תמיד
דוחין וכו'. עיין יומא מ"ו א'. והנה המל"מ האריך כאן הרבה לשיטת התוס' והעולה מדבריו הוא כך. דבר קפרא ס"ל דאיברים שנתותרו מבעו"י ואפי' פסולין עושה להן מערכה בפ"ע ושורפן בשבת לר' מאיר במשלה בהן האור מבעו"י ולרבנן בכגון זה מעלן ע"ג המערכה ושורפן בשבת אבל אין עושה להן מערכה בפ"ע דלדידהו אף בחול ובכשרין אין עושין מערכה בפ"ע ולרב הונא ס"ל דתחלתו דוחה אבל סופו אינו דוחה ופי' רבה דה"ק דסופו אינו דוחה השבת אפילו לר"מ לעשות להם מערכה בפ"ע רק מעלן ע"ג המערכה הגדולה וכ"ז במשלה בהן האור אבל לא משלה בהן האור אינו מעלן אפילו ע"ג המערכה הגדולה ובזה אפילו ר"מ מודה ואפילו בכשרין דלא דחי שבת מדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת. ולדידן ליכא נפק"מ בהך פלוגתא דהא קי"ל כרבנן ולכן איברים שנתותרו מבעו"י ומשלה בהן האור מעלן ע"ג המערכה גדולה בשבת ואפילו פסולין. ורב חסדא ס"ל דר"ה דקאמר דסופו אינו דוחה היינו לענין טומאה אבל לענין שבת ס"ל לר"מ דכל שמשלה בהן האור מעלן על מערכה בפ"ע בשבת ורק לענין טומאה פליג וס"ל דאברים טמאים שנתותרו אין עושין להן מערכה בפ"ע רק מעלן ע"ג המערכה הגדולה ואפילו בחול ולרבנן ליכא נפק"מ בזה דאף לכשרין אין עושין מערכה בפ"ע וכל הנפק"מ הוא אליבא דר"מ יעו"ש היטיב.
ונסתפק המל"מ בטמאין שנתותרו דלרבנן מעלן ע"ג מערכה גדולה ולר"מ עושה מערכה בפ"ע ובחול אי בעינן משלה בהן האור או לא דדילמא לא בעינן משלה בהן האור רק לענין שבת ולא לענין טומאה יעו"ש היטיב שלא נפשט לו הספק וראיתי בתוס' ישנים ביומא שם ד"ה אפילו וכו' שכתבו וז"ל ואפילו ללישנא דמפליג בין כשרים לפסולים לענין משלה בהם האור היינו לענין מערכה בפ"ע אבל לא לענין דחיית שבת עכ"ל והנה צריך ביאור איך יתכן לומר דלענין שבת בעינן דווקא משלה בהם האור ולענין מערכה בפ"ע לא בעינן וע"כ צ"ל דמיירי בחול ולענין טומאה וה"ק בחול בפסולין בעינן דווקא משלה בהם האור ואי לא לא רק דנקרבון ע"ג המערכה הגדולה ולאיכא דאמרי אף בכשרין בעינן דווקא שמשלה בהם האור אי לא לא אלמא דלענין פסול טומאה נמי בעינן שמשלה בהן האור לר"מ לענין מערכה בפ"ע ולאיכא דאמרי אף בכשרים בעינן משלה בהם האור לענין עשיית מערכה בפ"ע וא"כ לפי זה לר"מ פשיטא דבעינן משלה בהן האור לענין מערכה בפ"ע ומיהו לרבנן שפיר איכא לספוקי בהא דמעלין טמאין ע"ג המערכה הגדולה אי בעינן משלה בהן האור או לא ואולם המל"מ נסתפק גם לר"מ לשיטת התוס' דמפרשי בע"א הא דלישנא קמא דקאמר דהא דמשלה מיירי בפסולין וכו' והכל מיירי לענין שבת ולא לענין טומאה אבל לענין טומאה שפיר יש להסתפק אפילו לר"מ והבן היטיב. (ויש שם במל"מ ט"ס וצ"ל ולפי צד השני שכתבנו וכו' א"כ גם אליבא דרבה לרבנן אף אם לא משלה יקטיר אותם בטומאה וכו'). ועיין ביתר דבריו מה שהאריך בזה ונסתפק ג"כ אי הך דקאמר ואפילו בשבת אי קאי על כשרין דווקא אי על פסולין ג"כ ועיין לעיל פ"ד ממעשה הקרבנות שהאריך בזה יעו"ש היטיב ועיין בתוס' מנחות מ' ב' ד"ה תכלת וכו' שנראה מדבריהם דמילי מילי קאמר יעו"ש וא"כ י"ל דבאמת בחול מיירי בפסולין ובשבת מיירי בכשרין יעו"ש היטיב.
והנה בדברי רבינו מבואר שפסק דאיברים שנתותרו דאינו דוחה שבת כלל יעו"ש במל"מ מש"כ בזה ועיין מש"כ לעיל בסי' ל"ח בשם רמב"ן ועיין מש"כ בחי' לספ"ק דשבת יעו"ש ועיין פסחים נ"ט ב' לכאורה יש ראיה לרבינו דאל"כ למאי אינו מתרץ התם הא דכל הלילה ילין מיירי במשלה בהן האור יעו"ש היטיב וע"ע בירושלמי פ"ו דפסחים ה"א ובפ"ד דיומא ה"ו יעו"ש היטיב.
קריבין בלילי וכו'. עיין שבת כ"ד ב' דאין להקריב עולת חול ביו"ט משמע דעולת שבת ביו"ט שרי ועיי"ש קי"ד א' ועי' פסחים נ"ט ב'.
בלילי יוהכ"פ וכו'. עי' שבת קי"ג א' קי"ד א' והלכה כר"ע. ועי' בלח"מ שהקשה הא לדידן לא מיקלע ראשון בשבת שיהיה בו יו"כ יעו"ש שהאריך קצת בזה ומש"כ דזה יש ליישב קצת דכוונת רבינו ז"ל שאפילו לא ידחוהו בי"ד ויארעו שניהם יחד אין קריבין ביוה"כ אבל קשה דבסוף פ"ה מהל' שבת פסק ביוה"כ שחל להיות בע"ש וכו' יעו"ש היטיב ולא ירדתי לסוף דעתו במה ניחא ליה כאן יותר מהתם לימא דגם שם מיירי בהכי שלא דחוהו ב"ד יעו"ש ועי' תוס' שבת קי"ד א' ד"ה חלבי וכו' ובתוס' מנחות ק' ב' ד"ה שני וכו' יעו"ש היטיב ועיי"ש צ"ט ב' בפי' המשניות לרבינו ובתוס' יו"ט שם ובזה מיושב יעו"ש היטיב ועי' בצאן קדשים שם במנחות ק' ב' שם ועי' בירושלמי בפ"א דמגילה ובתוס' יו"ט שם משנה ב' (ודע דמש"כ הצאן קדשים שם במנחות דרשב"ג על כרחך לא ס"ל כאחרים מדס"ל דעבור שנה לעולם חודש היינו כ"ט יום יעו"ש לא ידעתי מהו סח דהא אדרבה אחרים ס"ל כרשב"ג עי' שבת פ"ז ב' ר"ה ו' ב' כ' א' סוכה נ"ד ב' ערכין ט' ב' וברש"י בכל המקומות דס"ל לאחרים דחדש עבור לעולם חסר וכרשב"ג והא דאיתא בערכין פלוגתא דת"ק ורשב"ג היינו דעולא ור"ה בהכי פליג יעו"ש היטיב ובמחילת כת"ר שגה מאד בזה ודו"ק היטיב). ועיין ביצה ט"ו ב' דבימי עזרא הניחו עירובי תבשילין ושם היה ר"ה אלמא דחל יום ו' ר"ה הן אמת דאיכא למימר דהתם עברוהו לאלול וכמש"כ התוס' בר"ה י"ט ב' ד"ה מימות וכו' יעו"ש היטיב ועיין רש"י ביצה ו' א' ד"ה מימות וכו' אבל יש לעיין א"כ ע"כ מנו אז מיום שני דהא עדיין לא ניתקנה התקנה ואם מנו מיום שני דהוא יום ו' א"כ איקלע יוה"כ בראשון בשבת וצ"ל דאז חל ר"ה ביום ו' וכשעברוהו מנו משבת וחל יוה"כ בשני בשבת (ומאי דכתב רש"י דבאותו פעם לא ניתקנה וכו' לא קאי על זמן עזרא רק אאותו הפעם דנתקלקלו הלוים וכו' וזה לא היה בזמן עזרא) ובזה אתי שפיר דברי התוס' בר"ה שם שכתבו דהוו להו לבא בכ"ג דהוא ראשון בשבת לפ"ז אבל יש לעיין ומאי ראיה דילמא לא עיברוה ומנו מיום ו' והא דלא באו בכ"ג משום דאז היה שבת ועי' בפני יהושע שם וצ"ע ודוק היטיב וקצרתי וע"ע מנחות מ"ט ב' ושם נ' א' תוס' ד"ה אית דגרסי וכו' וברש"י ערכין י"ג ב' וע"ע לקמן פ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"ד.