהן חדש כמבואר דהיו אומרים לו היכן המחתה נתונה יעו"ש היטיב ובזה י"ל דמכאן יצא לו להתוס' בזבחים כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' שכתבו שזה פשוט לו שכהן התורם היה מיירי בחדש יעו"ש ומכאן דהכא היה פשוט לו כן.
במקצוע בין וכו'. עיי"ש במשנה שכך היו אומרים לו יעו"ש.
ומפנה
את וכו'. עי"ש במשנה ובזבחים ס"ד א' ועיי"ש במפרש ובתוס' ועי' לקמן פ"ג ה"ה ושם יבואר אי"ה מזה. ועי' במרן בשם הריטב"א דלא היה חותה רק מהגחלים של אברים שנשרפו יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי בפ"ב דיומא ה"א וכ"ה בתו"כ צו כמש"כ הלח"מ יעו"ש ועי' בתוס' זבחים ל"ד א' ד"ה שקדש וכו' ובתוס' מנחות ק"א א' ד"ה אע"ג וכו'.
ומה שהקשה מרן בשם הריטב"א דאמאי לא נקרא תרומת גחלים וכו' עיין בלח"מ מש"כ בשם המפרש ועיין תוס' זבחים ס"ד א' ד"ה מן המאוכלות וכו' יעו"ש היטיב וראיתי כאן בבאר שבע דברים שלא ישרו בעיני יעו"ש היטיב והבן.
מוראת העוף וכו'. שם בתמיד במשנה ובזבחים שם וכתב רש"י ביומא כ' א' ובזבחים כ' א' דהיה נבלע במקומה וכ"כ בחולין קי"ז א' יעו"ש היטיב אבל דעת המפרש בתמיד אינו כן ועיין בתוס' יומא כ"א א' ד"ה נבלעין וכו' ובתוס' זבחים ס"ד א' ד"ה דישון וכו'.