דנין דיני ממונות כו' ומשקים את הסוטה כו' נ"ב פי' אט"ו באדר קאי דקתני במתני' ובחמשה עשר בו קוראים את המגילה בכרכים כו' ועושי' כל צרכי רבים. ר"ל דאף שקראו בו ביום את המגילה. מ"מ מותר לעשות בו צרכי רבים הואיל וי"ט לא קבילו עלייהו ואם אירע חד מהני דהיינו דיני ממונות או נפשות או השקאת סוטה משקין אותה ואין מאחרין אותה עד למחר אחר ט"ו כ"א דמותר לעשות בו ביום. ויגיד עליו ריעו דבמו"ק תני נמי במתני' במועד ובשביעית עושין כל צרכי רבים ומפרש בירושלמי כל הני דחשיב הכא והתם במועד א"א לומר שלא יעשם קודם המועד ולאחרם דוקא עד המועד. וע"כ צריך לפרש דוודאי דזריזין מקדימין דאם יארע במועד מותרים לעשותם הואיל והם צרכי רבים. וכמו כן פסק הרמב"ם בהדיא בהל' יו"ט פ' ד'. ולפ"ז אינו מן הצורך לפרש ומשקים את הסוטה. כלומר אם ראוי' לשתות דיוצא מן הפשוטה, אלא משקין את הסוטות כפשוטה אם אירע במועד או בט"ו לא מאחרין אותה אלא משקים אותה מיד בו ביום. ומצאתי און לי בתלמוד ירושלמי במס' מגילה (פ"א ה"א) דח"ה ופורים דמיין להדדי, תני שמואל מפני מה מקדימי' ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים. ר' פליפא בר פרוטא אמר קומי ר'יונה לי' הדא אמרה שאסור בעשיית מלאכה. א"ל אין מן הדא לית ש"מ כלום הרי חולו ש"מ הרי הוא אסור בעשיית מלאכה והם מספקים מזון לאחיהם שבכרכים כו'. הרי לפניך שהירושלמי מדמה אותן להדדי דפורים וחוה"מ שווין הם. ודברי הרמב"ם בהל' סוטה פ' ד' צריכים באור שכתב ובודקי' על הראוי' לשתות להשקותה. ובה' יו"ט פ' ד' מייתי לישנא הירושלמי כצורתו ותבניתו ממש דנין דיני ממונות כו' ומשקים את הסוטה כו':