אמר ר' יוסה אם אומר את וכו'. נ"ב נ"ל דר"י מסייע לר' בא דאין הברכות מעכבות דאם את אומר צריד לברך בירך צריך לכוון בכולם והוי לי' לתנא דמתני' למיתני ובירך וכיון לבו יצא, אלא מדלא תני בירך ש"מ דאין הברכות מעכבות כלל, ומשו"ה אף לא כיון בברכה יצא. לכך תני במתני' הי' קורא וכו', דמשמע קריאה צריכה כוונת ולא הברכה. משום דאין מעכבות וע"ז התיבון דלעולם אימא לך דהברכות מעכבות ובאמת צריכה כוונה. והא דלא תני לה במתני' משום דתני ושייר. כמו ואינו מפסיק דלא תניתא וצ"ל דתני ושייר. וה"ג אע"ג דלא תניתא צריך לברך נמי תני ושייר ולעולם דהברכות מעכבות:
ז"א צריך לכוון בכולם, ומתרץ נשמענא מן הדאר' אחא אמר וכו' אם כיון לבו בפ' ראשון אע"ג שלא כיון בפ' שני יצא, ואי ס"ד דהברכות מעכבות למה לי לחלק בין פ' ראשון לשני הו"ל לחלק בין אם כיון לבו על הברכה אי לא כיון ומדלא מחלק ש"מ דאין הברכות מעכבות: