הבהב ב' (ברכות דף לד) שניי' מהבהב פי' נענע בראשו עכ"ל. ורש"י פי' כלומר מזמין עצמו כמו ננער לעמוד:
הבר (פסחים דף קיב) אמר רב פפא לא ליעול אינש בביתא דאית בה שונרא בהברא בלא מסנאי. ס"א בחשוכא וכו' באישון לילה ואפילה תרגום בחשוכא דליליא והבירא עכ"ל. בש"ס דפוס פ"פ דמיין שלפני איתא בהכרא. ופי' הרשב"ם בהכרא בחושך. (בהוריות דף יב) אי איתא בביתא דחברא ופי' רש"י ביתא דחברא בית חשוך. והך דהוריות הובא ג"כ בכריתות (דף ה') ושם איתא בביתא דבהתא ופי' רש"י ביתא דבהתא אפל במקצת ובלתי ספק טעות הדפוס באחת מן המקומות הן ובגמ' והן בפי' רש"י. ברם (בתמיד דף לב) איתא על נכון כנוסחת רבינו הערוך בהברא וכו' המפרש בחושך:
הגרום (שקלים דף ז' הגרום בן לוי על השיר עכ"ל לפנינו אית הוגרס (וביומא דף ל"ח) איתא הגרוס ותוי"ט הרגיש בזה ועי' לקמן בערך וקר וכו' בגמ' הוגרוס בן לוי וכו' ואולי גם כאן צ"ל ערך הגרוס בסמ"ך:
הגרני (נדרים דף מ"ט) הימנותא בידה דההיא מטרוניתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וד' כסי דפסחא והוגרני צדעי מפסח ועד עצרת. יש מפרש והוגרני צדעי פי' וחוגר אני צדעי ראשי כלומר שחוששני בראשי משתיית היין וקושרני ראשי כדי שלא אצטער. פי' אחר והוגרני צדעי כלומר חוזק היין מסבב ראשי במיחוש ראש עכ"ל. לפנינו איתא וחוגרני (היינו כפירוש הראשון):
הדייב (מועד קטן דף כ"ח) רב הונא נח נפשיה פתאום הוו קא דייני רבנן תנא להו זוגא (ע' לקמן בערך זוזא) דמן הדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה. (ובב"ב דף כו) בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא. פי' שם מקום עכ"ל. לפנינו איתא מדייבא. ופירש רש"י דמן חדייב:
הדם (ע"ז דף לח). ודלמא הדומי הדמי' ועיילי' וכו' וינתחה לעצמיה. תרגום והדמה עכ"ל. לפנינו (בע"ז לח) איתא ודלמא אדמויי אדמוה וכתב רש"י נתחוהו לאברים אמנם דע (דבדניאל ב' פסוק ה') הדמין תתעבדון כתב רש"י בזה"ל לאברים תתחתכון. והרבה יש בגמ' הדומי הדמוה (במס' גיטין) עכ"ל. וכתבתי על הגליון (דבגיטין איתא בדף סז). ומשום שכתב רש"י הרבה יש בגמ' לכן ציינתי ג"כ (ע"ז דף לח). והנה בגיטין איתא על נכון אהדמו ליה הדמי בה"א שהיא שרשית. אבל (בע"ז דף לח) הגירסא שלפנינו צריכה תיקון ודע עוד דרש"י בקידושין (דף עג) פירוש שני פירושים על ענין משלטי הדמי ע"ש. חולם הרב המגיד (בפרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה) החליט דהרמב"ם ס"ל כפי' הערוך בשם ר"ח דגריס שם משלבי הדמיה כלומר אברים משולבות משלטי גדולות:
הדר ב' (חולין ד' נ"ט). סימני חיה קרניה הדורות כרוכות וחרוקות פי' הדורות עגולות כרוכות סדק על סדק דמיחזי כקרן בתוך קרן. חרוקות דאינון חלוקות עכ"ל. ורש"י שם לא פי' כן ע"ש דהוכיח דכרוכות פי' עגולות:
הדר ג' (ב"ב דף קנז) מהדורא קמא דרב אשי. פי' ר"ת קבלה בידינו כי כל שנה כשמתעסקין שני חדשים בתלמוד משלימין בשלשים שנה ורב אשי האריך בישיבה ששים שנה שהיה מתעסק בכל שנה באלול ואדר שהן חדשי הכלה והשלים התלמוד שני פעמים ובמהדורא קמא כשהגיע בזה העניין פי' לתלמידיו ראשון קנה. ובשניי' פי' יחלוקו והלכתא יחלוקו עכ"ל. וכלשון הזה כתב הרשב"ם מהדורא בתרחכשחזר לימודו פעם שני'. נמצא בתשובת רב האי ובפי' ר"ח רב אשי חיה ששים שנה ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה ניסן ותשרי ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים ראשונים ומהדורא בתרא הן שלשים שנים אחרונים עכ"ל. ע' מ"ש בס"ד לקמן בערך קטן א':
הדר ד' (סוכה דף ל"ה). רבי אבוהו אמר אל תקרי הדר (לפנינו איתא בן עזאי) אלא הידור (אידור) שכן בלשון יוני קורא למים (הדור איתא בגמרא שלפנינו):
הדריינא א' (ובברכות דף נ). (א"ה צ"ל בע"ז) דינכא הדריינא טריינא שיפא. פי' דינר זהב של מטבע הדריינוס קיסר טריינא של טריינוס קיסר עכ"ל. הביאו תוס' (בכורות דף נ). פירוש בשם הערוך:
הדרקון (עירובין דף מ"א). שלשה מתים כשהן עספרין ואלו הן חיה וחולי מעים והדרקון וכו' הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימות עכ"ל (בברכות דף כ"ה) הדרוקן פי' רש"י חולי המצבת את הכרם (ובד' סב). פי' רש"י כרסו צבה. (ובשבת ל"ג). כתב רש"י הדרוקן חולי היא. (ובעירובין דף מא). כתב רש"י חולי הפה (וביומא דף ס"ו). פי' רש"י בהדרוקן לצבות בטן. (בבכורות מד). כתב רש"י הדרוקן חולי מעים:
הט (ביצה לב). אמר רב מוהטין את הפתילה בי"ט מאי מוהטין עדויי חושכא כלומר להסיר ראשו המחשיך העשר כפחם כדי שידלק יפה עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן כתיב מוחטין). לפנינו איתא מאי מוחטין אמר רב תנינא בר שלמיא משמיה דרב לעדויי חושכא וכתבתי בתיקוני כלי שרת דהני תרי תיבות משמיה דרב קשין להולמן דהא רב הוא בעל המאמר מוחטין את הפתילה והאיך יתואר דאיהו מפרש. והאמת יורה דבהרא"ש ליתא ובגירסת רבינו הערוך משמע דלא גרס גם מלות אמר ר"ח בר שלמיא אלא סתמא דש"ס קא מפרש ליה:
הייא (סנהד' דף עט). אהייא אילימא אסיפא. פי' לאיזה ומלת לייא היא כמו להייא. (פסחים פרקא קמא דף ה). כלפי לייא. פי' להיכן עכ"ל. ע"ל בערך כלפי ובמ"ש שם על צידו בס"ד:
היכל (נזיר ד' לב). היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה זה מקדש ראשון ומקדש ב' ומקדש שלישי שמע מינה תרי חרוב ושלישי יעמוד עד עולם (ובקידושין דף עא). היכלא בידינו הוא פי' בשבועה עכ"ל. וע"ש היטיב בנזיר (דף לב). והטעם לשם היכל כתב התי"ט מדות ריש פ' ד' ע"ש:
הך תרגום ואלכה לאדוני ואיהך לרבוני עכ"ל. (פ' חיי שרה כ"ד פסוק נו). (וכן בפ' וישלח לג פסוק יב) נסעה ונלכה ואלכה תרגום אונקלוס טול ונהך ואיהך וכו'. ובזה תבין מה שכותבין בגט אשה למהך להתנסבא כדאיתא (בגיטין פה). ובטור וש"ע אבן העזר (סי' קכ"ו סעיף י"ג). וזה רבות ששאלתי להמסדר גיטין פירושו של מלת למהך ולא ידע להשיב ואחר שהגדתי לו פירושו כנ"ל החזיק לי טובה ותשואת חן:
הלקט א' (שבת דף קנז). הלקוטי קטנה היתה בין ב' בתים. פי' מלשון תל המתלקט והוא כמין קיר חוצץ בין שני בתים עכ"ל. פי' זה הביאו תוס' שם בשם ר"ח והאריכו ע"ש:
המניא (קידושין פ' עשרה יוחסין דף עב). כי הוה קא מנמנם רבי אמר הימוניא (לפנינו הומניא) איכא בבבל כולה דעמונאי (לפנינו איתא כי נח נפשי' דרבי). ושם עמוד ב' צוה ה' ליעקב סביביו צריו א"ר יוחנן (לפנינו קידושין שם איתא רב יהודה) (וביבמות ט"ז איתא רב) כגון הימוניא לפום נהרא (לפנינו איתא כגון הומניא) פי' שם מקום:
המנק (סוכה דף לב). והוא דעביד כי הימנק פי' כלי של מתכות הוא שאוכלין בו פרסיים שלא יהו מכניסין ידם לתוך פיהם ולענין לולב הוא שני הוצין העליונים שהן תיומת אם נפרדו זה מזה והמנק הוא כלי שיש בו שני ראשים עכ"ל. ופי' רש"י בענין אחר ע"ש:
המר ב' (חולין דף קלד). דורשי חמורות אומרים הזרוע כנגד היד וכו'. (סוטה דף טז). תניא אמר להן רבן גמליאל סופרין הניחו לי ואדרשנו כמין הומר וכו' (קידושין דף כב) רבן יוחנן בן זכאי היה דורש מקרא זה כמין הומר וכו' פי' רב סעדיה גאון יש גורסין כמין חומר. ומפרשין להחמיר עליו אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה וכו' מפורש לענין סוטה כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. וכן מפורש לענין נרצע בין בעבור אזנו בין בעבור דלת ומזוזה וכו' על שם המעשה שלהן והוא המר והוא המרא פי' אחר הומר והוא מרגלית עכ"ל. (וז"ל רש"י בחולין קלד). דורשי חמורות מקראות סתומים. וז"ל תוס' דורשי חמורות פי' בערוך בשם רבינו סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמי מה חמרך מה מעשיך (ובפסחים נד) פי' רש"י דורשי חמורות מקראות סתומים: אבל בתוס' לא העירו שום דבר. (בברכות כד). דורשי חמורות וז"ל רש"י ד"ה דורשי רשומות קשרים וסתומים הכלולים בתורה. דורשי חמורות גרסינן והיא היא עכ"ל. ודע (דבסנהד' כד). איתא דורשי רשומות וז"ל רש"י ד"ה דורשי רשומות. דורשי פסוקים. כדכתיב את הרשום בכתב אמת (ובסוטה דף טו). איתא תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים הניחו לי אדרשנו כמין חומר. ז"ל רש"י חומר בוט"ין בלע"ז והוא של זהב וחותמין בו שני צוארי חלק לנוי. וז"ל תוס' כמין חומר. פירוש ר' הילל מרגלית ענין אחר בושם כמו חומרתא דפילון (שבת דף סב). בשמים מעורבין תרגום בלולה דפילא. ענין אחר פירש רבינו סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמית אדם אומר לחבירו מה חמרך מה מעשיך. (בקידושין דף כב) היה דורש את המקרא הזה כמין חומר ז"ל רש"י כמין חומר צרור המרגלית וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט. וז"ל תוס' כמין חומר פי' הקונה צרור המרגלית או בשמים שתלוי בצוארי הנשים לתכשיט. ור"ת פירוש חומר מעשה וכן פירוש הערוך ובלשון ערבי כשאומר לחבירו מה מעשיך אומר לו מה חמרך. ואתה הקורא ראה כי טעות נפל בדפוס תוספות וכן לכאורה מ"ש רבינו דורשי חמורות צ"ל המורה לפי' רבינו סעדיה:
הן א' (מגלת איכה ממרום שלח אש בעצמותי ובויקרא רבה פרשת כ"ו פרשת אמור אל הכהנים ובריש פרשת וצדקתך אלהים עד מרום) בא לזורקן עליהם ולקעקע ביצתם (מדרש איכה ד"ה ממרום שלח וכן בפ' אמור פרשת כו) אמר לו הקב"ה להונך להונך יש בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו. פי' להונך להונך בנחת בנחת:
הנדז (ב"ב דף פט): ובאתרא דלא חתמי נמי לא אמרן אנא באתרא דלא מהנדזי אבל באתרא דמהנדזי כמה דלא מהנדזי לא שקיל פירוש שמשוין המדה ומודדין וכו' פי' אחר מהנדזי משערין עכ"ל. לפנינו איתא מהנדסי. ופי' הרשב"ם כמו זימנין דמהנדסי בהדי הדדי בחולין (דף מג) עכ"ל. אבל לפנינו איתא זימנין די מהנדזי:
הנדוי (ברכות דף לו): האי המלתא דאתאי מבי הנדואה. (ובב"ב דף עד): רב יהודה הנדואה. משתעי. (ע"ז דף יו) א"ר זביד בפרזלא הנדואה. וישכנו מחוילה תרגום ירושלמי מן הנדויין עכ"ל. (בברכות) פי' רש"י הנדואין כושיים. (בב"ב) לא פי' הרשב"ם כלום. (ובע"ז) פי' רש"י הינדאה של ארץ הודו. (ובקדושין דף כב). רב יהודה הינדאה פי' רש"י מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה הנה מ"ש רש"י כוש מתרגמי' כו' צ"ל כושי מתרגמינן הינדואה. והיינו בתרגום יונתן שזכרו רש"י במשנה דיומא (דף לד) אכן מ"ש רש"י (בע"ז) ארץ הודו צריך אני לומר שסמך על תרגום אסתר מהודו ועד כוש מן הינדיא רבא ועד כוש:
הנדוין (יומא דף לד). ובין הערבים הנדויין של שמנה מאות זיז. פי' לשון מלבוש בלשון יון עכ"ל. (במוסף). ויותר נראה לי לפרש מלבוש עשוי בארץ הנדיא וכן בשחר היה לובש פילוסין מלבוש עשוי בפלוסין עיר מצרים עכ"ל. וכן פירוש רש"י להדיא הנדוין שהיו מפשתן של ארץ הנדוין והיא ארץ כוש כדמתרגם יונתן בן עוזיאל היהפוך כושי הינדוואה:
הנה (זבחים דף נד) הנה שמענוה באפרתה זה ספר יהושע שבא משבט אפרים מצאנוה בשדי יער זה בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. פי' בכל השבטים כתיב ועלה הגבול ובאר הגבול ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב וכתיב וקמת ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מכל הארצות הלכך מספר יהושע למדנו לבנות בית המקדש בארץ בנימין שהוא זאב שדה יער עכ"ל. ולפי הגירסא שלפנינו שם צריך כאן הרבה תיקונים:
הנמא (כתובות דף טו ובב"ב דף צב). שיצאת בהינומא וראשה פרוע פי' ר"ח הינומא לשון יון תורה כלומר חוק הבתולות גמ' (דף יז) בכתובות מאי הינומא תנורא דאסא ור' יוחנן אמר קרייתא דמנמנמא בה כלתא (ובמוסף מלשון ר"ח נלמוד לבאר המלות בלשון נכריות אף כי הפי' נוטה קצת מדברי הגמ' לא לחלוק עליהם כי אם להוציא לאור עיקר המלה ונראה לי שפי' הינומא בלשון מסוה נתון על הפנים ומכסה העיני' וכי נהגו הבתולות לצאת בו עכ"ל). וז"ל רש"י שם בכתובות תנורא דאסא כמין חופה של הדס עגולה. קרייתא צעיף על ראשה וכו' ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין ולכך נקרא הינומא על שם תנומה אמנם למאן דאמר תנורא דאסא לא ידענו אמאי קרו ליה הינומא לכך פי' ר"ח שהוא לשון יון כלומר חוק הבתולות אבל למאן דאמר קרייתא דמנמנמא בה כלתא מודה ר"ח שאין אנו צריכין לומר שהוא לשון יון אלא שהוא לשון הקודש על שם תנומה (מעתה אין דברי הרב המוסף שכתב מדברי ר"ח כו' אף כי הפי' נוטה קצת וכו' מובנים. (ועיין בתוספת י"ט):
הנקי (קדושין דף מב). אמר רבי תנחום הנקי כתיב. פי' הנקי רוחך מגופך וישאר הגוף נקי בלא נפש וכו' הרי בפסוק עצמו כתוב קללה ואינה קללה הבאה מחמת ברכה. (פי' אחר והכי משמע לר"מ דבעי תנאי כפול אם לא שכב וכו' הנקי) ומשמע הנקי עם פסוק שלאחריו והכי הוא הנקי ואת כי שטית ושקול הוא כמקראות שאין להם הכרע (ביומא דף נב) וכו' פי' הנקי כמו ונקתה לארץ תשב וכמו יצא פלוני נקי מנכסיו. (וכן נקי כפים כפיו נקיות בלא חטא וכן נקיון שינים) עכ"ל. וז"ל רש"י הנקי כתיב בלא יו"ד למידרשי' כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידרש אשבועה קמיית' ולמשדי' נמי אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי. ולפי' רבינו אין מהצורך להחליף הה"א בחי"ת ושבקינן הנקי כדכתיב בה"א:
הסם (שבת דף קמז): אביי הוה קאים קמי' דרב יוסף א"ל הב לי כומתאי הוה איכא טלא עילוה והוה קמהסם למיתבא ליה וכו' עכ"ל. לפנינו הוה קמחסם (ופי' רש"י לשון לא תחסום):
הפיא א' (סוכה דף לב) משנה לולב שנפרצו עליו פסול אמר רב פפא נפרצו דעביד כי הפיא פי' ההוצין שבשדרה כשנחתכין מן השדרה נקראים הפיא (ובב"ק דף צו) אמר רבא האי מאן דגזל לוליבא ועבדיה הוצי קני מאי טעמא מעיקרא לוליבא והשתא הוצי (הוצי ועבדינהו הפיא קני מעיקרא הוצי והשתא הפיא) הפיא ועבדינהו שישורא לא קני מ"ט דהדר סתר לי' והוה הפיא. (והוא כעין שבירה מעין פירצה) עכ"ל. לפנינו (בסוכה ובב"ק איתא) חופיא ופי' רש"י אישקוב"א שבו מכבדיו את הבית וכו':
הפיא ב' (חולין דף ק"ה): אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי הופיא וכו' עכ"ל. (לפנינו איתא אופיא ופי" רש"י אשקומ"א):
הפצי (חולין דף נב): כל מיני קטניות לא חיישינן (לריסוק אברים) לבר מן חמצי והפצי (פי' הפצי עפצים חמצי אפונים) עכ"ל. ובמוסף (א"ב אם הפצימין קטניות לא יתכן שיהיו עפצים כי אינם מאכל ולדעת רש"י הפצי הם מין קטניות אינו חלק ואינו עגול ויש לו עקוץ וכו' ואם אינם בכלל קטניות כפי דעתא קמא של התוספת אתיא שפיר פי' הערוך אבל לא גרסתו כי אם גרסא של נוסחאות שלנו חמצי אין בו משום ריסוק אברים הפצי יש בו משום ריסוק אברים ובנוסחאות שלנו כתוב חפצי עכ"ל המוסף): (לפנינו יש נוסחא אחרת. כמו בהמוסף ועיין שם גם בתוספות ד"ה קטנית וכו' ועיין עוד לקמן בערך חמץ ד'):
הץ (שבת דף קמ). אמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטולי' עכ"ל. לפנינו איתא האי כישתא דירקא וכו'. (ואני המעתיק מצאתי לישנא דהוצא ירקא בכתובות דף סא): ההוא רומאה דאמר לה לאתתא מינסבת לי אמרה לי' לא אייתי רמוני פלי קמה כל מיא דצערי לה בלעתי' ולא יהב לה עד דזג לה (פי' רש"י נפחו פני' וגופה עד שנעשית כזכוכית) אמר לה אי מיתסינא לך מיקדשת לי אמרה ליה הן הדר אייתי תמרי ורימוני ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפיק מינה כי הוצא דירקא ואיתסיאת. (ורבינו בעל הערוך הביא סוגיא זו בערך תף אבל לא סיים אותה כנ"ל):
הרג (פסחים דף נ) ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן עד שני אחין דלוד פי' נמצאת בת קיסר הרוגה ובקשו להרוג כל היהודים בשבילה ואמרו הם אנו הרגנוה כדי להציל כל ישראל ונתרצו בהם והם שמעי' ואחיו. (ובתענית דף יח). יום טריינוס גופי' בטולי בטלוהו מפני שנהרגו בו שמעי' ואחיו עכ"ל. (בתענית שם) יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחיה אחיו. ופי' רש"י שמעי' ואחיה חסידים היו ולא פי' מי הם דאותו שאכלו האריה עדו היה ולא שמעי' ולא פי' רש"י כפי' הערוך משום דכתב רש"י שם בסמוך אהא דאמר בש"ס מאי טוריינוס אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא היא לוד והיינו דאמרי' בכל דוכתי (ב"ב דף י) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרים שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה וכו' ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרגו לאלו בלבד. (וכ"כ רש"י בב"ב דף יו"ד) לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טרנוסרופס צ"ל) טוריינוס בלודקיא וכו' עכ"ל:
הורדולוס (ערכין דף י): לא היה מכה הרדולוס במקדש מאי הרדולוס אמר אביי טבלא גורגנא מפני שקולה עב ומערבב את הנעימה עכ"ל. (עיין תוספת ד"ה הרדווליס) בסמ"ך גרס רש"י ונראה לרבי הרדולים במ"ם וכן יש (בב"ר עדדולין בעירו וכו' הרדוולים זהו תרגום של עוגב):
הרדוס (סנהדרין דף סו) מעשה הרדוס ולא כלום הוא. פי' שבא על נערה לאחר מיתה וכו' לישנא אחרינא מעשה חדודין פי' דרך אברים וכו'. עכ"ל. (עיין תוספת ד"ה מעשה וכו') (ועיין עוד תוס' דיבמות דף נה) ד"ה לאחר וכו' (כתבו תוספת גירסת רבינו הערוך וע"ש):
הרזק א' (נדרים דף צא) ההוא גברא דהוה קא מהרזק בביתא הוא ואתתיה (ובב"ק דף פה) דהרזקיה באידרונא ובטליה פי' כלאו בחדר עכ"ל. לפנינו איתא דהדקיה אבל גם התוספת והרא"ש (בנדרים דף צ"א) הביאו ראיה (מב"ק דף פה) דהרזקיה באידרונא. והוי יודע דז"ל (תוספת סוף נדרים) פרטיה נואף להוצא וערק כלומר פרץ המחיצה ויצא כך כתוב בספרים ובערוך פי' דהוי נואף הבעל וערק הבעל ע"כ והדברים תמוהים וצריך ביאור גדול לפי ענין הסוגיא גם בערוך שלפני לא נמצא מזה כלום:
הרמיז א' ב' ג' (סנהדרין דף לט) א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגיך לעילא דהורמיז פי' הורמיז ברא הפה המכניס הטעמים היפים והמשקין הנקיים וכיוצא בהן ואהורמיז ברא למטה הנקבים המשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן (בבא בתרא דף ע"ג) אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי הורמיז בר לילתא. פי' שד עכ"ל. דע שכך גרם רש"י (בסנהדרין ל"ט) ד"ה דהורמיז שד כדאמר הורמיז בר לילתא (ב"ב דף ע"ג) ואח"כ כתב רש"י ד"ה דאהורמיז הקב"ה קרי הכי עכ"ל. וז"ל (תוס' ד"ה דהורמיז) בקונטרס קמא בלא אל"ף ובתרא באל"ף ור"ת גריס תרוויהו בלא אל"ף אלא קמא הורמיז בזי"ן כמו (ב"ב ח') איפרא הורמיז שהוא לשון חן מאת מקום ובתרא בנו"ן כמו הורמין בר לילתא (בב"ב) עכ"ל. והנה (בב"ב דף עג) ז"ל הרשב"ם הורמין בר לילתא הורמין בנו"ן גרסינן כך שמעתי מאבא מרי ואני שמעתי הורמיז בזי"ן שד כדאמר (בסנהדרין) מפלגי' תתאי דהורמיז עכ"ל. ועתה תחזי כי דברי רש"י (בסנהדרין דף לט) וכן מ"ש רש"י (נדה דף כ) ד"ה אפרא ע"ש מכוונים למ"ש לגרסת רבינו הערוך (וחידוש שלא העידו התוספת כדרכם ברוב מקומות להביא גרסת הערוך) ועיין עוד תוספת (גיטין דף יא) ד"ה הורמין (ובב"ב דף ח) ד"ה איפרא בכל אלו הדברות לא הזכירו נוסחת רבינו הערוך דמסייע לרש"י:
הרמן (בבא מציעא דף פג) אמר לי' מאי איעבד הרמנא דמלכא אנא (צ"ל הוא). (חולין דף צז) ודלמא מלכא הוה בהדייהו ומהרמנא דמלכא עביד עכ"ל. לפנינו איתא אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי ועיין פי' רש"י:
שם אות הנ"ל תמורה (דף ד) והיינו טעמא דלקי משום דעבר על הרמנא דמלכ' (פי' צוואת המלך) עכ"ל. לפנינו איתא והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא:
הרני (שבת דף לה) אי נמי הרני. פי' עשב הוא ועלה שלה עגול ומצד אחד הוא פתוח ובלילה פופה בקרקע וכשהחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשהחמה מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד שהחמה שוקעת ואותו החריץ שהוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשהחמה שוקעת היא נכפפה בקרקע ובלע"ז שמה מל"בא. ויש שגורסין ארוני ירקות שדה הן בבוקר מתפתחין ומתפשטין ובבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין עכ"ל הערוך (ובמוסף א"ב בנוסחאות דידן כתוב אדני עכ"ל). לפנינו איתא אדאני ופי' רש"י עשב הקרוי מלוו"א ועלין שלו עגולין לצד החמה:
הרסנא (ביצה דף יז ובעבודה זרה דף לח) ואי עבדינהו עכו"ם כסא דהרסנא אסירי (פי' הרסנא דגים קטנים משוחין וקמח וחומץ ומבשלין אותן) פשיטא מהו דתימא גילדני עיקר קמ"ל קמחא וחלא עיקר עכ"ל. לפנינו איתא מהו דתימא הרסנא עיקר קמ"ל קמחא עיקר:
הרפתקי (קדושין דף לג). כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני. פי' זמנים רעים עכ"ל. ז"ל רש"י הרפתקי מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים:
הרק (כתובות דף סא). ותימא ליה הא עיילך לך איתתא בהריקאי. פי' אדם שעומד ומשמש במקומי עכ"ל. לשון רש"י (בכתובות דף סא). בחריקאי במקומי. ולי נראה ל' חידקי קרן כלומר לשון פקידת מקום בפקוד מקומי ובפגמי. וז"ל רש"י (בכתובות דף קה). בחריקאי במקומי אומר אני שהוא לשון פגום כמו קרנים חרוקות דשחיטת חולין (דף נט). כלומר שארי מסתלק ונפגם מקומי. וע"כ דטעות נפל בדפוס וז"ל ברש"י (בכתובות דף סא). הנ"ל בחריקאי במקומי ולי נראה לשון חורקי (ברי"ש ולא בדלי"ת) ובשבת (דף מו). לשון רש"י חירקי היתובים סביב לה וכו'. (בערכין דף כז) אתא גברא בחריקין פי' רש"י בחריקין במקומינו:
הרת (ע"ז דף כט). ת"ר ששה דברים מרפאין את החולה ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין מי סיסין יבשה וקיבה והרת ויותרת הכבד פי' הרת הרחם של אשה. תרדין בליט"ש סיסין פוליי"ו עכ"ל. לפנינו כתוב (במקום יבשה) דבש (בברכות דף מד): אבל צריך להיות יבש (דאל"כ הוו להו שבעה דברים) וכן לקמן (בברכות דף צז: ובע"ז דף כט). איתא יבש ופי' רש"י מי סיסין פוליי"ו יבש שורה במים וכן איתא לקמן בערך כרב:
נשלם אות ההא מן הפלאה שבערכין