טב (כריתות דף יג. משנה דף יב). אכל אוכלין טמאים ושתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב רבי אליעזר אומר אם פסק בה או נתן בה מים כל שהוא פטור (גמ' יג). אמר רב יהודאי בר אחותאי הלכה כרבי אלעזר קרי רב עלי' דרבי אלעזר טובינא דחכימי. (גיטין משנה דף כו). הכותב טופסי גיטין צריך שיניח וכו' ומקום הזמן וכו' רבי אלעזר מכשיר בכולן אמר רבי זירא אמר רב אבא בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי אלעזר קרי רב עליה דר' אלעזר טובינא דחכימי עכ"ל. ועוד (בכתובות דף מ). במשנ' יתומה שנתארס' ונתגרשה רבי אלעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור אמר ר' זירא אמר רבא בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי אלעזר קרי רב עליה דרבי אלעזר טובינא דחכימי:
שם באות הנ"ל (בויקרא רבה פרשת אם בחקותי) ר' יצחק פתח טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ר' מאיר אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם עכ"ל. (וכן בגמרא דילן נדרים דף ט ובחולק דף ב):
טבאי (בבא בתרא דף קנג). אמר לי' טבאי (ליטבע) ארבי' אטעויי קא מטעית לי'. פי' קללתו יהי רצון שתטבע בספינה עכ"ל לפנינו אמרה לי' ליטבע ארבי':
שם (תענית דף י). עתידה בבל דחצדא בלא מיטרא. פי' שקוצרת בלא מטר כלומר שאינה צריכה למטר שיושבת בין ביצעי המים. ל"א דאצדא כלומר תשם נקיטינן טובעני ולא יובשני כלומר מוטב שיהיה מטר הרבה מהיות חורב בלא מטר עכ"ל. ורש"י ותוס' מפרשים קצת בענין אחר:
טבל א' (ביצה דף יח). ומי אית לי' לרב אחא הואיל (לפנינו רבא) והתנן (שבת דף קיא) החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ורמינן לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע אמר אביי כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן ורבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע כאן קודם טיבול כאן לאחר טיבול פי' קודם שטבל פתו בחומץ מגמע ובולע דלא מיחזי כרפואה אלא כשותה אבל לאחר שהטביל פתו בחומץ לא יגמע ובולע דמיחזי כרפואה כיון דטבל ביה מאיס נשתיי' פי' אחר רבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע הא דתניא לפני טיבול כלומר קודם אכילה שרי ומתניתין דאסור לגמוע ולבלוע לאחר טיבול והוא לאחר אכילה (פירוש הזה פירוש רש"י ז"ל) וממאי דטיבול לשון אכילה דתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת ותוב אבל מטבל הוא במיני תרגומא וכו' עכ"ל. פי' ותוב ועוד ראי' מהא אבל מטבל במיני תרגומא:
טבלא ה' (ברכות דף יו"ד). גבי חזקיהו המלך אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בטבלאות של זהב עכ"ל. לפנינו ליתא כך אלא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב:
שם (ברכות דף מה) אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. פי' אכל תבואה שלא נתקנה פי' טבל כטבלא כעץ שאין אדם יכול לאכול ממנה והטבל עון מיתה וכו' עכ"ל. ולשון הרב מברטנורא (פרק שלשה שאכלו). אכל טבל דגן שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא וכו':
טבריא במוסף (במדרש בראשית רבה פרשת קראו בשמותם עלי אדמות) טבריא על שם טבריוס וכן הוא האמת כי הוא היה קיסר שלישי ברומי. ומה שאמרו עוד שיושב' בטיבור' של א"י שטוב' ראיית' לכל דבר עכ"ל. (במגלה דף ו). א"ר יוחנן חמת זו טבריא ולמה נקרא שמה חמת על שם חמי טבריא וכו' ר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטיבורה של ארץ ישראל רבא אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה. ע"ש. ולפי המדרש טבריוס קיסר קרא שם העיר טבריא קשה לישנא דאמרו ר' ירמיה ורבא למה נקרא שמה טבריא וכו' ומ"ש הרב במוסף זכר לדבר אי אפש' להולמו. ובכן מהנראה פשטא דמלתא שזה השם שקרא הקיסר היא טבריא אחרת אשר בנאה הקיסר בימיו אבל לא בהחלט טבריא הנזכרת בסוגיא הנ"ל דמגילה כדי לפרש הפסוק דכתי' בנחלת ארץ ישראל (יהושע יט) וערי מבצר חמת ורקת וגו' היא המקום שהיה מוקף חומה ונבנה כבר מימות יהושע בארץ ישראל בשנת תפ"ט לאלף השלישי וטבריוס הקיסר השלישי הי' שנת תשע"ה לאלף הרביעי כנזכר בצמח דוד וא"כ על כורחך דטבריא שבנאה הקיסר ונקראת על שמו היא אחרת (ומסתברא דבחוצה לארץ היא). וז"ל הילקוט תהלים (סי' מ"ט רמז תשצ"ח) קראו בשמותם עלי אדמות טברי' על שם טבריוס אלכסנדריא לשם אלכסנדראוס אנטוכיא אנטיוכס. ודע דבצמח דוד הקיסר טבירוס בנה נירונבור"ג ורעגנשפור"ק וחידוש שלא כתב גם כן שבנה טבריא כדאמרן:
טגן (קידושין דף מד). אמר ליה רבי אבין דסמכא הוא א"ל אין כמימי לטיגני. פי' זכרון הוא דראוי לסמוך עליו אמר לו כמימי לטיגני הי' כששמע לאלתר אמרה לי ולא הי' רחוק זמן בין שמיעה לאמירה אלא כאדם השולה דג מן הים ומטגנו (פי' זה כתב ג"כ רש"י ז"ל) פי' אחר ימא וטיגני מקומות קרובין להדדי כלומר אין אדם משקר דסבר כיון דמקום קרוב הוא אתי אינש ומכחישו עכ"ל. תוס' כתבו פי' זה בשם רבינו חננאל:
טגרוס (חולין דף נט). טגרוס ארי' דבי עילאה. פי' ארי של אותו יער שנקרא עילאי. במוסף (א"ב בלשון יוני ורומי מין חיה רעה אכזרית וקלה לרוץ כמו חץ ובלשון מדי קורין לחץ טיגרוס וכן נקרא בלשון יוני נהר חדקל טיגרוס אשר מימיו חדים וקלים עכ"ל). כדאיתא בברכות (דף נט):
טוזיג (ע"ז דף יד). תירגמה רבי יצחק בריה דרב משרשיא בטוזיג. פי' משתה בעלמא שלא לשום נשואין ולא ע"ז. פי' אחר שגובין מכל איש מטבע חסר או יתר ואוכלין ושותין וקורין אותו טוזיג והיא סיבולת עכ"ל. לשון רש"י בטווזיג משתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה:
טווס (שבת דף קל ובחולין דף קט"ז). לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו לקמי' רישא דטיוסא בחלבא ולא אכל עכ"ל. (בשבת דף קל) איתא כמ"ש רבינו. אבל בחולין (דף קטז). איתא ולא אמר להו ולא מידי. להכי הביא רבינו להורות הנוסח אמיתי:
טות (ברכות דף נה). כל חלום ולא טות. פי' כל חלום יש בו שום ממשות אבל חלום שהוא רואה כשהוא צם אין בו שום ממשות וממאי דטות לישנא דנם הוא דכתיב ובת טות (דניאל ו) עכ"ל. ז"ל רש"י כל חלום. כל הצומות יראה אדם ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית שאינו טוב:
טח א' (שבת דף קיט. ובחולין דף קיא) רבה בר רב הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן קריבו ליה תלת תלת סאוי טחיי. פי' ג' סאין פת שהיו פניו טחין מלמעלה דבר מעולה עכ"ל. (בשבת דף קיט). ז"ל רש"י טחיי' רקיקין טחין פניהם בשומן אליה או בשמן. ובחולין (דף קיא). ז"ל רש"י תלת סאי טחאי. שלש סאין פת נקי' פניה טוחין בשמן ודבש הנה לפי מה דאיתא בפסחים (דף ל. ודף לו). דאם לש הפת בחלב שאסורה מפני הרגל עבירה (שלא יאכל בשר עמה. עיין רש"י) יש לדקדק על פי' רש"י (בשבת) שפי' שהיו טחין פניהם בשומן אליה א"כ היו אסורים באכילה מפני הרגל עבירה. ואף דמסיק הש"ס בפסחים (דף לו) דכעין תורא שרי. הניחא לפירוש הרמב"ם שפי' כעין תורא ששינה צורת הפת שתהא ניכרת וכ"כ הרשב"א העתיקו הב"י (בי"ד סי' צ"ז) ע"ש. שפיר י"ל דהני תלת סחוי טחאי נעשו בשינוי צורה להיכר. אמנם לרש"י גופי' שפי' בזה"ל כעין תורא. מעט כעין של שור מותר ללוש. בחלב דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב עכ"ל. צ"ע קצת איך לשו הרבה כל כך עד שעולה לתלת סאוי. וצריך אני לומר דגם רש"י מודה בזה שאם שינה צורת הפת שמותר ללוש פת הרבה בבשר או בחלב (ואפ"ה ניחא ליה לפרש דכיון הש"ס במה דנקיט כעין תורא דהיינו פת מועט משא"כ לפירוש הרשב"א שפירש שהכוון הוא שעשה סימן כעין תורא דחיקא לי' לרש"י דלא מצינו כזה ולמה נקיט הש"ס הך סימנא דוקא הלא כל אדם יכול לעשות כאשר לבו חפץ) אבל עכ"פ גם רש"י מודה לדינא דאם עושה סימן דמותר וכדקי"ל בטור וש"ע י"ד (סי' צז). וכתב הרב"י עוד בזה"ל כתב בהגהות ש"ד בשם מהרא"י ז"ל דהני תרי פירושי (דהיינו פירוש רש"י וגם פירוש הרשב"א) אליבא דהלכתא סליקו דתרוויהו סברו' יפות הן עכ"ל. אמנם לבעל הערוך גם זה דחיקא שעשו כל תלת סאין בסימנים להכיר (או דס"ל להערוך דדוקא מועט שרי ולא מהני סימן) ולכך אע"פ שפירש בסמוך מיד ההיא (דפסחים דף ל. וזבחים דף לה). ההוא תנורא דטחו ביה טחיי. פי' בשומן של בשר. אבל הכא בעובדא דתלת סאין ממאן בפי' זה אלא מפרש דבר מעולה וזהו שדייק הערוך וכתב בזה"ל. פי' ג' סאין פת שהיו טחין פניהם דבר מעולה. דלכאורה הו"ל לכתוב פירוש טחיי פת שהיו פניו טחין וכו' אכן סובר מחמת ג' סאין אין לפרש בשומן כדלקמן. עיין בקונטרס (סימן יו"ד):
שם באות הנ"ל. (ובפסחים דף ל. ובזבחים דף ל"ה) ההוא תנורא דטחו ביה טיחייא. פי' טחו את התנור בשומן של בשר עכ"ל. הוכרח לפרש דטחי בשומן של בשר משום דאיתא עלה דההוא תנורא דטחו ביה טיחייא אסרה רבה בר אהילאי למיכלה לההיא ריפתא אפילו במינחא לעולם דלמא אתי למיכלה בכותחא ולא רצה הערוך לפרש כמו לעיל (בשבת דף קיט) דהיינו דבר מעולה. וכן לשון רש"י (בפסחים דף ל) דטחו ביה טיחייא שומן נתנו בקרקעיתו ונותן טעם בלחם. וז"ל רש"י (בזבחים דף ל"ה). דטחו ביה טיחייא. מין טיגון הוא שעושין מלחם וטשין את התנור באלי' ואופין את הלחם אחר שטחוהו (ובמסכת שבת דף קי"ט) נמי אמרינן תלת סאוי טחיי. עכ"ל:
עוד שם (מועד קטן דף יז) ומהנייא ביה כי טיחייא לתנורא. כלומר אינה יוצאת משם לעולם עכ"ל. וכ"כ רש"י (במועד קטן) בזה"ל ומהניא ביה כי טיחייא לתנורא. כשומן שטוחין את התנור ונבלע בתוכו שאין יוצא לעולם כלום (השמתא) מכה לכל מאן דמשמתינן ליה דלא נפקא מיניה לעולם עכ"ל. עיין בקונטרס (סימן ט):
טחר (שבת דף פב). לא ליטח' טפי. פי' לא יעצם עצמו מאוד לצאת עכ"ל. לפנינו איתא לא ליטרח טפי ופירש"י פדיימבר"א בלע"ז:
טט (סנהדרין דף ד) טט בגדפי שתים (לפנינו בכתפי) (מועד קטן דף יז) טוט אסר טוט שרי. פי' השופר הוא השמתא והקול המכריז בתקיעת השופר הוא האוסר הוא המתיר כלומר אין צריך ימים לחול עליו השמתא. זה פירוש רבינו חננאל ורבינו גרשום ז"ל עכ"ל. וכן פי' רש"י וגם התוס' (במנחות) דחו ליש מפרשים טוט אסר דהיינו שני תלמידי חכמים ושני תלמידי חכמים אחרים יכולין להתיר. ע"ש (דף לד). ד"ה טט בכתפי שתים (במנחות דף לד):
טייל (תענית דף כ) ומטייל על שפת הים והי' מטייל אחריו עכ"ל. פירש"י לנוח:
טייע (חולין דף לט) הנהו טייעי דאתו לצווקניא יהבו דיכרי לטבחי ישראל פי' גוים להביא אילים למקום פלוני עכ"ל. במועד קטן (דף כה) פירש"י סוחרי ישמעאלים. ובעבודה זרה (דף כח). פירש"י טייעא ישמעאל. וכן בשבת (דף קיב). פירוש רש"י הכי:
טכטך (כתובות דף עז). ר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב אתליסר טכטכי פיזא. פי' ספסלים של פז במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב תכטכי) לפנינו כתוב תכטקי וז"ל רש"י תכטקי פלשטיי"ל:
טכס (שבת דף לא) טכסיסי מלכות. פי' אנשים בקיאים בעבודת המלך עכ"ל. רש"י פי' תיקוני צרכי המלך לפי הכבוד:
טל ב' (מעילה דף יח) שכן עומד וטולא. פי' ראוי אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכלום דבר כדי לחזקו כורך משהו בגד על האצבע ומחליק את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתם החוט ואותו שכורך אצבעו נקרא טוליא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין את התאנים המולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא יגע בשומן התאנים עכ"ל. לפנינו איתא לנוולה ופירש"י לאריגה:
טלי א' (בבא מציעא דף עח) ההוא דאמר ליה אבזקת במילתא דמלכא א"ל במאי בטלי כסף או בטלי זהב. פי' טלי כסף בגדי פשתן כלומר טליתות לבנות ככסף שאין דרכן להרקב וקטלוה מפני שבפשיעה אירע לו ואיכא דאמר בטליתות של צמר דהן אדומות כזהב ודרכן להרקב ולא פשע ושבקוהו. פי' אחר אחד שהתנה עם חבירו אני אקלקל משי של מלך ותן לי כך וכך עשה כן ושאלוהו עבדי המלך. בכמה דמים אמרת זה הדבר אמר להן בטלי כסף שהן קערות כסף אמר הואיל ובדבר מועט זילזל משי של מלך חייב מיתה וקטלוה איכא דאמרי בטלי דדהב בקערות של זהב שהן דבר יקר ושבקוהו. ועיין לעיל ערך אבזקת:
טלי ב' (בבא בתרא דף קמב) אית חולק לטליא במקום בניא. פי' טליא תינוק גדול כדאמרינן בבא בתרא (דף צא) מטללו טליא וטליתא בשוקא כבר ט"ז וי"ז ולא חטאן עכ"ל. לפנינו איתא מטיילין טליא וטליתא וכו':
טלל א' (עירובין דף סח) כרוכא וטלולא עכ"ל. לפנינו איתא ואיטלולא. וברש"י איתא ואטלולא ליצנות:
טלע (יבמות דף לט). ואם לאו איטלע לך ריגלא דימינא ואיטלע ליה ריגלא דימינא. תרגום שלף איש נעלו טלע גבר ית נרתק ימיני' וכו' עכ"ל. לפנינו איתא ואי לא איטלע לה רגליך דימינא ואיטלע לה ריגלא דימינא. ופי' רש"י איטלע לה הצדד לה רגל ימין:
טלפח (בבא בתרא דף סז). המוכר את בית הבד מכר את הים וכו' גמרא ים טלפחא. פי' מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין רחים גדולה ונותנין על הזיתים בבית הבד כדי שיוכתשו ויצא שמנן ונקראת טלפחא מפני שתחלת בריאתה כעדשה ועדשה בל' ארמית טלפחא ומניחין על הזגין ואותו היין שיוצא מהן נקרא תמד והן העגולין דקאמר עיגולי הגת והן העדשין דקאמרינן הדפין והלולבין והעדשין מדיחן עכ"ל. תוס' בב"ב (ד"ה ים טלפחא) וכן בתוס' בנדה (דף סה). בד"ה הדפין וכו' כתבו פי' זה בשם הערוך:
שם מדיחן ועיין תוס' בנד' הנזכ' וכ"כ הר"ש דהגירס' בתוספתא (פרק יא דטהרות) היא מנגבן עיין ר"ש (בפרק יו"ד דטהרות משנה ח) שהאריך בזה דלא כרש"י. אכן רש"י שהביא ג"כ התוספתא בעבודה זרה (דף עה) שם ד"ה ה"ג בתוספתא וכו' ע"כ דלפני רש"י היה כתוב בתוספתא מדיחן. ועיין עוד תוס' ב"ב (דף סז). בד"ה ים:
טם א' (ברכות דף ו). אגרא דבי טמיא שתיקותא פי' אבל ויוצא באטב"ח ובאלב"ם עכ"ל. רש"י לא פי' כלום. אמנם בצדו על הגליון נדפס בית אבל ויש אומרים בית עצמות של מתים עכ"ל. וז"ל רש"י בחומש בראשית (מ"א פסוק ח) חרטומי הנחרים בטימי מתים ששואלים בעצמות טימי הן עצמות בלשון ארמי ובלשון משנה בית שהוא מלא טימיא. עלא עצמות. (וכתבתי שם דלא מצאתי הך משנה ואולי צריך להיות החורש מלא טימיא. והיינו משנה באהלות (פרק יז משנה ג) וז"ל רש"י (ברכות דף נט) אובא טמיא בעל אוב של עצמות שעוש' כישוף בעצמות של מת טמיא עצמות ודומה לו במשנה (כלים) בית מלא טימיא ופי' רב האי מלא טימיא בית שהוא מלא עצמות הביא ראיה מבראשית רבה דקתני אדריאנוס שחיק טמיא דהיינו שחיק עצמות ואי' לפרש וכו'. וגם זה צריך תיקון. וכן כתב רש"י (במדבר ד פסוק ב) טמא לנפש דמסאב לטמי נפשא דאנשא אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי והרבה יש בב"ר אדריאנוס שחיק טמיא שחיק עצמות עכ"ל. והנה גם הערוך פי' בסמוך בערך טמיא שחיק טמיא פי' רש"י שחיק עצמות. אמנם הכא לא ניחא ליה לפרש בית עצמות של מתים (כמו שנדפס בגליון הש"ס בשם יש אומרים הנ"ל) דקשה מה זו שתיקה. לכך ניחא לי לפרש דטמיא היינו אבל ושפיר מקבל שכר על השתיקה דקיימא לן במועד קטן (דף כח). דאין מנחמין רשאין לומר דבר וכו' אחר כתבי זה מצאתי בחידושי אגדות שהביא פירוש הערוך והך דמועד קטן דאין מנחמין וכו' ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול. עיין קונטרוס סימן לג:
טם ב' (בבא קמא דף נא). בטפחו וסלק אבנו פי' טמם אותו טפח בצרורות או באבנים עכ"ל. לפנינו איתא טם טפח וכו':
טמא (בסיפרא פרשת שמיני פרשתא ה') טומאת גוויות טומאת הקדשות טומאת הגוויות הן השרץ והנבלה והמת וזב וזבה ונדה וכיוצא בהן וטומאת הקדשות השורף את הפרה ואת הפרים והמשלח את השעיר וכו' עכ"ל. ועיין בקרבן אהרן פי' זה בשם רבינו ניסים וכתב עליו דפירושו לא שייך כלל ע"ש:
עוד שם באות הנ"ל (שבת דף סד) טומאת שרץ מרובה. פי' שהיא בשמנה שרצים. והיא קלה. פי' שהיא טומאת ערב. טומאת מת מועטת שאינה אלא במת בלבד והיא חמורה שהיא טומאת שבעה עכ"ל. לפנינו איתא טומאת ערב מרובה. ופי' רש"י שכל המגעות טומאת ערב והן בין דשרץ ונבלה ושכבת זרע מגע הזב ומגע טמא מת עכ"ל:
טמיא (אהלות פרק יז) החורש מלא טמיא עכ"ל. לפנינו במשנה ובכל הפירושים הר"ש והרמב"ם והרב והתוי"ט איתא מלטמיא וכתבו שהיא מלה מורכבת. אבל לגירסת רבינו אין צורך לזה וכן נראה שהיא גרסת רש"י בחומש והעתקתי לעיל ערך טם א':
טמן (בבא מציעא דף סא. ובבא בתרא דף פט) שלא יטמין משקלותיו במלח תנא מפני שהן חסרין. כלומר כח המלח יונק ומכחיש כח המשקל ומוכר לאחרים עכ"ל. הך תנא מפני וכו' ליתא בש"ס שלפנינו. והנה רש"י בב"מ והרשב"ם בב"ב פירשו שלא יטמין במלח שלא יכביד המשקל והתוס' בב"ב כתבו דאין נראה לר"ת דמשמע דבמוכר איירי דומיא דבמשורה שלא ירתיח ומפרש ר"ת לפי שהמלת מיקל המשקולות ושואב כדאמרינן בירושלמי שהמלח מיקל ושואב את המשקולות וכו'. ואפשר דהא דכתב הערוך תנא מפני שהן חסרין כיון אל הירושלמי הנזכר:
טמס (שבת דף קטו) נפל טומוס של ברכות (ובפסיקתא דזכור) נטל טומוסיהן של שבטים וכו' (ובריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט) אף על פי שנתן אחר יותר ממך לך כתבנו בריש טומוס. פי' קלף שעושין מן קליפה של עץ ובלע"ז נקרא טומ"ו. ובמוסף (א"ב פי' בלשון יוני ורומי ספר כולו או קצתו) עכ"ל. ורש"י פי' טומוס קבוצת קונטריסים:
טמש (סנהדרין דף קי) אייתי גבבא דעמרא וטמטי' במיא. וטבלת פתך בחומץ תרגומו וטמישי סעדיך בתבשילא דאיתבשיל בחלא עכ"ל. לפנינו איתא ואמשינה:
טן ה' (חולין דף קלב) אמר לו מטונך אהרן ובניו כתובים בפרשה. פי' מן הראיה שתביא משם תשובה עליך אהרן ובניו כתובין בפרשה עכ"ל. וז"ל רש"י שם ד"ה מטונך. הגעתיך משום הכי אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה דכתיב הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת עכ"ל. ובר"ה (דף ד) פי' רש"י מטונך. כלומר ממשאך שבאת להשיבני משם אני משיבך וכו'. ועיין תוס' זבחים (דף לב). ד"ה א"ל מטונך. ז"ל פי' ממשאך שבאת להכביד עלי אכביד עליך דאדרבא משם סייעתא לדברי שאני מצורע וכו':
טן ז' (סוטה דף מה). ומניחין השמיר בטני של אבר מלאה בסובין של שעורים עכ"ל. לפנינו איתא באיטני:
טנדו (בבא קמא דף קיא. יבמות דף קיח כתובות דף עה קידושין דף מא. וריש קידושין דף ז). טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו פי' ר"ח טוב לאשה לשבת באישות ואפילו בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו פי' אחר טן גוף דו ב' עכ"ל. כפי' הב' הזה פירש"י בכל המקומות:
טנס א' (חולין דף כה) להטיח בטונס. פי' שטוחין אותו להיות אדום עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאו' כתוב באטונס ופירש רש"י דג ושפין בעורו כלי עץ להחליקן כדאמרינן משישופם בעור הדג) עכ"ל. אמת שכן פירש"י אבל אפילו הכי בש"ס שלפנינו וברש"י איתא בטונס:
טסקא א' (מגלה דף ז) מלא טסקא קשבא מלא טסקא זנגבילא. (ובגיטין דף עח) לאתויי טסקא דאכלא בה תמרי פי' כלי כעין קלת ובלע"ז טסקא עכ"ל. (במגלה) פירש"י טסקא דקשבא. שק מלא תמרים: ועיין תוס' עבודה זרה (דף יד). ד"ה חצב וכו' כתבו פי' סל מלא תמרים:
טע (כתובות דף פד) מר סבר טעה ולא הזכיר של שבת וכו' עכ"ל. צ"ל מר סבר טעה בדבר משנה חוזר וכו' בברכות סוף פרק ג' שאכלו (דף מט'. טעה ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל וכו':
טען א' (בכורים פרק ב. חגיגה דף יח. ובבבא מציעא דף נג) התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן גרסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ורגלים עכ"ל. תיבת רגלים צריך תיקון. (כי לא מצינו שתיקנו חכמים רק רחיצת ידים ולא רגלים ולפנינו כתוב רק רחיצת ידים בכל מקום):
שם באות הנ"ל ואסורין לזרים. ירושלמי פתר לה פחות מכשיעור עכ"ל. עיין קונטרוס סי' ס"ז:
עוד שם טעונין רחיצת ידים הפירות של תרומת וביכורים כשבא לאכלן טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר וחולין דאמר רבי יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח וכו' כדמפורש בזו ההלכה דאין דורשין עכ"ל. לפנינו בחגיגה (דף יח ובחולין דף קו). איתא רב נחמן:
עוד שם באות הנ"ל (מועד קטן דף יא). אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופ' ולא ליטעון פוריא. פי' לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר עכ"ל. וז"ל רש"י ליטעון גופא כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן ע"כ. לפי מה דאיתא בב"מ (דף קיג). כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני וכו' ואכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי. אם כן אחר כל אכילה צריך להלוך ומה שכתוב הני דנקיט. להכי דייק רש"י הכא דהני דקחשיב טפי משאר אכילות (כוורא תחלא וחלבא) מהלך הרבה. כלומר לא סגי בארבעה גרמידי:
טף א' (כתובות דף ס) מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עייני. פי' נוטפי עינים עכ"ל. לפנינו אית' מציצי. ופירש"י עיניו פורחות ונעות תמיד:
טף ד' (אבות פרק ב סוכה דף נג) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. פי' על שהצפת גולגולות אחרים בנהר הציפו אותך וסוף אותן שהציפוך יציפו אותן אחרים עכ"ל. ועיין לקמן ערך עטף ב':
טפח ב' (פאה פרק ה) אין מגלגלין בטופח. פי' רבי דניאל ז"ל שלא ירבץ אדם שדהו כל כך שתהא טופת על מנת להטפיח מפני שמזיק לעניים עכ"ל. גם הר"ש פי' כך:
טפי (כלים פב) וטפי שהתקינו לענבים (שם פ"ג) הפך והטפין. שיעורן בשמן. (נגעים פרק יב) על מה חסה התורה על כלי חרס ועל פכיו ועל טפיו. (פרה פרק ו) המקדש בשוקת והטפי בתוכה אע"פ שפיו צר כל שהוא המים שבתוכה מקודשין. פי' טפי דומה לפך אלא שהפך פיו רחב והטפי פיו צר וכו' ויש אומרים טפי וטפיח אחד הוא עכ"ל. ועיין לקמן ערך תפי:
טפס ד' (מנחות דף צד). משנה גבי שתי הלחם ובטפוס הי' עושה אותן ת"ר ושמת אותם בדפוס ג' דפסין הן נותנה בדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל עכ"ל. לפנינו איתא ובדפוס אכן כתבו תוס' אית דגרסי טפוס והכל אחד כמו טופסי גיטין פורמ"א בלע"ז ובלתי ספק לאית דגרסי במשנה טפוס דגרסי גם ברייתא (שהביא רבינו) ושמת אותם וכו' גרסו הכל בטי"ת ולא בדלי"ת ולכן מה שנדפס הכא בברייתא בדפוס ג' דפסין הן נותנה לדפוס וכו' הכל טעות הדפוס הוא וצ"ל בטפוס ג' טפסין הן נותנה בטפוס וכו' ובזה אתי שפיר שלא הביא רבינו דברים אלו לעיל בערך דפס ומה שהובא שם בשם הירושלמי טפס בטי"ת אולי דצ"ל דפס בדלי"ת ושכך היה גרס רבינו ע"ש. וכן במשנה שבמשניות איתא ובטפוס היה עושה אותן וכשהוא רדן בטפוס וז"ל הרב מברטנורא ובטפוס כמו דפוס פורמ"א בלע"ז:
טפף (בבא בתרא דף עה) אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף טפף גינאות וכו'. פי' אלף גנות טפופות שבנויות בנין משוה שאין תוספות ולא גירעון זה מזה כי כן לשון טפופה כמו הלוך וטפוף (ישעיה ג) ובדברי רבותינו המדה שאינה מחוקה ולא גדושה נקראת טפופה כמו קו המדה ביושר שאינו נכנס ולא יוצא אלף קפל עמודין הן חזקים עשוין למגדלות ולבנין גבוה וכו' עכ"ל. ככל הפי' הזה עד סופו איתא בתוס' ד"ה טפף וד"ה קפל וכו' ולא הזכיר שם הערוך:
טר ג' (גיטין דף ח). ר' יהודה אומר כל ששופע ויורד מטורי יסמנים ולפנים ארץ ישראל מטורי יסמנים ולחוץ חוצה לארץ. מהר ההר תתאו לבא חמת תרגום ירושלמי מטוורי יסמנים עכ"ל. לפנינו איתא מורי אמנון. וכתבו עוד בתוס' ד"ה כל וכו' דתרגום אונקלוס איתא הר טורא. ובתרגום יונתן טווריס אענוס. ובתרגום ירושלמי איתא טווריס מנוס וכן בכל מקום שנזכר בתורה הר ההר מתרגמינן כך. ועיין לקמן בערך סמנים:
טר ו' (ערכין דף לג. ובמכות דף י). עיירות הללו אין עושין אותן לא טורין גדולים ולא כרכין קטנים אלא עיירות בינוניות. פי' כרכים קטנים וחזקים עכ"ל. לפנינו (בערכין איתא) ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות. פי' רש"י ערים הללו הנתנים ללוים אין עושין ערים קטנים. לפי שהן ערי מקלט ובעינן שיהא שם יישוב לבית מנוס לרוצחי'. (ובמכות) איתא לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים וכו' וכן איתא ברש"י ע"ש וצ"ע:
טרא (פסחים דף לט). ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וכו' רבי מאיר אומר אף מסווס וטורא ומר ירואר אמר לו רבי יוסי עסווס וטורא חד הוא ומר זה הוא ירואר עכ"ל. ברש"ל איתא אמר לו ר' יוסי עסווס וטורא אחד הוא ומר זה הוא ירואר תנא דבי בטו כצ"ל. נכתב בצדו כך הוא הגרסא ברוב הספרים וכן הביאו בערך טורא. אבל בספרים אחרים מצאתי וז"ל עסווס וטורא חד הוא ומר הוא וזהו מר ירואר ע"כ. וכן נדפס על הגליון בש"ס שלפני. והנה לפנינו בערוך גם בדקתי בערוך דפוס ווינעציא תי"ג לפ"ק בדפוס בסיליאה שנ"ט לא נמצא כמו שכתוב ברש"ל. ואולי הערוך שהיה לפני הרש"ל היה מדפוסים אחרי' שאינן כעת תחת ידי:
טרזיא (ברכות דף נו). גבי בר הדיא יתיב אפיתחא דריש טרזיא דמלכא. פי' שומר המעילים עכ"ל. לפנינו אית' טורזינא ופירש"י שומר אוצר המלך:
טרח א' (בבא קמא דף פ). אמרי מאן נטרח נטרח שמואל ונטרח רב או רב אסי. ס"א מאן נתרה ופרשתי בערך תרה. לפנינו איתא נתרח:
טרח ב' (חולין דף נא). טרח טריח לההוא גברא. עניין טרחא הוא עכ"ל. לפנינו איתא טרייה. וז"ל רש"י טרח טרייה להאי גברא. כמה הטרחת לאותו האיש וכו' לישנא אחרינא טרח טרייה כמו דטרייה לרישיה דאמרן לעיל וכו'. המעיין יראה דללישנא קמא של רש"י צ"ל טריח (וטעו המדפיסים וכתבו טרייה) כמו גירסת הערוך:
טרטימר (סנהדרין דף ע). בן סורר ומורה אינו חייב עד שיאכל טרטימר בשר וכו' מפרש בגמרא חצי מנה עכ"ל. ובמוסף (א"ב פי' בלשון יוני חלק שלישי של מנה וחכמי הגמרא אמרו שהוא חצי מנה כי אולי שני מנים יונים היו שלשה של ארץ ישראל) עכ"ל. במשנה שלפנינו איתא תרטימר בתי"ו וכן בגמרא אמר רבי זירא תרטימר זה איני יודע מהו אלא מתוך שכופל ר' יוסי ביין כופל אף בבש' נמצא תרטימר חצי מנה. והנה לפי ט"ש הרב המוסיף דתרטימר ידוע בלשון יוני שהוא שליש מנה יש לתמוה לכאורה למה זה אמר ר' זירא איני יודע מהו הלא לשון יוני הי' ידוע לכל בעלי הש"ס והשתמשו בו בהרבה מקומות. אמנם מבו' בשנדקדק עוד דאמר ר' זירא תרטימר זה איני יודע מהו לכאורה מלת זה מיותר. אלא דוודאי טרטימר בטי"ת הי' ידוע להם שהוא בלשון יוני שליש מנה אכן תרטימר בתי"ו לא נודע להם ולכך דייק ר' זירא תרטימר זה ר"ל בתי"ו איני יודע מהו וכו' ונמצא תרטימר חצי מנה. נמצא לפי הגרסא שלפנינו במשנה ובגמרא אתי הכל שפיר ואין אנו צריכין להדוחק שכתב הרב המוסף כי אולי שרי מנים וכו'. ודע במשנה שבמשניות ובפי' הרב איתא טרטימר וכן בפי' המשניות להרמב"ם וכתב התי"ט דבגמ' איתא בתי"ו אבל הערוך הביאו בערך טי"ת:
טרטן ב' (סוטה דף לד). א"ר יצחק טורטני וטורטרי דטורטני. פי' טורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שנים עמודים של עצים וסירגום בחבלים ונתנו האשכול על גבי החבלים ונתנו המוטות בקצת העמודים המסורגים בחבלים מוט אחד מן הקצה מזה מן הראש וכיוצא בו בראש הקצה האחר נמצא שני מוטות בראשי העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון על גבי החבלים ועל כל מוט ומוט מאלו המוטות ב' מוטות פחותים מהם מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראש שני מוטות הנתונים בראשי העמודים וכל מוט מאלו שני המוטות היו סובלין אותן ב' אנשים נמצאו ח' סובלים האשכול וזה פי' טורטני וטורטני דטורטני כלומר מוטות ומוטות על המוטות עכ"ל. כל התי' שכתב רבינו כתבו תוס' בשם רבינו חננאל:
טרטות (שבת ד' לא). מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות מפני שדרים בין החולות. (נדרים דף סו). שמא עיניה יפות טרוטות הן. (סנהד' דף קז). ובסוטה דף מז). (בגמ') זקני אותה העיר עינים טרוטות. (ובבכורות דף מד). טרוטות דמרמצן עיניה. פירוש שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט עד כאן לשונו. ורש"י פי' תרוטות רכות. ובמקום אחר מפורש תרוטות ל' עגולות וכו'. ובנדרים פי' רש"י רכות והר"ן פי' ל' עגולות. וכן פי' הרא"ש. ונמצא עוד לשון טרוטות סוף משנה ה' (פרק ב דמדות) לא היו טרוטות אלא משוכות כחצי גורן עגולות פי' הרב טרוטות ארוכות ובעלי זוית וכו':
טרימא (בפ"ב בתוספתא דמעשר שני) אבל שוחקן ועושה אותן טרימא של תמרים לוקחין גופן של תמרים כמו שהן שאין טורפין אותן ומוציאין גרעיניהן ולשין בהן שומשומין וכיוצא בהן חשילתא עכ"ל. עיין לעיל בערך חלשתא. איברא לפנינו איתא חשילתא. ופי' רש"י דבר מעוך כמו ביעי חשילתא דחולק (דף צג):
טרסי א' וב' (שבת דף מז). המחזיר מטה של טרסיים. (סוכה דף נח) וטרסיים בפני עצמן (מגלה דף כו) בבית הכנסת של טרסיים. (חולין דף נז). מטלית של טרסיים. פי' מוציאי הנחשת מעיקרו יש להן מטלית של עור בפניהם בשביל הנחשת שלא ישחרו בגדיהם והיא בכל עת שם ופורשה על התרנגולת וחיימא מן המטלית וגדלה כנפים. (נזיר דף נב). מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים ומסתבר הפי' שכתבנו מפני שמצרפי נחושת מזוהמין כבורסי על כן היה להם בית הכנסת לבדם. (ע"ז דף יז) רבן של טרסיים אני אייתו ליה תרי קיבורי הי דשיתא והי דערבא. עכשיו משמע הטורסי הוא גרדי. וקשיא לן אותו דפרק החליל עכ"ל. ועיין תוס' בחולין (דף נז) בד"ה מטלית של וכו' כתבו בזה"ל פי' בקונטרס טרסיים צורפי נחשת וכן פי' הערוך והביא ראיה דאמר במגילה (דף כו). מעשה בבית הכנסת של טרסיים. (בנזיר דף נב). מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים ופי' בערוך מסתמא מפני שצורפי נחשת מזוהמין כבורסקי וע"כ היה להם בית הכנסת לבדם. ובפ"ק דע"ז (יז). חכם של טרסיים אני אייתו ליה תרי קיבורי וכו' משמע דטורסי וגרדי חדא היא. וקשה דבפ' החליל (דף נא). משמע דטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן ועוד דאמרינן במגלה (דף יג). בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרים בלשון טורסיים משמע שהיא אומה שיש לה שם בפני עצמה עכ"ל. והוי יודע דזהו שכתבו וקשה דבפ' החליל וכו'. היינו קושיא שמקשה הערוך בזה"ל וקשיא לן אותו דפ' החליל. והא דלא הקשה גם כן ממגילה מבגתן ותרש וכו' יש לומר דודאי תוספות לפי גרסתם שפיר מקשו אבל רבינו שכתב בסמוך בערך טרסי ב' הגירסא וז"ל שני טרסיים היו והיו מספרין בלשון טרסי עכ"ל. אפשר שהיו טרסיים באומנות שלהם והיו משנים את לשונם לדבר בל' טורסי שהיא לשון מאומה אחת הנקראים טורי אבל מלת טרסיים בלא וי"ו הוא על שם אומנות או גרדי או צורפי נחשת כמשמעות הש"ס בסוכ' או כמשמעו' הש"ס בע"ז הנ"ל:
טרף א' (סוכה דף לז). כל העם מטרפין בלולביהן עכ"ל. לפנינו איתא מנענעין את לולביהן:
טרק א' (ב"ק דף קטו). לא שנו אלא שלא טרקו אבל טרקו אסור. פי' ערבו עכ"ל. וז"ל רש"י שלא טרקו שלא ערבו אדם:
טרק ד' (תענית דף כה). טרק ליה באסקוטלא. פי' הכהו מלאך באצבעו במצחו ואמר לו איגרן בך גיראי הכוך החצים שלי עכ"ל. לפנינו איתא מחיין באסקוטלא:
טרקנין (ברכות דף לז). א"ר יוחנן טרקונין חייבת בחלה מאי טרקונין א"ר יוסף כובא דארעא. פי' שהוא גובלה שאופין על הארץ לא בתנור עכ"ל. לפנינו איתא טרוקנין חייבין בחלה וכי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא פי' רש"י עושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושין באלפס. ועיין לקמן בערך ככא. וצ"ע והוי יודע דהרא"ש הגיה מה דאיתא א"ר יוחנן טרוקנין פטורין והוכיח מן הירושלמי דצ"ל טרוקנין חייבין בחלה וכן כתבו כל הפוסקים דחייבין בחלה ואפ"ה אין מברכין עליו המוציא רק בורא מיני מזונות כדמסיק הש"ס שם (דף לח). דגובלא בעלמא היא. ובכן תבין מ"ש רבינו בזה"ל פי' הוא גובלה שאופין על הארץ וכו'. כוונתו על הך גובלא דקאמר הש"ס גובלא בעלמא הוא. ודע דתוס' בפסחים (דף לז). סוף ד"ה דכולי עלמא כתבי גובלא בעלמא שאינו סועד הלב:
טרקסין (מדות פ"ד יומא דף נא). אמה טרקסין ועשרים אמה בית קדש הקדשים (ובב"ב דף ג). במקדש שני מאי טעמא לא עביד אמה טרקסין. טרקסין לשון יון פנים וחוץ כלומר מספקא להו אי כלפנים אי כלחוץ וכך מפורש בירושלמי עכ"ל. ז"ל תוס' ביומא (דף נא). טרקסין פירוש רש"י פנים ויש מפורשים טרקסין מלשון טרוקו גלי (ברכות דף כח). שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שנתנו בסיני עכ"ל. (ובב"ב דף ג). כתבו תוס' בזה"ל אומר ר"ת דטרק הוי כמו טרוקו גלי וסין הוי סיני כלו' שהיה מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני שהיו מונחות בארון שהיה בבית קודש הקדשים ומ"מ טרקסין פנים וחוץ שאותה אמה היתה ספק אם מקודשת פנים או חוץ ולכך היה שם שתי פרוכות כדאיתא ביומא (דף נא) עכ"ל. ומצאתי בגיטין (דף פא). כתב רש"י בזה"ל דרך טרקסמון דרך הכבושה מחוץ לפנים ודומה לי שהוא ל' יוני כמו טרקסון עכ"ל. והר' מברטנורא (פ"ד משנה ז דמדות) כתב על שם שסוגר על הארון והלוחות שנתנו בסיני טרק בלשון ארמי סגורה כמו טרוקו גלי וסין סיני ועובי של כותל זה אמה ולא הכריעו בו חכמים אי קדושתו כקדושת פנים וכו' וצע"ג שלא הזכירו כל המפורשים הנזכרים מה שמפורש בהדיא בירושלמי וגם תוספות ב"ב הנ"ל כתבוהו רק דרך יש מפרשים ודע דלדעתי מה דאיתא בתוס' דיומא הנ"ל בזה"ל טרקסין פירוש רש"י פנים. טעות סופר יש כי ברש"י לא נזכר כלום וגם אי אפשר לפרש אלא כך צריך להיות פירוש רש"י פנים וחוץ (והיינו כדמפרש בירושלמי):
טרש ב' (קידושין דף נט בריש גמרא דפ' האומר לחבירו) אמר ר' יצחק טרשין שאמרו בית ד' קבין. כלומר סלעים שאמרו גבוהין שלשה טפחים בית ד' קבין עכ"ל. לפנינו ליתא זה בקידושין כלל אלא מצאתי כך בב"ב (דף קג). ולהכי נראה דצ"ל ובריש גמרא דפ' האומר לחבירו בית כור בב"ב אמר רבי יצחק וכו':
טרתא (ברכות דף לז) אמר אביי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי מירתח גביל. והוא קמח שנותנין אותו לתוך מים רותחיו לאו עיסה היא ואין חייבת בחלה ואיכא דאמרי לחמא דהנדוקא יש מפרשים נלוטוני ולא סבירא לן איכא דאמרי לחם העשוי לכותח (שם דף לח) אם עשאו כעכין כמין חלות חייבין בחלה שכן קורין בערבי לחלה גדולה כעך. כלימודין. פירוש כעין עמודין ארוכין כדאמרינן בתנור (כלים פ"ה) עשה לו לימודי' להעמידו. גלי דעתי' כיון דעשאו כלימודין דלשוחקו בעי לי' ולאו לאכילה מיכוון הילכך פטור מן החלה. ויש מפרשים כעכין עגולות כחלות חייבות שהן כשאר פת. כלימודין. דלא קפיד אי עגול או ארוך כאדם הלמד עכשיו מלאכה פטור עכ"ל. לפנינו איתא כעבין. וכן ברש"י והרא"ש איתא כעבין. אבל בשולחן ערוך יורה דעה (סימן שכ"ט סימן ו') איתא כעכין.
טשטק (נדה דף סח) אטו עבדי חסרת טשטק' חסרת דודי חסרת כלומר והלא יש לך עבדים הרבה וקדרות ויורות הרבה שיכולין להביא מים עכשיו בלילה ולחמם לך המים ותחוף עכ"ל. לפנינו איתא דודי חסרת טשטקי חסרת עבדי חסרת. וז"ל רש"י דודי. קדרות להחם בהם מים. טשטקי. פלדושטו"ן לישב עליהן. והנה (בשמואל א' ב' פסוק יד) כתיב בדוד או בקלחת. פירש"י דוד. סיר. קלחת. יורה. ועיין לעיל ערך דוד. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא. מעתה צריך אני לומר דהערוך מפרש שלא על הסדר דהיינו קדרות פי' על דודו ויורות פי' על טשטקי ועיין תוס' (דף סו) ד"ה אם וכו' שפירשו עבדי חסרת להביא מים לרחוץ כל הגוף דאי חפיפת הראש לא בעי כולי האי ור"ת פי' עבדי חסרת להחם מים להטיל לתוך מי הטבילה הצוננין להחם וטשטקי הוא טשטקי דחיותא והוא כסא לישב עליו בבית המרחץ ורבינו סעדיה פי' טשטקי מסרקות היינו לחוף הראש ע"ש:
נשלם הפלאה אות הטי"ת