נאלא א' בכורות דף מ"ד: קצרית באה עליו גמרא מאי ניהו נאלא. פירוש רוח שטות מערך ידוע נואלו שרי צוען עכ"ל. לפנינו איתא רוח קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באם עליו. וז"ל רש"י נאלא רוח שטות ע"י שד שמו בן נפלים נויי"טון בלע"ז עכ"ל. וראיתי בפירוש הרמב"ם בזה הלשון ורוח קצרית מקרה מחמת מרה השחורה שגברה עליו המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכוחותיו עכ"ל. וכ"כ הרב מברטנורה שרוחו קצרה מחמת מרה השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגשה עכ"ל. ולכאורה צ"ע שלא פירשו כדאיתא בגמרא רוח בן נפלים וכפירוש רש"י. אכן בלאו הכי יש לדקדק דקאמר מאי ניהו תנא רוח בן נפלים וכו' ואין זה מדרכי הש"ס אלא הכי הוה לי' לומר רוח קצרית באה עליו תנה רוח בן נפלים וכו' כי כך דרך הש"ס בכל המקומות [וכן הכא בסוגיא זו המאושבן ובעל גבר תנא משובן בביצים וכו'] לכך נראה בעליל דחסר לפנינו וכך צריך להיות מאי ניהו נאלא [כמו שגורס רבינו ופירשו רוח שטות] והיינו מרה שחורה כפירוש הרמב"ם והרב. ובזה תבין ג"כ מה שציין רש"י נאלח וצ"ל נאלו על זה פיר"שי רוח שטות [והיינו כפירוש רבינו מלשון נאלו שרי צוען] ואח"כ מתחיל הדבור בן נפלים זהו ע"י שד נוייט"ון. ומאן דמתרגם פירש"י זו בלתי הגה"ה כהלכה מה' ישא ברכה. [ועיין רש"י סנהדרין דף נ"ט ד"ה יארוד נאלא תנין שיטה]:
נאמן שבת דף ק"ד. נאמן כפוף נאמן פשוט. פירוש תלמיד עניו ושאינו עניו עכ"ל. ורש"י פירוש אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא:
נב א' עירובין דף ע"ט. וכן אתה אומר בניב של תבן. פירוש תבן מעובה כמו חבילות שבין שני תחומי שבת דין ניב זה ודין מתבן שבין שני חצרות אחד הוא עכ"ל. לפנינו איתא בגוב של תבן וז"ל תוס' פירש בקונטריס בגוב בור ולא שייך בור גבי תבן ויש מפרשים מלשון קש וגבבא עכ"ל:
נב ג' עבודה זרה דף מ"ח: אמר רבי יוסי אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנביי' נושרת עלי' והוות להון זבל עכ"ל. במשנה ח' פרק ג' דעבודה זרה איתא מפני שהנמיי' וכו' אבל במשנה שבגמ' איתא מפני שהנבייי' וז"ל רש"י שהנבייא עליו נושרין בימות הגשמים ובמעילה סוף משנה ח' סוף פרק ג' איתא ולא בנוי' אבל במשנה שבגמרא דף י"ד. איתא ולא בנבייא וז"ל ונבייא היינו עלין שלהן ודע דהתי"ט הרבה לדבר בשינוי הנוסחאות ועיין שם כי האריך. ולא אזדמני' לבעל הערוך כי בניסחתו ובפירושו יש בהן צרוך:
נבל ג' פסחים דף קי"א: שרא דעניותא נבל שמיה. פירוש מי שמנבל ומזלזל הפת ומשליכוה פירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם משתרר עליו שר של עניות ומי שמנקר אותם ויצניעם משתררת עליו שר של מזונות עכ"ל. בגמרא איתא איסרה. ופי' רש"י מלאך הממונה:
נבר ב' שבת דף ל': כלי מילת נברא בר קורא. פירוש דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשורים למעלה מהן כל נברא שקרב ללבו של דקל מתעלה יותר מחבירו עד שמגיע לקורא כדאמרינן (ברכות דף ל"ו). קורא רב יהודה אומר בורא פרי האדמה. ונברא הוא קליפתו של קורא וכריך עליו והעליונים שבהם רכים כקורא משום הכי קרו לי' בר קורא ודומיא דילי' כלי מילת זה פירוש בתשובות עכ"ל. נ"ל רש"י נברא בר קורא סיב כמין לבוש מצויר תגדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך קור ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה קודם שיתקשה קרי קור עכ"ל:
שם שבת דף צ: צפורת כרמים ומשתכחא בדקלא ע"כל ז"ל רש"י בדקלא דחד נבארא. בדקל בחור שלא נכרך עדיין אלא בסיף אחד שגדול סביבותיו וכורכו עכ"ל. עירובין דף נח: מאי נבוילא אמר רבי יעקב דיקלא דחד נברא יש מפרשים דקל שאין לו אלא ענף אחד עכ"ל. ז"ל רש"י נברא שגדל ומתגלגל סביב הדקל כעין וויגי"לא של גפנים עכ"ל. בחולין דף נ"א. נברא חיישינן פירש ר"ח ז"ל עיקר הדקל עכ"ל. ורש"י פירש נברא סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה עכ"ל:
נגאן בבא קמא דף ס"א. אבל מי גשמים לא מפסקי הנהו נגאני דארעא מיקרו עכ"ל. לפנינו באגני פי' רש"י כמו באגנות (שמות כ"ד):
נגד א' בבא בתרא דף י': שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דר' יהושע בן לוי חלש ואינגיד. פירוש נראה כאלו פרחה נשמתו וחזרה ואמר לאביו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה בעלי העושר והשררה שהיו עליונים בעולם הזה מושפלים למטה והשפלים ראיתי שם עליונים עליהם אמר לו אביו מה שראית הוא הברור כי שם העיקר עכ"ל. לפנינו איתא חלש אינגיד אמר לי' אבוה מאי חזית א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה וכו'. ובפסחים דף נ'. איתא חלש ואיתנגיד כי הדר א"ל אבוה וכו' וכו' פירש"י איתנגיד גוע ופרחה רוחו.
שם והגאונים פירשו כי קבלה בידם עולם הפוך ראיתי שמואל ראה דהוה יתיב קמי' דרב יהודה תלמידו משום דמיחה בו ואמר לו אוטם אזנו מזעקת כמפורש בשבת בפרק בהמה דף נ"ה. עכ"ל. כך כתבו התוס' בב"ב בשם רבינו חננאל דאמרו הגאונים:
נגד ב'. פסחים דף נ"ב. אמתיה אמר לי' ניגדיניה מר נגודי אמר דעדיפא מינה עבדי לי' כלומר השמתא עדיפא מן המלקות דבמערבא מימנו אנגדא דבי רב ולא מימנו אשמתא. פירוש מתקבצין אצל הרב ואין מלקין אותו עד שיסכימו בהכאתו ולא מימנו אשמתא למה שלא תהי' השמתא אלא על דבר החמור ובדבר החמור אין חולקין כבוד לרב לפיכך השמתא עדיפא איכא נגדי' וכו' אמר לי' דטבא לי' עבדי לי' המלקות קלה היא מן השמתא עכ"ל. ורש"י ממינן אנגדא דבי רב תלמיד שסרח היו נמנין להלקותו ולא לנדותו משום דשמתא חמורה וחוששין כבוד התורה עכ"ל ולפי' רש"י יש לדקדק קצת כיצד נמצא שמתא לבר בי רב אחרי שלא היו נמנין עליו אבל לפירוש הערוך ניחא:
נגה פסחים דף ב'. רב הונא נגהי פירשו כינוי הוא כמו שקורין לסומא סגי נהור והעיקר גה ולא יגה שביב אשו עכ"ל. בריש גמרא כו' וציינו בצדו דף ב'. לכאורה אין זה המכוון דהא בתחלת הסוגיא הפירוש של נגהי הוא משיאור השחר והוא יום באמת ולכך נ"ל דכוונת הערוך על דף ג'. והוא המסקנא דלכ"ע אור אורתא וא"כ נגהי דקאמר הוא כינוי והיינו באתרי' דרב הונא שהיו קורין ללילה נגהי היה על דרך סגי נהור:
נגסטר מועד קטן דף י"ח. אמר רב ובנגוסטרי אסור. פירש גאון מלקט ורהיטני מספרים זוג ומגוסטר מלקט ידוע היא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין רהיטני צוציפתא בלשון ארמי ובלשון ישמעאל מנקאיש שני שוקים יש לה פעמים שעשויה כלי אחד מחובר מעיקרו ופעמים נעשית של פרקים שמפרקין ומחברין אותה זוג שעשוי לכסימת שיער ונקרא בלשון ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרקים באחד נקבות בא' זכרות ומכניסין זה בזה ונוטלין שיער נקוסטר שקיל טופרי בלשון ארמי ופירוש ניטל ציפרנים כן שמו בלשון ארמי ולשון ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגיסטר אבל תער ומספרנים משונים מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בלשון חכמים מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמיס שעשוי לגילוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי קרא בלשון חכמים תער. עכ"ל. הביאו תוס' בד"ה. ובגנוסתרי אסור פירש בערוך שהוא כלי המתוקן ליטול צפרנים וכך שמו ומלשון ובגנוסטרא אסור משמע שהיה מתיר בין בתער ובין במספרים ולא דוקא בשינים וכו' עכ"ל ונראה בעליל דטעות הדפוס בד"ה של תוס' וצ"ל ובנגיסטרי וע"ז כתבו תוס' שפיר פירש בערך שהוא וכו' ודע דרש"י בד"ה גינוסטרי פירש מספרים:
שם וקשיא לפירש הגאון הא דגרסינן בנזיר פרק שני נזירים דף נ"ח: אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי הרי זה לוקה הא בתער הא במספרים הא רב נמי בתער קאמר כעין תער עכ"ל. עדיין מה שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם דף ס"ג עמוד ג' תשובה על קושיא זו:
נגר ג' פסחים דף ק"ח. כי תניא ההיא בשוליא דנגרי עכ"ל. פי' רש"י תלמידו של נגר המלמד אומנות:
נגר ד' שבת דף קנ"ב: אובא טמיא היכי אסקי' לשמואל בנגירא. עכ"ל. לפנינו איתא בנגידא עכ"ל. לפינינו איתא בנגידא ופי' רש"י כן קורא למכשפות אוב בלשון ארמי:
שם גיטין דף נ"ו: אסקי' לבלעם בנגירא אסקי' לטיטוס בנגירא פירוש בכישוף עכ"ל לפנינו איתא בנגידא פי' רש"י אוב:
נדר ה' פסחים דף קי"ג. לא תשוור נגרא. ב"מ דף ק"ז: ארבע גרמידי. דאניקרא דבי ניגרי. בבא בתרא דף י"ב: תרי ארעתא אתרי נגרין פירוש נחל כדכתיב פרץ נחל מעם גר נהרא נהר נובע ממעין עכ"ל. לפנינו בבבא מציעא דף ק"ז: איתא ארבע אמות דאניגדא וכו'.
נד פסחים דף נ': ובכל מקום שיש נדינוד לעבירה פי' אפילו דומה לדומה לעבירה עכ"ל. לפנינו איתא נידנוד עבירה ופי' רש"י רמז עבירה:
נהר ד' שבת דף קנ"ו. נהיר וחכים פירש זכרן וחכם. בבא בתרא דף קנ"ו. נהירנא כד הוו קיימין ארבע סאין בסלע עכ"ל. בתענית דף י"ט: אמר ר' יוחנן נהירנא כד הוו קיימו ד' סאין בסלע וכו' וז"ל רש"י נהירנא אני זוכר עכ"ל. ואמנם לפרש על סדר המלה לא דק דהא נהיר פירוש זכרן נא הוא קיצור ממלת אנא ולזה כיוונו התוס' שם וכתב נהירא זוכר אני עכ"ל באו לפרש על סדר המלה. ודע דהכא בשבת כתובו לפנינו בגמרא חכים ונהיר ופי' רש"י נהיר זיותן ולכאורה קצת קשה דהא בסמוך במילתה דרבי חנינא איתמר זיותן האי מאן דבחמה וכו' ואמר נמי האי מאן דבכוכב יהא גבר נהיר וחכים. אבל לפירוש רבינו הערוך אתי שפיר:
נהר בלאי סנהדרין דף י"ז. נהרבלאי מתנו רמי בר ברוכי. עכ"ל. לפנינו איתא רמי בר ברבי:
נו ערכין דף י"ג: אחד שהעריך את נווה שבישראל ואת הכעור שבישאל עיין לעיל בערך כאור:
נוול ב' בבא בתרא דף י"ג: וחדא נוולא ביסתרקי עכ"ל לפנינו איתא וחדא ידעה פילכא ונוולא. וז"ל רש"י לטוות ולארוג ל"א תכשיטי ספסלים שקורין טפי"ר.
נוולא בבא מציעא דף ס"ז. אמר ליה את ונוולה אחי. פירוש אתה והקונה בעלת המעות שאני שלוחה קריבות אחוה ביניכם אס תביא המעות תחזירנה לך עכ"ל. וז"ל רש"י נוולא בלשון ארמי בין בזכר בין בנקיבה כשרוצה לומר אתם והוא או אתה והיא וכך ראיתי בתשובת הגאונים ואני אומר שזה שמה עכ"ל:
נוות שבת (דף יח) אזל אבימי ניותאה והרגו נוותי אחר. פירוש שם מקום כדכתיב ניות ברמה ובזה הענין נווטי שבראש זה הפרק עכ"ל. בגמרא דילן לא מצאתי. ומה ששמו בצדו דף י"ח לציון בכלל דבעי' דרישה וחקירה וגם שם ליתא. לבד ראה זה מצאתי בשבת דף קכ"א: פעם אחת נפל אחת (פי' נחש או עקרב) בבית המדרש ועמד ניותי אחד והרגו וכו' וז"ל רש"י ניותי על שם מקומו וישראל הי':
נזה סנהדרין דף מ"א: מנזיותי' דמר לא אמרינן ביה ולא חדא. פירוש מגרעתו עכ"ל. וז"ל רש"י אם היית רוצה להתריס ולהקשות וכו' נזיהות לשון המדבר בקושי ובחזקה לשון נזהא דאריא (פסחים דף קי"ב) עכ"ל. וקצת צ"ע דבפסחים שם פי' רש"י נזהא לחש. ואולי מטעם זה כתב שם הרשב"ם על פי' רש"י ונראה בעיני שאינו לחש אלא גערה שגוער בו וכו':
נזייתא פסחים דף כ'. וסימניך נזייתא. פירות כשעושין שכר בתחלה מביאין כלי שעושין השכר ואח"כ השעורים שהן אוכלין ואח"כ המים שהן משקין. פסחים קי"ג. תמרים בהילוזך לבי נזייתא רהיט (לפנינו איתא תמרים בחלוזח לבי סודנא רהיט סוכה דף כ': חזו לנזייתא. פי' כיסוי קנקנים של יין. בבבא קמא דף ל"ה. על ופתקיה ולנזייתא ושתי שיכרא ואיתסי. פירוש פתח הקנקן. נזייתא כד וחבית וקנקן אחד הם עכ"ל. וז"ל רש"י בסוכה דף כ': לנזייתא. של גיגית שעושין בהם שכר: ובמועד קטן דף י"ב: כתב רבינו חננאל לנזייתא כמו נזייתא דשיכרא (סוכה דף כ') וכו' משמע דגריס בסוכה לנזייתא דשיכרא. ועדיין דברי רש"י צריכין ביאור. אבל לפירוש רבינו לעיל בסמוך אתי שפיר:
נחש א' עירובין דף כ"ט: תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פירש רב שרירא גאון זכרונו לברכה שמענו שזה הנחש הוא הקנה כגון המקל שישנו באמצע הבצל כשיגדל ויטה ליבש והוא הגבעול שלו ויש לאותו קנה ראש כראשו של נחש וחם הוא מאוד מפני שממנו יוצא הזרע וכל זרע חם הוא כך שמענו שזה הוא הנחש שלא יאכלנו ואף לא יאכל את הבצל ששייר בארץ להוציא ממנו זרע ועמוד בו הנחש הזה מפני שיצא מתורת מאכל ונהיה כמין סם אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהן זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיעו לזאת אין נמנעין מהם עכ"ל. וז"ל תוס' מפני נחש שבו. פי בקונטרס ארס של שרף בצלור"ת פירש העמוד שבתוכו שמתעגל כמין גבעול ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל:
נחשרכן תרגום איש יודע ציד גבר נחשירכן יש גורסים נחשדכן באות דל"ת וחולקים לשתי תיבות נח שדכן וכן דעת המתורגמן ופירוש אדם שקט עכ"ל. בב"ק דף צ"ב: בתוס' ד"ה דשרכי כתבו התוספות בשם הערוך נח שידכן לשון שקט ותשקוט הארץ תרגומו ושידכת ארעא ע"ש ועיין גם כן מה שכתבתי לקמן בערך שדך שם הוכחתי דס"ל לתוס' לגירסת הערוך גרס בתרגום נחשדכן בדלי"ת [וכדעת המתורגמן] ע"ש היטיב:
נחת יבמות דף ק"ג: סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ. פירוש דבר שינוח ולא יזוז ממקומו עכ"ל. ועיין מה שכתב לקמן בערך סנדל פירוש על סנדל של נחת כלומר שהעבודה זרה נחה עליו עכ"ל שם:
נטש א' סנהדרין דף צ"ה. בענין סנחריב אמר לו הקב"ה לגבריאל גבריאל כלום מגלך נטושה אמר לפניו רבונו של עולם כבר נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר מפני חרבות נדדו מפני חרב נטשה עכ"ל. עיקר תשובה של השאלה מגלך נטושה והשיב גבריאל כבר נטישה וכו' שנאמר וכו' אבל בגמרא שלפנינו ליתא אלא שנאמר מפני חרבות נדדו. והעיקר חסר מן הספר ויפה גירסת רבינו.
נכס יבמות דף ל"ח. בענין שומרת יבם שמתה. וכן בבא בתרא קנ"ח: לענין נפל הבית עליו ועל אשתו נחלקו בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים יחלוקו וכו' ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים היוצאין והיוצאין עמה (שהן נכסי מלוג) בחזקת יורשי האשה ואמרינן בגמרא האדאמרי ב"ה נכסים בחזקתן בחזקת מי נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש וכו' עכ"ל. לפנינו בבבא בתרא דף קנ"ח. איתא ר' אלעזר:
נם א' זבחים דף מ"ה: ומי רבי שמעון בדבר שדרכו להיאכל עכ"ל. וע"ש רש"י ד"ה ה"ג נומא ר"ל וכו' ועיין עוד תוס' מנחות דף ק"ט: ד"ה בתחלה מה שכתבו בשם רבינו קלונימוס.
נם ב' קידושין דף ע"ב. כי הוה קא מנמנם רבי. פירוש כי שכיב להיפטר מן העולם עכ"ל לפנינו איתא כי הוא ניחא דרבי:
נם ד' עבודה זרה דף י': מי שעשתה לו נמי ברגליו יקטענה ויחיה עכ"ל. לפנינו איתא מי שעלה לו נימא ברגלו. ורש"י מציין בזה הלשון מי שיש לו נימא ברגליו בשר מת ומצערו עכ"ל. ובקידושין דף ל': ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. פי' רש"י נומי צמחים ולפי' רש"י צריך אני לומר דנימא ונומי שני עניינים הם:
נמיה בבא בתרא דף כ"ב. כדי שלא תקפוץ הנמיה. חולין דף נ"ב: דרוסת נמיה וחתול בגדיים ושאלים. בבראשית רבה פרשה מ"ו חמסה פגיה כנמיה. פירוש חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו עכ"ל. בהגהת ש"ע חושן המשפט סימן קנ"ה סעיף ט"ז כתב בזה"ל והר"ן פרק אלו טרפות כתב מרטינה בלע"ז עכ"ל. אולם בהר"ן לא מצאתי. וברש"י בחולין דף נ"ב. נמיה חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:
נמס ב' מגלה דף י"ב: מרדכי מוכתר בנימוסו הוה כעדי. פירוש מצויין בדתי כל התורה היה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות דהא אמר רבא ג' מילי בעאי מן שמיא חכמתי' דרב הונא וכו' ועותריה דרב חסדא יהבי ליה ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבי ליה עכ"ל. ורבה בר רב הונא וכו' צריך מובן. ונראה עפ"י שינוי גרסאות שבגמרא מגלה דף י"ב ע"ש גם בעין יעקב ובפירוש רש"י שם שכתב בזה הלשון מרדכי מוכתר בנימוסו שמות נאים נימוס שם בלשון יוני בעד לא גרסינן והכי גרסינן אמר רבה בב"ח אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין וכו' ואית דגרסי כעדי רבב"ח שהוא מוכתר בנימוסו שהיו קורין אותו בר בר משום יקרות כעדי כמו כהדי כמו עדא אמרה הדא אמרה וכו' והנה ברור דגירסת הערוך היה אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו הוה כעדי ורבה בר רב הונא ורבב"ח משמי' דריב"ל אמר אביו מבנימין וכו' [וכן הגרסא בע"י מתחלה רבה בר רב הונא ואח"כ רבב"ח] ולכך פירוש רבינו כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות וכו' ומטעם זה קאמר רב נחמן מוכתר בנימוסו כעדי ורבה בר רב הונא שהיו שניהם מפורסמים כל אחד במעלה שלו. לפי פירוש רבינו הערוך שוב אין הכרח להדוחק הגדול שכתב רש"י כעדי כמו כהדוי כמו עדא.
נמק עירובין דף י"ד: מאי טעמא קא הדר בי' משום דרבי יוסי נמוקו עמו. גיטין דף ס"ז. רבי יוסי נמוקו עמו. פירוש כל תורתו סדורה בפיו כלומר כל תורתו ברורה גמרא מסודרת בידו עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש נימוקין בלשון יוני חכמת הדיינים) עכ"ל. וז"ל רש"י נימוקו עמו פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהיה מיישב את דבריו עכ"ל. ובעירובין דף נ"א. ז"ל רש"י נימוקו עמו טעמו במסכתא גיטין שמונה שבחן של חכמים ואמר רבי יוסי נימוקו עמו נים קו דבר ישר בקו המשקולת:
ננג עבודה זרה דף ד'. אבקש בנינגי שלהם. פירוש בספר זכיותם ואיכא דאמר בספר הזכרונות עכ"ל ובמוסף (א"ב פירוש נונקי"א בלשון רומיי שמועות וזכרונות) עכ"ל. וז"ל רש"י בספר זכרון מעשיהם:
נע ב' סוכה דף ל"ז. והיכן היו מנענעין פירוש ניענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ששנינו במנחות בענין שתי הלחם וכבשי עצרת (דף ס"א.) דאמר רבה התם וכן ללולב אלמא צריך לנענע בהולכה ובהבאה שלשה פעמים זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ועיקר דבר זה מתלמוד ארץ ישראל דגרסינן התם רב חייא בר אשי אמר רב המשכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן קריאת שמע קורא ומתפלל תניא צריך נענע ג' פעמים על כל דבר ודבר בעי רבי זירא הכין חד והכין חד או הכין והכין חד פירוש כבר אמר צריך לנענע ג' פעמים בעי רבי זירא ההולכה תחשב פעם אחת וההבאה פעם אחרת או ההלכה וההבאה פעם אחת נחשבים וצריך להוליך ולהביא ג' פעמים לכל אחד ואחד. תמן תנינן בנדה דף ס"ב. שבעה סמנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג' פעמים על כל אחת ואחת ר' זעירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא איפשוט וכיון דלא איפשוט עבדינן לחומרא שלשה פעמים על כל אחד ואחד עכ"ל. כל דברים האלו עד וכיון דלא אפשוט וכו' על כל אחד ואחד כתבו התוס' במנחות דף ס"ב. ד"ה כדי וכו' בשם רבינו הערוך בקצת שינויים ע"ש וכן כתבו התוס' בשמו בסוכה דף מ"ז: ד"ה כדי:
שם ברכות דף כ"ח: רבי נחוניא אומר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך ס"א כיון שהרכין פי' כיון שהרכין ראשו ומתראה ככורע דיו והלכתא כוותיה מיהו מאן דטרח וכרע טובא טפי עדיף דהא רב חסדא כרע כחיזרא שהוא דק ונכפף הרבה וכי זקיף כחיויא שזוקף הראש תחלה עכ"ל. לפנינו בברכות דף י"ב: איתא רב ששת ועיין לעיל בערך חזר ב':
נעו עבודה זרה דף ע"ד דרש רבא נעוה ארתחו. והשיקו היקבים תירוש ויצהר תרגום ויטפון נעוויא עכ"ל. וכן בתרגום אונקלוס בפרשת ויחי פסוק י"ב אקרא חכלילי עינים מיין יטופון נעווהי בחמר ועיין בפירוש רש"י שם. ודע דרש"י (בשמואל א'. ך' פסוק למ"ד) וכן בעבודה זרה דף ע"ד: כתב כמו יטופון נעווהי בחמר ובלתי ספק כיון אל התרגום אונקלוס שכתבתי כי בפסוק לא מצאתי. וקצת צריך עיון שלא זכרו רבינו לתרגום אונקלוס:
נף יבמות דף ס"ג. אי במנפה תתנפפי הפוכי בעסקא טב מינך. פירוש חזא לשיבולים דהוו קא נייפי כלומר היה הרוח מנשבת בשיבולים והי מתנופפין והולכין ובאין אמר להו רבא תניפא איתנופפי הפוכי בסחורה יתר הנאה ממך ויש ששונין אי במנפה תתנופפי וכו' עכ"ל. לפנינו איתא רב:
נפס יבמות דף קי"ח: כתובות דף ע"ה. דנפסא גברא תקריי' בסיפי בבא ותיתיב דקלסא גברא טלפחי לקידרא לא בעיא. פירוש שומרי ירקות כגון נפוס וכרוב כלומר אפילו בעלים שלהן מבוזין. יותר כבוד יש להן מלישב באלמנות. ור"ח פירש קולסא בדי תרדין ובדי כרוב שמהן יוצאין עליהן ונקראי נפוס קולסי כרוב וקולסי תרדין אפילו בעלה של אשה קולסא היה ממתק את הקדרה ולא היתה צריכה למתק אותה בעדשים כל אלה להראות כי אפילו איש פחות אשה רוצה בו. נפסא כגון נפיא שמנפין בה את התבואה וכל דבר ארוך ורחב ויש לו ציצין ופרחין קורין אותו נפיסא וכאשר שנינו הצנון והנפוס והוא שמרובן עליו וכן הוא אומר אפי' נפוסה בעלה של אשה היתה יכולה לתלות על פתחה כאלמתרא ומועיל לה יותר מלישב בדד. פי' אחר לדבר מאוס קורין בלשון יון נפס וקולסא כעין לעג וקלס כלומ' מי שבעלה מאוס ונבזה מאוד עכ"ל. ובמוסף (א"ב פי' בלשון רומיי מין לפת ודומה לו בפרח וזרע ואינו כלאים בלפת ודומה לצנון בעלים ושרש והוא כלאים עם הצנון כי בכלאים הולכין אחר הזרע ונראה לי פירושו דנפסא גברא שהאבר שלו עב כלפת וקצר ואינו נכנס באותו מקום ונשאר כמו תקרא בסף הבית דקלסא גברא שהאבר שלו דק וארוך כמו קולס שהוא בד הירקות ועשבים אומרת האשה שאינה מבקשת דף ומכסה לקדרה כי אם דבר שיכנס בה וטלפחא הוא דף ונסר של גת והאמרות כן מזנות תחת בעליהם ובנסחאות כתוב דנפצא ופי' רש"י מנפץ צמר) עכ"ל. ועיין בשתי מקומות בפירושי רש"י ותוס':
נפש ב' בבא בתרא דף קכ"א. ובנדריס דף ע"ח. רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא אתא לקמי' דרב ששת לנהרדעא נפיש הוה אתי בתרי' למחוזא. פירוש לא מצאו בביתו אלא מצא הבית ריקם ונתנחש לומר לא מצאתיו בביתו ואמ' מלא היה בביתו הלך למחוזא ומצאו ושאלו עכ"ל. לפנינו ליתא כך אלא כך איתא לנהדרדעא ולא אשכחי':
נפש ג' עירובין דף נ"ג. גשרים ונפשות. שקלים דף ג' בונין לו נפש על קברו. פירוש בנין כעין שבונין על הקבר ובלשון מקרא שמו ציון. ירושלמי תניא אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונן עכ"ל הביאו תוס' פירוש זה בשם הערוך ד"ה וגשרים:
נץ ד' חולין דף מ"ב. דרוסת הנץ בלע"ז אשטור"י עכ"ל. וז"ל תוס' דרוסת הנץ גרסינן בתוספתא ובערוך וכן יסד הפייט בסליחות וכו'. ודע מה שכתב רבינו בלע"ז אשטור"י. אכן רש"י פירש הנץ אשפרווי"ר וכ"כ הרב מברטנורה הנץ אשפוי"ר בלע"ז. ועל מה דאיתא במשנה ודרוסת הגס פי' רש"י אסטויי"ר ובהרב מברטנורה איתא הגס אשטו"ר וז"ל הרב"י בי"ד סימן נ"ז ומ"ש רבינו וכו' ופי' רש"י הנץ אשברוי"ר דרוסת הגס אסטור וכו' וכבר הארכתי בס"ד לעיל בערך גז א':
נצר ב' תענית דף כ"ז: בראשון לא היו מתענין. פירוש יום טוב שלהם הוא עכ"ל. לפנינו בגמרא באחד בשבת מאי טעמא לא [פירוש למה לא היו אנשי מעמד מתענין בראשון בשבת] ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה וריש לקיש אמר מפני נשמה יתירה שניטלה ממנו דאמר ריש לקיש נשמה יתירה וכו'. לפי גרסא זו אין מובן לפירוש שכתב רבינו וצריך אני להודיע דהמדפיסים השמיטו העיקר מיראה. אמנם חפץ אני להצדיק את הצדיק ולהודיע כוונת רבינו. ובפרט שעיני כל משכיל יביט כי אין בזה חס ושלום שום דופי ומקצת התנגדות אל האומות שאנחנו יושבים בשלוה תחת צל צלם ופחדו פחד חנם המדפיסים מפני שלא הסתכלו במאמר האמיתי ודע כי בזו הנוסחא איתא בעין יעקב באחד בשבת מ"ט לא אמר ר' יוחנן מפני האומות ר' שמואל בר נחמני אומר מפני שהוא שלישי ליצירה אי נימא מפני נשמה יתירה דאמר ר"ש בן לקיש נשמה יתירה וכו' וז"ל פי' ר"י ן' חביב מפני האומות שעושין אותו יום חגם וכי חזו דמתענים ביום חגם אתו לידי סכנה כך פי' רש"י ז"ל. ובחידושין הקשה עליו דהא וודאי בימי דוד ושלמה תקנו אותן מעמדות ואז וודאי ידי ישראל היתה תקיפה על אומות העולם ומה סכנה איכא התם דלא היו מתענין אלא הכי גרסינן מפני הנוצרין כלומר מפני הנבראים שהוא ג' ליצירה והא דר"ש בר נחמני פירוש לדברי רבי יוחנן ע"כ. ומהרש"א פירוש שאנשי משמר לא היו עושין מלאכה ביום תעניתם ויאמרו האומות שאנשי משמר מחזיקים אותו ג"כ כיום טוב שלא לעשות בו מלאכה. והנה מלשון חידושין שהקשה אפירוש רש"י דהא וודאי בימי דוד וכו' ואז וודאי ידי ישראל תקיפא וכו' משמע דאי היתה ידי או"ה תקיפה לא הוה קשיא להו וא"כ גם עכשיו לא מקשי מידי ומי הגיד להם לחידושין דבר זה דלמא באמת בימי דוד ושלמה היו מתענין גם באחד בשבת. אמנם הך ברייתא דתניא [כי במתניתין מוחקו התי"ט] רק ד' תעניות ובאחד בשבת לא היו מתענין מדבר בזמן בית שני שהיו נכנעים לפרסיים ואח"כ לרומיים והיתה יד האומות תקיפה ואמת יורה דרכו שרבינו שהביא מאמר זה בערך נצר מודיע גרסתו מפני הנוצרים פי' מפני שי"ט שלהם הוא או כפירוש רש"י או כמהרש"א ואודיע פליאה שלא ראו החידושין וגם המהרש"א במסכת סופרים פרק י"ז הלכה ה' מפני הנכרים שלא יאמרו על כי אנו שמחין בראשון הם מתענים בו אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבת הנכרים אלא משום דכתיב וינפש ווי על נפש ע"כ:
נקד ב' שבת דף ק"י. ניתי מוניני דנקידי פירוש בערך מנוני עכ"ל. בערך מנוני גורס מוניני דנקירי ופירש רבינו שם שאין בציר שום ארבה כלומר מנוקרים ע"ש וצ"ע:
נקה שבת דף נ"א: נקה בחוטם. כלים פרק כ"ג אבל אכוף של נקה טמא במגלת איכה אית קומינן חדא נקה והיא סמיא. ס"א גמלא. לגמל ג' שמות בלשון ערבי כשנולד קורין לו אלקעו"ט כשגדל קורין לזכר בכיר ולנקבה בכרה כשראוי' למשאוי קורין לזכר גמל ולנקבה נאקה ופירוש נאקה חיורתא גמלא חיורא בחורה עכ"ל. הביאו התי"ט שבת ריש פרק ה':
נקר א' ברכות דף נ'. והנקרנין תופסין אותו על כך. פירוש המדקדק שלא בדבר צורך ובלשון ערבי קורין אותו אלמנקאר כגון תרנגול המנקר באשפה עכ"ל. ובמוסף (א"ב נקדנין כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י דווקנין) עכ"ל. וכן בתוספתא איתא נקדנין. ומלת דווקנין מצאתי ג"כ ביבמות דף מ"ג. דמסיימו בה דווקני זו דברי וכו':
נקר ב' שבת דף קל"ד: שמע מינה האי ניקרא מסי. פירוש כתותין והן סמרטוטין עכ"ל. לפנינו הני כתיתין שייך לאות נקר א':
שם באות הנ"ל חולין דף נ"ז. ההוא צנא דאינקורי. פירוש חתוכים רגלים בדקי' בצומות הגידים מקום שהגידים צומתים ומצא הגידים שלימים קיימים ואכשר עכ"ל. לפנינו איתא ההוא צנא דאינקורי וכו' וז"ל רש"י דאינקורי עופות שנשתברו רגליהם למטה או למעלה מארכובה ואין העצם יוצא לחוץ ובתשובת הגאונים מצאתי עוף שחור הוא ושל מים הוא ובמצחו חברבורות לבנות ועל שם כך נקרא אינקורי שהוא מנומר עכ"ל. ועיין ברש"י בשבת דף ק"י: ד"ה מוניני דנקירי מין עופות קטנים:
נר א' שאלה נר של זכוכית מטילין בו מים (יין) ושמן וכיון שכלה השמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה שאלתם בו גרם כיבוי או לא תשובה דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו בשבת (דף מ"ו:) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה וכי דקתני שם (דף ק"כ.) ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים והן מתבקעין ומכבין את הדליקה אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן ואין לערער בהן ואין לחוש כלום וכך אנו נוהגין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית רבינו שבבבל ובבתי ישיבות עכ"ל. מלת יין שבתחלת השאלה נראה דטעות הוא נפל בדפוס. וז"ל תוס' בשבת דף מ"ז: ד"ה מפני שמקרב וכו' ומה שרגילים לתת מים בזכוכית שקורין לאמפ"א ונותנין עליה שמן אין זה קרוי קירוב כיבוי כיון דאין מתכוון לכיבוי כלל אלא להגביה את השמן לא שייך למיגזר מידי שמא יעשה בשבת ושרי אפילו לרבי יוסי וכ"ש לרבנן דאם לא כן אפילו בלא מים אסור שהניצוצית נופלות בשמן עכ"ל:
שם באות הנ"ל ערוכין דף י': נר ישראל ששכינה שרוי' בישראל כך היה עכ"ל. לפנינו איתא נר ישראל כך היה ופירש"י נר ישראל אתה מאיר עיני חכמים וכן בברכות דף כ"ח: ובמנחות דף פ"ח: איתא גם כן נר ישראל לא פירש רש"י כלום:
נר ב' נדרים דף ס"ב: עבדא דנורא אנא. פירש באותו מקום שעובדין לאש וכל העובדין אין נותנין מס יכול לומר אף הוא עבדו של אש אני. ורש"י פי' נורא שם עבודה זרה ורשאי לומר עבד של ע"ז פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס. וז"ל הר"ן שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא עבד לאש שהוא כהן לעובדי האש וכו' אפילו לצורבא מרבנן שרי ליה למימר הכי דהן סבורים לע"ז והוא לבו לשמים כדכתיב ה' אלקיך אש אוכלה הוא. ולכאורה מוכח כפירוש הערוך והר"ן דלפירוש רש"י קשה דהא לשיטתו בכל מיני ע"ז שרי לי' למימר עבדא דע"ז פלונית אנא. וא"כ למה נקט הש"ס עבדא דנורא סתמא הוה למימר שרי לי' למימר עבדא דע"ז אנא. ובפרט לפי מה דקיי"ל דאסור להזכיר ע"ז בשמה [סנהדרין דף ס"ג. דכתיב ושם אלקים אחרים לא תזכירו] איך נקטו הש"ס בלשונם השם מע"ז וביותר היכי שרו לצורבא מרבנן לעבור על הלאו דושם אלקים אחרים וגו'. אמנם לפירוש הערוך והר"ן ניחא למאוד ומשום דלבו לשמים כדכתיב אש אכלה הוא הותר לו בהך דנורא במקום שעובדין לאש. ובחידושי בס"ד כתבתי קושיא עצומה לפירוש הרא"ש שם וגם הלכתא רבתא:
נר ד' גיטין דף י"ט: אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך הרי זו מגורשת חיישינן שמא במי מילין שהוא מי עפצים כתבו וכו' עד דבדקינן לה במיא דנרא. והיא מי קליפת רימון כן פי' ר"ח. (הביאו תוס' שם). אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום הוא. מגיהין את הכתב בעפץ. ירושלמי גברא דבעי מכתב כתב מסטוריקין לחבריה (עיין לעיל ערך מסטירין שהוא פירוש דבר סתר) כתיב ליה במי מילין והדין דמקבל לי' שפיך עליה דיו שאין בו עפצא והוא קולט מקום הכתב ומתראה. ועוד פירש מעברין עליו מי רמונים ואם כתב עליו במי מילין מראה בו כתב במיא דנרא ואי פליט כגון דיו אמרינן כתב הוה בי' וכי פליט מנא לן דגט הוה דלמא עניינא אחרינא הוה בי' והוא הוה דפליט ופרקינן שמואל נמי חיישינן קאמר. פירוש ואם הי' אסורה לו עכ"ל. (ורש"י פירש עוד דאם מת חולצת ולא מתייבמת) (מלשון זה שמשמע דכך היה הגירסא לפני הר"ח דלמא עניינא אחרינא הוה בי' ומשמע מגירסא זו דלאו כתב ממש פליט אלא כמו כתב מחוק ואין ידוע מה היה כתוב בו. אבל לפנינו איתא בגמרא וכי פליט מאי הוה השתא הוא דפליט משמע שכתב הגט ממש הוא פליט להדיא ואפילו הכי אינו גט משום דבשעת נתינה ליכא כתב וכן פירוש רש"י השתא הוא דפליט. וכשהיו בלועות לא הוי כתב חיישינן קאמר שמא לא נבלעו יפה וכו'):
נרגל סנהדרין דף ס"ג: עשו את נרגול ומאי ניהו תרגולא ברא עכ"ל. לפנינו איתא תרנגול:
נרמק יבמות דף ק"ב: רב יהודא נפיק בה' זוזי נרמקי לשוקא. פירוש מנעלים ועורותיהן רכים והן כמו מוקי עכ"ל. במוסף (א"ב בניסחאות כתוב מוקי) עכ"ל. ופירוש רש"י קלשונ"ש קשים הם וכן בלשון ערבי קורין למנעלים אלמוק.
נרקם ברכות דף מ"ג: האי נרקם דגינתא בורא עצי בשמים דדברא בורא עשבי בשמים. פירוש חבצלת השרון אני חבצלת השרון תרגום ואנא מתילא לנרקם רטוב דמן גינתא דעדן עכ"ל. רש"י פי' כך בשם בה"ג:
נריתא חולין נ"ח: עיקרא דנוריתא עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות אינו כתוב כך אך פירשו בלשון יוני שם כללי לגידים) עכ"ל. לפנינו דף נ"ח: מאי תיעה אמר רב יהודה עיקרא דמרידתא. ואולי הי' גירסת רבינו עיקרא דנוריתא וקצת ראיה לזה שלא מצאתי דבר מדדיתא בשום ערך. והנה תוס' דה"מ עיקרא דמרדיתא כתבו פי הקונטריס תור"א בלע"ז ובפרק כל שעה (דף ל"ט.) פירש אמרופיי"ל בלע"ז עכ"ל. אכן הרואה שם בפסחים איתא ברש"י מוררייתא אמירפוויי"ל בלע"ז ובלתי ספק. שחילוק גדול בין עיקרא דמוריתא ובין מוררייתא. וע"כ היה לתוס' גירסא אחרת דהיינו גם בפסחים היה לפניהם כמו הכא בחולין ועל כן שפיר תמהו על שינוי הפירושים של רש"י:
נשא בבא בתרא דף י"ב: ההוא גברא דזבן ארעא אמיצרא דבי נשא. פירוש סמוך לשדה של חמיו ולא היה לחמיו בנים כי אם בנות עכ"ל. ז"ל תוס' שם אית דגרס בתר הכי אמר אחוותא אם כן בי נשי' היינו חמיו ולא היה לחמיו בנים כי אם בנות ואית דגרס אמר אחי ואם כן בי נשא היינו אביו עכ"ל. והשתא ע"כ דגם הערוך גרס אחוותא. והתימא שלא הביאו התוס'. ועיין בביצה דף כ"ט: הא דידן ברתי' דרמי בר חמא וכו' ואי לאו דחזיית מבי נשא וכו' וכן בחולין דף ק"י ואי לאו דשמיע ליה מבי נשא וכו' מוכח דבי נשא היינו חמיו:
נשט פסחים דף קי"ג. ובבא בתרא דף ק"י. נטוש נבלתא בשוקא ושקיל אגרא. סנהדרין דף ק': לא תנשקט גילדנא מאוניה כבר פירשנו בערך גילדן עכ"ל. במוסף (א"ב בעל הערוך בערך גילדנא גרס לא תשלח גילדנא ובנסחאות כתוב לא תנטוש ובמסכת פסחים כתוב בנוסחאות פשוט נבלתא. ובמסכת בתרא נשוט נבלתא. ועיין מה שכתבו שם בעלי התוספות) עכ"ל. בפסחים איתא פשוט נבלתא פי' רש"י הפשט עורה ובבא בתרא איתא נטוש נבלתא וכו' ופירש רשב"ם נטוש הפשט וז"ל תוס' נשוט נבלתא גרסינן בערוך והוי כמו פשוט כי ההיא דחלק לא תינטש גילדנא מאוני' פירוש דג ששמו גילדנא לא תתחיל לפושטו מאזנו ואע"ג דהתם נטוש והכא נשוט רוב פעמים מתחלפין האותיות בענין זה כמו אין טשין את התנור באליה (פסחים דף ל'.) דהוה כמו אין שטין כמו וטח את הבית ומתרגם בירושלמי ושוטין ית ביתא עכ"ל. הנה כפי מה דאיתא לפנינו בערך לא תינשוט גילדנא אין צורך לכל הדוחק שאותיות מתחלפין. אכן וודאי בערוך שלפני התוס' היה כתוב לא תינטוש וכו'. ואפילו הכי כתבו הערוך בערך נשט מפני שהאותיות מתחלפין. ועיין מה שכתבתי לעיל בערך גילדנא. והוי יודע בתרגום ירושלמי שלפנינו וכן במתורגמן איתא ויטושון ית ביתא. וע"כ גם בתרגום ירושלמי היה נוסחת וישוטון לפני התוס':
נשתק יומא דף מ"ד: תנא בכל יום לא היה לה נושתק והיום היה לה נשתק. פירוש כסוי דאמרינן בפרשה ששה בבראשית רבה לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנושתקו עכ"ל. כסוי דהיינו נרתק עיין לעיל בערכו. ולפנינו איתא ניאשתיק וז"ל רש"י נאשתיק טבעת בראשיה שמקשקש ומשמיע קול משום ונשמע קולו וגומר. וז"ל תוס' ובירושלמי גרסינן נרתק שלא יכוה ונראה לריב"א כעין נרתק של עור היה עשוי סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכוה וכו'. וראיתי בתוספות ישנים כתוב בזה"ל נשתק פי' רש"י כמין טבעת וריב"א פירש כמו נרתק וכן פירוש רבינו חננאל והביא ראיה מבראשית רבה פרשה וי"ו שחמה יש לה נשתק שנאמר לשמש שם אוהל בהם ואמרינן נמי הקב"ה מערטל החמה מנשתקה ובירושלמי פריך והלא חוצץ ומשני ע"י מסמרים היה נקבע הנרתק לבת הידים:
נתן א' שבת דף נ"ו: והיינו נתן דצוציתא. פירוש על שם מלאך דהוי נצוצין דנור. דפשיט ידיה וקבליה בתשובה. פירוש אחר למה קורין אותו נתן דצוציתא שהיה לו חלוק של שיער של עזים ששורטין את בשרו שיהא לו כפרה שהיה בעל תשובה עכ"ל. כפירוש הראשון כך פירש רש"י וסיים לישנא אחרינא על שאחזו המלאך בציצית ראשו. ותוס' כתבו אומר ר"ת דאמר במדרש שהיה נר דלוק על ראשו עכ"ל:
נתר א' עבודה זרה דף ל"ג: מאי כלי נתר אמר רבי יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף. אמר רב שר שלום יש חכמים ששמעו מפי הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מההר שאין להם טהרה עד שנכנסין לכבשן ויש חכמים ששמעו כלים הבאים מן הזרניך. ופירוש מחפורת כמו למלח נתנו תרגומו למחפורין דמלחא יהון. פירוש אחר כלים המדובקים במגביא והוא כמו אבנים ושורין אותם במים ונימוח ובלע"ז אלומ"ו. וי"א כלי עשוי מן מגביא עצמה ויש מפרשים נתר בלשון ישמעאל אנטרו"ך והוא כמו אבן מתלחלח במים חמין ורוחצין בו במרחץ ראשן בארץ מערב. ירושלמי שבת פרק ט' נתר ניטרין וכו' עכ"ל. ועיין פירוש הרמב"ם ריש פרק שני דכלים שדוחה פירוש אלו"ם בשתי ידים אבל הר"ש והרב כתבו פירוש אלו"ם:
נשלם אות חנו"ן ונתחיל אות הסמך