אארא בכל המקומות איתא אוירא:
אב הרואה בסוגיא (דכתובות עו). יראה כי הילפותא של והיתה מייתי שם למילף דשטר וביאה ישנו ג"כ ביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה מדכתיב והיתה איתקיש הויות להדדי מה כסף ביד אביה אף שטר וביאה וכו' ע"ש וגם בפי' רש"י. אבל גבי כסף ילפינן לה מדכתיב ויצאה חנם אין כסף ודרשינן אין כסף לאדון זה וכו' ע"ט. וע"כ נראה דטעות הדכוס איתרמי הכא וצ"ל מדכתיב ויצאה:
אבזר במוסף. עולה וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייו ע"כ אמת שכך איתא בדפוס שלפני ג"כ אכן המעיין ברש"י (בסנהדרין עד): (ד"ה אבזרייהו לו"ד אפרט"נמנט ודוגמתו במנחות עולה וכל אבזרהא הרי שהיה לפני רש"י כגירסת רבינו. וכן במ"ש המוסף וגרסינן אינהו וכל אברזייו. וכ"כ לקמן בערנו. אכן לפנינו איתא בסנהדרין אבזרהא כגי' רבינו:
אבטליות כו' כגון שולנמית ופטורי. נמר ונמרי איתא לפנינו:
אבזקת פי' אבזקת תולעת ע"כ. וז"ל תוס' אבזקת במילתא דמלכא אית דגרסי במולתא פי' היינו פרדות כמו (עירובין נו) במולתא של בירי בטלי כסף או בטלי זהב כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא עכ"ל: והנה היש מפרשים שבערוך ס"ל דהאי גברא סיפר באותו לשון שהשתמש בו רב דימי אמר רב חנינא מולאות של בית רבי (בשבת נב): וגם בערוך לקמן בערך מולאות דהן כודנייתא (ודע דהש"ס שלפני דפוס פ"פ דמיין איתא בלשון תוספת כמו שהעתקתי למעלה ושם כתבתי על הגליון שטעות בציון (ערובין נו) כי שם בערובין הני מולייתא דבי בירי והמכוין שם אמעלות ומורדות ע"ש ולכך נראה דצ"ל כך כמו (שבת נ"ב מולאות של בית רבי): וז"ל רש"י בטלי כסף. כלי פשתן. וקטלוהו. לפי שאין עש אוכל כלי פשתן (ובחולין פ"ה) אי ר' חייא נפל יאניבא בכיתני פירש"י תולעת האוכלת פשתן. וצ"ל דבכלים העשויין מפשתן שאני. מה שדייק רש"י שאין עש אוכל כלי פשתן אבל בחולין מיירי בפשתן ג פי' וכגי' רבינו מבואר יותר לקמן ערך טלי א':
אביי רב אבא אמר שאלתי את סומכוס ע"כ: ודע דמצאתי עוד נזכר ר' אבא בברייתא (דחולין פ"ד) א"ר אבא זה אחד מן הדברים וכו' והוא תוספתא פ"א דביצה:
עוד שם אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקרי' ע"כ. ע' ב"מ פ"ה: דהוה טרח רבינו הקדוש למיסמכי' לשמואל ולא הוי מסתייעא מילתא כו' ע"ש:
עוד שם דאביי נחמני שמו ומפרשי בכמה דוכתי (שבת לג ע"ד כתובו' ס"ה) (הוריות י"ד פסחים קי"ב ע"ז נ"ח נדרים נ"ד מעילה ך גיטין ל"ד) ע' קונטרס:
עוד שם אבל רב שכתב לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות כו' ע"ש ז"ל תוס' (בחולין ל"ח). ד"ה איצטריך לי' לאבא: פי' רש"י דשמואל הוה קרי לרב הכי בלשון כבוד. ובערך פי' שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבתו כמו דבכל דוכתי הוו קרי ליה רבי לרבי יהודא הנשיא. ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו כו' מיהו על רב המנונא דאמר (ביומא פ"ו). קאזיל אבא למיקטל גברא. קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמרינן (בחלק ק'). מפני מה נענש גחזי שקרא לרבו בשמו. ולפי' הקונטרס דאבא לשון חשיבות ניחא עכ"ל:
ולכאורה י"ל דבלתי ספק מודה הערוך דאבא לשון חשיבות הוא כמו אבי אבי רכב ישראל בלשון עברי אבי ובלשון תרגום אבא מורין על הגדולה. ושפיר אמר רב המנונא אבא (והגע בעצמך מי שיש לו אב ששמו אבא היאסר לו לקרות אבא) גם ששמו כך הואיל והשם אבא יורה ג"כ על גדולתו רשאי לקרותו משא"כ גחזי שאמר אלישע שאינו סובל כי אם שם האיש שפיר נענש שקרא לרבו בשמו: וז"ל רש"י (בשבת נ"ג) אי הכי אמר אבא חבירי כמו אברך אבא למלכא (בראשית מא). וז"ל הרש"בם (בב"ב נ"ב) אבא כך היה שמו כו' אבא אריכא כו' ואמרינן (בנדה כז) רב ארוך בדורו הי'. והאי דקרו ליה רב כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא רבי בא"י קרו ליה נמי בבבל רב וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא. עכ"ל. (ובביצה כ"ט ב') דריש רבא בר רב הונא זוטא כו' אמר להו רב נחמן פוקו ואמרו ליה לאבא כו' פי' רש"י לאבא לחבירו:
דע (דבפסחים מ'): אמר רבה בעל נפש כו' אמר רב נחמן מאן ציית ליה לאבא וכו' כתב רש"י ד"ה לאבא רבה הכי קרי ליה לשון רבנות. אבל (בפסחים פ') לא פירש רש"י כלום (ברכות מז). ז"ל רש"י ד"ה אלו וכו' שמואל היה קורא לרב אבא לכבודו. (וביבמות נ"ז) אמר שמואל ומודה לי אבא כו' ז"ל רש"י משום דקשיש מיניה קרו ליה אבא כמו נשיאי ורבי וכתבו תוס' בזה"ל אמר שמואל ומודה לי אבא לא כמו שפי' בקונטרוס ל' חשיבות אלא כך היה שמו של רב כדפי' בערוך בערך אבא ( צ"ל אביי) כדאי' (בברכות מז) אלו מייתו ארדיליא וגוזליא לאבא. ורב כהנא דאמר (בברכות ס"ב) דמי פומא דאבא כדלא טעים תבשילא. ובראשית הגז (דף קלז): נמי אמר מאן ריש סידרא בבבל אבא אריכא וקצת קשיא על רב כהנא שהיה תלמידו של רב היאך היה קורא לרב בשמו ושמא משום דרב כהנא תלמיד חבר דרב הוה וכו' עכ"ל תוס' שם:
ומעתה י"ל (לפי קבלת רבינו הערוך שהיה רב בשמו אבא) דרב המנונא ג"כ היה תלמיד חבר דרב ולכך אמר (ביומא פ"ז) קא אזיל אבא למיקטל גברא ויתיישב קושיית תוס' (בחולין ל"ח) שהבאתי לעיל ולא קשה על רבינו (בתענית ד) אמר רב וכו' אמר להו שמואל פוקו ואמרו לי' לאבא וכו' פי' רש"י לאבא לחבירי. (בחולין מ"ה) ז"ל רש"י ד"ה אבא רב הכי קרי ליה שמואל דרב הוה עדיף מיני' אני שמעתי אבא ואית דגרסי אבא חבירי עכ"ל. (ובכתובות ק"ז) אמר שמואל מודה לי אבא לא פי' רש"י כלום (בעירובין עח) דקאמר שמואל ולא ידע אבא טעמא דמילתא וכו' לא פי' רש"י כלום עוד שם דאמר רב נחמן דציית לי' לאבא כו' (פסחים דף מ) ורש"י פי' דקרו לרבה הכי על שם חשיבותו. ע"ש דאזיל לשיטתי' כמו שכתבתי לעיל:
אבל אמר להון אבל בעירובין דף למ"ד. עכ"ל. ורש"י דהכא כתב אבל אמת. ע"כ אכן לקמן בעירובין דף ל"ח. ד"ה אבל פירוש רש"י אמת כמו אבל שרה אשתך ומתרגם קושט' ע"כ:
אבל אובלא דקיצרי בשבת כו' ובסנהדרין כו' ובגמ' ג' מלכי' כו' ע"ש ודע דבכל ג' מקומות הללו אית' לפנינו בגמ' וברש"י איכל' בכ"ף:
אבלא אמר רב חסדא ע"ש כי איבלא לדנא ע"כ בגמ' דידן אי' אובלי עי' רש"י כמגופה שאינה דומה לחבית כ"ח: עמ"ש בס"ד לקמן בערך בלן ב':
אבולאי דמחוזא בעירובין פ' מבוי כו' לפנינו (בדף כ"ב) לא נמצא ובלתי ספק גירס' רבינו היה גם בסוגיא זו הא דעולא הני אבולי דמחוזא וע"ש:
אבלוסמוס. (במוסף). בנוסחאות דידן וכו' (בחגיגה כו). לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים וכו' וז"ל ל"ש וכו' אלא בכלי אכסלגים וכו' וז"ל תוס' ד"ה בכלי אכסלגים יתכן לפרש שהוא שם עיר וחשובין כלים הבאין משם: קשה דהכא משמע דשל עץ היו והתם בזבחים פרק דם חטאת (דף צד) משמע שהיו של עור כדפירש רש"י וכו'. וז"ל תוס' (מנחות צז). כלי דאכסלגים שם מקום דבפרק דם חטאת (דף צ"ד) מייתי לה גבי עורות. ודברי תוס' הנזכרים צריכין ביאור. אמנם עפ"י גירסת רבינו בלא"ה לק"מ. ונאמן הרב המוסיף בעדותו כי גם לשון רבינו מכוון דגרס (בחגיגה כ"ו): (ובמנחות צ"ו) אכסלגים. עיין לקמן בערכו. ולפי מ"ש תוס' שם העיר וכו' קצת קשה הבאין ממדינת הים וצריך ביאור:
אבן מסמא כו' ובריש גמ' דאמר רבי עקיבא (בשבת פ"ב) וכו' ע"כ. ע' היטיב בתו' דשבת ד"ה באבן וכו':
אבס אין אובסין את הגמל בשבת כו' פי' מפטמין כו' ע"כ. במשנה אין אובסין את הגמל גמ' מאי אין אובסין אמר ר"י אין עושין לה אבוס בתוך מעי' (פי' רש"י אין אובסין מאכילין אותו הרבה על כרחו ותוחבין לו בגרונו ולשון אובסין עושין ליה אבוס בתוך מעי') וז"ל תוס' והא דאמרינן (בעירובין כ'): גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים הך אביסה לאו היינו אביסה ממש דהא אמרינן הכא אין אובסין כו' וההיא אביסה היינו הלעטה וכן פי' רבינו שמואל עכ"ל. והגמר' מפרש אהא דמלעיטין לגמל דקתני במשנה היינו במקום שיכולה להחזיר. לפ"ז מה שפירש הערוך צ"ע דוודאי שרי לפטם ולהאכילה הרבה רק שלא יעשה אבוס בתוך מיעי'. לכך נ"ל דחס' כאן וצ"ל גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותה. (בעירובין ך') פי' אובסין מפטמין כדכתיב וברבורים אבוסים והוא שמאכילין את הגמל הרבה. ומאיר לנו בזה הפי' דמה שמתיר בעירובין היינו דרך מפטמין ומצינו דקרי כך כדכתיב וברבורים אבוסים. משא"כ לפי תוס' ורבינו שמואל קשה דאם נתכוון בעירובין להלעטה היכן מצינו שנקרא להלעטה אביסה אדרבה הכא במשנה מחלק בין אביסה הרבה דאסורה ובין הלעטה דשרי. לכך פי' הערוך דהך אביס' בעירובין היינו פטימא (עיין בבא מציעא פ"ו: מאי ברבורים אבוסים כו'):
אבקתא (במוסף. א"ב). בנסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא עכ"ל. ודע (שבעירובין יא): איתא אמר רב אויא אבקתא:
אברונגא (בעירובין סב). בריש גמ' דהדר בריא' במוהרקי ואברונג' עכ"ל וכן פי' רש"י ותוס' שם. אבל בשם ר"ח פי' כמו בנין אבל רש"י פי' ספסלין וקתידראות. עיין בערוך לקמן ערך מהרק כתב פי' שלוחים בשם רבינו נסים:
אבר כיצד מאברין כו' פ"ה כו' ע"ש פי' רש"י:
אברא את הוית בב"ב בגמרא (דכותבין גט דף קס"ח) אברא בעי רחמי (בחולין דף נט): כו' עכ"ל. לפנינו (בב"ב. ובחולין). עוד (בחולין ס'). איתא איברא ביו"ד אחר האלף. ופירש"י איברא אמת. אבל (בב"מ ח): איתא אברא. ופי' רש"י אברא. אמת הוא. וכן עוד (בב"מ קיד). אברא פירוש רש"י באמת. גם (בב"ב מו). גם (בגיטין נו). לא פי' רש"י כלום:
אברווי אילני (בסוכה דף מד) כו' עכ"ל לפנינו איתא בכל המקומות אברויי וז"ל רש"י שם אברויי אילני כמו וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז) לנקוב העפר שעל השרשים שיהא רך ותיחוח והאילן משביח. כך שמעתי לישנ' אחרינ' להברי' את האילן ולהשביחו: (בע"ז דף ג). פי' רש"י מחזיקו ומשביחו:
אברקין (שבת פרק כל כתבי הקדש) שני סבריקין ושני אברקין עכ"ל לפנינו איתא נוסחא אחרת:
אגא אבא שאול אומר אף ההוגה כו' בגבולין ובלשון אגא (סנהדרין בחלק. צ'. ק"א): עכ"ל ועיין ערך עגה:
אגד בסופו. אוגדת בה שערה בגמר' דלאו במחט שאינה נקובה (בפרק במה אשה) עכ"ל. לפנינו אית' אוגרות ועיין שם תוס' ורש"י:
אגמא דיוקרא (בסנהדרין דף ל"ט): לפי שהעגבות כו' עכ"ל. לפנינו איתא עגביותיו אמר רב אתא מאקרא דאגמא. ופי' רש"י אקרא דאגמא מבבל הוה והוא עמוק מאוד:
אגן בכיצד משתתפין מחוסר כאן או אגן עכ"ל. לפנינו מחוסר כן או אזן:
אגן אבל שוחט הוא לתוך אגן של מים (בחולין דף מ"א): לפנינו איתא עוגה פי' רש"י גומא כמו עוגיות לגפנים במועד קטן לשון מורי ל"א לתוך העוגל והיא היא:
אגסטון יכול לומר אגסטון אני בתוכה (בסנהדרין פרק זה בורר דף כ"ו) פי' אגסטון אנגריא. פי' אחר כו' אריס בתוכה עכ"ל. שני פירושים אלו כתב רש"י אבל תוס' דחו לפירושו דשדה של נכרי והוא אריס בתוכה מהא (דגיטין סב). אין עודרין עם הנכרי ע"ש וגם בתוס' דגיטין. ועפ"י מה שכתבו התוס' בגיטין יש להתנצל בעד הפי' הזה ולומר דלמא קסבר זה החורש דיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע משביעית. ודע דלשון רש"י שכתב בזה"ל אגיסטון שכיר וקרקע של נכרי הוא אי נמי משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש: צריך ביאור דלפירוש ארנונא שפי' יש לומר דהוא עצמו בעל הבית שקיבל השדה מן המלך ולמה קרו ליה אגיסטון ששכרו בעה"ב לחרוש. בשלמא לפי' הראשון ששכרו מנכרי אתי שפיר. אבל ללשון שני צריך ישוב אבל לפמ"ש רבינו פי' אגיסטון אנגריא כלומר דאנגריא וארנונ' נקראו ג"כ בשם אגיסטון ניחא טובא על מה טעם נקרא אגיסטון:
אגר אגרא דבי טמיא עכ"ל עיין בערך מם:
אגף עולת העוף שנמצאת בין אגפיים (בסוכה דף מב). וכו' וז"ל רש"י נראה בעיני דהאי בין אגפיים אינו אלא לשון עופות עולת העוף שנמצאת בין עופות המלוקים לחטאת כו' ע"ש. ובהיות שאי אפשר לפרש בענין אחר כי אם כמו שפירוש רש"י מעתה צ"ע על רבינו שהביא הך דסוכה בערך זו שאין שייכים לשאר אגפיים שפירושם כנפיים ובפרט מה שמסיים רבינו (ב) אגפיים ראשונים בעופות כו' ופתרון אחד להם צע"ג דהא הך דסוכה א"א כפתרון הזה. ומפני הלחץ זו הדחק יהיה בהכרח לומר הואיל דהוא שם מושאל לעופות אגפיים באשר שיש להם כנפים. לכך נכלל בערך זה. אבל הסיום שכתב רבינו ופתרון אחד להם אי אפשר להולמו:
אגורי אגור לה (בב"ק בהגוזל) בגמ' דהמוכר כליו עכ"ל. נראה דצ"ל המכיר כליו כו' והוא (בב"ק קט"ו). אמנם נוסחת רבינו גם שם לא מצאתי ע"ש:
אגרדמין ובפ' (הגוזל עצים דף צ"ח) דגזל מטבע עכ"ל לא ידעתי מקומו בכל מסכתא בב"ק ובשאר דוכתא:
אגרוף בסופו כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע עכ"ל עיין בפירוש הרמב"ן (משפטים כא. יח). שכתב בזה"ל אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה כמו שאמרו בעלי אגרופין וכו'. ודע שלא מצאתי אלא (בפסחים נ"ג) איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבא הוה או בעל אגרופין הוה:
אד היכי משכחת לה דאדיי' אדויי בפ' (משילין דף ל"ט). ז"ל רש"י (בביצה ל"ט). דאדיי' אדויי כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג) אבל (בב"ק י"ט: וכ"ב). לא פי' רש"י שהוא לישנא דקרא אלא כתב דאדיי' אדויי שזרק וכו':
אדותא (בסוכה כו) נ"א: לפנינו איתא ארוותא: אדך אתו כולי עלמא לאדוכי' בקידושין בסוף גמר' דעשרה יוחסין (דף פ"א). עכ"ל אבל לפנינו אית' רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן כו' אמרו ליה וכו'. אבל נוסחת רבינו וגם נוסחת הרב המוסף לאתכא ליתא לפנינו:
אדכי אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי כו' (בשבת כ'): לפנינו איתא סכינא דביני אורבי ופי' רש"י שנועצין סכין בין שורות הלבינים שבבנין להשתמר. בסוף האות ובריש גמ' דהשותפין דף ג' לביני אדכי פי' בין שתי שורות של אריח וכו' עכ"ל לפנינו איתא לביני אירבי ופירוש רש"י בין דימוס שמכאן וכו' ע"ש:
אדילי דימא בריש גמ' (דהספינה דף ע"ד) פי' זה לויתן עכ"ל. במוסיף בנוסחאות דידן גרסי' ארזילי עכ"ל. לפנינו איתא ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגומו ארזילי דימא רבי יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח וכו' וז"ל הרשב"ם ארזילי דימא ראימים שבים (ורבינו חננאל פי' לויתן) רש"ל מוחק זה ע"כ וראיתי ברש"ל כתב בזה"ל ור"ח פי' לויתן נמחק ונ"ב בס"א אינו עכ"ל הנה הטעם שרש"ל מוחק נגלה לעין כל דהא ר' יוחנן אמר לויתן משמע להדיא דהא דהכא תרגומו ארזילי פליגי. אמור מעתה דברי רבינו שכתב פי' זה לויתן צע"ג. אמנם להבין דברי ופירוש רבינו נראה שמפרשו עיין קונטרס סימן מ"א:
אדם בכוורי דאדימי כו' (ביצה ך"ד): לפנינו איתא בכוורי דאדימו ופירי דכבישי בירקא. פי' רש"י אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם ופירי דכבישי בירקי כשלקטום טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן כבישי טמונין כמו רישא בכבשא והני וודאי מוכן נינהו דניכרין שמערב יו"ט הן ואשמועינן דאע"ג דדמו לבני יומא לא חיישינן למראית העין ורבותי פי' כו' ותוס' הקשו ע"ז וכתבו דאין וודאי שהוא מערב י"ט אלא ספק. והנה לפמ"ש הערוך בסוף דבריו דודאי לאו בני יומן נינהו חזינן דלא חש לקושית התוס' וס"ל בזה כמו רש"י דודאי הם. ודע מ"ש הערוך ופירי דכבישי בירקא אינם מובנים אי הוה הגירסא לפניו כך כמו שהיה לפנינו אם כן מה הוסיף על המימרא. ותו דהא לפי' אחר שכתב ופירי דכבישי שנכמשו. נראה להדיא דלא היתה הגירסא לפניו בירקא. לכן נראה דגירסתו היה ופירי דכבישי ורבינו הוסיף בירקא כדי לפרש הכוונה של דכבישי והיינו כפירש"י ולכך בתחלת דבריו של רבינו לא העתיק אלא ופירי דכבישי:
אדן או על גבי אידייניה (במ"ק דף כ"א) כו' עכ"ל במ"ק פי' רש"י מכתשת גדולה (ובב"ב דף קמד) פי' הרשב"ם אודיינא פי' בור וכיסוייו וכתבו תוס' על זה ואין נראה לר"ת אלא מפרש שהוא כלי שעומדים עליו שומרי שדות וכרמים לראות מעליו מרחוק וגם הוא ראוי לישן עליו וכו' ויש ספרים שכתב בהן אידוונו כמו דוו להכי ולהכי (תמורה דף ב) עכ"ל ודע דבב"ב בגמ' נדפס אריינא ברי"ש וכן נדפס (במ"ק כ"ו). ברי"ש וצריך תיקון:
אדק א' ומעלין בדיופי ומטיפין באדק הרב גורם ומטיפין מאדק עכ"ל באוספתא פ"ב דשבת איתא ומטיפין מן האידק יבש"ס שלפנינו אית' מיארק וכן ברש"י פי' על מיארק ע"ש:
אדק ב' וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק כו' היינו יונתן ועיין במוסף לקמי ערך צם ועיין פתרון. ולכאורה מכאן גם כן היה לו להביא ראיה:
אדר א' בר"ה פ' אם אין מכירין (דף כג). ד' מיני ארזים כו' קתרוס כו' מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי רב שילא אמרי זו זבליגא כו' וכן בחלק (דף ק"ח) גופר מאי גופר רב אמר כו' דבי רב שילא אמרי זבילגא כו' ותרגום גופר קתרום עכ"ל לפנינו בחלק ק"ח: אית' אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליגא ואמרי לה גולמיש (ורש"י לא פירש רק על מבליגא כתב עץ הוא) וק"ק מאי בעי בזה דהא בלאו פירושו ידעינן דעץ הוא ממה דכתיב עצי גופר. רק דלא ידעינן ענין פירושו של מבליגא מאיזה מין עץ הוא. וזה גם רש"י לא גלה לנו ורש"י בחומש כתב עצי גופר כך שמו ולמה ממין זה ע"ש גפרית שנגזר עליהם לימחות בו. ונוסחת רבינו היא מוכרחת לפי הסוגיא דראש השנה. אולם מ"ש רבינו דתרגום גופר קתרוס וודאי לפניו היה כך אבל לפנינו בתרגום אונקלוס איתא דקרדום. ובתרגום יונתן איתא דקרדונין. ובתרגום ירושלמי איתא דקרדינון. ובמתורגמן ראיתי דקרדוס. וז"ל דהמכלל יופי עצי גופר הוא עץ קל על פני המים ואמר בו המתרגום קרדוס. ואמרו רז"ל ארבעה מיני ארז הם ארז קרדוס עץ שמן וברוש עכ"ל. ועתה דברי רבינו הם מכוונים עם מ"ש המכלל. רק ההבדל בין דלי"ת לתי"ו ובאלו אין נפקותא כל כך כי הם מאותיות המתחלפות בדטלנ"ת. ונכרין דברי אמת נוסחת רבינו בתרגום אונקלס על גופר קתרוס דמוכח כך מסוגיא דר"ה דפירשו רב ודבי ר' שילא תרווייהו מילת קתרוס. וכמו שפירשו הכא כך פירשו בסנהדרין על מלת גופר. הרי מוכח להדיא דגם גירסת התרגום על גופר קתרוס היא הנכון. והנה המכלל שפי' גופר הוא עץ קל על פני המים (וכן פירש הקונקארדאציוס בזה"ל מיושב בזה תמיהת רש"י ולמה ממין זה. אמנם רש"י ז"ל ממאן בפירוש הזה משום דחזינן דפליגי ביה רב ורב שילא וקשה נחזי אנן איזה ממין שניהם הוא הקל ודחיקא טובא דאדר' וגולמיש ומבליגא שלשה אלה קלים הם בשוה עיין קונטרוס סי' ל"ח:
אדר ב' בע"ז כו' דף כ"ט. ההיא חביתא דאשתקי' ברזא אדרי' עכו"ם נקטה ההיא חביתא (דף ס') ההיא חבית' דאיסתדיק לארכה אדרא עכו"ם חבקה פי' קפץ עכ"ל. לפנינו איתא אנח ידיה עלוהי. ועיין תוס' ד"ה ה"נ וכו' שאם תחב הנכרי את הברזא כל היין אסור. ודע שגם לעיל בריש העמוד אית' ההיא אסרוגא וכו' אידרי' נכרי ושקליה. ואולי עירבובי דברים נדפס הכא. וכוונת רבינו הערוך על ההיא דלעיל וגרס נקטה במקום שקלה. ודע דרש"י לעיל כתב אדרי קפץ. והכא במאוחר האריך בפירושו וכתב אדרי' נשא כמו דרי טונא כלומר וכו' וזה קצת חידוש דלעיל קיצר והכא במאוחר האריך:
אדר ג' יביא אדורה לבית דין עכ"ל עיין לקמן ערך אד ה' ועיין בפי' הרא"ש:
אהובה (ביבמות כג קידושין סח). אמר רבא עכ"ל לפנינו אית' רב פפא:
אווז אווז בר אווז (בב"ק בהפרה דף נה. ובבכורות פרק הלוקח עובר דף ח) ובגמר' מפרש מאי טעמא עכ"ל. אווז ואווז הבר כלאים זה בזה מאי טעמא וכו' וכן אית' בבכורות אווז ואווז הבר כלאים זה בזה והוינן בה מאי טעמא ומעתה תבין מה שכתב רבינו הערוך ובגמר' מפרש מאי טעמא:
אוול ויועציך כבתחלה ומילכי מילכיך כד מן אוולא בו' עכ"ל. וכן בבראשית ברא תרגום יונתן מן אוולא:
אוון (בב"מ פ' הפועלים דף צ"א). שכרו מאוונא לא ונא עכ"ל. לפנינו איתא מאומן לאומן. ועיין ערך אמן ג':
אונא בקידושין פרק עשרה יוחסין עד אכבדה ואונא כו' עכ"ל לפנינו אית' בגדא ואוונא:
אונכרי (בסוכה ריש לולב הגזול דף ל). א"ל רבא (לפנינו איתא רב הונא) להנהו אונכרי פי' עושה מלאכת הנשיא עכ"ל לפנינו אוונכרי וז"ל רש"י תגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסרקות ולולבין וקורין מרני"ש:
אויר אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק דף ק"ט) במעשה דור הפלגה. עכ"ל עיין לקמן ערך ברסיף השגה גדולה מזה על המהרש"א ז"ל. במוסף פי' בל' יוני ורומי רוח כו' תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע עכ"ל כן הוא ביונתן ב"ע בראשית א ך'):
אוריא מאי אוריא אויר יה (בב"ב דף כה) עכ"ל. ז"ל רש"י אוריא אני שמעתי כך קורין למערב בל' פרסי ולי נראה שכך קורין למזרח בל' לע"ז וכו' וכתבו תוספת איריא ל' שפירש הקונטרס דאוריא מערב נראה לר"ת ולר"ח עיקר. ועמ"ש תוס' בקדושין י"ב להוכיח דאוריא הוא מערב:
אוותיאוס (בכריתות דף יז) (ובנדה דף יד). ת"ר איזהו שיעור אוותיאוס כו' עכ"ל בכל המקומות איתא אותיום ופרש"י בכריתות מיד ול' יון הוא וכ"כ רש"י ביומא ו' ד"ה כמאן כו' אותיום והוא לשון מיד בלשון יוני. וח"ו שיהיה הכחשה במילתא דעבידא לגלויי. ואמנם עדות רבינו ועדות רש"י שניהם אמת ע"פ מ"ש התוס' (ב"ק פג) ד"ה לשון כו' שמענו משתנה כעין לשון לע"ז שמדברין אותו ל' צח במדינה אחת יותר מבמדינה אחרת כו' (וז"ל הרמב"ם בפיר' המשנה בקצת הנוסחאות אותיום וענינו תיכף. והרב ברטנורה כתב בזה"ל אותיום תיכף ואין לו דומה במשנה עכ"ל):
אזא אוזיא ופלגו אוזיא כו' (בביצה דף כ"ט) עיין מה שפי' רש"י על כל זה:
אזדא נפק אזדא (מעילה דף יז). לפנינו אית' אזל:
אח מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (כתובות קיא) פי' על אשה אחת עכ"ל לפנינו איתא על אשה אחת:
אחד אחידת מגדל שד (מגילה דף ו) לפנינו בגמר' ורש"י איתא שיר ובעין יעקב גריס צור:
אחר א' ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו וכו' (ברכות דף ד ובסנהדרין דף טו) עכ"ל. עיין תוספת דהכא ותו' בסנהדרין דר"ת גריס כך דלא כרש"י והקשו היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע ותירצו דמסתמא ממלא מקום אביו היה ע"ש: אמנם לפי גירסת הערוך איתא כך בגמרא גופא ועיין מה שכתבתי לקמן בערך מאה להצדיק דברי רש"י לפי הגירס' שמצא לפניו בניהו בן יהוידע:
אחר ב' ז"ל הגמר' (ברכות י"ט): אמר ריב"ל כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגהינם שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון. תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא ס"ד אלא וודאי עשה תשובה כו'. וזה לשון רש"י והמטים עקלקלותם לעיל מיניה כתיב הטיבה ה' לטובים וסמוך ליה והמטים עקלקלותם והמכריעים את חובותם יותר על זכיותם להטותם לכף חובה. והנה לעיל בסמוך דאיתא בגמרא כל המספר אחר המת וכו'. כתב המהרש"א בחידושי אגדות ולקמן גבי תלמידי חכמים אמר בלשון אחר כל המספר אחר מטתן משום דלא ניחא למימר בהן אחר המת דהצדיקים גם אחר מיתתן נקראו חיים והיינו דנקט אחר מטתן כאלו שוכבין חיים על מטתן ע"ש. ודבריו דחוקים דאף דקרויין חיים אפ"ה מצינו על הרוב דנאמר בצדיקים מיתה בתורה ונביאים וכתובים ובכל הש"ס תו יש לדקדק למה נקט דוקא אחר מטתו הא וודאי בחיים חיותו איכא קפידא יותר ואדרבא אמרו בגמרא לעיל מזה א"ר יצחק כל המספר אחר המת כאלו מספר אחר האבן איכא דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו. ומשמע דגם בת"ח הוא כך כאלו מספר אחר האבן דלמ"ד דמתים לא ידעי גם ת"ח אינם יודעים דאין חילוק בזה. ופשיטא לדאיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו מכ"ש דת"ח לא איכפת ליה רק שהקב"ה תבע ביקרי' ע"ש אבל נופל בגיהנם לא משמע. אמנם פי' ר"ח שמביא הערוך בריש האות שפירוש אחר מטתו לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה כו' ואסיקנא דה"א בעבירות הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזור לבעליו עכ"ל. האמת יורה דמיירי בחייו של ת"ח דוקא ומתוק למאוד קרא דהמטים שהביא הש"ס וכל הענין עולה יפה:
שם בסוגיא זו דאמר ריב"ל עוד בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב כו' נפק ר' אלעזר דק ואשכח תלת כו' המספר אחר מטתן של ח"ח דתנן וכו' דוגמא השקוה. ונדוהו ומת כו'. התם וודאי הפי' של אחר מטתן שמספר ממנו גנאי דהיינו פגם משפחה וזה כוונת הערוך:
אחר ג' כל הכלים שיש להם אחורים ותוך כו' (פסחים דף יו) פי' כגון הכרים והכסתות שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה כו' עכ"ל. ע"ש שכן כתוב במשנה להדיא:
אחריות בסופו אין אנו אחראין לרמאין (דמאי ט"ו) עכ"ל ופי' הרב שם כלומר אין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר וכו':
אטבא אמר רב כהנא באטיב בעגלות (שבת פרק הזורק דף צ"ח. לפנינו אית' באטבעי ועיין בתוס' מה שכתבו בשם ר"ח:
אטבח בסוף (בסוכה דף נ"ב). באטבח דבי ר' חייא קורין לסהדה מנון סהדה כו' במקום ס' מ'. במקום ב' ההי"ן. ב' נוני"ן. במקום ד'. ו'. עכ"ל קצת ביתר ביאור תמצא בפירוש רש"י שם:
אטלס עטליזה של עזה בלפני אידיהן (דף י"ט): עכ"ל ז"ל רש"י עטליזה שוק של בהמה כמו איטליז דתנן שוחטין באיטליז (תמורה כ"א):
אטמא אי דדפנא עכ"ל צ"ל דדפקא וכן גרס בערך דפק:
איטני (פרק עגלה ערופה דף מ"ח) ומניחין אותן כאיטני של אבר עכ"ל רבינו גרס בטני עיין ערך טן:
איטפח ר' זירא בברכות פרק שלשה שאכלו (דף מ"ז). עכ"ל ז"ל הגמר' ר' זירא חלש על לגבי ר' אבוהו קבל עלי' אי מיתפח כו' איתפח עבד סעודתא כו' ולשיטת גירסת רבינו צ"ל אי מיטפח כו' אטפח כו' אמנם גם (בסנהדרין קז ובב"מ פז) ושאר דוכתא אית' מיתפח איתפח בתי"ו:
איל איל קמצא דכן (בפסחים דף יו ובע"ז דף ל"ז). פי' איל קמצא הוא שושיבא עכ"ל (בע"ז ל"ז) מאי איל קמצא רב פפא אמר שושיבא כו' וקמיפלגי בראשו ארוך מר סבר ראשו ארוך אסור ור' יוסי בן יועזר איש צרידה סבר ראשו ארוך מותר (וע' פי' רש"י דתליא פלוגתייהו בתנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל בחולין סה וסו). ורבי חייא בר אבא משמיה דעולא אמר סוסביל בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בכנפיו חופין את רובו ע"י הדחק מר סבר רובו כל דהוא בעינן ומר סבר רובא דמינכר בעינן: ומעתה דברי רבינו שכתב הוא שושיבא והוא סוסביל כו' צע"ג. וגם בערך ססבל כתב רבינו כבר פירשנו בערך אי עולא אמר סוסביל. וכן בערך ששיבא כתב רבינו והוא איל קמצא כדפירשנו לעיל בערך איל. וא"כ אין למחוק ולהגיה כאן כלום. וחולם במה שהערה רבינו בערך ששיבא והוא איל קמצא. (אמר המעתיק לא מצאתי יותר):
אך אך גדול (בבא מציעא דף נט) פי' מכה גדולה ביום שברכו את רבי אליעזר כו' עכ"ל בש"ס דפום פפד"מ נדפס בצדו אף והוא נגד בעל הערוך ונגד רש"י וצ"ע:
אכוורנקי דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה עכ"ל. (ערובין כה): ושם איתא אכוורקני. ועמ"ש לקמן בערך כוורנק:
אכטא אמר רב חביבא האי אכטא דטייעא כו' (בע"ז פרק אין מעמידין דף לד) וכו' עכ"ל. וכ"כ התוס' בשם הערוך ור"ח גרס אבטא מל' אבטיח וכן רש"י גריס אבטא. עיין קונטרס סי':
איין עליו (בקדושין דף ד) במוסף א"ב בנוסחאות כתוב עיין עכ"ל. ובסמ"ע סי' רע"ו כתב בזה"ל רואין אם יש לבן זרע. ילפינן מדכתי' בפרשת נחלות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו והו"ל למיכתב אן בלא יו"ד כמו מאן יבמי ודרשינן מדכתיב ביו"ד לפרש ל' איין ואפס בנמצא שום בן. ור"ל שאין בנמצא שום יורש ויוצאי חלציו. ואע"ג דבגמרא אמרו עיין עליו בעיי"ן נראה דלאו דוקא קאמרי אלא כוונתן דמ"ה נכתב אי"ן ביו"ד לדרשו כאלו נכתב עליו איי"ן והיינו דאיי"ן זה מלשון איין בנמצא כמ"ש וכנ"ל. ולא כמו ששמעתי מפרשים עיין ממש קאמר ומשום דאחע"ה מתחלפים וזהו דוחק וגם יש מפרשים כו'. והנה הגאון בעל הסמ"ע אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי וכיון לדעת הערוך (ועיין לקמן בערך עין הביא מימרות אלו בשם רבינו גרשום ורבינו חננאל עיין עליו ע"ש) וראיתי התוי"ט (ביבמות פ"ב משנה ה) העתיק כל דברי הסמ"ע והאריך לסתור כל דבריו. וסיים אח"כ בזה"ל לפיכך האמת שדורשין עיין עליו בעי"ן ומטעם אסמכתא וכמ"ש עכ"ל. ואמנם תמה אני על שני גדולי הדור שלא שמו עין עיונם במ"ש רבינו הערוך בשני ערכים בשם הקדמונים טובא ועמודי עולם: ועיין עוד מה שכתב רבינו הערוך בערך אן לקמן קצת באריכות:
אכל עי' קונטרס סי':
אכלושי דאי לא עבדי חלשי (בב"מ דף ע"ו) ויש ספרים שכתוב בה אבלושי בבי"ת פירוש הכתפים כו' וכן פי' רש"י. אבל הרמב"ם פי' חופרי אדמה ובשניהם הגירסא אכלושי בכ"ף:
אכסדרה כו' אספלידא עכ"ל. ע' לקמן בערך שלו:
אכסלגיס בפרק חומר בקודש (בחגיגה דף כו): עיין מ"ש בס"ד לעיל ערך אבלוסמיס:
אכסן בשואל (בשבת דף קנ"א) אפי' מלא כאכסנא דגרדאי כו' פי' כו' כמנור אורגים כו' עכ"ל. לפנינו איתא כאבסינא ופי' רש"י כובד של גרדיים:
אכצן (בשבת דף קו ובב"מ בהמפקיד לו ובהאומנין ע"ח) לפנינו בכל המקומות גרס אובצנא ופי' רש"י עייפות:
אכר (בערובין דף פב) תרתי רפאתא אכריתא. י"מ שם מקום כו' וי"מ ככרין שאוכלים הרועים עכ"ל לפנינו איתא רפתא אכרייתא. ופי' רש"י שנושאין האיכרים עמהם לשדה. איכרים מנהיגי שוורים עד כאן לשונו:
אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש כו' אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנא לן ממשה כו' עכ"ל ככל הפירושים תמצא ג"כ בפי' הרב ברטנורא ע"ש:
עוד שם ואל תשאל לו בשעת נדרו בשעה שאמר משה לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה כו' שנא' לכן לא תביאו כו' המתין ארבעים שנה ואח"כ התחיל להתחנן כו' עכ"ל. ידוע שמה שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה היה בשנת הארבעים. ולכך נראה שכך פירושו המתין עד ארבעים שנה. ולפמ"ש רש"י בחומש בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. ועיין בש"ט אין ראיה ממשה:
אלה (בשבת פרק במה אשה דף סג) כו'. פירש בש"ס מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל כאמה ומחצה כו' עכ"ל לפנינו איתא מאי באלה קולפא ונדפס בצידו על הגליון פירוש שבט שמכין בו וראשו עב עכ"ל. וחידוש שלא העתיק לשון הערוך ופירושו. גם דע דיפה גרס רבינו הערוך דגרס מאי אלה ולא כגירסא שלפנינו מאי באלה. ודעת לנבון קל. וכן איתא על נכון לעיל (דף ס"ב): אהא דאיתא במשנה ולא בכוליאר ולא בכובלת קאמר הש"ס מאי כוליאר כו' מאי כובלת כו' וכן עוד טובא בלתי בי"ת השימוש:
אליו ויאמרו אליו כו' אי"ו נקוד כשם שאמרו לאברהם איה כו' כך אמרו לשרה איו אברהם עכ"ל כתבו תוס' (בב"מ פז) בשם בראשית רבה והוכיחו שכן ס"ל להש"ס והוקשו על פי' רש"י ע"ש:
אליירין א' (בשבת דף קיד). בכלים האוליירין כו' פי' בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמעטפי סומקא עכ"ל. זהו כפי מסקנת הש"ס הא בגלימי והא בלבושי פי' גלימי הוא סומקא ולבושי הוא חיורא:
אליירין ב' ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירין עכ"ל לפנינו איתא למוסרן:
עוד שם ויש אומרין חשודין לסוחטה כו' עכ"ל בשבת לא פירש"י כלום אכן (בערובין פח) פירש"י חשודין על אותו דבר סחיטה:
אלל כו' בגמרא (דחולין דף קכא): מאי אלל א"ר יוחנן אלל מדרקא פי' בשר המת עכ"ל. לפנינו איתא מרטקא וז"ל תוס' מרטקא פי' ר"ח בשר המת. ע' קונטרס סי' נ"א:
עוד שם רופאי אליל כלכם תרגום בְּמַאֲסַי אֱלִיל דְמוּדְרְקָא דִפַלְטֵיהּ סַכִּינָא הַכְדִין כּוּלְכון עכ"ל, בתרגום וכן במתורגמן איתא וּמוּדְרְקָא:
אלייסטון (במנחות דף פו ובבא בתרא צז) אין מביאין אלייסטין כו' אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר פי' יין שחור שיש בו טעם שמש כו' אליו פוליס אליו שמש פוליס עיר (ובמוסף א"ב פי' בל' יוני דבר אשר השמש זורח עליו זמן ארוך הן שיהיו הענבים כדעת הר"ע מברטנורא הן היין כדעת הרמב"ם ז"ל הוא יין עשוי מענבים צמוקים בשמש עכ"ל) הרב מברטנורא (משנה ו' פ"ח דמנחות) כתב אליוסטין יין מתוק מחמת השמש שתלו הענבים למתקן שמש בל' יון יסטון ע"כ. וצ"ע מעדותו של רבינו ואחריו החכם המוסף. והנה הרמב"ם בפירושו למנחות הוא כמסתפק שכתב ושם השמש בלשון יוני כפי דברי קצת מפרשים יוסטון ורשב"ם (בבבא בתרא צז) כתב הלאסטון יין מתוק וחלוש מאוד ע"כ. ובחבורי יש סדר למשנה ברדתי בס"ד כקושת תוס' על פרש"י:
אלמלי תרגום לולי משה בחירו אלמלא משה כו' (ובמגלה לא ובתענית כז) אלמלא מעמדות כו' פירוש אלו. אם לא. ויש שפירושו אם לו (שבת דף קיח) אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות עכ"ל וז"ל תוס' (במגלה כא) ד"ה אלמלא כו' ואומר ר"ת דהיכא שיש אלף בסוף אלמלא רוצה לומר אילו לא. והיכא דכתיב אלמלי ביו"ד רוצה לומר אילו היה ע"כ ובכל מקום שתמצא נדפס אלמלא לא. דע כי טעות הדפוס הוא, ובש"ס שלי כל מקום שמצאתי כך שמתי (לא) בין שתי חצאי עגולים להורות כי טעות הוא:
אלמנה אלמנת עיסה (כתובות דף יד קידושין עה) פי' רב האי עיסה משפחה כו' עכ"ל ותוס' (בכתובות יד) ד"ה אלמנה כו' כתבו כפירוש זה בשם ר"י וריב"א:
אלפא לסלת (מנחות דף פג) פי' ראשונה כו' כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון כו' ז"ל רש"י אלפא לסלת שכשם שהאל"ף היא ראש לכל האותיות כך סלת של אלו וכו' ראש לכל הסלתות ענין אחר אלפא אל"ף היינו אחד כך סלת של שני מקומות אלו מיוחדין לכך שסלתן מובחר עיקר מכל הסלתות כך שמעתי והנה לפי' השני שכתב רש"י יש לדקדק דהו"ל לומר אל"ף לסלת (היינו אחד) אכן לפירוש הראשון וכן הוא פירוש רבינו שפירוש תנא אלפא דוקא כדי לידע שהפירוש הוא ראש לכל הסלתות וז"ל הרב מברטנורא אלפא לסלת. סלת שלהן ראשון ומובחר מכל הסלתות כאל"ף שהיא ראשונה לכל האותיות. אלפא זו אל"ף בלשון יוני. (ובמשנה ב' פ"ג) דשקלים כ' הרב בד"ה יונית וכו'. היו רגילין ביונית משום דכתיב יַפְתְּ אלהים ליפת וכו' (וע"ע תוס' י"ט משנה ג' פ"ה בשקלים):
אלקפתא (שבועות דף ו) מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא כו' עכ"ל. ומצאתי (בראשית מא פסוק מ"ד) תרגום יונתן מאמר פרעה כו' תרגום יונתן ואנת אנקפתא:
אלתר פרק קמא (דראש השנה דף טו) נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים פירוש תיכף ומיד ואולי טעם המלה אל תור כלומר בלי זמן או טעמה על אתר כלומר במקום הזה בלי הפסק עכ"ל חידוש שלא ראה ברש"י (נדרים דף ג) ד"ה הכי נמי וכו' כל אלתר דגרסינן היינו אל אתר באותו מקום וכן מפרש בידות עד כאן לשונו רש"י שם ובמקום בידות צ"ל בירושלמי:
אם כו' פי' אם למקרא (דכיצד צולין דף פו) ר' יהודה סבר יש אם למסורת כו' ור"ש סבר יש אם למקרא כו' ע"ש עכ"ל זו היא הנוסחא אמיתית גם לפנינו: וכתב רש"י ואני שמעתי חילוף וכו' דרבי יהודה סבר יש אם למקרא וכו' וקשה לי לאומרו וכו' ע"ש:
אמגושא פי' אמגושי כמו אותו (בשבת פ' כלל גדול דף עה) כו' אמגושתא כו' רב ושמואל חד אמר חרשי והוא מכשף בלשון יון כו' וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר להכי יצא ליאור כו' עכ"ל. ז"ל הגמ' במועד קטן י"ח. פרעה שהיה בימי משה אמגושי הוה שנאמר הנה יוצא המימה וגו' וז"ל רש"י אמגושי הוה דכתיב הנה יוצא המימה מחלוקת (במסכת שבת דף ע"ה). חד אמר חרשי להכי יצא ליאור בשביל מכשפות. ואידך אמר גידופי להכי יצא שאמר לי יאורי ואני עשיתני עכ"ל. (ובשבת דף ע"ה) ז"ל הגמר' אמגושא רב ושמואל חד אמר חרשי וחד אמר גידופי תסתיים דרב אמר גידופי דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה דאי ס"ד חרשי הא כתיב כו' תסתיים. וז"ל רש"י חרש מכשף: (וכן על מכשפה לא תחיה תרגום חרשא לא תחי ועל מכשף שאמור בפ' שופטים תרגום חרש) ופי' גידופי מין האדוק בע"ז ומגדף תמיד את השם ומסית אנשים לע"ז עכ"ל וז"ל תוס' אמגושא פי' בערוך דפליגי בהא דאמר רב פפא (באלו מגלחין י"ח) פרעה אמגושא הוה דכתי' הנה יוצא המימה חד אמר לעשות כשפים היה יוצא וח"א גדופי שהיה עושה עצמו ע"ז שהיה אומר לי יאורי ואני עשיתני ואין נראה לר"י דפליגי רב ושמואל במה דא"ר פפא אלא פליגי אאמגושא שנזכר בשום מקום במשנה או בברייתא עכ"ל והוי יודע דבגמ' שלפני איתא אמר אבוטל ספרא משמיה דרב פפא פרעה שהיה בימי משה כו' ולכאורה מוכח דגם לפני רש"י שם לא היה הגירס' משמי' דרב (כמו שגרסו התוס') דאל"כ קשה מי הכריח לרש"י לפרש למ"ד חרשי להכי יצא ליאור לעשות מכשפות הלא אליבא דרב לא צריך לזה דאיהו ס"ל אמגושא היינו גדופי (כדמסיק הש"ס בשבת תסתיים) והיה סגי לרש"י לפרש רק למ"ד גידופי ולא עוד הא דכתב רש"י ואידך דאמר גידופי כו' הלא כל עיקר לרב קמפרש והוא ס"ל הכי והמשכיל בעצמו מבלי אריכות יבין: אכן אם היתה גירסת רש"י כמו שהיא לפנינו משמיה דרב פפא מובן דבריו דרצונו לפרש דבריו של רב פפא בין אליבא דרב ובין אליבא דשמואל עיין קונטרס סימן י"ט:
אמד כו' (בב"ב דף ח'. (ובכתובות דף מ"ט): אי אמיד כייפינן ליה (בגיטין נ"ב): תמצא בפי' רש"י ד"ה לא אמיד פי' נבון ומשכיל:
אמן א' כו' שתלא טבחא ואומנא (בב"ב דף כ"א. ובב"מ פ' המקבל דף ק"ט): פי' שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו פי' שתלא נוטע כרמו למחצה וכתבו תוס' וא"ת מאי פסידא איכא אי יפסיד ישלם וי"ל דאין זה מפסיד אלא שפושע שאין הנטיעות גדילות כמו שהיו ראויות לגדל ע"כ אמנם הנימוקי יוסף כתב בזה"ל שתלא שהוא הנוטע כרמים אע"ג שמשלם הנטיעות שפשע בהן אינו משלם הריוח שהיה לו אם גדלו והצליחו עכ"ל ולפי מה שביאר לנו הערוך דלא ידע למשתל ויבשו נטיעותיו עולה השמועה יפה (דלהכי פטור מלשלם דלא מיקרי פושע אלא שוגג או אנוס שסבור היה שידע. וכן אפשר דמיירי בטבח שקלקל דפטור מלשלם):
שם וכן ספר מתא פי' לבלר שכותב שטרות העיר כו' (בב"ב כ"א). פי' רש"י אומנא מקיז דם ע' בד"ה פסידא דלא הדר כו' וכן הוא להדיא בפירוש רש"י באלפס וכן פי' הנ"י בזה"ל אם הקיז וחלה אינו משלם לו צער חליו: (ודברי הנ"י צ"ע דמשמע מדבריו שאם היה המקיז מחויב לשלם דמי חליו לא מסלקינן ליה כמו שמבואר לעיל בשתלא (ותמוה טובא דאטו בשביל ממון של מקיז יסביל הניקז צער וסכנה) ודע דבב"מ (ק"ט). פי' רש"י אומנא מוהל תינוקות. בהך ענין עצמו שתלא טבחא ואומנא. וצריך ישוב קצת (ובטור וש"ע ר"מ סימן ש"ו סעיף ח') כתב והמקיז דם שחבל כו' צריכין לומר דפי' בהך אומנא מקיז דם ולא ידעתי למה לא כתבו גם כן מוהל. ובפי' רש"י עצמו בב"מ הנזכר. ודע עוד (בסנהדרין י"ז) פי' רש"י ד"ה אומן מקיז דם. ועל ענין רופא הנזכר שם בסנהדרין פי' רש"י מוהל תינוקות:
אמן ב' אין עונין אמן יתומה (ברכות מ"ז). קשיא ליה לרבינו אהא דגרסינן (בהחליל דף נ"א) בביהכ"נ בסילקי גדולה שהיתה באלכסנדריא של מצרים וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין כו' עכ"ל הביאו תוס' (בסוכה נ"א). בד"ה וכיון שהגיע כו' בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בפ' ג' שאכלו אין עונין אמן יתומה כו' ע"ש ותוס' כתבו עוד יש לומר דיודעים היו לכוון סדר הברכות שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן עכ"ל וכן כתבו תוס' (בברכות מ"ז): כמכוון הוה ע"ש:
אמן ג' ונותנין פיאה מכל אומן כו' ע' לעיל ערך אוון:
אמפולי בשבועות דף מ"ה. ונתתיו באמפולי שלך עכ"ל לפנינו איתא באונפלי וז"ל רש"י באונפלי. תיק העשוי למעות:
אמץ א' בשבת (דף קנ"א): אין מאמצין את המת כו' עכ"ל במשנה שבגמ' אית' מעצמין. ובמשנה שבמשניות איתא מעמצין וכ' התוי"ט כמו עוצם עיניו והרי במקרא עצמו מלות הפוכות כמו כבש כשב ודע דלעיל (בשבת ע"ז). איבעיא להו מאמצין או מעמצין אמר ר"ח ב"א אמר ר"י ועוצם עיניו מראות ברע. משמע דלא כגירסא שבמשנה שבגמ' אלא כנוסח המשנה שבמשניות. וכתבתיו בתיקוני כלי שרת:
אמץ ב' בר אווזא דחזי לאומצא (שבת דף קכ"ח). עכ"ל לאומצא כשהוא חי אוכלין אותו בלא מלח רש"י. (ובשבת קמ"ב): אנח סכינא אבר יונה למה לי' הא חזי לאומצא: פי' רש"י לאוכלו חי בשבת שיש בני אדם שדעתן יפה ואוכלין בשר חי וקורין אותו אומצא עכ"ל. וז"ל רש"י (חולין נ"ט): באומצא אינו צלוי כל כך בתנור אלא מולחו מאוד וצולהו כל דהו על הגחלים:
אמר א' (בב"מ דף ע"ו): איקר עבידתא ואימרו פועלים זל עבידתא ואימרי בעל הבית כו' לפנינו איתא אימרא. וז"ל רש"י לשון כעת במרום תמריא (איוב ל״ט:י״ח) ועיין ברש"י באיוב שכתב ובלשון גמרא אימראי משמע כגירסת הערוך:
אמריא אזלא לבי נשא (בב"מ פ"ד) מאי אימרייך כו' פי' מי הכעיסך עכ"ל. לפנינו (בב"מ פ"ד) בעובדא דדביתהו דר"א בר"ש איתא אימרדה אזלא (בב"מ ע"ז) ואימרו פועלים וכו' ז"ל רש"י. ואימרו לשון הפרשה ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא כעת במרום תמריא (ובחולין נ"ח) אימרא בקתא מבקא וכו' ז"ל רש"י אימרא. לשון כעת במרום תמרי' התגברה לו ומרדה עליו. (ובאיוב ל"ט פסוק י"ח) ז"ל רש"י כעת אשר במרום תמריא כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות וכן בן סורר ומורה ובלשון גמר' אימראי כלתי' דרב זביד אימריא ונפקא. וכתבתי על הגליון (כתובות ס"ג) אות' אימרדאה (כלתיה דרב זביד) ועיין ברש"י (חולין נ"ח ובב"מ ע"ז):
אמת אמת תפסיה להאי (ברכות י"ד) פי' דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כו' עכ"ל לפנינו אית' שיחיא פי' רש"י חולי של שיגעון וכו':
שם (בב"מ דף ס') כל באמת הלכה למשה מסיני כו' א"ר אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא עכ"ל (במשנה א' פ"ב דתרומות) באמת אמרו העגול של דבילה כתב הרב מברטנורה בזה"ל כל היכא דתנינן באמת אמרו כאלו היא הלכה למשה מסיני אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני שהרי (בפ"ק דשבת) שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קורין ומדרבנן היא עכ"ל וקצת צ"ע שלא כתב הרב כן במקודם (בפ"ב דכלאים במשנה ב'):
אן א' כו' (בכתובות דף מו ובקידושין דף ג' ודף ד') אין כסף לאדון זה וכו' וזרע אין וכו' עיין עלה וכו' עכ"ל עיין לעיל ערך עיין בס"ד:
אן ב' (חולין דף מ"ו) אוני דסריכן להדדי פי' רבינו חננאל שלא כסדרן קבלה רב מפי רב אפילו סריכי תרי אוני להדדי באמצע ועיקרן מיפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות כו' הראשונה עם השלישית דודאי טרפה עכ"ל וז"ל תוס' כתב הערוך קבלה בשם ר"ח כו' והרבה תמה רבינו יהודה על קבלת ר"ח. וכתב שלא מצא בכל הלכות טרפות של רבותיו שראה שום חילוק בין מיפרקי מעיקרו ללא מיפרקי. וע"ש בתוס':
עוד שם באותו אות והגאונים כתבו כיון דחדא סריכה על חבירת' היא מרביצ' ומרבעת' וכו' עכ"ל. ז"ל תוס' (ע"ז מו) בד"ה היינו רביתייהו על פ' הקונט' דפי' דהסירכא מחמת נקב היא באה קשה וכו' אבל ר"ח פירש רביתייהו כמו מרבעיתייהו כלו' היינו דרך רביעתו. והיה נרא' לפרש דרגילה הסירכא לבא בכל מקום בריאה בלא נקב וכו':
אנבל (בזבחים דף פח) מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהם ע"ב אנבלין כו' עכ"ל לפנינו איתא עינבולין:
אנגריא כו' דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח כו' (בסוטה דף י'). מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכו' פי' וכל שכן ת"ח עכ"ל דע דז"ל (המהרש"א בח"א) ד"ה מפני מה נענש אסא וכו' ומייתי לה מדכתיב השמיע את כל יהודה לרבות ת"ח ודקאמר אין נקי הוא מלתא באנפי נפשיה לדרוש מיניה אפילו חתן. ואפשר דקאמר גם מפני זה נענש אסא שעבר על דברי הכתוב נקי יהיה לביתו וכו' ע"ש. וחידוש אחרי שתורתו של הערוך ערוכה בפיו של הגאון מהרש"א שלא זכר כאן פי' נכון:
אנדרוגינוס במוסף (א"ב פי' בל' יוני ורומי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה) עכ"ל וז"ל התי"ט (ביבמות פ"ח מ"ו) כתוב בספר התשבי שהוא מלה יונית אנדרו איש גינוס אשה עכ"ל ולקמן בערך אנתרופא כתב רבינו הערוך אנדרו זכר גינוס נקבה ולכך קורין למי שיש לו זכרות ונקבות אנדרוגינוס ע"ש ולא ידעתי למה לא הביא התי"ט דברי הערוך. וגם על הרב המוסף יש לדקדק קצת אבל עיין במ"ש לקמן בערך הנזכר:
אנדרומוסיאה בבראשית רבה (פרשה כ"ז) ויהי נח וכו' אמר ר' שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרימוסיה כו' עכ"ל הביאו רש"י בפרשת נח פסוק י"ג כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדרלימוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים:
עוד שם ובויקרא רבה סוף זרעי' פי' אנדרומוסי' דבר כמו דרמסיות שבערך דל"ת עכ"ל בערך דרלמוס:
אנדרפתא (בחולין דף ס"ב) אמר רב כו' פירוש אנדרפתא אסיר וסימנך פירוז רשיעא פי' כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כו' עכ"ל וז"ל רש"י פירוז רשיעא. שם אדם שהיה מוחזק רשע בעיניהם עכ"ל. ולא ניחא לפרש כפי' רבינו דלשיטתי' אזיל שפי' רש"י בקרא דחבקוק (ג' פסוק י"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו. ז"ל ראש פרזיו טירותיו כמו (זכריה ב׳:ח׳) פרזות תשב ירושלים. ערי הפרזי (דברים י"ג) אמנם פשטא דקרא סובלת כפי' רבינו ג"כ:
אנטלר ירושלמי בפ' כהן גדול כו' אמאי וימנה אנטלר וכו' ואנטלר בשבועה כו' בתימא כו' ואנטלר הוא אפוטרופוס כלומר אפוטרופוס יכול הוא לישבע מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר עכ"ל. הביאו הטור ח"מ סימן קכ"ד. ויש גדולים הרבה חולקין דאין ראיה מכ"ג דנפיש יקריה. ועיין דעת הרב"י בב"י שם וכן פסק בש"ע דהנתבע אין יכול לעשות מורשה:
אנטיפטר (בשבת דף צ') נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטריפטרין ע"כ לשונו לפנינו איתא ולא נתר אנפנטרין:
אניצי (בסוכה דף י"ב): וע"ש בתוס' פילפול ארוך לקיים פי' הערוך (שפי' אניצי פשתן דדייק ונפיץ העומד לטווי עכ"ל) וקצת כתבו ג"כ (בשבת ך"ז) בד"ה אונין ע"ש. אמנם מדבריהם משמע דגרסתם היה בערוך מטוה של פשתן היינו שכבר נטוה. אבל לפי מה דאיתא לפנינו העומד לטוויה נראה דס"ל לרבינו כפי' רש"י (בשבת ובסוכה):
אנך (בע"ז דף ח') אנך וספר תורה איזה מהן יעשה בסיס לחבירו עכ"ל לפנינו איתא אינך:
אנס בחולין בפרק (הזרוע דף קל"ג) גבי אביי דלא הוה פריס ידיה משום דאנסי לי' עידני' פי' אביי היה לו חולי וכו' והיה מתיירא כו' שמא ידחקוהו נקביו כו' עכ"ל. ועי' לקמן ערך עידן פירש לא היו מניחין אותו לעמוד לפני התיבה שהיה לומדם. וצ"ע וכן פי' רש"י בשביל התלמידים לא היה לו פנאי:
אנפק אנבג אנטל (בבבא בתרא דף נ"ח) עכ"ל עיין מ"ש התוס' בב"ב:
אנפרות (גיטין דף מ"ד) אם באנפרות פטור מלעשר (פי' רש"י הפסד) חולין (ד' קלא) פי' רש"י בהפסד ועל אנס (בגיטין דף נ"א) הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות פי' רש"י גזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג: ורבינו פי' אנפרות שלקח אנס גוי באונס שלא כדין ועי' עוד פי' במוסף:
אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן (שבת דף ס"ו) וכן הוא במשנה שבגמר' ובגמ' בס"א לוקטמין מאי לוקטמין כו' רבה בר פפא אמר קישורי לפנינו איתא רפרם בר פפא. ופירוש מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ומקום הרגלים ד' אמות ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן מלמעלה ומהלך בהן ומרקד בהן. עכ"ל התוס' (בשבת דף ס"ו) הביאו פי' זה בשם הערוך בד"ה קשורי וס"ל דלכך טהור ממדרס דאינן אלא לרקד ולא להלוך עבידי:
עוד שם רבה בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי פירוש חתיכות של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם כו' עכ"ל לפנינו איתא פרמי ופי' רש"י טלמוסי הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים ועי' לקמן בערך פרמאי מש"ש:
אנתא (במנחות דף ע"ח) אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן עכ"ל ורש"י הביא פי' זה בשם מ"ר ותחילה פירש פי' אחר:
אנתיקי (בבבא בתרא ולא את האנתיקי (דף ע"ז) פירש בגמר' עיסקא דבגבה. הוא הממון כו' עכ"ל ורשב"ם פירש פרקמטיא שבה:
אנתרופי פי' גיני שם זכר גינייא שם נקבה וכו' אנתרופוס בלשון יון איש ולזכר קורין אנדרו ולכן קורין למי שיש לו זכרות ונקבות אנדרוגינוס אנדרו זכר גינוס נקבה עכ"ל עיין מה שכתבתי לעיל בערך אנדרוגינוס קצת הערות על התי"ט:
אסובי אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי (בשבת דף קכ"ג) פי' כשנפלה ערלת גרון התינוק החיה משימה אצבעה בפיו וכו' עכ"ל כל הפי' הזה כתבו הרא"ש והטור בשם רבינו חננאל ורש"י פי' אסובי ינוקא להחליק סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקים וצריך ליישבן. וז"ל תוס' לאו היינו לפופי ע"ש: ואמנם לפירוש הערוך ורבינו חננאל צ"ע טובא מה קשיא ליה ממתני' דאין עושין אפיקטוזין הלא לקמן (בשבת דף קמ"ז) עלה דהך דאין עושין אפיקטוזין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר. וז"ל רש"י בסם דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סממנים אבל ביד להכניס ידו לתוך גרונו עד שיקיא מותר וזהו מבלי שום חולק. וכל הגדולים ראשונים וגם אחרונים הביאו דדוקא בסם אסור אבל ביד מותר וצע"ג:
ודע דהטור וש"ע (א"ח סי' ש"ל סעיף ט' וי') פסקו להתיר כרב ששת כפי הפי' של רש"י דהיינו ליישר אברי הולד. וגם כפי פי' ר"ח בנפל' ערלת גרון הולד ע"ש:
וראיתי באשר"י כתב בזה"ל אסובי ינוקא כו' וקיי"ל כרב ששת באיסורי: ואסובי ינוקא פירוש רש"י שמחליקין לקטן סדר איבריו וקושרין אותו בבגדים ליישר אבריו. וצ"ל דמיירי ביום שני דאילו ביום לידתו רב נחמן גופי' שרי ליה לקמן בסוף פרק מפנין ורבינו חננאל פי' כו' עכ"ל:
ודע מ"ש הרא"ש פי' רש"י כו' לפנינו ליתא אלא כך איתא ברש"י בזה"ל להחליק לקטן סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקין וצריך ליישרן הרי דמשמע ביום שנולד ולא ביום שני כמו שרצה הרא"ש לפרש. ותו דהא רש"י בעצמו סוף פרק מפנין (דף קכ"ט) הקשה דר' נחמן אדר' נחמן ומתרץ דהא דאמר ר"נ מכאן שמלפפין הולד בשבת לאו היינו אסובי ינוקא ע"ש וצ"ע. אולם גם רש"י שכתב לקמן (דף קמ"ז): ד"ה בחומרי שדרה בזה"ל לאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרינן לעיל (דף קכ"ט) כל האמור בפרשת תוכח' דיחזקאל עושין לחי' בשבת עכ"ל הרי דברים לחלק יצאו בין אחר זמן ובין יום ראשון דהכל שרי. ואם כן מי הכריחו לומר דלאו היינו אסובי ינוקא הלא רב נחמן אינו סותר דבריו דמה דשרי כל האמור ביחזקאל היינו ביום ראשון והא דאוסר אסובי ינוקא הלא הוא היינו לאחר זמן דוקא: וצ"ע טובא:
ומתוך הדברים נתיישב היטב הא דלא מקשה ממשנה דאין מעצבין (כמו שהקשה על רבי יוחנן לקמן דף קמ"ז) על רב נחמן לעיל (דף קכ"ט) דאמר מכאן שאין מלפפין הולד בשבת וכי משוא פנים יש בדבר שלא הקשה ממשנה על רב נחמן. איברא דר"נ דאמר מכאן (פירוש מהאמור בפ' דיחזקאל) שמלפפין כו' הרי כאלו אמר בהדיא ביום הלידה (דהרי זה משמעות התוכחה וכלשון רש"י שהבאתי לעיל דאי ביום הלידה כו') אמנם רבי יוחנן דאמר והשמיע לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי משמעות לשונו בהדיא דכל הזמנים שווים ולפופי ינוקא כל אימת שצריך לכך בשבת שרי שפיר מקשה ממשנה דאין מעצבין וקצרתי וסמכתי על המבין:
אסדה (בזבים ריש פ"ג) הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה. (ובנגעים) בית בנוי כו' או באסדה. דף פ"ו פי' עצים מורכבים זה על זה שתי וערב כדכתיב ואני אשים דוברות בים כו' ובמוסף פי' אסדה בלשון רומיי מין עגלה וקרון קל. ותלמוד ירושלמי הוא אסדה היא אכסדי' היא רפסודות כו' עד כאן לשון ירושלמי זה כתבו רבינו הערוך לקמן ערך סדה:
אסד (ברכות דף נ"ו) פטר חמור דקאי אאיסדן עכ"ל לפנינו איתא בר חמרא:
עוד שם פי' כסת שתחת מראשותיו ובמוסף תרגום מראשותיו איסדוהי כו' עכ"ל. וכן איתא בזה"ל מראשותיו (בבראשית כח) תרגום איסדוהי:
אסטדיה (ע"ז דף ט"ז) אין בונין עמהם כו' אסטדיה וכו' עכ"ל לפנינו כתו' אוצטדי':
אסטווה א' במשנה (פסחים דף י"א). על גג האסטווה עכ"ל לפנינו איתא על גג האיצטבא אמנם (בגמ' י"ג) וכי להצניען הוא צריך תני על גג האיצטבא. ועי' מה שכתבתי בערך סב בקונטרוס סי' כ"ו:
אסטווה ב' כו' (במועד קטן דף י') רב שרא למיבני אקטרפתא ולמבני אסטווה כו' עכ"ל לפנינו איתא רבא אבל בטעות. וכן ברא"ש אי' רב וכצ"ל:
אסטמה (ברכות דף ס"ב) שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא כו' עכ"ל ועמ"ש במוסף לקמן בערך שן ו':
אסטמא (בשבת דף נ"ו) ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהם משום כלאים דלאו אריג הוא אלמא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמאה בנגעים דלאי שתי וערב הוא וכו' עכ"ל דברי רבינו הערוך צריך תיקון. אכן (בתוס' דשבת נ"ו) ד"ה ואין מטמאין בנגעים כו' כתבו בזה"ל ובערוך פי' אסטמ' חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות. ולפי זה ניחא דטמאה במת ושרצים כשאר תכשיט אבל בנגעים לא. שאין הבגד עיקר כ"א הזהב ואבנים טובות ומהאי טעמא אין בה משום כלאים ע"כ:
אסטומכא (בעבודה זרה דף כ"ט ובחולין באלו טרפות דף נ') איזהו כרס הפנימי איסטומכא דכרסא בלע"ז אסטומכי כו' עכ"ל. לפנינו איתא אסתומכא. וז"ל אסתומכי אני שמעתי אסתומכי בלע"ז ואיני יודע מהו:
אסטרוביל (בבבא בתרא דף ס"ה) מכר את האסטרוביל וכו' עכ"ל לפנינו איתא איצטרוביל בכל המקומות:
אסטרטיגי (בבבא בתרא דף קמ"ג) ההוא דמי כליל' דשדו בי מלכ' אאבולי ואאסטרטיגי כו' עכ"ל. לפנינו איתא אאיסטרוגי:
אסי (בערבי פסחים דף קי"ג) אמר לי' רב לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי פי' כו' תלמידי חכמים כמוך וכו' עכ"ל לפנינו איתא דריש מתא אסיא: ופירש"י שראשה אסייא רופא ואמרי לה תלמידי חכמים ותרוויהו חד טעמא עכ"ל. וז"ל רשב"ם דרישא אסייא רופא. מפני שטרוד ברפואותיו ואינו עוסק בצרכי צבור. וכתבו תוס' (בב"ב דף ק"י) ד"ה ולא תימא וכו' וכן מפ' ר"ת ההיא דערבי פסחים ולא תדור במתא דרישא אסי כלומר שאתה בעצמך תהיה ראש ששמך רב אסי שלא תתבטל מחמת צרכי ציבור ולא כמו שפירש רבינו שמואל דרישא אסי רופא עכ"ל. ולכאורה היה לו לכתוב ג"כ ולא כמו שפי' רש"י. ויש ליישב:
אסכלה (בבבא בתרא דף ע"ג) ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלה פי' אסכלה כבש כו' עכ"ל ז"ל הרשב"ם כבש של ספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פי' ר"ח ורב האי:
אסכרה (ברכות דף ח') אסכרה דמיא כחיזר' כו' פירוש מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זו יגזר מלשון יסכר פי דוברי שקר וכו' (במוסף בהדיא גרסינן בשבת (פרק ב"מ דף ל"ג) מכה זו מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה עכ"ל) כן מצאתי להדיא (בשבת ל"ג): מאי קרא והמלך ישמח כו' יסכר פי דוברי שקר. וחידוש שלא ראה הרב המוסף בסוגי' שעוסק בה:
אסכופה כו' (באהלות דף נ"ח) היתה נתונה בצד האסכופה (ובשבת דף ו' ודף ט') אסכופה משמשת שתי רשיות עכ"ל בכל מקומות הנ"ל איתא לפנינו איסקופה בקו"ף:
אסל בכלים (דף ל"ה) האסל שיש בה בית קיבול מעות: ובפרה בפרק חמשה שמלאו משנה ה' העמלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל פירוש אסל מוט כו' עכ"ל (ז"ל התי"ט פ"ו דפרה) באסל פירוש הרב מוט כו' וישאוהו במוט תרגום ירושלמי באסל מלשון לא תסולה. הר"ש. עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר וקרא לא תסולה פירשוה כל המפורשים לשון עיון. ורש"י פי' לשון שבח כו' ולכן נ"ל שכוונת הר"ש כמו שראיתי בערוך דעל ההיא דפרק הנשרפין (דף פ"ב) בן סלוא שהסליא עונות של משפחתו פי' הגביה כמו לא תסולה בכתם אופיר:
איסלא ויש ספרים שכתוב בהן הסלא טמאה ובלע"ז קורין כל כסא סיל"ה עכ"ל. עמ"ש בס"ד בחיבורי יש סדר למשנה (משנה יו"ד פכ"ב דכלים):
אסנתא (בכתובות דף ח'. ובע"ז דף ח') מכי רמו שערי באסינתא. פירוש מעת שנותנין שעורים במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן פי' אחר משעה שמתחילין לשרות שעורים כו' לעשות שכר וכו' ואיכא דאמרי וכו' שני הפירושים האחרונים רש"י (בכתובות ובע"ז). וז"ל תוס' (בע"ז דף ח'). פירוש רש"י לשון ראשון להטיל שכר וקשה דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורים אלא מתמרים או מקישות לכך נראה לשון שני שפירוש רש"י דזורעין שעורין קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחין ואומרים להם פרו ורבו כשעורים הללו שממהרים לצאת מכל התבואות עי' קונטרס סי' נ"ב:
אספריכא בגיטין ברפואות דמי שאחזו (דף ס"ח) פי' כסף חי כו' עכ"ל לפנינו איתא אספרקא ופי' רש"י כסף חי:
אספלידה (בבבא בתרא פרק השותפין דף ז'). הנהו תרי דפלגי כו' חד מטיי' אספלידא וחד מטיי' תרביצה פי' אספלידא מערה עכ"ל כתבו תוס' אספלידא פי' רש"י טרקלין יפה ובערוך פירש מער' כדמתרגמינן בברחו מפני שאול במערה באיספליד'. ואומר ר"ב דאיספלידא דהכי אי אפשר להיות מער' מדקאמר להו כו' ומפרש ר"י דאיספלידא דהכא הוי אכסדרה שיש בה אורה גדולה כו' ע"ש קצת יש לדקדק דהו"ל לומר ונראה כפירוש השני של הערוך דמפרש אכסדרה. וכן יש לדקדק בדבריהם (במנחות ל"ג) ע"ש ויש ליישב: עוד שם פי' אחר אכסדרה עכ"ל וכ"כ לעיל בערך אכסדרה:
אספלנית (בכלים דף מ"א) העושה אספלנית וכו' (ובשבת דף ל"ח.) פי' רש"י שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי כו' איספלנית דכולהו כאיבי כו' (ושבת קל"ג). עכ"ל וז"ל הרב הברטנורה (משנה ג' פרק כ"ח) דכלים אספלנית תחבושות העושין מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה וממרחים אותה על הבגד או על העו' ונותנים אותה על המכה כו' ע"כ אמנם הר"ש פי' כמ"ש רבינו ע"ש. ולכאורה הראיה גדולה שהביא רבינו והר"ש מגמרא (דשבת קל"ג) יתיישב היטיב הא דתנן (בריש פ"ח) דשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמ'. ולפירוש הר"ב הו"ל למינקט (נמי) איספלרי' שהרי בשמן יש בו קדושת שביעית. אבל לפירוש רבינו שאין עושין אספלנית אלא מחלב ודונג אתי שפיר:
אספנן (בשבת דף קמ"ה) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין וכו' פירוש קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו וכו' ובלשון הקודש שיבוטא עכ"ל עיין לקמן בערך שבטא. פי' רש"י דג שקורין טוני"נא והרמב"ם פירש דג שקליפתו רכה לכאורה ראיה גדולה דקוליס האיספנין היינו דמתקרי ג"כ שיבוטא מהא דאיתא (בשבת דף קמ"ה) עופות דבבל שמנים וכו' והכא מנא לן דגלו וכו' וכולן חזרו חוץ מקוליס האיספנין וכו' ובירושלמי תענית (פ"ד) איתא ג"כ רוב הך עניינא וסיים וכשחזרו כולן חזרו עמהם חוץ מן הדג הנקרא שיבוטא. כלשון הירושלמי איתא ג"כ במדרש (הביאו הילקוט ירמיה ט' רמז (רפ"א). וכדי שלא יחלקו המדרש והירושלמי וגמרא דילן במציאות ע"כ מוכח דהיא היא אלא דבלשון הקודש נקרא שיבוטא. ודע עוד דבעל קרבן העדה כתב בשם יפה מראה טעם דשיבוטא לא חזרה משום דטעם מוחו כטעם החזיר ומשמי' דנפשי' כתב טעם אחר ע"ש. ואולם אם שיבוטא היינו קולייס האספנין נתבאר טעמא דלא חזרה להדיא בגמרא דשבת הנזכר דאמר רב הני מדרי דבבל וכו' והאי כיון דלאו שריר שדרי' לא מצי סליק. וחידוש על הגאון בעל קרבן העדה שלא הערה מסוגיא דשבת הנ"ל:
אספקלריא במוסף תרגום זהב וזכוכית (איוב כ"ח ט"ו) דהבא ואספקלריא עכ"ל בתי"ט ריש פרק למ"ד דכלים ד"ה אספקלריא תמצא שני פירושים על מלה זו:
אספרמק (במנחות דף מ"ב) כו' חייב אדם לברך מאה ברכות כו' אל תיקרי מה אלא מאה ממש. עכ"ל עין לקמן בערך מאה:
אסקונדרי (קידושין דף כ"א) א"ל רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי מר שמואל באסקונדרי איטלליתו וכו' פי' רבינו חננאל בגורי כלבים כו' פי' אחר כו' שברי חרס ועושין אותן כמין סלע עגול וכו' עכ"ל. לפנינו איתא באיסקומדרי איטלליתו. רש"י באיסקונדרי איטלליתו. לא הטיתם לב לדקדק בשמועתכם אלא כמשחקין בפיספסין מרייל"ש. וכן פירש"י (בנדרים דף כ"ה ובשבועות דף כ"ט). ז"ל רש"י חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהם:
אסר ב' (ברכות דף כ"ח). עד שיראה אסר כנגד לבו וכו' עכ"ל עיין קונטרס סימן נ"ד:
אסיתא חסירתא (מועד קטן דף כ"ב) א"ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בציבורא וכו' עכ"ל. לפנינו איתא רב חנן בר אמי:
עוד שם בסוף האות פי' אחר אסיתא חסירה וכו' עכ"ל וכך איתא לפנינו בגמ' ורש"י:
אסתדירא (בשבת דף קי"א) קטר' דקטרי באסתדיר' וכו' עכ"ל לפנינו איתא באיסטרידא:
אסתוורא (ביבמות דף ק"ג) אסתוורא עד ארעא נחית. וכן בערכין (דף י"ט). פירוש אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב וכו' (ובמנחות דף ל"ג) הא דעבידא כעין אסתוורא. פירוש כעין השוק עד פיסת הרגל שחצי' זקופה וחצי' שכובה וכו' עכ"ל וכן פי' רש"י לשנא אחרינא עיין תוס' שם ד"ה הא דעבידא כו' מיהו מה שכתבו תוספת שם דמה דאמרינן (ביבמות ק"ג) האי אסתוורא עד ארעא נחית על כורחן היינו עצם היורד מן השוק של הרגל ולא קיבליי"א לכאור' צ"ע ברש"י דיבמות שכתב איסתוירא קביליי"א המפסיק בין שוק לרגל. אמנם ברש"י דערכין י"ט: כתב קבלא עד ארעא נחית שאין בו אלא פרק העליון המחברה וכו' ע"ש היטב:
אסתנא (בשבת דף קי"ז): אי נמי יומא דאסתנא עכ"ל ז"ל רש"ל רוח צפונית שהיא בינונית לא חמה ולא צוננת וכו' יש מפרשין יומא דשותא רוח דרומית שהיא צוננת. אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא ע"כ צפונית היא ונוחה כדאמר (בעירובין ס"ה). צריכא שמעתתא צילותא כיומא דאסתנא. ורוח דרומית הוא בלשון ארמי יומא דשותא עכ"ל וכ"כ רש"י (בשבת ל"ב) יומא דשותא שמנשבת בו רוח דרומית חזקה. וכ"כ (בעירובין ס"ה). וכ"כ רש"י (ביבמות ע"ב) יומא דשותא לא מהלינן בי' שרוח דרומית מנשבת בו והיא קשה מכל הרוחות. וצ"ע שרוח מזרחית נקרא שותא כמ"ש בערוך בסמוך:
עוד שם פירש יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית עכ"ל הביאו תוס' (בגיטין ל"א):
עוד שם רוח דרומית (שריא נשיב) בגיטין איתא שדיה נשיב. וכ"כ תוספת שם על שם הערוך רוח דרומית שדיא:
אסתניר (בבא קמא דף מ). שבקן דאסתניר בקמייתא ויש ספרים שכתוב בהן שבקן דאסתגא ופי' חליתי מזאת השאלה עכ"ל וכך הגירסא לפנינו איסתגא. וז"ל רש"י איסתגא הוסגרתי ונאלמתי בראשונה. ובמיני תרגומא פרשת משפטים כתבתי בס"ד שמועה נאה בענין זה:
אסתנס (בברכות דף ט"ז) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (יומא לא). אם כהן גדול זקן או אסתניס כו'. (תמיד כ"ז) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומתי וכו' (ובב"ב דף קמ"ה) כל ימי עני רעים א"ר ינאי זה אסתניס וכו' (ובפסחים ק"ח) רב ששת אסתניס היה (ובסוטה דף י"א) וכו' כלום אתה אסתניס יותר מפרעה (ובסנהדרין דף ק') רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתניס וכו'. פירוש אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת לראות דבר מאוס נקרא אסתניס עכ"ל. לפנינו אסטניס פירש רש"י אדם מעונג ומפונק. ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב אסטניס קר הגוף נגזר ממלת צנת שלג ואע"פ שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות עד כאן לשונו וכן לשון הרב מברטנורה אסטניס קר ומצונן לשון צנה. וע"ש בתי"ט שסמ"ך וצד"י שניהם ממוצא השניים. (ובבבא בתרא) שם פי' רשב"ם. זה אסטניס מי שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה. ובפסחים שם גבי רב ששת כו' ז"ל רש"י אסטניס מעונג ואי הוה טעים כו' (ובסוטה שם) פירש רש"י כלום אתה אסטניס יותר מפרעה ז"ל אסטניס מפונק ואינו יכול לעשות מלאכה (ובחלק שס) ג"כ איתא האי לישנא רבי ינאי אומר כו' זה אסתניס ורש"י לא פירש כלום:
אסתרא (בבא מציעא דף קכ"ב) איסתרא מאה מעי מאה מעי מאה מעי איסתרא איסתרא וכו' דתפוס לשון אחרון עכ"ל בסוגיא דאמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר. מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון האמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב איסתרי מאה מעי וכו' אי מהתם הוה אמינא פירושי קמפרש קמ"ל משמע השתא דאמר רב קמ"ל דגם גבי איסתרי טעמא דרב משום דתפוס לשון אחרון. וגם מדאמר הש"ס אי מהתם הוה אמינא וכו' ולא משני התם טעמא משום דפרושא קמפרש משמע ליה לרבינו דלא ניחא ליה לש"ס לפרש כך על פי האמר אחרי שנודע לנו דרב ס"ל תפוס ל' אחרון. אמרינן הך טעמ' נמי באיסתרי:
אסתרוקנית (בבא בתרא דף כ') כאן במלח סדומית כאן במלח אסתרוקנית וכן (בביצה דף ל"ט) פי' מלח סדומית ומלח אסתרוקנית מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק וכו' עכ"ל לשיטתו דס"ל דסדומית הוא חזק שאינו מתפשר כמ"ש לקמן בערך בן ע"ש אפ"ה כשהוא נטחן עד שנעשה דק ממש אז נתפשר כשיבא לתוך המים ולכך כתב הערוך כאן ומלת סדומית אינו נימוח במים עד שישחק ומיירי שהאשה שאלה מלח בכמות קודם שנשחק ולכך סדומית לא בטיל אבל אסתרוקנית שהוא רפה נימוח ונתפשר ולכך בטיל. וז"ל רש"י (בבבא בתרא שם) מלח סדומית עבה וקשה כאבן (ובביצה שם) פירש רש"י סדומית היא דקה מאוד ובטלה ותדע שהסדומית היא דקה וכו'. (ובמנחות דף כ"א) לא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית כו' לא מצא יביא אסתרוקנית ז"ל רש"י מלח סדומית הים משליכה לאגפה. אסתרוקנית מן הקרקע נעשית ובידי אדם מלח סדומית דקה אסתרוקנית גסה עכ"ל אינו סותר למ"ש רש"י (בבבא בתרא דף כ') מלח סדומית עבה וקשה כאבן. משום דהיא הנותנת מה שנולד בטבע קשה וחוזק ונתמעט מיסוד מים הנה כשנטחן או נכתש נעשה דק למאוד יותר מדבר שהוא בטבעי רפה והוא מלחלוחית שבו ולכך (בבבא בתרא) דמיירי לענין מחיצה והיינו בעוד שהמלח בכמותו גדול כמו שחופרין אותו בחתיכות גדולות פירש"י שפיר שהסדומית שהיא קשה כאבן ראוי למחיצה. משא"כ (בביצה ובמנחות) דמיירי במלת שצריכין למלוח בו והיינו שכבר נטחן או נעשה במכתשת וודאי דעל ידי זה הסדומית יותר דקה. והנה אמת עד לעצמו ואין צריך ראיה לקיימו. והכל יודעין שדבר שיש בו לחלוחית לא נעשה הדק היטב כמו דבר קשה ויבש לגמרי שנעשה ע"י טחינה או כתישה דקה מן הדקה. והנה אחר כתבי זה ראיתי שהגאון בעל ברכת הזבח והגאון בעל צאן קדשים שניהם בגוף הדבר מתכוונים בענין אחת (במנחות כ"א) להגדיל הפליאה על סתירת רש"י דמנחות נגד מ"ש רש"י בב"ב ותמה אני על שני גדולים אלו שהניחו דבר זה בתימה. הלא דברי רש"י ברורין כחמה. שרירין וקיימא:
אפא כו' (ב"ק דף יג) צבוע זה אפא פי' מפרקיה דרבי יוסף שמעינן דנפרזא וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרזא שם הנקבה וצבוע שם הזכר עכ"ל וז"ל רש"י לשנא אחרינא ועיקר מתני' בצבוע נקבה כו' ע"ש. והיינו כפירוש רבינו ועיין לקמן ערך ברדלס:
אפדייני אמר רב יהודא משמיה דאביי אפדייני כ"כ בנוסחאות דידן ופירש רש"י וכו' עכ"ל עמ"ש לקמן בערך אפזייני אבל אפדייני ליתא לפנינו וכן בפירוש רש"י לא מצאתי כמו שהעיד הרב המוסיף אלא לפנינו ברש"י איתא אפוזייני פרונטיל של זהב:
אפזייני (בשבת דף נז) עכ"ל לפנינו איתא אפוזייני וכן ברש"י ע"ש ונדפס בצידו בגמרא פי' ציץ. וכן ראיתי בפירוש הרב ברטנורה:
אפי (בברכות מד) שגרא ליה בשיתין אפי פרסייתא עכ"ל. לפנינו איתא תברא לה בתמנן אופי פרסייתא:
שם (בע"ז דף כא) נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משכלנא מינייהו כי אופי בנהרי פירוש אופי עיקר חריות של דקל. ופירוש נפישא בישתא כינוי זכיות של אותה אשה וכו' פי' אחר כו'. עכ"ל לפנינו איתא דקא משפילנא מנייהו דמא כי אופיא דנהרא. וז"ל רש"י כך וכך רעות יבאו עליך כמנין שהשפלתי מהן והרגתי בהן. כי אופיא דנהרא. אשקומ"א:
אפיא (בחלק דף קא) אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי כו' ואי לא אמינא כל אפיא שוין וכו' עכ"ל בגמ' שלפני ליתא אכן בעין יעקב איתא קצת כנוסחא זו:
אפמא כו' (בקידושין דף פא) נפל סיהרא באיפומא עכ"ל. לפנינו איתא נהורא:
אפס זכרו (בבבא בתרא דף קיא) במוסף (א"ב פי' בל' יוני עזוב עכ"ל. ז"ל הרשב"ם כמו כי אפס כסף (בראשית מו) כלו' בטלו שאין הלכה כמותן:
אפסניא (סנהדרין דף כא פרק כהן גדול) וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד אלא כדי ליתן לאפסניא שלו. ועוד (שם דף יח) אין מושיבין מלך כו' בעבור השנה מלך משום אפסניא פירוש ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס כו' ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו וכו' עכ"ל. במשנה ובגמרא איתא אספניא וכתב בתי"ט גרם בערוך אפסניא וכך איתא לפנינו ברש"י בזה"ל משום אפסנייא מחלק ממון כך וכך לשנה ונוח לו שיהא כל השנים מעוברות עכ"ל ודברי רש"י צריכין ביאור דאם משלם לחיילות שלו בכל שנה א"כ מה ירויח או מה יפסיד (נחזי לתאר כגון שהוקם למלך באחד בניסן נמצא כשיגיע אחד בניסן בשנה השנית משלם להם בעד השנה הרי אם היה השנה פשוטה או מעוברת משלם להם השכירות משנה שעברה בשוה) וקצת צ"ע אמנם הביאור של רבינו עולה יפה בלי שום גמגום:
אפיפיירות (בכלאים דף כט) המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות פירוש אילן העושה הרבה פירות כמו מסעף פארה עכ"ל הביאו הר"ש וכתב עליו ולא יתכן כדמוכח בסיפא אלא בנין עצים וכו' ובכן צא ולמד מ"ש הרב המוסף שלא יתכנו דברי בעל הערוך בפי' המשנה. וכתב הוא פירוש בלשון יוני אילן שאינו עושה פירות עוד וכו'. כיון לדעת אדם גדול:
אפיפורין (בכלים פרק כג) שלש פנקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורין לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפורין עכ"ל. ועיין בערך פנקס לקמן פי' רבינו באופן אחר ועיין מ"ש שם על הגליון:
אפקטפיזון (א' בשבת דף קמז) בפרק חבית אין עושין אפקטפיזין בשבת (ז"ל רש"י אפיקטויזין להקיא) (ב' בפרק קמא דשבת דף יב) אין עושין אפיקטפיזין ברשות הרבים מפני הכבוד (ז"ל רש"י אפיקטוזין הקיאה גומ"יטא בלע"ז כך מצאתי). ג' שם בפרק כל הכלים (דף קכג) אין עושין אפיקטפיזין בשבת (ז"ל רש"י אפיקטוזין קיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה רק כדי שיוכל לאכול הרבה כו') ד' (סוכה דף מ) לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון ז"ל רש"י אפיקטויזון להקיא והוא בנוטריקון אפיק טפי זון מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא. ה' (בבא קמא דף קב) לאכלה ולא לעשות ממנה אפקטפיזון (ז"ל רש"י אפיקטויזון וושי"ט להקיא) ז"ל רבינו הערוך פ' אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מילות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון וכו' עכ"ל והרב מברטנורה במשנה ו' (פרק כב דשבת) כתב בזה"ל אפיקטויזון להקיא ופשוטו אפיק טוי זון כלומר הוציא המזון ממקום בשולו שהוא האסטומכ' אפיק מוציא טוי מתבשל. צלי אש מתרגמינן טווי נור. זון מזון. ולא ידעתי מי הכריח להרב לפרש כך ולא ניחא ליה כפירש"י ורבינו: ותי"ט לא הערה כלום. ודע דז"ל הרמב"ם בפי' המשניות אפיקטויזין פי' הקיא והוא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפיקטויזון פי' הוצאתו הלחם מן הבשול. ר"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיצטומכא קודם שיתעכל. ואולי עפ"י אותו פירוש של הרמב"ם כתב הרב כל אותן דברים:
אפקימא (בעירובין דף נח) א"ר אמי (לפנינו איתא רבי אסי) אין מודדין בחבל של אפקימא. יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפה של אגוז עד כאן לשונו הך יש מפרש קאי לאיכא דאמרי דללשון ראשון שבש"ס היינו דקלא דחד גברא ועיין לקמן בערך גבר:
אפיקורוס (בסנהדרין דף צט) אפיקורוס רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים וריב"ל אמר כו' במוסף שם פילוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים וכו' עכ"ל: הפילוסוף ששמו אפיקורוס היה בזמן דריוש האחרון שנת תמ"ד לאלף הרביעי עיין צמח דוד:
אפקריסין (במועד קטן דף כב) רבי יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לתוכו שם לא מצאתי אלא בחגיגה פרק חומר בקודש (דף כו) ודע דכפי' הר"ש (פרק כט) נדפס ג"כ בפ' אלו מגלחין (דף כב) והגהתי על נכון גם שם:
אפרהנג (בגיטין דף מד) המוכר את עבדו לאפרהנג נכרי יצא לחירות. פירוש עלילה כלומר עכו"ם שיש לו עלילה על ישראל עכ"ל וכך פירש רש"י ועיין מה שהקשו תוספות על זה הפירוש וכתבו בענין אחרת:
אפשח נורא בי עמרם (קידושין דף פא) פי' נפלה אש בבית עמרם עכ"ל לפנינו איתא כי מטא לפלגא דרגא אפשח (פירש"י הרחיב והפסיק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו) רמא קלא נורא בי עמרם הזעיק בני השכונה ליאסף ולבוא לכבות את הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהם:
אופתא באלו טרפות (דף מז) ריאה דדמיא לאופתא טרפה כבר פירשתי בראש זה הפרק עכ"ל עיין לעיל בערך אפיא:
אפתק ב' (בגיטין דף מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי (ובב"מ דף יט) מצא כו' אפותקאות ובב"ר (דף יא) אמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי פי' אפותיקי אפה תהא קאי כלומר שהראה לו שדה וא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו עכ"ל וכ"כ רש"י שם בב"ק אפותיקי אפה תהא קאי כלומר מזה יהיה לך פירעון:
אצא (בכתובות דף ק) שהיי' עד ריגלא אע"ג דהוו ביה איצא מייתן זוזי חריפי. פי' דאע"ג דהוו ביה איצא הפסד דברגל מזבני כולי עלמא וכו' עכ"ל עיין פירש"י שמפרש בענין אחר:
אצבע (בעירובין דף נג) אמר רבא ואנן כאצבע בקירא לסברא וכו' אמר רב אשי ואנן כאצבע בביזרא לשכחה פי' ששוקע אצבעו שזרעונים כעין חרדל וכיוצא בהן נראה כאלו עושה גומא וכשמסלק אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין האחרת שוכחין את הראשונה וכו' עכ"ל כל הפי' הזה ככתבו וכלשונו כתבו תוספת בשם ר"ח ד"ה כי אצבעתא:
אצווא (פסחים דף לט) חרחבינא אמר ריש לקיש אצווא דדיקלא (ובעירובין דף ך"ו) ערקבלין אמר ריש לקיש אצווא חרזייתא דדקלא פי' אלו הן ירקות שאדם יוצא בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל. ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד וכו'. עכ"ל לפנינו אית' אצוותא דדקלא. וז"ל רש"י אצוותא סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א (ובכתובות נ' ז"ל רש"י אצוותא דדקלא סיב שגדל סביב דקל חומר כעין מדלייד"ה שכורך את עץ הגפן עכ"ל). עוד שם ר' אילעא אומר משום ר' אליעזר אף ערקבלין וחזרתי על כל תלמידיו וכו' וז"ל רש"י ערקבלין מפורש בסוף פ"ב דעירובין אצוותא חרזייתא הוא סיב גדול ועב ומין לעצמו הוא. וז"ל תוס' אצוותא דדקלא צ"ל דהוי מין זרעים דהא לקמן אמרינן מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים (במשנה דעירובין כג) וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח. ובמשנה שבמשניות אית' בעקרבנין (ובפסקא ך"ו) מאי ערקבלין אצוותא חרזייתא. פירש"י סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים חרזייתא תכופות הרבה יחד כמחרוזות וטעם מרור בו. (ותוספת בעירובין ובפסחים) כתבו דמין זרעים הוא דאי לאו הכי אינו יוצא בו דהא אמר בגמרא דומיא דמצה כו' אף מרור מין זרעים וזה שכתב רבינו אלו ירקות שיוצאין בהם ויוצאין סביב הדקל ר"ל כמ"ש התוס' בעירובין דאצוותא דדיקלא ואצוואתא חרוזייתא שני מינין הן ושניהן נכרכין סביב הדקל ע"ש ודברי רש"י בפסחים שכתב דערקבלין מפורש בסוף פ"ב דעירובין והוא מין לעצמו היינו כפי' רב האי (והוא מין זרעים) סותר דברי עצמו בעירובין וקצת צ"ע. עוד שינוי הנוסחאות עקרבלין. עקרבנין. ערקבלין חידוש הוא. ודע דהרב מברטנורה בשביעית (פרק ז') משנה ב' דאיתא במשנה ועוד כלל אחר אמרו כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה וכו' והעקרבנין כו' ז"ל הרב עקרבנין רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ואני שמעתי שהוא עשב שעלין שלו דומות לעקרב: ובעירובין סוף פרק ב' ז"ל הרב שיוצאין בעקרבנין בפסח משום מרור. ועקרבנין ירק שעלין שלו דומות לעקרב ואני שמעתי סיב הגדל סביבות הדקל. וצע"ג דעל מה שלא שמע אומר שמעתי והחליף השמועה בשם רבותיו וגם מה ששמע. ואולי טעות בספרים:
איצטגנין איצטדין. איצטוה. איצטרובל. אצטלא אצטמא: כבר פירשתי בערך אס עכ"ל לפי שעה לא מצאתי לא בערך אס ולא בשאר ערכים:
אצדיי (יבמות דף יז) דבנתא דההוא דרא איצטדויי אצטדו. פי' בנות ההוא דור דחורבן הבית נעקרו נעשו עקרות ולא קבלו הריון עכ"ל לפנינו איתא איצטרויי איצטרו. פי' רש"י נבקעו רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות איצטרו לשון ביקוע כמו דמצרי זיקי (ע"ז ל):
איצטריכא עד כאן לשונו אצטריכא כצ"ל ועין לקמן ערך סגף:
אציץ (במגילה דף יו) שקלא אציצא דבית הכסא עכ"ל בגמרא שלפנינו כתוב עציצא:
אקא (בשבת דף קנב) איקא שליפא בתמניא זוזי עכ"ל לפנינו כתוב עיקרא שליפא ועיין פירוש רש"י שם:
אקושא (כתובות דף לט) רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי עכ"ל לפנינו איתא בת אבא סוראה. פירש רש"י דביתהו דרב פפא:
אר א' (ברכות ב) ביאת אורו מעכבתו כו' פירוש ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו הוא כו' כלומר פנה היום ועונה וטהר ליום כו' עכ"ל וכן כתבו תוס' דף ב': ד"ה דלמא וכו' והשיגו על פי' רש"י שפי' באופן אחר ע"ש:
אור בראש השנה (דף כ"ב): ת"ר אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו. פי' נראה בזמנו הוא ליל שלשים כלומר נולד בכ"ט ונראה בליל למ"ד ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ר"ח היה והוא עיבור עכ"ל וז"ל רש"י לקדשו. להודיעו שנתקדש: לאור עיבורו. לערב יום שלשים נוגה שלשים ואחד יום שלשים קרי יום עיבורו ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור. (ובפסחים ב'). הביא הש"ס הך ברייתא וקמסיים אלמא אור אורתא הוא. כתב רש"י בזה"ל אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ביום למ"ד שנראה לקדש דאלו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום שלשים ואחד אין מקדשין אותו כבר קדשוהו שמים ואשמועינן האי תנא דאחסר עבדינן משואות ואמלא לא עבדינן משואות וכשאין רואין משואות יודעין שהחדש מעובר: לאור עיבורו. ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש ליל (צ"ל יום) שלשים קרוי אור (צ"ל יום) עיבורו על שם שבו נעשה החדש מעובר כשאין קובעין בו את ראש החדש: אלמא אור אורתא הוא. דהא ביום אין משואות של אור נראין למרחוק ע"כ רש"י. עיין קונטרס סימן נ"ט:
אר ג' (בב"מ דף פ"ט). פועלין שהיו אורין בתאנים עכ"ל לפנינו איתא עודרין. ופי' רש"י עודרין בוצרין מוסקין גודרין כולם לשון לקיטה הן לכל מין ומין. וקצת תמוה שבכל מקומות שבש"ס פירושו של עודרין שהוא עבודה שבקרקע וגירסת רבינו עדיפא:
אר ה' (בבבא קמא דף י"א). יביא ארורה כו' פי' הנבלה שמתה בלא ברכה. וכבר פירשנו בערך אדר עכ"ל ועיין לקמן ערך עד ב':
ארב ג'. מר בריה דרבינא מנקטא לי' אימי' בארבי כו' פי' היתה זהירה הרבה בעיקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה עכ"ל. וז"ל רש"י מנקטא ליה אימי' חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח ועבדא להו שימור מעיקרא:
ארב ד' (בפ' ערבי פסחים דף קיב): אמר רב יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא עכ"ל לפנינו איתא לנהורא:
ארב ה' שם (קי"א): אמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא עכ"ל ברש"י ערבתא צל אילן ערבה:
ארב ו'. (בבא בתרא דף ל"ד): ההיא ארבא דהוו מינצו עלי' בי תרי פי' כלי קטן של כסף דומה לערבה וכו' עכ"ל. והרשב"ם פירוש ארבא ספינה שבנהר: ואולי דרבינו מחלק בין ארבא שהוא כלי קטן אבל ארבי היינו ספינה. ואי הוי עיקר השם ארבא ספינה. הו"ל לומר על ספינות רבים ארבאי. (ובתענית כ"ד): למח' אתיין ארבי דחיטי וכו'. (ובפסחים דף מ'): מנקטא לי' אימיה בארבי ז"ל רש"י בארבי מלא עריבה או עריבות ומצניעתן לבדם לצורך הפסח. עוד שם ההיא ארבא דחיטי וכו' (בתענית י"א) דיתיב בארבא פי' רש"י שהולך בספינה וכו':
ארבלא (בבא מציעא דף כ"ו): אייתי ארבלא ומארבל. כאשר ינוע בכברה תרגום כמא דמחזרין בארבלא עכ"ל וכן הך דחולין מ"ט. (עיין מ"ש רבינו בערך רבל):
ארבע (ברכות נ"ד): ארבעה צריכין להודות שאלו לפני רבינו האי כו' מ"ט לא אמרינון רבנן כסידורא דקראי והשיב כו' לפום דשכיחין טפי וכו' עכ"ל וז"ל תוס' ד' צריכין להודות: יורדי הים וכו' ובתהלים לא חשיב כזה אלא חשיב הולכי מדברות ראשון דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמר' נקיט המצויין תחלה. ופליאה דתוס' כתבו בכל הדבר הזה ההיפוך מסברת רב האי שנתן טעם על כל דבור ודבור שזה שכיח וזה קרוב יותר לסכנה מחבירו. אבל דבריהם לכאורה הם כהלכתא בלא טעמא. והיותר צ"ע מ"ש התוס' (ריש מסכת שבת) ד"ה יציאות וכו' ור"ת מפרש דדבר ההוה רגיל הש"ס לשנות תחלה וכן בריש בבא קמא השור והבור והמבעה וההבער ולא נקט כסדר הפרש' וכן מפרש רב האי גבי ד' צריכין להודות בפ' הרואה (דף נ"ד) דלא נקט הש"ס כסדר הפסוק עכ"ל. ואנן חזינן הכא דקרא נקט דבר ההוה וגמר' לא חש לזה:
ארגז בסנהדרין (דף מ"ו): דעבד ארגז וקברי' ביה עכ"ל לפנינו איתא דליעביד ליה ארון:
ארדב (בב"מ דף פ') תרקבא לכתף כו' עכ"ל לפנינו איתא קב לכתף:
שם במוסף ובנוסחא דידן גרסינן אדריב עכ"ל ופי' רש"י לתך חצי כור ט"ו סאין:
ארד א'. (בברכות מז). אילו מייתי לי ארדיא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן (ובפסחים דף קי"ט) מאי אפיקומן כו' שמואל אמר כגון ארדיא לי וגוזליא לאבא. פי' ארדיא כמהין נראה שהיה שמואל מתאוה להן וכו' עכ"ל (בברכות מ"ז). איתא לי ארדיליא לשון רש"י אילו מייתו לי ארדיליא. שמואל חביבין עליו ארדיליא בקינוח סעודה והן כמהין ופטריות. (בפסחים קיט): ז"ל רש"י ארדיליא לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי. (בע"ז ל"ח). פי' רש"י ארדי בולי"ץ (בכתובות) הוה קאמינא קמיה דמר שמואל ואייתי ליה תבשילא דארדי ז"ל רש"י תבשילא דארדי מין כמהין ופטריות:
ארז (שבת דף קנ"ז). התם בארזי ואשוחי כו' פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י ארזי ואשוחי ארז זכר וארז נקבה. ועיין מ"ש רבינו בערך אשוחי:
ארזלא א' (עירובין דף כ"ה): הב"ע דעבידא כי ארזלא פי' ערסלא כו' והוא חבלים מתוחין מאילן לאילן כמין מטה וכו' ותוס' כתבו הב"ע דעביד כי ערסלא שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דמתרגם כמלונה במקשה כערסלא כו'. ורש"י גריס כארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
ארזלא ב' (בבבא בתרא ע"ג) אמר רבב"ח לדידי חזי לי אורזילא דימא וכו' עכ"ל לפנינו איתא לדידי חזי לי אורזילא בר יומא וכו' וז"ל הרשב"ם אורזילא בר יומא. ראם בן יום אחד דאותו היום נולד. וז"ל תוספות הכי גרסינן לדידי חזי לי אורזילא דבר ראימא פי' עופר של ראם הבר דמתרגמינן עופר האילים אורזילא דאיילא וכן בסוף זבחים כו' ואי גרסינן אורזילא דימא היינו דג שבים א"כ מאי קשיא ליה האמר (בקידושין י"ג) לא נגזרה על דגים שבים עכ"ל (ובזבחים קי"ג) איתא אורזילא דרימא בר יומא. וז"ל רש"י אורזילא הוא ראם. רימא שהוא על שפת הים. בר יומא ביום שנולד וכתבו תוספות אורזילא דרימא גרסת ר"ת ולא כרבינו שמואל דגריס בהמוכר את הספינה אורזילא דימא ומפרש דג של ים ואגב רהיטא לא דק דהא אמר הכא לא נגזרה גזירה על דגים שבים. עיין קונטרס סימן מ"ב:
ארזן (תענית דף כ"ד). למחר אתו ארבי דארזנאי פירש ספינות מליאות ארז עכ"ל לפנינו איתא דפרזינא ופי' רש"י פרזינא מקום:
ארזף (בב"ק דף מ"ז). ארזפתא דהייני פירי. (בבא בתרא דף כ'). והא עשבים חזו לבהמתו בארזפתא ס"א אפרזתא והוא סם המות של בהמה עכ"ל. וז"ל רש"י באפרזתא והוא סם המות לבהמה ומאן דגריס בארפזתא טועה שהוא קורנוס של נפחים עכ"ל. ודע ז"ש רש"י בארפזתא שהוא קורנס וכו' צל"ע במ"ש רש"י (ברכות ל"ד) וכן (במגלה כ"ה) וד"ה מרזפתא קורנס וכתב לראיה מתרגום ע"ש. (ובגיטין דף נ"ו): כתב רש"י ג"כ ארזפתא פי' קורנס. וע"ע רש"י (ב"ק מ"ז) ד"ה באפרזתא וכו' והוא סם המות לבהמה:
ארח ב'. (ובכתובות דף ס"א). משום דאמר לה קמי ארחי ופרחי מאן טרח. שם (דף ס"ד): דל תלת לארחי ופרחי פי' עוברין ושבין וכו' פ"א ארחי אורח פרחא רוכל וכו' עכ"ל וז"ל רש"י ארחי אורחים המשתהים שבת או חדש. פרחי עוברים לדרכם וכו':
ארטבון (יומא דף י"א). מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות וכו' פי' ארטבון כו' על שם עירו עכ"ל וז"ל רש"י ארטבון שם האיש ואמרי לה על שם האומנות:
אריוך (בשבת דף י"ג). אריוך מנו שמואל. (ובמנחות דף ל"ח) א"ל לוי לשמואל אריוך וכו' (ובקידושין ל"ט). לענין ערלה א"ל לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול עכ"ל (ובחולין ע"ו) כבר תרגמא אריוך בבבל. ז"ל רש"י (שבת נ"ו) שמואל קרי אריוך על שם שהיה בקי בדינין ושופט כמלך השופט על הארץ לשון ריכא מלך (ב"ב ד') וז"ל תוספות אריוך של מלך כדכתיב (בראשית י״ד:א׳) אריוך מלך אלסר דנקטיה טפי משאר מלכים לפי שמובלע בו לשון ארי עכ"ל וכלשון הזה כתב רש"י (בחולין ע"ו) על שם אריוך מלך אלסר דהלכתא כוותיה בדיני עכ"ל. נראה דרש"י בא ליתן טעם דנקיט אריוך טפי משאר מלכים ודחיקא ליה לפי שמובלע בו לשון ארי כמ"ש תוספות דאם זאת הכוונה הנ"ל לכנותו ארי כמו דמכונה רב כהנא (בב"ק קיז). ארי עלה מבבל לכך סיים רש"י דהלכתא כוותיה בדיני וזהו מרומז היטב במלך אלסר כאלו כתב אל אסר. ודרך א' הנופל. והיה שמואל בקי בדינים שאינם בגדר האיסור דשם קי"ל הלכתא כרב (בכורות מ"ט): ואמנם (במנחות ל"ח) נראה דגם בזה לא בחר רש"י דיכונה שמואל על שם מלך מאומות ולכך כתב בזה"ל אריוך לשון מלך כמו גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳) להכי קרי לשמואל דקי"ל כוותיה דשמואל בדיני כי היכי דדינא דמלכותא דינא עכ"ל. ובקידושין לא פירש כלום:
שם במוסף א"ב ארכי פירושו בלשון יוני נגידות ושררה וכו' עכ"ל וכן כתבו תוספות (בבבא בתרא קס"ד): נראה לר"י דהאי ארכן לאו היינו מלך אלא ממונה שמסירים אותו משררתו לאחר שנה וכו':
ארכבתא (ב"מ ד' ק"ג) אמר רב יוסף בוכרא וטופסא וארכבתא וכו' פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן וכו' עכ"ל וז"ל תוס' בוכרא וטפתא פי' ר"ח חריץ ובן חריץ שכך רגילים לעשות כו' בערוך פירש כפירוש הקונטרס עכ"ל:
שם וטופסא טפס' שהוא אמצעית וכו' אלא טפוסות עכ"ל לפנינו איתא וטפת':
שם לא מחוקות ולא גדושות כו' עכ"ל הך דלא גדושות איתא (ביומא דף מ"ח). והביא הערוך בערך טפף וגריס טפופות. וצע"ק:
ארם (מגלה כ"ה) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך כו' בארמיותא פירוש כו' באומה ידועה שמעבירים זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך משמע ששאר אומות כו' מותרים לפיכך משתקין אותו אלא כו' בישראל הבא על הגוי' כו' דל"ש מולך כו' עכ"ל ועיין בתי"ט (במגל' פ"ד מ"ט) פירוש נכון על דברי הערוך האלה. והתרגום יונתן סייעתא לפירוש הערוך (אבל לפי' רש"י מאן דמתרגם כתרגום יונתן משתקין אותו) ע"ש: וע"ע בחידושי הלכות למהרש"א (בדף כ"א) בד"ה מפני שעושה וכו' וע"ע בחידושי אגדות. ומ"ש ביש סדר למשנה:
באות הנ"ל. (פסחים קי"ב): אל תשבו על מטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהי' נושה בארמאי מעות כו' א"ל תיב על ערסא והוה ביה תינוק מית אייתי סהדי כו' א"ל אנת קטלתיה כו' עכ"ל כל עובדא דר"פ כמו שכתובה הכא כך כתבו (רש"י ורשב"ם בפסחים בלשון הזה וצע"ג דהא (בברכות בגמרא דף ח'): איתא להדיא עובדא דרב פפא בענין אחר:
ארם ב' (שבת דף כ"ט) מאי לאו בפרסיאתא לא בארמייתא כו' ודפרסייתא אסורין עכ"ל. וע"ע לקמן בערך פרסא ג':
עוד שם פי' תמרי ארמייתא גרעינין רכין ונאכלין עם התמרים עצמן עכ"ל. לפירוש הערוך דחוק קצת מה דקאמר הש"ס הואיל וחזיין אגב אמייהו הלא גם בפני עצמן הואיל ורכין הן חזו. ואפשר דלכך פי' רש"י בענין אחר בזה"ל בארמייתא דאינן מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהם ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם אגב אמייהו שיש עוד מאמן עליהן. ועל פרסייתא פירוש רש"י תמרים טובים ומתבשלים יפה וכן האוכלין שלהם נפרש מעל גרעיניהן (ודע דרש"י לקמן מ"ג) כתב בזה"ל גרעינים של תמרים והם לבהמה ארמייתא תמרים רעים הם ומאכילין התמרים עצמן לבהמה הילכך אגב אמייהו לבהמה נמי קיימי. פרסייתא תמרים טובים הם ואין מאכילין אותן לבהמה עכ"ל. ותרי תמיהין. חדא לפי מה שפירוש רש"י לקמן משמע דארמייתא לא חזו לאדם ואנן הא חזינן דרב אכל אותן (ובדוחק יש לומר דהיתה אכילה זו אכילה על ידי הדחק דהא ממה דסיפר דהי' המעשה הזה מכי אתא רב לבבל. ובבבל היו תמרים טובים ושכיחים הרבה כדאיתא בפסחים (דף פ"ו) לא הגלה אותן לבבל אלא כדי שיאכלו תמרים (עוד שם ובתענית ט'). מלא צנא דדובשא בזוזי וכו' ע"ש): ועוד צע"ג בדברי רש"י לכאורה בחדא מסכתא סותרים זה את זה בפירושא דמלתא:
והואיל וסוגיא זו אתא לידן. משיבין ולמידין. ז"ל תוס' ד"ה והא דרב כו' וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו מנלן דאסור. ויש לומר דאע"ג דמטעם זה וכו' ע"ש תירוץ התוס' דחוק מאוד לכל המסתכל בו. ומהנראה כשנדקדק עוד. דסוגיא בכל המקומות אמר הש"ס ואי מכללא מאי פירוש מאי נפקא מינה אם אמר בפירוש או שנשמע מכללא. ובסוגיא דהכא לא הערה הש"ס כלום. אמנם עיקר הכוונה במאי דקאמר והא דרב כו' בא לתרץ מה שנשאר בתימה אחר דקאמר צריכותא (דעולה כהוגן) דצריכי לכל הני ובבבא דסיפא באגוזים לא סגיא דה"א דהכא הוא דשרי ר"ש דמעיקרא והשתא מיגלו אבל בהנך דכלים וגרעינין אפילו ר"ש מודה. לכך השמיע לידע דאפילו התם מתיר ר"ש. ועדיין קשה בבבא דרישא בכלים ובסיפא באגוזים היה די. דאחרי דחזינן דאפילו בכלים הותר לר"ש מכ"ש בגרעינין. וממה דחזינן באגוזים אף דמעיקרא והשתא מגלו אסור לר"י וכ"ש דאוסר בגרעינין ויהיה קשה על רבא בבא דגרעינין למאי הלכתא אמר (ועיין לקמן דף ק"ב: בתוס' ד"ה אבל בהנך תרתי אימא מודה ומקמייתא ובתרייתא נמי לא ידעינן מציעתא) על זה בא הש"ס גופיה כמודה ועוזב דבאמת רב גופיה לא אמר זה אלא מכללא איתמר ורב יהודה תלמידו מה דחזי מרבו רב במעשה דרב חייא הגיד (ואפשר דהך והא דרב לאו בפירוש אתמר כו' רב יהודה בעצמו ספר זה אלא דהש"ס הפסיק ליישב הצריכותא) וכן מטין דברי רש"י שכתב בזה"ל והא דרב דאמר לר"י אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש איתמר. ומעתה אותן מימרות דכלים ומימרא דאגוזים ודאי דרב אמר בפירוש ונחה שקטה קושית התוס':
ארנון ב' (פסחים דף ו') בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא. פי' שיש בה שותפות לעכו"ם פטורה מן הבכורה דכל היכא דיד עכו"ם באמצע פטורה. פי' מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהן מס וכו' ז"ל הר"ן בנדרים (ס"ב) והלך זו ארנונא סעודות המלך כשהולך ממקום למקום. ארנונא לשון יון סעודה. לשון אחר שותפות שיש לו למלך בבהמות וארנונא לשון שותפות. כדכתיב כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. ע"כ:
ארנק (ברכות דף י"ט) ובעי למיבזעיה לארנקי דמוחא עכ"ל ופרש"י כים שהמוח מונח בו:
ארפכס (כלים דף כ"ד) ארפכס של מתכת טמאה (ובדף מ"ד) ואפרכס של זכוכית טהורה (חגיגה דף ג') אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין דף פ"ט) אמר ר"י משום ראב"ש כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת וכו' עכ"ל בחגיגה איתא לפנינו ארפכסת (ובכלים ובחולין) איתא לפנינו אפרכסת: ופירש"י בחגיגה טירמויי"א בלע"ז שעל הריחים ועיין היטיב (בבא בתרא במשנה ג' פרק ד' וכן בכלים סוף פי"ד) ד"ה והאפרכס:
ארקפט (זבחים דף צ"ו) רב יצחק בר יהודה הוה שכיח קמיה דרמי בר חמא שבקיה אזיל לגביה רב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה ארקפטא נקטו ביד רוחא כו' עכ"ל לפנינו איתא אלקפתא:
ארקתא (יבמות דף ק"ב) משום דהוה ליה פנתא מעל וארקתא מעל דמעל. פירוש כל מנעל עור על גב עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנתא והעליון שעליו נקרא ארקתא וכו' עכ"ל עיין רש"י שפי' בענין אחר ע"ש:
אריש א' (בבא בתרא דף נ"ה) ארישן דפרסאי כו' פי' חזקה דפרסאי עכ"ל (אריסותא איתא לפנינו. ופי' רשב"ם דחוק ע"ש:
אריש ב' (במועד קטן כ"ב) הא בארישתא עכ"ל לפנינו איתא באריסותא:
אש א' (שבת ק"ו) הא בחולה מחמת אשתא הא בחולה מחמת אובצנא עכ"ל לעיל גרס בערך אוכצנא:
איש (סנהדרין ק"ח) שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה. פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכו' עכ"ל ז"ל הגמ' מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. פירש"י אישות לבהמה מי אית לה נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות. שלא נעבדה בהן עבירה. לא נזקקו אלא לבן זוגם עכ"ל וז"ל המהרש"א בח"א מה שפירש רש"י הכא לא נזקקו אלא לבן זוגם לאו דוקא אלא כיון דמינו הוא היינו בן זוגו דאין אישות לבהמה ואישות שלהן הוא שדבקו במינן כו' עכ"ל: ולכאורה קשה דלא יהיה תשובת רשב"נ אמר ר"י מעין הטענה הלא זה ששאל אישות לבהמה מי אית לה כל עיקר משום דנקבה אחת נשכבת לכמה זכרים וא"כ לא הועילה תשובתו דהא עכ"פ נשכבת לכמה זכרים ממינה. אבל בצירוף דברי הערוך לפרש"י ניחא למאד:
אשבורן כו' (פסחים דף מ"ב). כו' ואין שופכין במקום האשבורן. (ובע"ז דף ע"ב) האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה כו' פי' במקום הישר יש מקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו המקום אשבורן עכ"ל וז"ל רש"י אשבורן ל' שבירה שתשתבר הקרקע ויש בקעים שהמים נאספים וכו' (ובע"ז) פי' רש"י בקוע ארץ מליחה שנתבקעה וכו':
אשך (בכורות דף מ"ד): אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך וכו' עכ"ל עמ"ש בערך חשך:
אשכרע (בבא בתרא דף פ"ט): אבל עושה הוא מחק של זית כו' ושל אשכרע עכ"ל לפנינו איתא אשכרוע ופי' רשב"ם בושביי"ל:
אשמאי (קידושין דף ל"ב): יכול אפילו מפני זקן אשמאי במוסף פי' בלשון יוני איש נבזה בלי שם. עכ"ל עמ"ש לקמן בערך שמאי: (ועיין תוס' בקידושין):
אשן א' (שבת דף קנ"ה) מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא. עכ"ל. לפנינו איתא מה חרובין דאקושי אף שחת דאקושא ושם (ע"ב) איתא מה דילועין דאשוני אף נבלה דאשיני:
אשן ב' במוסף: ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו קורין אותו תרגום יונתן בן עוזיאל הוא ירושלמי עכ"ל וע"ע בערוך פתרון מ"ש שם בס"ד:
שם במוסף הנ"ל ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי וכו' עכ"ל וכן ראיתי בתוס' מנחות דף (מ"ד). ד"ה כל כהן וכו' ובתרגום בבלי נמי מתרגמי' כד יימרון להון וכו' ע"ש וכוונת התוס' על תרגום אונקלוס:
אשן ג' (בב"ר פרשה לד) ויזכור אלהים את נח. רבינו הוה מתני שבחיה דר' חייא רבה קומיה ור' ישמעאל ב"ר יוסי וכו' ומעשה זה בפ"ק (דקידושין דף לג) רבי חייא הוה יתיב בי מסותא חליף ואזיל ד"ש בר רבי וכו' עכ"ל אין הכוונה דעובדא זו הוה שהרי התם ר"ש בר רבי הוה ואילו בב"ר ר' ישמעאל בר יוסי הוה: ותו בקידושין אמר רבא שמא בהן יושב ומהרהר וכו' אלא כוונת רבינו ומעשה כזה וכו':
אשם (תמורה דף לד) בסוף המשנה אשם תלוי הבא על הספק ישרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף ר' ירמיה אומר יטילנה לאמה עכ"ל. ובמוסף (א"ב רבי יהודא כתוב) עכ"ל אין לתמוה בגירסת רבינו. כי כבר נמצא (במגלה יח ובמנחות לב) ותניא רבי ירמיה אומר וכו' וא"כ הרי להדיא שר' ירמיה אחד היה תנא ודע (דבפסחים ך"ח) אמרו לו אשם תלוי וחטאות העוף הבא על הספק יוכיחו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה וכו'. וז"ל רש"י אשם תלוי הבא על ספק כרת ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי בו רבי יהודה ורבנן בשלהי פרק בתרא דתמורה לר' יהודה בקבורה ולרבנן בשריפה: חטאת העוף הבא על הספק. כגון וכו' ופליגי בה ר' יהודה ורבנן בפרק בתרא דתמורה חטאת העוף הבא על הספק תשרף ר' יהודה אומר יטילנה לאמה. ואתה אומר בקבורה. אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה יקבר וכו' הנה פי' רש"י דחיקא טובא הלא תרוייהו נקטו חכמים בדבריהם אשם תלוי וחטאת העוף ואיך יתואר דמה שסיימו ואתה אומר בקבורה לא קאי אלא אאשם תלוי (ובחטאת העוף לא קאמר ר' יהודה אלא יטילנה לאמה) אבל לגירסת רבינו שפירש י"ל דר' יהודה ס"ל בתורת כהנים שהביאו התוספות בד"ה ואתה אומר כו' דאשם תלוי וחטאת העוף שניהם בקבורה וזה שאמר בסוף תמורה (במשנה לד). חטאת העוף יטילנה לאמה ר' ירמיה היא מיהו לקמן ערך חט ז' העתיק רבינו יהודה: ועדיין צ"ע:
אשפר (ע"ז דף כ) הני אשפרי היכי יהבינן להו וכו' פי' אשפרי אומנין שמתקנין הבגדים עכ"ל לשון רש"י לאשפורי כובס המתקן בגדים חדשים:
אשר ב' (גיטין דף ל) אמר רבא היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר איתעשר לא תאשר. עכ"ל לפנינו איתא רב פפא:
אשר ג' (גיטין דף לד) ורבא הא דקא רהיט בתרוייהו דקאמר אשור הבו לה הייא וכו' פירוש אשור הייא מהרו מהרו עכ"ל ורש"י פירש התחזקו לתתו מהר אשור כמו אשרתא דדייני וכמו אשרו חמוץ לשון חזוק:
אשש ב' (שבת דף קמא) אמר רב לא ליזרי אינש אידרא בפומא דאשישה וכו' עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבא לא ליהדוק אינש אודרא בפומא דשישא. פי' רש"י אודרא. מוכין. שישא. פך:
אשת (חולין ו) אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה. פי' החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וכו' התירו לטחון לאשת החבר עם אשת עם הארץ בזמן שהיא נדה שאינה נוגעת כו' בימי נדתה וכו' עכ"ל כתבו התוספות ד"ה אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה פי' בקונטרס טוחנת תבואה של עם הארץ בזמן שהיא טמאה אשת חבר וכו' וקשה דהך משנה מיתנייא במסכת (טהרות פז) ולפירוש הקונטרס הוה ליה למיתנייא במסכת דמאי ועוד קשה וכו' ומפרש רבינו חננאל וכן ר"ת שהתבואה של חבר איירי וכו' ע"ש והוא הפירוש שכתב הערוך. ודע מה שכתבו תוס' וקשה דהך משנה מיתנייא במסכת טהרות. לא מצאתי בשום משנה וגם בתוספתא לא ראיתיה ועי' ר"ש (פ"ז משנה ד' דטהרות):
אשיתא (ברכות נו) חזאי אשיתא דנפל. פי' כותל. עכ"ל בפירוש רש"י ובכל המפורשים לא כתבו שום פירוש על זה (אבל דע דזה לשון רש"י בבא קמא דף נ') ד"ה לאישון יסוד לחומת ביתו וכו' וחבירו (בס' עזרא ד') ואושיא יחיטו. ובגמרא נפל אשיתא (ברכות נ"ו) וכתבתי בתיקוני כלי שרת דצ"ל ובגמרא אשיתא דנפל:
אשתומם (חולין דף כו) אמר ליה וכי מתה עומד ומולק אשתומם כשעה חדא עכ"ל לפנינו ליתא אמנם (דף פ"ד) שם איתא אשתומא קאמר לשמטוה לאמורי' כו' פירוש רש"י דבר תימא כו' אשטרדישי"ן אשתומם כשעה חדא (דניאל ד׳:ט״ז):
אשתקד (פסחים דף ג') אשתקד נעשו חטים יפות פירוש שנה שעברה כלומר שתא קדמייתא עכ"ל. בתוי"ט (פרק ו' דב"ב משנה ג' כתב אשתקד) שם מורכב שתא קמייתא. ערוך:
את (קדושין דף ל). א"ר חנינא בר אבא אמר רבי יוחנן. אפילו אב ובנו וכו' עסוקין בתורה בשעה אחד נעשו אויבין כו' אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשו אוהבין כו' שנא' את והב בסופה אל תיקרי בסופה אלא (בסיפא) עד כאן לשונו בסופו כך איתא לפנינו:
נשלם אות האל"ף