Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings 1:1

הנקראים תמידין וכו'. עיין מל"מ שהקשה על הא דאיתא בחגיגה ו' ב' דלא הקריבו ישראל תמידין במדבר משום דנזופין היו ורק שבט לוי הקריבו משלהן יעו"ש והא במו"ק ט"ו ב' איתא דהקריבו ישראל קרבנותיהן במדבר או משום דמנודה משלח קרבנותיו או משום דמנודה לשמים קיל יעו"ש היטיב וראיתי בס' טורי אבן בחגיגה שם שהוא תלה זה בפלוגתא דר"ע ור' ישמעאל בחולין ט"ז ב' דלר"י דנאסר להם בשר תאוה א"כ על כרחך שלחו קרבנותיהם משא"כ לר"ע דס"ל דלא נאסר להם בשר תאוה א"כ יכול להיות שלא שלחו קרבנותיהם יעו"ש היטיב א"כ ר"ע דחגיגה אזיל לשיטתו ולדידיה באמת לא הקריבו ישראל קרבנותיהם במדבר יעו"ש היטיב. והנה יש לעיין קצת בזה כיון דאם נימא דנזופין היו לא היו רשאין להקריב קרבנות א"כ בלא"ה היו מותרין בבשר תאוה וכמש"כ התוס' ביבמות ע"א ב' בד"ה מ"ט וכו' יעו"ש היטיב וא"כ אף לר' ישמעאל נמי לא מוכח דישראל היו שולחין קרבנותיהן והא דנאסר בשר תאוה י"ל דקאי על הלוים יעו"ש היטיב והנה לפי מש"כ רש"י דטעם דנזופים היו לפי שעשו העגל עיי"ש ביבמות ע"ב א' ובתוס' ד"ה נזופין וכו' (ובחגיגה שם משמע ג"כ כרש"י יעו"ש היטיב ובספרי בהעלותך פיסקא ס"ז יעו"ש היטיב) א"כ קשה איך עשו את הפסח בשנה השנית בחדש הראשון הא נזופים היו לר"ע ואיך עשו כל היולדות בכל זמן ההוא. ובאמת בספרי שם איתא וז"ל ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה בלבד וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ר"ש בן יוחאי אומר ישראל לא היו מקריבים ומי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפך ואומר ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ישראל עבדו ע"ז ולוים לא עבדו ע"ז שנאמר כי שמרו אמרתך וגו' יעו"ש היטיב ופי' שם הזרע אברהם דבאמת לר"ש אפילו באותו פעם לא עשו הפסח רק הלוים לבדן יעו"ש היטיב.
אך לדברי התוס' (דפי' דנזופים היו ממרגלים ואילך) י"ל כי קאי אכל השנים שלאח"כ שהיה אחר חטא המרגלים אבל קודם חטא המרגלים גם ישראל הקריבו. אבל לא יתכן זה דהא הספרי תלה זה בענין חטא ע"ז והיינו כרש"י. ועיין בספרי ראה פיסקא ע"ה וז"ל ר"ש אומר מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל וכו' יעו"ש היטיב והנה לדעת הטורי אבן הנ"ל שתלה הא דישראל לא הקריבו קרבנות במדבר בפלוגתא דבשר תאוה דחולין הנ"ל א"כ יקשה הא ר"ש ס"ל דבשר תאוה נאסר להם וא"כ יקשה על ר"ש מדידיה אדידיה דהא ר"ש ס"ל דבשר תאוה אסור וע"כ הקריבו ישראל קרבנותיהם במדבר וא"כ למה לא הקריבו ישראל פסחיהם במדבר. אבל י"ל כי הטורי אבן גרס שם ר' ישמעאל וכגי' נוסחאות אחרות וכגי' הש"ס דחולין שם (וכן נראה לכאורה דר"ש תלמיד דר"ע וע"כ קאי בשיטתיה וק"ל ובזה ניחא לי מאי דאיתא בספרי בהעלותך פיסקא צ"ה וז"ל ויאמר משה שש מאות אלף רגלי רשב"י אומר ר"ע היה דורש בו דבר אחר ואני דורש בו שני דברים ודברי נראים משל רבי הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר ספיקין הן להם ואני אומר וכי מפני שאין להם בשר הם מתרעמים והלא כבר נאמר ביציאתם ממצרים וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר יכול שאכלום במדבר ת"ל ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן אלא שמבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכו' יעו"ש היטיב וברש"י בחומש שם.
והנה ראיתי בס' תולדות יצחק שכתב וז"ל י"מ שצאן ובקר הרבה היה להם אבל לא היה יכולין לאכול מהם עד שיביאום אל פתח אהל מועד בעבור זריקת הדם והקטר חלבים שנאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט צאן וגו' ולזה אמרו מי יאכילנו בשר בשר יש לנו אבל מי יתן אותנו לאכול ולזה לא אמרו מי יתן לנו בשר ולזה אמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והכהנים לזרוק הדם ולהקטיר חלבים אינם אלא שלשה אהרן ושני בניו ואיך ימצא להם יעו"ש היטיב והנה לכאורה יש לעיין אמאי לא בחרו ר"ע ור"ש בפי' זה אלא ודאי דלדידהו לא שייך זה דלדידהו לא נאסר להם בשר תאוה מעולם. והבן) ועוד יש לעיין לפי סברת הטורי אבן א"כ איך פשיט הש"ס במו"ק לפי סברת ר' ישמעאל והא הלכה כר"ע מחבירו והלכה כר"ע ועוד דהא מיבעי ליה לר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו לא"י אי שרי יעו"ש י"ז א' והיינו כר"ע וכן אוקים רב יוסף שם סתמא דמתניתין כר"ע יעו"ש היטיב.
ועיין בפ"ד מהל' שחיטה הי"ז דפסק רבינו כר"ע יעו"ש היטיב (וז"ל רבינו שם כשהיו ישראל במדבר לא נצטוו בשחיטת החולין אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין כשאר העכו"ם ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים שנאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' ואל פתח אהל מועד וכו' למען אשר יביאו וכו' וזבחו זבחי שלמים לה' וכו' אבל הרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר עכ"ל והנה הא דכתב דמי שרוצה לשחוט היה מחוייב לשחוט שלמים וכו' לכאורה הוא דלא כר"ע דלר"ע בין בשחיטה ובין בנחירה לא נאסר בשר תאוה כלל וכ"כ רש"י בחומש שם בפרשת אחרי באיסור שחוטי חוץ דמיירי במוקדשין ועיין ברמב"ן שם בפירושו על התורה שכתב דהעיקר כר' ישמעאל דאסרה בשר תאוה יעו"ש היטיב משמע דלר"ע היו מותרין לשחוט חולין לבשר תאוה ומנ"ל לרבינו דלר"ע בשחיטה לא הותרה בשר תאוה וע"ע שם בחולין דקאמר במאי קמיפלגי ר"ע סבר בשר תאוה לא איתסר כלל וכ"כ התוס' בד"ה ר"ע וז"ל תימה מנ"ל הא דילמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וי"ל אי לר"ע מיתסר בשר תאוה א"כ היכי הותרה להם בשר נחירה דבקדשים מודה דבעיא שחיטה כדמשמע בסמוך ואי בצבי ואיל הא בקרא דדרשינן מיניה היתר נחירה כתיב בקר וצאן דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך מכלל דמעיקרא לא בעו זביחה ומיהו קשה דהו"ל לאוקמי קרא בהיתר נחירה בבע"מ דלא חזו להקרבה עכ"ל ומוכח מזה דלא ס"ל כרבינו דאל"כ בלא"ה ליכא שום התחלה לדבריהם דהא יש למצוא היתר נחירה כשרוצים לנחור דאז לא הוצרכו להקריב קרבנותיהם ויכולין לאכול בשר חולין אמנם כשרוצים לשחוט לא הותר להם חולין רק בשר קדשים (ועיין בחי' הר"ן לחולין שהעתיק ג"כ דברי התוס' ויעו"ש היטיב מה שתירץ לקושיית התוס' וכתב דדוחק לאוקמי קרא בבע"מ דווקא יעו"ש) ואפ"ל דרבינו מפרש דר"ע ס"ל דבשר תאוה לא איתסר ורק בזביחה הי' אסור בשר תאוה ושוב בא הכתוב לאסור בשר תאוה בנחירה אבל א"כ קשה לכאורה דא"כ הו"ל לר"ע לומר דבא ג"כ למישרי בשר תאוה ע"י זביחה מה שנאסר מתחלה.
שוב ראיתי בחי' הרמב"ן בחולין שכתב וז"ל וי"א דלעולם הא דכתב רחמנא ואל פתח אהל מועד לא הביאו אפילו בחולין קאמר לומר שלא ישחטו אלא קדשים לשלמים ובהא פליגי ר"ע סבר לא איתסר בשר תאוה כלל וזה שאמר הכתוב ואל פתח אהל מועד לא הביאו אסר השחיטה בחולין ע"כ בשר נחירה היו אוכלין ר' ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל וממילא נאסר בשר תאוה מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' וכבר כתבתי שזה טעות לומר ד"ה הוא ליאסר שחיטה בחולין משום דפרשת שחוטי חוץ לדורות כתיב וכדאיתא בת"כ (וע"ע ב"ב ק"כ א') ואם איתא כדברי אלו ברייתא דספרא אמאן תרמייה וכו' ואחר שכתבתי כ"ז מצאתי סעד לרש"י ז"ל במדרש אגדה באלה הדברים רבה רבנן אמרי הרבה דברים אסר הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר תדע לך אסר הקב"ה לשחוט ולאכול לישראל עד שיביאנו פתח אהל מועד שנאמר ואל פתח אהל מועד מה כתיב שם דם יחשב לאיש ההוא וכאן חזר והתירן להם שנאמר בכל אות נפשך תאכל בשר מנין ממה שקרינן בענין כי יכרית ה' אלהיך עכ"ל הרמב"ן והנה אף שיישב רק שיטת רש"י דפי' בש"ס דבהא פליגי ר"י ס"ל דהך קרא בא לאסור שחוטי בשר תאוה ור"ע ס"ל דהכתוב בא לאסור שחוטי חוץ יעו"ש היטיב בחולין והך מדרש אגדה אתי כר' ישמעאל וכמש"כ הרמב"ן בפירושו לתורה ועיי"ש שכתב שפשט הכתוב מורה ובא כר' ישמעאל וכ"ה דעת רז"ל בכמה הגדות יעו"ש היטיב נ"ל שרבינו מפרש דר"ע נמי מודה בזה וא"כ אתי הכתוב כפשוטו לכו"ע וכן המדרשי אגדות אתיין כוותיה דר"ע ג"כ דבשחיטה מודה דנאסר בשר תאוה.
ומצאתי במדרש תנחומא פרשת אחרי וז"ל איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ר"ע אומר כשהיו ישראל במדבר היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אתה וכאן אסרה תורה ואמר להם איש איש מבית ישראל אשר ישחט ואל פתח אהל מועד לא הביאו אמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד ר"י אומר וכו' יעו"ש היטיב מלשון זה מבואר דלר"ע הוכרחו ג"כ להביא אל פתח אהל מועד לשחוט ולא הותר להם בשר תאוה רק בנחירה ודוק היטיב שמכאן ראיה מוכרחת לדברי רבינו וי"ל כי גם התוס' ס"ל כרבינו רק דהקשו דילמא ס"ל לר"ע דלא הותר כלל בשר תאוה אפילו בנחירה נמי לא הותר וע"ז תירצו מה שתירצו והבן היטיב. שוב מצאתי בס' יערות הדבש בחלק שני בדרוש השלשים שהאריך ג"כ ליישב דברי רבינו יעו"ש היטיב ומה שנראה לענ"ד כתבתי) וכיון דהלכה כר"ע א"כ איך אזלא סתמא דהש"ס אליבא דר' ישמעאל ועוד הא גם אליבא דר"י היו יכולין לאכול בעלי מומין והו"ל לחתוך רגליהן מארכובה ולמטה ולשחוט אח"כ להיות חולין. גם בהא דספרי י"ל שלא ר"ל שלא הקריבו קרבן פסח רק הלוים רק ה"ק שלא הקריבו כתיקונן רק הלוים אבל כל ישראל הקריבו שלא כתיקונן וכמש"כ התוס' ביבמות ע"ב א' ד"ה משום וכו' יעו"ש היטיב (וע"ע תוס' קדושין י"ז ב' ד"ה לא קירבו וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בשעה"מ פ"ט מהל' קרבן פסח ה"ט מש"כ בזה יעו"ש היטיב) ולפ"ז י"ל דהקרבנות שהן חובת הגוף הקריבו שפיר כמו פסח ושאר קרבנות כמו קרבן זב וזבה ויולדות וכל מחוסרי כפרה ולכן פשיט הש"ס שפיר התם במו"ק רק בדבר הציבור כמו תמידין וכה"ג לא הקריבו רק הלוים והראיה מפסח שעשו במדבר והבן ומיושב היטיב קושיית המל"מ. ויש לע"ע בזה ואי"ה במ"א יבואר וע"ע בס' יד דוד בחגיגה שם שוב ראיתי בס' יד דוד במו"ק שם שכתב כמש"כ יעו"ש היטיב ונהניתי.