תוקד על וכו'. עי' רמב"ן בריש פרשת צו שכתב שעל דרך הפשט הפסוק הזה קאי על קיום האש יעו"ש היטיב וע"ע בתו"כ שם צו פ"ב פרשה א' תמיד אף בשבת אף בטומאה יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי יומא פ"ד ה"ו וז"ל ולית ליה לר' יהודה מערכת קיומי אש מה מקיים ר' יהודה אש תמיד אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון עכ"ל מדקא פריך הירושלמי בפשיטות מהך קרא משמע ליה דפשטא דהך קרא מיירי בהכי והנה לכאורה יש לעיין דהא ר"י ס"ל בתו"כ שם דתמיד אף בשבת ואף בטומאה ואף במסעות יעו"ש והא איהו ס"ל דלא הוי מערכה לקיום האש אבל באמת לק"מ דאיהו לא פליג רק דלא היה לזה מערכה בפ"ע אבל מ"מ מודה דהיה מצוה להיות בו אש תמיד ומהאי קרא מפיק לה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ומילתא דרבינו אתיא ככו"ע ועי' תוס' יומא מ"ה ב' ד"ה תמיד וכו' מבואר היטיב שם כדברינו דהמערכה הגדולה היתה דולקת תמיד אבל יש לעיין א"כ מאי מקשה שם בירושלמי ולית ליה לר"י מערכת וכו' מה מקיים ר"י אש תמיד וכו' הא מאי קושיא דילמא אתי להורות דהמערכה הגדולה היתה יוקדת תמיד. ויש לדחוק וליישב. ועיי"ש בירושלמי וז"ל תמיד תמיד אפי' בשבת תמיד אף בטומאה וכו' לא תכבה אף במסעות בשעת מסעות מה היו עושין לה היו כופין עליה פסכתר ד"ר יהודה ר"ש אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף מה עביד ליה ר"י פסכתר היו כופין עליו מלמעלה מה מקיים ר"י ודשנו את המזבח וירוון כיי דאמר ר"י בן פזי ואכל ושבע ודשן עכ"ל ובהיות כן לכאורה יש לתמוה על רש"י ז"ל שפי' בחומש במדבר ד' י"ג וז"ל ודשנו יטול את הדשן מעליה ופרשו עליה בגד ארגמן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינו שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת עכ"ל ריש דבריו כר"ש ובסופו מסיק כר"י ויש לעיין לכאורה בזה. אמנם במד"ר שם איתא וז"ל על דעתיה דר"ש ודשנו את המזבח ניחא ע"ד דר"י היו מדשנין אותו והיו מניחין שם אש וחוזרין וכופין עליו פסכתר כדי שלא יכבה עכ"ל א"כ י"ל דרש"י אזיל בשיטת המדרש דלר"י נמי היו מדשנין אותו (ועיי"ש בשיירי קרבן מה שמשיג על הקרבן אהרן בתו"כ שם יעו"ש היטיב) וע"ע מה שאכתוב אי"ה בהלכה ד' ובהלכה ה' יעו"ש היטיב.
מצוה להביא וכו'. עי' עירובין ס"ג א' יומא כ"א ב' נ"ג א' ובתו"כ ויקרא פ"ה.