1
גמ' הות מאחרה ומדלקה לה. נ"ב, כלומר לעצמה לקיום מצותה. או לנרה של שבת שנר לשון נקבה הוא לפעמים בלשון גמרא כמש"ל בנ"ח:
2
תוס' ד"ה דבי נשא. נ"ב בסוף פרק אין צדין מוכח כפי' תוס' (ופי' ראשון של רש"י) גבי אתתיה דר"א וביבמות (נ"ח ב' ס"ו א') בהדיא דבי נשא הוא האב: