תאטר כתיבות דף ה'. שבת דף ק"נ. הולכין לטאטריות ולקרקסאיות לפקח על עסקי רבים בשבת. מגלה דף ו'. ועקרון (היבוסי צ"ל) כיבוסי אלו תיאטריו' וקרקסיות שלהן שעתידין ישראל ללמוד תורה בהם. ע"ז דף י"ח: אין הולכין לתיאטריות ולקרקסיות. במגלת איכה רבתי ישיחו בי יושבי שער אלו אומות העולם יושבין בבתי תיאטריות ובבתי קרקסיות. בבראשית רבה פרשה פ"ה ויהי כהיום הזה רבי נחמי' אומר יום תיאטרון הי' והלכו הכל לראות. פירוש בלשון רומי קורין לנבלה תיאטרון קרקסיות בתי כסאות בלשון גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין שם בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם ובין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליסיא"ו תיאטרו כי באותן המעלות היו בני אדם זה על גב זה ולא הי' מונעין הראי' אחד מחבירו והיו רואין השחוק שעושין למטה. בתי קרקסיות בתי משתאות של יין בלשון יון קורין ליין קרסי ונגינות שותי שכר תרגום וזמריהון דאזלין למישתי מרית בתי קרקסיהון עכ"ל. (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי בנין מיוחד לראות צחוק הלצים וכן קרקוס בנין עגול וגם הוא מיוחד למיני צחוק ובזמן קדמון היו בעיר רומי שלשה בניינים מפוארים אשר נקראו כן) עכ"ל. בכתובות דף ה'. פי' רש"י טרטיאות פלטי מלכים ושלטונים. בשבת דף ק"נ. ז"ל רש"י תרטייאות וקרקסאות ובסילקאות מיני פלטין הם ששם נאספו לבית הוועד. אכן במגילה דף ו'. ובעבודה זרה דף י"ח: לא פי' רש"י כלום. אמנם תוס' במגלה דף ו'. כתבו טארטריות וקרקסיאות יש מפרשים בתי עבודת אלילים ומכנין אותן טרטאנה לשון חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד תורה אלא וכו' ור"ל בתים שמתאספים שם לוועד של עובדי עבודת אלילים עכ"ל. [וקצת חידוש שלא הזכירו תוס' את פירוש רבינו הערוך]:
תבל א' חולין דף צ"ט. והתנן ערלה פ"ב ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע (להחמיץ צ"ל) להחמיר מין במינו וכו'. פירוש נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין. שבת דף פ"ט. תבלין כדי לתבל ביצה קלה תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק ב' בערלה. פירוש כגון פילפול ארוך ופילפול לבן. חולין דף קי"ב: בר גוזלא ואי מתבל בה בתבלי' כוליה אסור. פסחים דף קי"ו. בואו וקחו לכם תבלין למצוה. בבא בתרא דף י"ו. ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. נדרים דף נ"א. תבל הוא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פירוש יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות היתר הנחת ותפשת בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פירוש תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחת כל ביאות של היתר וכו'. ערכין דף י"ג: לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה. פירוש לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השירה כמו התבלין המנעימים את המאכל עכ"ל. ענין איזה נקרא תבלין עיין תוס' שבת דף קמא. ותוס' י"ט משנה ה' פדק ט' דשבת. וז"ל תוס במועד קטן דף י"ג: ד"ה ובתבלין וכו' ובערוך פירוש מיני בשמים:
תבס אהלות פרק ב' רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד ר"ע אומר משני מתים. נזיר דף ס"ה. בבא בתרא דף ק"א: אהלות פרק י"ו נוטלו ואת תבוסתו גמרא מניין לתבוסה אמר רבי יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה (ר' אליער) (רבי אלעזר צ"ל (והוא ר' אליעזר בן פדת דהוא אמורא) א' אומר נוטל עפר תוחח וחופר בבתולה שלש אצבעות. בבבא קמא דף ק"א: ובנדה דף ס"ב: מקולי רביעיות שנו דם תבוסה דרבנן. פירוש דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצאה בו: נדה דף ע"א. תנו רבנן איזהו דם תבוסה רבי אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכו' רבי שמעון צלוב שהי' צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון רומי דם ובשר מעופש הזב מן המתים ונבלע בקרקע עכ"ל. לפנינו איתא תפוסתו וכן במשנה וגמרא דנזיר איתא כך איברא במשנה שבמשניות וכן בפירוש הר"ב איתא תבוסתו [כגרסת רבינו] וגם הרמב"ם בפירוש המשנה על נזיר זה לשונו ופירוש תבוסה המקום שמתגלגל בו נגזר מלשון מתבוססת בדמיך וביארו זה שמאסף עם המת העפר הלח וכו' ואז יטהר זה המקום וסמך לזה למה שאמר ונשאתני ממצרים וידוע שהם ישאוהו משם אבל הכוונה טול עמי מעפר מצרים שאני שוכב בו עכ"ל. וכלשון הזה כתב הר"ב במשנה דנזיר פרק ט' דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאין צריך לומר ממצרים אלא הכי קאמר מעפר של מצרים טול עמי וז"ל התוס' י"ט ומה שכתב הרב דכתיב וכו' מעפר של מצרים לא נמצא בכתוב שנקבר במצרים. הרמב"ס כתב דאסמכתא בעלמא הוא עד כאן לשונו. ולכאורה דברי התוס' יום טוב שכתב ולא נמצא וכו' דאסמכתא הוא צריך לעיין דא"כ הקושיא במקומה עומדת שאין צריך לומר ממצרים ולכן מהנראה לומר דממה דאמר יעקב ונשאתני ממצרים אף דצוה ונשאתני וקברתני בקבורתם והשביע ליוסף על כך שהי' יכולת בידו לעשות אפילו הכי הי' מתיירא שמא יעכב פרעה או יתהוו שארי סיבות הנעלמים מיני אדם שעל ידיהם יעוכב הדבר זמן רב עד צאת בני ישראל ממצרים [ותדע בזה לכוון מה דכתב סוף צוואת פסוק כ"ט ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותו אל אבותי אל המערה וגומר לכאורה תמוה דלעיל בתחלת הפרשה ביקש זאת מיד יוסף והשביעהו על ככה אלא הוא הדבר אשר דברנו דלכל בניו צוה על ככה אם יעוכב הדבר מאיזה סיבה שיהיה שלא יכול יוסף לשמור ההבטחה אז מוטל הדבר לכל בניו לעשות כן] לכן על ההזדמנות כזו שאז בהכרח ינתן לקבורה אמר יעקב ונשאתני ממצרים שיטול עמו מעפר מצרים. אמנם מצד שהדיבור וכל מעשה דיעקב הי' קודם מתן תורה [והי' להם דין בני נח עיין תוס' בבא קמא דף ל"ח. סנהדרין דף נ"ט. עבודה זרה דף ג'. ובתוס' בבא בתרא דף נ"ח.] לכך כתב הרמב"ם וסמך לזה למה שאמר וכו' אבל יעקב גופי' וודאי שפיר צוה ממצרים טול מעפר מצרים משום דהאבות קיימו כל התורה וגבי ישראל דינא הכי א"כ ידעינן שפיר דהדין אחר מתן תורה לישראל כך הוא. ועיין בנזיר דף נ"ד. או בקבר זה קבר שלפני הדיבור ובתוס' שם בד"ה או וכו'. זהו הכוונה שכתב הרמב"ם סמך לזה [ובמחילה מכבוד תורתו של דודי זקני הגאון תוס' י"ט שהבין בדברי הרמב"ם דאסמכתא בעלמא היא]. והוי יודע דהנוסחא שכתב רבינו הערוך מניין לתבוסה אמר רב יהודה דכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה רבי אליעזר [וצ"ל ר' אלעזר כי זהו בן פדת שהוא אמורא מדמסיק הש"ס הוא דאמר כי האי תנא וכו' וכן משמע בתוס'] היא אמת ודלא כמו שנדפס לפנינו בגמ' היכי דמי תפוסה אמר רב יהודה אמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תפוסה פירש רבי אלעזר ברבי צדוק וכו'. הנה הטעות נראה בעליל ועל גליון הש"ס כתבתי נוסחת רבינו הערוך. ויצא לנו התועליות ממה דאמר הש"ס מניין לתבוסה ועלה אומר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים וכו' משמע דמביא רב יהודה ראי' מפורשת איברא ממה דלא אמר הש"ס מנא הני מילי [עיין בר"ן דפסחים דמשמע מנא לן או מנא הני מילי היא מדאורייתא ממש] משמע דעכ"פ ליתא מדאורייתא ולזה השכיל הרמב"ם לכתוב וסמך לו למה שאמר וכו':
תברא א' בבא קמא דף מ"ז: תברא מי ששנה זו לא שנה זו. פירש רבינו חננאל ז"ל שבועה היא שנשבע כדגרסינן במועד קטן דף י"ז: מאי תברא אמר רבי יצחק בריה דרב יהודה תברא בתי. פירוש אחר בוודאי שוברות זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו עכ"ל. וז"ל רש"י תברא. קשה אהדדי רישא לסיפא דתנא קמא ומי ששנה זו לא שנה זו וכו' ובתוס' כתובות דף ע"ה: ז"ל תוס' תברא פירש ר"ח ז"ל שבועה. וז"ל רש"י תברא. קשיא רישא לסיפא. וחידוש שלא הקדימו לפרש דבריהם בשבת דף צ"ב: וז"ל רש"י יבמות דף י"ג: תברא קשיין אהדדי ע"כ. אבל בתוס' לא פירשו כלום שם:
תגר ג' הנהו מיא דאייתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא בכורות דף ט'. פירוש תיגרא כעין כלי אגנא עכ"ל. עיין שם ובפירוש רש"י:
תה א' עירובין דף ס"ו. תהו בה נהרדעאי. תהי בה ר' אלעזר אמר רבי זירא מאי תיוהא דרבי אלעזר (ע"ש). בבא קמא דף ע"ו: תהי בה ר' אלעזר עכ"ל בן איתא שם בסוגי' תהי בה ר' אלעזר לר' יוחנן שחיט' מתרת והלא זריקה מתרת פי' רש"י תהי לשון מריח כמו תהי לי' בקנקני' (ב"ב דף כ"ב.) כלומר דייק לה רבי אלעזר ופריך:
שם בבא קמא דף קי"ב: תהי בה רבי יוחנן ומי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין פירוש תהי תימה עכ"ל. וז"ל רש"י עירובין דף ס"ו. תהי בה רבי אלעזר בהא מילתא דאמרן לעיל וכו' ותהי לשון מריח כמו בת תיהא (בעבודה זרה דף ס"ו:) כלומר מעיין ומחשב לדעת טעמו של דבר עד כאן. וקצת יש לדקדק שלא כתב רש"י דברים הללו במוקדם אהא דאיתא התם באותו עמור תהו בה נהרדעאי. ואולי דלעיל ניחא לי' לרש"י דפירושו תימה לפי הענין דסתרו דברי רבי יוחנן אהדדי ולכן שפיר יש לפרש בלשון תימה משא"כ דאין תימא כל כך אלא מדשמואל ומכח דיוקא הילכך ניחא לי' לרש"י לפרש לשון מריח וכו' כלומר וכו':
תה ד' כתובות דף ק"ה. קרנא בטילה דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא. פירוש טועם היין ויודע אם יחמיץ או לאו. פירוש גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בלשון ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופת החבית ומניחין פיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא עכ"ל. ההיא בת תיהא סוגיא היא בעבודה זרה דף ס"ו: ועיין שם פי' רש"י ומה שכתבו תוס' שם בד"ה בת תיהא בשם ר"ת ועיין בית יוסף ביורה דעה סימן ק"ח העתיק פירוש הערוך דהכא ושכן הסכימו הרשב"א והרמב"ן נגד פי' רש"י ופסק כן בשולחן ערוך סעיף ה':
תחם בבא קמא דף כ'. אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומה. פירוש בבית המדרש שהוא תחומה של תורה עכ"ל. וז"ל רש"י בתחומא לא היית קרוב אצלינו שתוכל לבא לישנא אחרינא בתחומא בבית המדרש ראשון שמעתי:
תיובתא אמרו הרבנים ז"ל כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתה ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרווייהו אהדדי בטענה ולא מפריק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכוחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראי' שאלו האונות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מילתא עבדינן כשמואל זה פירוש ר"ח ז"ל בפרק חזקת הבתים דף נ"ב. וביבמות דף קי"ח. פירש פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימרי' דאמרינן עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא עכ"ל. כל הדברים האלו כתב הרשב"ם בבא בתרא דף נ"ב: וכתב הרשב"ם ואינו נראה אלא לא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמורא חדא היא ולא הוי עיקר אלא לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא וכו' וכן בפי' ר"ח כתב מרי"ש גאון כי זה שאמר שמואל וכו' אין הלכה כמותו עכ"ל. ומפני היות שהלכות רבות תליות בזה והיא מקצוע שבתורה. עמדתי בשנת תקמ"ב לפ"ק בעזרת החונן לאדם דעת לחבר קונטרוס מיוחד על המקומות דאיתא בכל הש"ס קשיא. וענפי הלכותיהן ברי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור ושלחן ערוך:
תיים סוכה דף ל"ב. ובב"ק דף צ"ו. נחלקה התיומת פסול. פירוש תיומת גבא דהוצא דמסיים להו לשני צדי העלה ומשוי להו כי כל אחת כפולה לשתים והאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלקה התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול. ובגמרא דף ל"ו נסדק ויש אומרים אף התיום רב האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הן שנים דבוקין בברייתן ואחת שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלן ומחוברן מלמטן כל שהוא כך ראינו קדמונינו אומרים בראותם זהו תיום עכ"ל. פירוש הראשון כתבו תוס' בבבא קמא ובסוכה בשם בעל הלכות גדולות:
תך א' שבת דף כ"א. חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו. פירוש חלב מבושל עכ"ל. לפנינו איתא מהותך: עשוית דמתרגמינן תכברא עכ"ל. לפנינו איתא קוריהו תוך תוך וכן גרס רש"י וכתב רש"י עוד לישנא אחרינא כתוב בספרים ישנים תכבר לשון תוך ובר וכו' בשם רבינו קלונימוס חמש צאן עשויות מתרגמינן חמש ענן תכברנין:
תך ג' ברכות דף ל"ט. אמר אביי והוא דיתיב אבי טפי ועביד תוך תוך. פירוש כשמתבשלת הקדירה בטוב זועקת תוך תוך עכ"ל. וכן איתא בעירובין דף כ"ט:
תכי בבא קמא דף קי"ט. מאי אריג תיכי חלילתא עכ"ל. לפנינו לא נזכר חלילתא:
תכל א' ברכות דף נ"ו. חזאי תכלא דנפל באצבעתי'. פירוש תולעת עכ"ל. עיין שם:
תכל ב' כתובות דף ס"ב. אמרי אינשי דמלפא תכלא לא בהתא. פירוש המלומדת להיות שכולה אין לה בשת עכ"ל. וז"ל רש"י אשה המלומדת לשכל בניה לקוברם אינה תמוהא ומפחדת במות אחד מהם שכבר לימודת. והנה לפירוש רש"י הוה לי' למימר בעית אבל לפירש רבינו אתי שפיר עיין לעיל ערך בחת:
תכלת ברכות דף י"ח. הוה קא גררה תכלתא דרבי יונתן עלוי קיברי עכ"ל. לפנינו איתא קשדיא:
שם באות הנ"ל ברכות דף ט': תנא בין תכלת שבה ללבן שבה. פירוש שיש בה ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום ירושלמי כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה מאי טעמא דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דרבי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין ותכלת וכרתן שניהם צמר צבוע בשני מינין עכ"ל. ז"ל רש"י בין תכלת שבה ללבן שבה גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה. ותוס' הקשו עליו וכתבו אח"כ בזה הל' על כן יש לפרש בין תכלת שבה בציצית שהי' קבוע בו תכלת וגם שני חוטין לבן ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן והוי יודע זה שכתב רבינו שיש בה חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת דלא כהרמב"ם שכתב בפרק א' מהלכות ציצית הלכה ו' מכניס שם ד' חוטין וכופלן באמצע נמצא שמנה חוטין וכו' ויהי' א' מהשמנה חוטין חוט תכלת והשבעה לבנים וכו'. אלא ס"ל לרבינו הערוך כמו שכתב הראב"ד בהשגות בזה הלשון טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבן עכ"ל. וע"ש בכסף משנה טעמו של הרמב"ם וכמו שהשיב לחכמי לוני"ל מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע. וכן משמע בספרי עכ"ל. וכתב הכ"מ עוד שם הלכה ח' שהשיב הרמב"ם שיש לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן דפתיל חד משמע ע"ש. וסמ"ג עשין כתב בזה הלשון אמר רב פפא הלכתא ארבע וכו' פי' רש"י חוטין נותנן בכנף וכו' שתים של לבן ושתים של תכלת או שלשה של לבן ואחת של תכלת וכו' וכפולו לשמנה. אמנם תוס' במנחות דף ל"ח סוף ד"ה התכלת וכו' כתבו דספרי פליג אגמרא דילן. ובגמרא דילן משמע דצריך שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן דוקא ע"ש. כתבו התוס' בברכות הנ"ל וגם שני חוטי לבן:
ודע דאהך ירושלמי שהביא רבינו ביני מתניתין וכו' ז"ל המפרש בין תכלת שבה היינו שני חוטי לבן שעם שני חוטי תכלת לאפוקי בין צמר לבן לבין צמר צבוע תכלת שזה בלילה נמי יכול להכיר ודריש ליה הכי מן הקרא מן הסמוך לו היינו לבן שעם התכלת שאצלו. ולכאורה צריך עיון גדול לפירש רש"י מהך ירושלמי שדרש הת"ק מן הסמוך לו. וגם מה שלא הביא תוס' ראיה לפירושם מהך ירושלמי צריך עיון. ואתן הודאה אם אוכל להציל רש"י מהשגת התוספות שהקשו עליו בזה הלשון וקשה דאמרינן במנחות דף מ"ג: ראה מצוה זו שתלוי בה מצוה אחרת ואיזו זו קריאת שמע כדתנן עד שיכיר בין תכלת ללבן ואי קאי אגזת צמר אינה תלוי' בציצית ואפשר לומר דמה דקאמר הש"ס במנחות היינו אהא דמקשה ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה [פירוש דרבנן ס"ל דכסות לילה חייב] על זה משני מבעי' להו וכו' ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קריאת שמע כדתנן וכו' אמנם לדידן דקיימא לן כרבי שמעון בסוגיא דהתם [וכמ"ש גם כן תוס' שם דכסות לילה פטור והוכיחו זה לעיל דף מ': ד"ה משום וכו' מכמה סוגיות הש"ס ע"ש] וראיתי אותו פרט לכסות לילה להכי לא ניחא ליה לרש"י המשנה דתנא קמא דברכות שלא אליבא דהלכתא. והנה הירושלמי שנתן טעם מוראיתם אותו דאין ענין ציצית לזמן ק"ש שייכות כלל אלא מכח מה דאתמר וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת וכו' אמנם לשיטת רבי שמעון אין זה מוכרח כלל כדאמרן. ומעתה הירושלמי נתן טעם לשיטת רבנן. ברם לפי מה שזכרתי דרש"י פירש אליבא דהלכתא אתי הכל שפיר. וראיתי להרב מברטנורה בפירושו כתב בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית פירוש אחר גזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות וכו' והיינו כפירוש רש"י הרי שלא נדחה פי' רש"י מן הפירושים [וחידוש שלא העיר התוספות י"ט כלום בזה שהרב הביא פירש רש"י שהתוס' השיגו למאוד על פירוש רש"י] ודע דבמנחות פירש רש"י זו קריאת שמע דכשתכיר מניין של ציצית קרא את קריאת שמע. וכתב הברכת הזבח שזהו סוף הדיבור. והצאן קדשים הגיה דצריך להיות כשתכיר צבע וכו' ועיין קונטרוס סימן ל"ב:
תכף פסחים דף ה' תכף לאכילה שריפה עכ"ל. לפנינו ליתא ולא מצאתיה ונוסחת רבינו היה כמו שכתב:
תכתק שבת דף קי"ט. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשאגא ומשייף נורא עכ"ל. לפנינו איתא דשינה. של שן ורבינו הלוי גרס דשאגא תדהר. עיין רש"י:
תל א' שבת דף ק"מ: אמר רב חייא בר אשי האי תלא דבשרא שרי לטולטולי דכרווא אסיר. פירוש יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור עכ"ל. הביאו תוס' והסכימו עמו לדחות פירש רש"י שפירש משום דחזי לאומצא וכו' (עיין לעיל דף קל"ט: ד"ה תלא דבשרא וכו') ומה שהקשו דרב במוקצה לטלטל ס"ל (כרבי יהודה צ"ל) כר' שמעון ע"ש. ואם נאמר דרש"י היה גורס כמו הערוך אמר רב חייא בר אשי האי תלא וכו' לא קשה מידי:
תלה חולין דף נ"ג: אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אייתו קמן ההיא ריאה דכי הוו מיתבא לה יתבא שפיר וכי הווי מדלו לה הוה תלחא ונפלה תילחי תילחי וכו'. שם דף נ"ט. אותביה בתנורא וכו' נפל תילהי תילהי. פי' מתרעת ונופלת איברים. מנחות דף צ"ד: סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה. ושסע אותו תרגום יונתן ויתלה יתיה עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרגום כתוב ויתלע יתיה) עכ"ל. אמנם בילקוט פרשת תרומה רמז שס"ט איתא תלה:
תלמוד יבמות דף מ"ט. איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו. פירוש רבינו חננאל ז"ל קיימא לן הלכתא כוותי' ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למידין הלכה מפי תלמוד וזהו מפי תלמיד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא עכ"ל. יועיין תוס' בד"ה שמעון התימני וכו' אע"ג דאין למידין הלכה וכו':
תמהתא חולין דף נ"א: תמהתא לא חיישינן פי' עלין עכ"ל. (במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב תמהתא פירוש בלשון יוני חתיכות) עכ"ל. ועיין ברש"י שם:
תמר א' (כתובות דף יו"ד:) תמרי מקמא נהמא כי נרגא לדיקלא. פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כבריח לדלת עיין בערך (נגר) עכ"ל. צ"ל. בערך נרג:
תמר ה' שבת דף ע"ז. מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דקאי לעיל משום דדאיר אבי תפי. פירוש גלגל עין פירוש אחר מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולים על העין ומכסין העין מפני שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך הי' העשן מעורם עכ"ל. עיין לקמן בערך תפי:
תנב יומא דף פ"ג. (וכן בעירוביי דף ס"ח.) אימור תונבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל. נדה דף ל"ז: שפירש מן הצער ולא מן הדם אימר כי היכי דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תינבא בעלמא הוא דנקיא לה פירוש כעין טרידות דעת בעלמא הוא דנקיט לה קמשמע לן כיון דשפתה מן הצער טמאה זיבה. וזיהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקט לי מרחקא נשמתיה מזונא עכ"ל. (ביומא ז"ל רש"י תונבא. שטות אשטורדישו"ן מחמת חליו: בעירובין דף ס"ח. ז"ל רש"י תונבא. אשדורדישו"ן ואכלה ואינה יודעת מה: בנדה דף ל"ז: ז"ל רש"י תובנא. אשטורדישו"ן שאינה מרגשת בצערה מחמת שעמומית החולי:
תסיל חולין דף ק"מ: בעי ר' ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו עכ"ל לפנינו איתא בעי ר' זירא:
תסס בריש מגילה (נרשם על הגליון) (דף ה') והעצמות יחרו אתה מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש דבר מחמיץ ורותח) עכ"ל. בש"ס דילן ליתא:
תף נדה דף מ"ב. אתא שיילי' לרבא אמר ליה רואה הויא הדר אתא שייליה לרב יוסף אמר רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי אמר להו ברוקא דהדדי תפיתו. פירש כולכם ברוק אחד תרוקו. עכ"ל וכן איתא בשבת דף צ"ט:
תפוח מנחות דף כ"ט: כפתורים למה היו דומין לתפוחי הברתיים. פירוש כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין עכ"ל. אולי צ"ל הכרסיים וכן איתא בגמרא שלפנינו:
תפי ב' ברכות דף ל"ט. והוא דיתיב אבי חפי ועביד תוך תוך. שבת דף ע"ז: משום דדאיר אבי תפי בבראשית רבה פרשה י"ח ובויקרא רבה וכי ימוך ובילמדנו סוף ויקהל צפה ההיא קדרה על תפייה תנור וכירים תרגום ירושלמי תפיין. שפות הסיר תרגומו תפי דודא. ועצמותי כמוקד נחרו תרגומו ואברי היך תפיא חררו עכ"ל לפנינו בשבת דף ע"ז: איתא דדיירי אדפא. ועיין פירש רש"י (וז"ל שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו עכ"ל) וגרסת רבינו מכוונת יותר דאבי תפי שם העשן וכן כתב רבינו לעיל בערך תמור החמישי:
תפל א' שבת דף קכ"א: תנו רבנן דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין מליח ובין חי אסור לטלטלו עכ"ל. במוסף (א"ב לשון מקרא זה (איוב ו' פסוק ו) היאכל תפל מבלי מלח פירוש דג תפל חי ואינו מליח כי יש דג מליח נאכל כמות שהוא חי ותרגום בפסוק בין תפל ולבי דאיתפלו על מנא. פי' שאמרו שהוא תפל ואין בו טעם) עכ"ל. לפנינו בגמרא דשבת איתא בשר בין חי ובין תפל וכו':
תפל ג' שקלים דף ו' בפרק ג' אין התורה נכנס וכו' ולא בתפלה ולא בקמיע. מקואות פרק יו"ד משנה ד' ותפלה של יד בזמן שאינה חוצה. (ועיין פירוש חוצה לעיל בערך חץ א' בסופו) פירוש תפלה היא האחת של ראש או של יד תפילין הן השתים של ראש ושל יד. כלים פרק י"ח תפלה ארבעה כלים. מגלה דף כ"ד: העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. פירוש תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה ואין מצותן אלא מרובעות. מנחות דף מ"ד. (במשנה התכלת דף ל"ח תפלה של יד אינה מעכבת של ראש וכו') אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה עכ"ל. לשון התשבי תמהתי מאוד הביא תפילין בשורש תפל ואין שרשו אלא פלל והת"יו נוספת כתי"ו תפלה ותהלה וענין תפילין מבואר בפוסקים ובלשון יחיד קראו תפלה באמרם תפלה של יד ותפלה של ראש עד כאן לשונו ועיין בטור אורח חיים סימן כ"ה והביאו התוספות י"ט פרק ד' דמנחות משנה א' דבור המתחיל תפלה.
שם באות הנ"ל כתב ר"ח ז"ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כהנים ומצאנו שאמר רב נחשון גאון הא דאמור רבנן תפילין בראשו וספר תורה בזרועו זהו ספר תורה שאמר מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה עכ"ל. המונה וסופר ימצא כי תר"ך אותיות וסימנה כתר תורה. ואיך כתב גאון הכא תרי"ג אותיות. אולם תן עיניך בבעל הטורים פרשת יתרו. גם בשל"ה שער האותיות ריש אות ב' האריכו ברמזים ענין שבע אותיות העודפים על מנין תרי"ג אותיות:
תפל ד' ברכות דף ה': תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' עד אלא אימא סמוך למטתי. פירוש שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפלתי אסוב על מטתי לאכול. דבר אחר שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי אני מתיירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה. דבר אחר שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהיו עניים מצוים שם אגב התפלה עכ"ל. ורש"י פירש בזה הלשון סמוך למטתי כלומר נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל. וגם תוס' פירשו כך רק התירו ללמוד קודם ע"ש. וחידוש שלא הביאו אחד מן הפירושים שכתב רבינו:
תפס תפוסת נדרים דף מ"ו: אם יש לו בהן תפוסת יד אסור גמרא כמה תפוסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בביצים מותר. פי' שייר לעצמו הביצים שגובין במרחץ פי' אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי לייבש שם ביצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס עכ"ל. עיין פירוש רש"י והר"ן והרא"ש:
תפתח בבא בתרא דף ל"ו. אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה פירוש שדה שלא חרש אותה אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרח השמש ונתבקעה וזרע בה כגון זה אינה חזקה עד כאן לשונו. הרשב"ם כתב פירוש זה בשם ר"ח:
שם פתח יסוד עכ"ל. הכוונה דעל פתח נקרא תפתיחא. ופתח הוא היסוד ומקור משום שנעשה כעין פתחי חרישה:
תק (בבא בתרא דף ס"ב:) בסירוגין מהו תיקו. פירוש כמו דבר העומד בתוך התיק ואין ידוע מה בתוכו ודין תיקו כבר פירשנו בערך גם עכ"ל. במוסף (א"ב לפי דעתי כמו אישתיקו ומפי הרב מהור"ר יעקב ששפורטש נרו מעיר אוראן שמעתי פירוש אחר של תיקו והיא תיקום כלומר תיקום בבעיא ואני הוספתי סמך לדבריו כי בפועל קם מצינו בלשון גמרא שאות מ"ם חסרה פעמים הרבה כי מצינו קאי אוקי מוקי במקום קאים אוקים מוקים וזה פי' הוא נכון אבל מה שאמרו שמלת תיקו בנוטריקון תשבי יתרן קושיות והויות סימן הוא ואינו פירוש) עכ"ל. ועיין תוס' י"ט סוף עדיות דיבור המתחיל שנאמר וכו':
תקב כריתות דף י"ג. אמר רבה בר אבוה בתיקבא אחת. פירוש כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד. עכ"ל לפנינו איתא בתקיפה ופי' רש"י בכח:
תקל א' כתובות דף קי"ב. רבי חנינא מתקל מתקליה. פירוש היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות כיון ששקל ונמצא כבדות אמר נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב ארץ אשר אבניה ברזל עכ"ל. לפנינו איתא ר' חנינא מתקן מתקליה וז"ל רש"י מתקן מתקליה משוה ומתקן מכשולים העיר מחמת חיבת הארץ וכו'. אבל בתוס' איתא ר' חנינא הוה מתקל מתקלה פירוש שוקל האבנים וכו' וכן מפורש בתנחומא פרשת שלח לך כשעלה רבי חנינא הגדול מבבל וכו' היה שוקל אבנים וכו':
תר ח' פסחים דף ק"כ. מגלה דף י"ח: יבמות דף נ"ד. היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר (דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא ואי מדכרי ליה מידכיר) עוד נמצא סוגיא זו בתענית דף י"ב: וכתבו תוספות ד"ה: נים ולא נים בתוך השינה כשניעור משנתו תיר ולא תיר בתחילת השינה אך לא נראה בערבי פסחים (דף ק"כ) דקאמר נתנמנמו יאכלו ואמר רב אשי הכי דמי נתנמנמו נים ולא נים וכו' והתם מיירי בתחלת השינה בין נים ולא נים ובין תיר ולא תיר לכך כפי' רש"י דאי הוה אמר נים ולא נים הוה אמינא דנים הוה טפי מתיר ואי היה אמר תיר ולא תיר הוה אמינא דתיר הוה טפי מנים הילכך איצטריכו לי' תרוויהו וכולהו בתחלת השינה וכו' ע"ש. מיהו בנדה דף ס"ג. כתבו תוס' נים ולא נים בתחלת שינה תיר ולא תיר בסוף שינה כשניעור משנתו ובערבי פסחים (דף ק"כ.) נמי גבי נתנמנמו יאכלו ונקיט כי האי לישנא נים ולא נים תיר ולא תיר איכא לפורשי בכי האי גונא נים ולא נים שעתה בחצות הלילה מתחיל להתנמנם תיר ולא תיר שישן בחצי הראשון ועתה כשמגיע בחצות הלילה מתחיל ליעור והוא תיר ולא תיר עד כאן:
שם באות הנ"ל עבודה זרה דף ל"ד: תיר מינך שעתך. פירוש תתעורר לך שעתך. באומר בגמר זביחה הוא עובדה פירוש אחר תור מינך שעתך תשא אותך שעתך שמועה זו באומר בגמר זביחה הוא עובדה וישנה לשחיטה מתחלה עוד סוף עכ"ל. לפנינו איתא תרמינך שעתך וז"ל רש"י תרמינך שעתך ירים מזלך:
תר ט' שבת דף צ': צורי הדקיל שתים תורי דקל אחת. (פי' צורי כתב רבינו לעיל בערך צר יו"ד מביאין נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים) תורי דקל חד. פי' בנברא בר קורא למטה ממנו יש כמין (גדרים) (אמר המעתיק לדעתי צריך להיות כמין גידים) דקים ותופרין בהן וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבשה קטנה ששותין בה יין לפי ששנו לענין הוצאות שבת תורי דקל אחת שאפילו אחת ראוי' לתפור בה פי דלעת עכ"ל. וז"ל רש"י צורי הדלק. נצרים קלופים לעשות סלים: שתים. לשתי בתי נירין: תורי דקל. דקין מצורי והן מן הסיב הגדל סביבותיו ולא ידעתי למאי חזי. עכ"ל רש"י. עכ"ל:
שם באות הנ"ל והיינו ריתא דקאמר רב הונא (בר נתן) עכ"ל מגלה דף כ"ז: לפנינו במגלה שם ליתא ב"ר נת"ן אלא רב הונא אסר ריתא וקאו לקמי' דרב ושם פי' רש"י מין גמי:
תר י"א בצורות דף ל"ח: חריץ של עין שנפגם שנסדק גמרא אמר רב פפא תורא ברא דעינא. פירוש שחוץ מן העין (שם דף ל"ט. שפתו שניקבה גמרא אמר רב פפא תורא ברא דשפותיה. פירוש עור החיצון עכ"ל. לפנינו איתא הריס של עין במשנה ובגמרא עיין שם:
תרבץ בבא בתרא דף צ"ח: תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני עכ"ל. קנתר כך איתא לפנינו וכן כתב רבינו לעיל בערכו:
שם באות הנ"ל תענית דף ו': (אמר רב יהודה) טבא לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי. פירוש חצירות וכן מפורש בבבא בתרא בפרק המוכר פירות דף ס"ז. כי פליגי דאמר לי' דרתא רבי אליעזר סבר תרביצא משמע שכן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירא של חצר. וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהמטר בעל לארץ שהמטר בעל לארץ לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תרם מתרגמינן לא תבור. פירוש אחר לא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה: פירוש אחר תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לכן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסלו והשדות מתרבצות ומתייבשות בטבת חורשין אותן וזורעין אותן אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי. פירוש אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידים לבא שאין מעכבין להם הגשמים ובטבת יש להם פנאי יותר מכל ימות השנה. איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלומר לא נסתלק החום אלא ישלים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום עכ"ל כלשון האחרון בפירוש תרביצי כן כתב רש"י בתענית דף ו'. בלשון הראשון. ועין עוד רש"י ברכות דף נ"ז. ד"ה תרביצא (דלא שקיל שודפנא. ז"ל רש"י אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה):
שם בסוף האות חולין דף מ"ג. איזהו תורבץ הושט רבי זירא אמר מבלעתא עכ"ל. עיין לעיל בערך בלע מה שכתבתי שם על הגליון:
תרגם קידושין דף מ"ט. המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי. פירוש כגון ויראו את אלקי ישראל וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקדוש ברוך הוא נראה והמוסיף עליו ומתרגם וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל עכ"ל. כל הפירוש הזה כתבו תוס' בשם רבינו חננאל:
תרגימא יומא דף ע"ט: מאי מיני תרגימא באתרא דלא שכיחי פירי ואי בעית אימא מאי מיני תרגומא פירות נינהו עכ"ל. לפנינו מאי מיני תרגימא פירות ואי בעית באתרא דלא שכיחי פירא:
תרדא בבא מציעה דף כ'. אמר לי' תרדא שטר חליצה ומיאונין תנן. כריתות דף י"ח: אמר לי' תרדא ופירש רש"י שוטה לשון אחר אין לב. אבל בבבא קמא דף ק"ה. אמר לי' תרודא פירוש תרדא בלשון רומי טפש ועצל. בעל הערוך גרס תררא עיין למטה עכ"ל. לפנינו בבבא קמא איתא תדודא וכן ברש"י ופי' רש"י אין לב. ועל הגליון נדפס ספרים אחרים תרדא משועמם. בבבא מציעא דף כ"ה. תרדא פי' רש"י משועמם. ובכריתות דף י"ח: תרדא פי' רש"י שוטה לשון אחר עצל. ובזבחים דף כ"ה: תרדא ופי' רש"י שוטה בהול:
תרה עבודה זרה דף י"ח. קא מתרהנא (ואי אמרה לי' ומאי נפקא מינה) עכ"ל. כל זה ליתא לפנינו שם דף י"ח. אלא בנוסחא אחרת ועיין שם:
תרט ב' ביצה כ"ט. תריטא ופליגי תריטא כבר פירשנו לעיל בערך (אזיא) צ"ל אזא:
שם באות הנ"ל בבא קמא דף צ"ז: חולין דף קכ"ד. אפילו כי תריטא אמר לי' אין אפילו כי נפיא אמר לי אין. פירוש תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו עכ"ל. ז"ל רש"י בחולין דף קכ"ד. אפילו כי תרטא רובע הקב לשון מורי לישנא אחרינא כף מאזנים. ובבבא קמא דף צ"ז: ז"ל רש"י כי תרטיא. סלע גדול במדה מחזקת רובע. הרי דמסוגיא דבבא קמא מוכח כלשון הראשון שכתב רש"י בחולין והיא פירוש רבינו:
תריס ב' יבמות דף קכ"א לא כך הי' מעשה באושעיא בירושלם שהתריס עם פ"ה זקנים עכ"ל. בגמרא שלפנינו איתא שהתירם וכו' וטעות גדול הוא אלא גרסת רבינו עיקר ועיין בבא בתרא דף קי"א. השתא כי נח נפשיה דרב הונא איתריסת לקיבלי:
תרף ב' פסחים דף כ': (ודף ט"ו.) בכורות דף ל"ג: תרומות פרק ח' משנה ח' חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע. פירוש מקום מבוזה שאינו מוצנע. נדה דף נ"ז: הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה. פירוש מבית ערוה ולמטה טמאה שחזקתו מן המקור בא. נדרים דף כ'. כל המסתכל בעקיבה של אשה וכו' אמר ריש לקיש עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. פירוש כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלע"ז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפ"י. שבת דף ס"ד: (ובברכות דף כ"ד. כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף. עבודה זרה דף כ"ט: ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן. פירוש אלילים קרי לה תרפות לשון גנאי כמו חורפה של אשה מקום הטנופת. לעג וקלס תרגומו ממקנותא ותרפותא עכ"ל. וז"ל תוס' דף ל"ב: ההולך לתרפות פירש ה"ר שמעיה מקום טנופת כמו בית התורפה ובירושלמי פירש לשון תרפים עכ"ל:
שם ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל"ו ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנו אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהם ומניין שמדברים שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה עכ"ל. כל הענין הזה נמצא ג"כ בתרגום יונתן בראשית ל"א פסוק י"ט. ושמעתי מפי אחותי המלומדת מופלגת מאוד ביראה וחכמה מרת קרינדל תחי' הרבנית בק"ק פיורדא. זה הדבר אשר אמרה רחל לאביה לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי לפי מה דאיתא בסנהדרין דף ס"ז. מכשפה אחד האיש ואחד האשה א"כ מה תלמוד לומר מכשפה מפני שרוב נשים מצויות בכשפים נמצא כי התרפים שהיו מעשה כשפים עליהן אמרה דרך נשים לי באמת שרוב נשים מצויות. ואמרתי לאחותי חכמה את כי חכמתה עמדה לה שכיוונה אל הדבר שראיתי נדפם אח"כ בשם גדול אחד. עוד שמעתי על דרך דאיתא בשבת דף פ"ב. שעבודה זרה מטמאה במשא כנדה לכן אמרה כי דרך נשים לי ומתרגמינן אורח נשין. וזה מכוון מה שכתב כאן ועוד להכרית אלילים מבית אביה:
תרף ג' כתובות דף ל"ט: תרפתא דסיכורי. פירוש כהקזת דם מן הצואר עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש תרפיון בלשון יוני רפואה) עכ"ל. לפנינו איתא כי ריבדא דכסוליתא וז"ל רש"י ריבדא. ניקור: כוסילתא. כלי אומן מקיז ואית דגרסינן כי תרפתא דסיכורי והיא היא:
תרר בב"ק דף ק"ה: אמר לי' תרדא כי תניא ההיא דקאמר לי' (הילכך צ"ל) הילך בבא מציעא דף כ': אמר לי' ת רדא שטרי חליצה ומיאונין תנן עכ"ל. עיין לעיל במוסף ערך תרדא:
תרת ברכות דף ל"ז. ובסוף גמרא דפרק (אלו מציאות בב"מ) [צ"ל אלו מנחות דף ע"ה:] והוא דאיכא עלי' תוריתא דנהמא. פירוש שיש עליו תואר לחם וידוע וניכר לכל כי לחם הוא אבל אם נימוח וליכא עלי' תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו ורבנן שטפי וגרסי במקום תואריתא תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף כי דרכן באחע"ה להבליען במקומות הרבה עכ"ל:
תתר א' בבשנה שבת דף נ"ב. זכרים יוצאין לבובין. גמרא דף נ"ג: מאי לבובין אמר רב הונא תותרי. פירש רב האי ז"ל תותרי אמר שעושין לו חבלים וקושרין אל רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו ויבא לידי ריצה ומן הכי מפיק לי' מלשון קירוב. פירוש אחר תותרי סמרטוטין של רקמה ושל משי שמייפין בה את הבהמה פי' אחר תותרי קשורין שנים שנים בלע"ז אקופיי"טו עכ"ל. ורש"י פירש קופל"א שמחברין אותן בקשר שנים שנים שלא יברחו:
נשלם אות התי"ו ובזה נשלמו כל סדר האותיות