נשחט
בשבע וכו'. ולעיל בהלכה ג' כתב בסתם דבכל ימות השנה היה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה משמע בין בחול בין בשבת והנה שם בפסחים נ"ח א' איתא וז"ל תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה בע"פ נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת עכ"ל והנה י"ל דהך בין בחול בין בשבת קאי ג"כ ארישא דקאי על כל ימות השנה דתמיד בין בחול ובין בשבת נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה והנה אביי מוקים התם פלוגתא דר"ע ור' ישמעאל דפליגי בחל ע"פ בשבת דלר"י נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ור"ע ס"ל דבחל ע"פ בשבת נשחט בשש ומחצה וקמיפלגי בפלוגתא אם מוספין קודם לבזיכין ור"י ס"ל דמוספין קודם לבזיכין ור"ע ס"ל דבזיכין קודמין למוספין יעו"ש היטיב ולפי"ז הלכה כר"י דסתם משנה כוותיה וידוע דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה וכמבואר ביבמות מ"ב ב' יעו"ש ועוד דהלא מחלוקתם תלויה במוספין קודם לבזיכין ושם איפסיק ביומא ל"ד א' דמוספין קודמין לבזיכין ולכן מוכרח דהלכה כסתם מתניתין ולאוקימתא הזאת בשבת דעלמא כו"ע לא פליגי דקרב ככל ימות השנה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה וכמש"כ התוס' בד"ה ר"י וכו' ולפ"ז אתי פסק רבינו כמין חומר. ורבא אוקים לה לפלוגתא דר"י ור"ע בהכי דר"י סבר בחל ע"פ בשבת תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ור"ע ס"ל דנשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו ולא חיישינן למכמר בישרא וסתם משנה כר"ע דאחד שבת ואחד חול שוין יעו"ש ובשאר ימות השנה כו"ע לא פליגי דנשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה בין בחול ובין בשבת דהתם לא חיישינן למכמר בישרא דבשלמא בפסח איכא למיחש למכמר בישרא לפי שאין הדחת קרביו דוחה שבת כמש"כ התוס' ד"ה חיישינן וכו' ואיכא למיחש שפיר למכמר בישרא משא"כ בתמיד דשפיר דהדחת קרביו דחי שבת כמבואר ולפי"ז ג"כ ברישא לא פליגי דשבת וחול שוין ולא פליגי רק בע"פ ולפי"ז פשיטא דפסק רבינו אתי שפיר דפסק כסתם משנה וכר"ע.
ורבה בר עולא מוקים לה לפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בגוונא אחרינא. והוא דבע"פ כו"ע לא פליגי דבין בחול ובין בשבת נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ובמתניתין דנקט בין בחול בין בשבת קאי אסיפא וככו"ע היא ולא פליגי רק בשבת דעלמא ר"י ס"ל בשבת נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ור"ע ס"ל דבשבת נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ופליגי משום גזירה דנדרים ונדבות יעו"ש והנה לפי"ז לכאורה דבשבת דעלמא הלכה כר"ע מחבירו דנשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ובמשנה לא איסתם כלל הלכתא בזה דבין בחול ובין בשבת לא קאי רק אסיפא והנה רבינו לא פסק כן רק סתם וכתב דבין בשבת ובין בחול הכל שוה בין בשאר ימות השנה ובין בע"פ והנה רבינו לא בחר בזה האוקימתא חדא דאביי ורבא הוו מארי דתלמודא טפי מרבה בר עולא ועוד דלדברי רבה בר עולא לא פליג ר"ע ור"י בשבת ע"פ ולקמן איתא שתי ברייתות דפליגי ר"י ור"ע בחל ערב פסח בשבת יעו"ש היטיב ומתוך כך הוצרכו התוס' לידחק שם בד"ה דברי הכל וכו' דלאו ד"ה ממש יעו"ש היטיב ועוד דהא לרבה בר עולא א"כ ס"ל כו"ע דמוספין קודם לבזיכין והא ביומא ל"ד א' איתא דהוי פלוגתא דתנאי ומי פליג בזה אם לא ר"י ור"ע דהכא וכמו שפירש"י שם ומכאן מוכח דהלכה בזה כאוקימתא דאביי לגבי אוקימתא דרבא ובזה נדחה כל מש"כ הלח"מ בזה.
מקטירין
כל וכו'. לכאורה משמע שהשחיטה אסורה אחר התמיד הא הקטרה מותרת אחר התמיד והא התוס' כתבו במנחות מ"ט א' שם ושם ביומא דעיקר קרא בהקטרה כתיבא וצ"ל דמיירי שלא הוקטר התמיד עדיין ולכן השחיטה אסורה והקטרה מותרת ודלא כמש"כ התוס' במנחות שם דכ"ז שלא הוקטר התמיד דמותר הכל וכמו שהכל מבואר למעלה בס"ק ח' וזה לכאורה דלא כמש"כ המל"מ לעיל בסוף הלכה ג' דרבינו מפרש הסוגיא דיבלת ודבכור דמיירי קודם הקטרת התמיד יעו"ש היטיב וה"ק רבינו אע"פ שאין שוחטין לפי שאסור לזרוק מ"מ אם זרק מקטיר קודם הקטרת התמיד. א"נ ס"ל לרבינו דבערב נאסר הזריקה ג"כ אחר זריקת התמיד דילפינן מתמיד של שחר דגם העשיה אסורה אבל הקטרה מותרת עד ההקטרה של תמיד בין הערבים אבל יש לעיין קצת א"כ מאי פסקא דסתם וכתב דמותר להקטיר ואסור לשחוט והא איכא גווני דהקטרה חמיר טפי משחיטה והיינו לאחר הקטרת התמיד דעליה השלם עליה קאי וכמש"כ תוס' בכמה דוכתי ולכאורה י"ל דרבינו ס"ל דבהקטרה באמת מותרת אחר תמיד של בין הערבים ולא אסור רק שחיטה וזריקה וס"ל דת"ק ור"י בשריב"ב בהכי פליגי דת"ק ס"ל דגוף השחיטה אסור ור"י בשריב"ב ס"ל דהקטרה אסורה ושחיטה וזריקה מותרת ורבינו פסק כת"ק ועל דרך זה קצת ראיתי בצל"ח כן יעו"ש היטיב וכ"ז דחוק ואתי מרחוק.
ויותר נ"ל דשיעור דברי רבינו הוא כך ואם חל ערב פסח להיות ע"ש היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחלת זמנו וקרב בשבע ומחצה כדי שיהיה להם ריוח לצלות אותו קודם שיכנס שבת אע"פ שאין שוחטין אותו אחר תמיד של בין הערבים. וכאן הפסיק המאמר וכך הבנת דבריו אע"פ שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערבים וא"כ לא יהיה זמן גדול להקריב הנדרים ונדבות מ"מ הקדימו התמיד כדי להקדים הפסח וצלייתו קודם הלילה אע"פ שיבוטל ע"י זה הקרבת נדרים ונדבות מ"מ לא חששו לזה. ושוב מתחיל ענין בפ"ע ואמר מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום והוא ממגילה כ' ב' ועיין לעיל פ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ה יעו"ש היטיב ואי קשיא הא אין מקריבין אחר הקטרת התמיד עיין תוס' מנחות כ"ו ב' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטיב והובא במל"מ שם לעיל הלכה ג'.
והנה ברבינו הוא הכל בהלכה אחת ובהלכה שלאחר זה נרשם ז' ונעלמה כאן ההלכה ו' לכן נ"ל דכאן הוא התחלת הלכה ו' ומיירי הלכה ו' רק מדיני הקטרה.
במעשה הקרבנות. בפ"ד ה"ב הלכה ב' יעו"ש היטיב במש"כ שם. אבל משם משמע דמותר להקטיר אף אחר תמיד של בין הערבים וצ"ל דמיירי התם קודם הקטרת התמיד של בין הערבים א"נ י"ל דרבינו ס"ל דבהקטרה לא חיישינן כלל וכנ"ל בס"ק י"ג ודחוק ויותר נראה דמיירי קודם הקטרה ומשמע קצת מכאן ליפשט ספיקו דהמל"מ שנסתפק לעיל בהלכה ג' (הובא לעיל ס"ק ז') אי מקדמינן הקטרת הקרבן תמיד קודם זריקת שאר קרבנות ולכאורה משמע מכאן דהקטרה תלוי בהקטרה ועשיה בעשיה ועדיין צ"ע בזה.
מהפכין בהם וכו'. עיין יומא כ' ב' מ"ה א' זבחים פ"ו ב' ועיין מנחות כ"ו ב' תמורה י"ד א' ועיין תו"כ פ' צו פ"א ופ"ב יעו"ש היטיב בכל המקומות.