לקוטי אמיר אחרי המאסף
אודיא דדנרי ובעין יעקב איתא אוריא דדנרי פי' רש"י כלי מלא זהובים. בערוך לא מצאתי:
אברא ולפנינו בבבא בתרא דף קס"ח. ובחולין דף נ"ט: איתא איברא והמוסף פירש מלשון ברי:
איה כתב הרב אלפסי בסנהדרין פרק ששי [דפוס זולצבאך דף רע"ג.] בשם רבנא האי זצ"ל איה ואין שניהן בלשון ארמי טעם אחד הן ע"ש כוונתו דמלת איה בלשון ארמית הוי כמו אין בלשון ארמית. שפירושו הן או כן.
איזי כמה פעמים בש"ס נמצא אימא לי איזא גופא דעובדא וכו' וכפי העלות על זכרוני בסיעתא דשמיא אציגה פה. שבת דף קל"ח: יומא דף ל': כתובות דף ס"ט. ודף ע"ט. ודף ק"ד. בבא מציעא דף ע'. ודף צ"ח: בבא בתרא דף ל"ב: גיטין דף ל"ט: נדה דף מ"ב: ובכל הנהו לא פירש רש"י כלום וכן בשאר מפרשים לא מצאתי גם בערוך עד הנה לא ראיתי. ושאלתי פירושו מכמה בעלי תריסין גדולים וקטנים זה אומר בכה וזה אומר בכה וכלם ישא רוח והבל יפצה פיהם ואעתיק על ככה לשון הרשב"ם בראשית ך"ז פסוק ל"ג מי איפוא תיקון לשון הוא כמו איזי שבתלמוד וכו' ע"ש:
איכו ביצה דף ד': חגיגה דף ה': ברכות דף כ"ה חולין דף צ"ה: איכו השתא. בבבא מציעא דף ע"ג: השתא איכו. ביבמות דף מ"ו. איכו שכיבא. לא מצאתי בערוך:
איתנח בחולין דף נ"ז אינגיד ואיתנח. כל אלה לא מצאתי בערוך.
אנחית בחולין דף קל"ז: אנחית לן חדא. כל אלה לא מצאתי בערוך.
אנחתת אנחתת לן חדא בבא דף קכ"ט. כל אלה לא מצאתי בערוך. ערך אצטגנין וכו' כבר פירשנו בערך אס. לא מצאתי לפי שעה בכל ספר הערוך שלפנינו:
בערך אנדרוגינוס. לציין מה שכתב מגן אברהם ומה שהקשה עליו בבאר היטיב ומה שיישבתי בסייעתא דשמיא:
אישתלאי פירוש שכחתי. לא מצאתי:
אלון רש"י קידושין דף מ"ז. ד"ה באלון דף פ"ג. מצאתי שם אלון גלנ"ט בלע"ז והוא מאכל חזיר יער. ובלשון אשכנז אייכלן וגם בני אדם אוכלין אותן באש כמו ערמונים. וז"ל רש"י גיטין דף נ"ט. ד"ה פוסתקא. גלנט"א שאוכלין חזירים. וז"ל רש"י עבודה זרה דף י"ד. ד"ה פירי דארזא גלנ"ט. ועיין תוס' שם ד"ה פירי דארזא פי' בקונטרוס גלוני"ן והוא מאכל חזירים. ורשב"ם פירש וכו':
בדייני ברכות דף נ"ו. בדייני דמלכא איתבר. פי' רש"י אוצר המלך ובערוך לא מצאתי:
בול סוכה דף מ"ח: ובזבחים דף ס"ב. אותו היום נפגם קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוה פי' רש"י בול. מלא אגרוף. בערוך לאי מצאתי. (ואני המעתיק מצאתיו בערך בול א' כ"ד עמוד ד':)
בערוך דף ל'. באות בעל פסחים דף מ'. אמר רבה בעל נפש לא ילתות. פי' חסיד וכו' ויש מפרשים בעל נפש שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. קצת צריך עיון הא דאמר רב נחמן מאן דציית לי' לאבא אכיל נהמא דעיפושא רהא בי רב הונא לתתי וכו' בשלמא לפירוש ראשון דהיינו חסיד שפיר הוכיח מבי רב הונא דנהגו וודאי בחסידות. אבל לפירוש שאין לו אנינות הדעת מאי הוכיח מדבי רב הונא דלמא שאני התם שהיו מפונקים ותו הא דקאמר מאן דציית כו' אכיל נהמא דעיפושא הלא גם רבה רק למאן שיכול לאכול כל פת קאמר:
ברדיוני נדה דף ס"ז: ברדיוני נפל. כתב רש"י ברדיוני איני יודע לשונו ונראה שהוא לשון שכשוך וכו' ובערוך לא מצאתי:
שם דף ל"ג: באות ברית שבת דף ס"ג. ברית טהורה ויוצאין בה בשבת [לפנינו איתא בירית פירוש זו שלשלת וכו'. צריך עיון גדול דהא בש"ס מסיק דהיינו כבלים ע"ש. ודע דבערוך דפוס ב' שנת שנט. ובדפוס וויניציאה שנת תי"ג דף ל'. ליתא לזה כלל. וכן מה דאיתא בסמוך אות ברית ב' ברית בשבת בפרק אמר רבי עקיבא ג"כ ליתא שם:
בצננא נזיר דף כ"ב. ופי' רש"י בציננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטננן לבסוף ובערוך לא מצאתי:
בריבי עיין מה שכתבתי ערך קלר ובערוך לא מצאתי:
דף ל"ה: בערך גגית ב' בשבת בפרק אמר ר' עקיבא וכו' דף פ"א. ובעבודה זרה דף ב': מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא על ישראל ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם ובסנהדרין דף ע"ז. איתמר כפה עליו גגית ופרע עליו את המעזיבה פירוש כלי עשוי מן חריות והוא מן חורין חורין ויש מפרשים שהוא מערך של מעלה עכ"ל. לפי פירוש הראשון משמע שיש להך גיגית כמה חורין ובקעים שהרוח יכול לצאת ולכנוס. וצ"ע דא"כ בזה הזיקו בשלמא ליש מפרשים שהוא מערך שלמעלה והיינו שהוא גיגית שמטילין לתוכו שכר או מים והוא סתום מכל צדדיו ניחא וכמו שפי' רש"י כפה עליו גיגית ומת בהבלא אבל לפירוש הראשון קשה [גם בסוגיא דשבת קשה דאין זה דרך קבורה] ועיין בסוגיא דסנהדרין:
עיין ערוך ערך דבק א' אמר לי' רב יוסף האי דובקא דידך הוא בעירובין בהלכה קמא דפרק הדר [ונרשם בצדו דף ס"ז] לפי שעה לא ידעתי מקומו לא בעירובין ולא בשאר מקומות [ומ"ש עוד שם ובמעילה בפרק קדשי מזבח עיין מה שכתבתי בצדיו בסייעתא דשמיא]:
עוד שם בערך הנ"ל דבק כדי ליתן על הכתית בשבת ריש גמרא דפרק המוציא יין [ונרשם בצדו דף ע"ו:] וכתב הגאון מהרי"ש שם הגה"ה בשולי העמוד לפנינו במשנה ע"ו: איתא דבש כדי ליתן על הכתית. לכך נראה דצ"ל דבק כדי ליתן בראש השפשף משנה שבת דף ע"ח: עד כאן הגה"ה (אמר המעתיק עיין ערך כתית א' הביא בעל הערוך בעצמו המשנה דדף ע"ו כלשונה וכמו שהביא הגאון בעל ההגה"ה דבש כדי ליתן על הכתית ועיין עוד בערך שפשף שם הביא בעל הערוך בעצמו ג"כ המשנה דדף ע"ח דבק כדי ליתן בראש השפשף:)
דלמא פירוש מעשה. נמצא בירושלמי כמה פעמים. ובערוך לא מצאתי:
דראתא שבת דף צ"ח. ופי' רש"י ד"ה בדראתא בריוח שבין שורות הסדר:
בערוך דף ס"ח ע"ב ערך חט ז' ובנזיר בסוף גמרא דפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע. ומליקה מי מיחייב עלה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר כו' אין בו משום שוחט חולין בעזרה ונסמן בצידו נזיר דף כ"ט. לפי שעה לא ידעתי מקומו ודע דדין הנוחר והמעקר בעזרה דפטור כתבו הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שחיטה דין ב' וכתב הכ"מ דיצא לו להרמב"ם מסוגיא דקידושין דף נ"ז: דמשמע דלא מיתסר בהנאה אלא בשוחט דומיא דוזבחת וכל הני לאו שחיטה נינהו עכ"ל. הרי דגם הכסף משנה לא ידע מהך ברייתא שהביא הערוך. ואחר החיפוש נמצא ברייתא זו בירושלמי דנזיר פרק מי שאמר סוף הלכה י':
חייתא פירושו שק חולין דף מ"ה. ובבבא קמא דף ט'. חיתא דקטרי. פי' רש"י שק קשורה מלא רוח. אבל בבבא מציעא דף י"ד: פי' רש"י חייתא דקטרי שק מלא קשרים. ובערוך לא מצאתי:
טרקסמון ז"ל תוס' גיטין דף פ"א. ד"ה טרקסמון לשון שער וכו' ובערוך פירש טרקסמון מין ירק דבמשניות חשיב ירק ששמו טרקסמון רוצה לומר דרך שמכניסין בו ירק שפטור ממעשר ואין נראה וכו' וכן במהרש"א כתב וכן הוא בערוך ערך טרקסמון. ובערוך שלפני לא מצאתי מלת טרקסמון לפי שעה:
ערך טרש ד' בפרק איזהו נשך כו' וכתב בערך הבר. לא מצאני שם:
בערוך ערך יתום דף פ"ה: בפרק האיש מקדש דף מ"ו. כגון שנעשו בה מעשי יתומה בחיי האב צע"ג ועיין פי' רש"י בגמרא ושם איתא הוא ונעשו בה:
כיזבא מנחות דף ס"ט: ז"ל רש"י רום כיזבא וכו' שני טפח וכו' וכתבתי על צידו שצריך להיות שני טפחים. שוב ראיתי בצאן קדשים דמוחק תיבת שני בד"ה רום כיזבא כו' כיזבא טפח כו' כצ"ל וכן הוא בערוך עכ"ל. ואני יגעתי ולא מצאתי בערוך הלזה ולא באחד משארי דפוסין שום רמז מזה ולולא עידותו של גדול צאן קדשים ז"ל אמרתי בחפזי כל אדם כיזבא. ועין מה שכתבתי בערך עדי כמה ראיות דלא היה לפני הערוך הנוסחא שלפנינו רום כיזבא. וכל מעיין בצדק לא יכז"ב רום כיזבא. פי' רש"י שני טפחים בזקיפת גודל. לא מצאתי ועיין מ"ש בערך עדי:
כלך בשבת דף קמ"ה: כלך למדבר עזה וכו' פי' רש"י כלך. לך לך אלא שקיצר הלשון. ועיין תוס' י"ט פרק ב' משנה ה' דשבת כחס על הנר וכו' מה שכתב בענין כלך. לכאורה אישמיטתי' פי' רש"י זה שזכרתי:
מורשא פירוש בליטה ברכות דף כ"ד. וכן כתבו התי"ט משנה ב' פרק א' דחולין ד"ה מגירה עיין שם ובערוך לא מצאתי:
מרכיבין תוס' מנחות דף ע"א. ד"ה מרכיבין דקלים וכו' פירוש בערוך שהם דקלים נקיבות שמתאוים לזכר ומשיר פירותיו עד שמביאין זכר וכורכשן בו ומשתמרין פירותיו עכ"ל התוס'. לפי שעה לא מצאתי דבר זה בערוך. אמר המעתיק אולי כוונת התוס' למה שכתב הערוך בערך נסן אף שאין ז"ל ממש. וז"ל הערוך יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והאיך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדת שלה עם תמריה ועדיין התמרים הן כעדשין מביאין הכפניות ומסביבין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדות של תמר' מצליחו' ומוציא' פירות נאים ובלבד שלא תאחר זמנן אפי' יום א' שאם תשהא הרכב' הדקל יום א' יופסדו פירו' הדקל ואותן התמרי' שאיחרו בלא הרכב' לא יצליחו ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממוני ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד יופסידו לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים (פסחים דף נ"ה:) מרכיבין דקלים כל היום יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וכו' עכ"ל. ונראה לענ"ד בוודאי פשוט של דברים אלה כוונו התוס' אלא שקצרו בלשונם וקראו בשם הפסד האילן תאות אילן הנקבה אל הזכר וזו התאוה כי בלעדי הזכר לא תצליח כמאמר רבינו הערוך ז"ל:
מששא שבת דף קנ"ב חזיי' דאית בי' מששא ורבינו הערוך גורס ממשא וערך מששא לא מצאתי. וז"ל התשבי שורש ממש בפסוק וימש חשך פי' רש"י לשון ממשות מלשון ממשש בצהרים ואינו מחוור כי שורש ממשש משש בשתי שיני"ן וממש שרש ממש בשתי ממי"ן:
בערוך דף קי"א: ערך מתן ה' בפרק הזהב בגמ' כיצד משך האומר לחבירו מתנה אני נותן לך וכו'. צריך תיקון אחר עיין בגמרא דבבא מציעא דף מ"ט:
נסחן ז"ל התוס' במנחות דף ע"א. ד"ה מרכיבין דקלים כל היום. בפרק מקום שנהגו (דף נ"ו) מפרש דמנחי כופרא דיכרא בגו נקובתא ותימא דהתם (דף נ"ג) אמרינן גבי רבי אלעא קץ כפנייתא בשביעית בדניסחני קץ ופירוש בקונטרוס שם דקלים זכרים שאין עושין פירות לכך נראה איפכא דניסחני הם הנקבות אבל הזכרים עושים פירות ובערוך פירש בערך ניסחן דניסחני הם התמרים קטנים שבקטניתן הם מתוקים וכשגדילין נעשו מרים כעין שקדים מרים דסוף פרק קמא דחולין (דף כ"ה) ולכך מותר לקוצצן פן יופסדו עכ"ל תוס'. אמר המעתיק ערך ניסחן לא נמצא בערוך והתוס' כיונו אל מה שכתב רבינו הערוך ערך נסן כי רבינו גורס בכל מקום במקום ניסחני ניסני. וז"ל רבינו שם ואסקינן רבי אלעא בדניסני קץ דעלמא הן גמר פריו ולא כלה קרינן בי' וכו' כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בהן טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד ולכשיוגדלו לזמן מועט יוגדלו לאכול אבל מהנים לדרך אחרת כיצד יתברך שם בורא כל העולם וכו' כאשר הביאותיו לעיל באות מרכיבין. ולזה כיונו התוס'. וכתב המוסף (א"ב נסחני כתוב לפנינו):
בערוך דף קט"ז. בערך נפש ב' וז"ל בבא בתרא בפרק יש נוחלין דף קכ"א. ובנדרים בפרק נערה דף ע"ח. בגמרא רב אסי בר נתן קשיא לי' הא מתניתא אתא לקמיה דרב ששת לנהרדעא נפיש הוה אתא אבתריה למחוזא. פירוש לא מצאו בביתו אלא מצא הבית ריקם ונתנחש לומר לא מצאתיו בביתו ואמ' מלא הי' בביתו הלך למחוזא ושאלו הא דתניא עכ"ל שם. וכתבתי במקומו בצידו לפנינו ליתא כך אלא כך איתא לנהרדעא ולא אשכחיה ע"כ. נדרים אלו שכתב רבינו לא ידעתי פירושו:
נצא שבת דף נ"ז: היינו דכתיב ובן יונתן מריב בעל וכי מריב בעל שמו והלא מפיבושת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה נצא בר נצא וכו' דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל וכו'. ולא הביאו רבינו הערוך ואולי משום שהוא לשון תורה ממש אשר הצו בני ישראל בהצותם וכו' וכן וכי ינצו אנשים וגו':
סאסא סוטה דף ה'. מאי וכראש שיבולת ימלו רב הונא ורב חסדא חד אמר כי סאסא דשובלתא וחד אמר כשיבולת עצמה פי' רש"י כסאסא דשבולתא. גבהו של שבולת שקורין זקן השיבולת והוא נשבר ונופל מאליו. ובחולין דף י"ז: דמיא לסאסא מאי פי' רש"י ארישט"א זקן השבילים. ובערוך לא מצאתי:
בערוך דף קכ"א. ערך סכל מגלה דף ב'. אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה פירוש הואיל ומסתכלין האביונים בקריאת המגילה כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להם מתנות אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד. והגאון זצ"ל פירש כך אנו שונין ומסתכנין בה ופירש אם השנים כתיקנן שיכולין ישראל להעמיד דתותיהם ואין עליהם סכנה אין קורין אלא בזמנה עכ"ל שם. פירוש רבינו הערוך צריך עיון דהא בכל אימת דנקראת המגלה או בי"א או בי"ב ובי"ג יכולין לחלק מעות פורים לעניים ורק בשבת מהאי טעמא נדחה לדעת רב יוסף ותניא נמי הכי אף על פי שאמרו וכו' עיין מגלה דף ד': וגם פירוש רב האי גאון לא זכיתי להבין. (אמר המעתיק שני הפירושים האלו כתבם הרא"ש וז"ל. כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה כדי לחלק להם מעות פורים ביום הקריאה לפיכך אין קורין אותה אלא בזמנה שאם יקראו אותה קודם זמנה יחלקו להם מעות פורים ביום קריאתה כדאמרינן לקמן (דף ד':) גובין בו ביום ומחלקין בו ביום ומוציאין המעות קודם י"ד ולא יהי' להם במה לשמוח בפורי' ואמר לקמן אבל שמחה של מצוה אינה נוהגת אלא בזמנה. והא דאמרינן בזמן הזה דמצויין רוב עניים עכ"ל. הרא"ש נמצא אין כאן צריך עיון כלל על רבינו הערוך דוודאי כיון לדברי הרא"ש אלא שקיצר בלשונו ובא רבינו הרא"ש ז"ל וחקרו. וגם פירוש השני של רבינו האי הביא הרא"ש וז"ל ויש שגורסים הואיל ומסתכנין בה כלומר באותן הזמן שהיו ישראל יכולין להעמיד בדתותיהן ואין באין לידי סכנה (היו יכולין להקדים] [אבל בזמן הזה] מסתכנין ישראל בדתותיהם אין קורין אותה אלא בזמנה ונראה לפענ"ד פירושו שלא היו ישראל יכולין בכל פעם לשלוח שלוחין להודיע מתי קדשו ב"ד את החדש ואם יקראו קודם זמנה יכשלו בחמץ בפסח שע"כ היו אומרים אין מעברין את השנה אחר הפורים ותירוצא דהתם דשתא מעברתא לא שייך הכא. וגם הדרשנים לא היו יכולין לחזור בכל מקום לדרוש ברבים הלכות פסח מפני סכנות שמדות וזה מפני שמסתכנין בה אין קורין אלא בזמנה שלא יבאו לידי מכשול בפסח. וזה הפירוש קרוב לפירוש רש"י ז"ל לגרסת הואיל ומסתכלין בה וז"ל אבל בזמן הזה. שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי בית דין אצלם הכל צופין למקרא מגלה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגלה נשארו לאחד ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח ליום שלשים של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח עכ"ל. (ומה מאוד נפלאתי על הגאון מוהר"ר ישעי' ברלין שהי' יחיד בזמנו ונהירין לי' שבילי דהש"ס וכל המפרשים והפוסקים ובעת כותבו קושיא זאת לא נזכר בדברי הרא"ש הנ"ל שאלו נזכר בהם אין מקום לתמוה עוד):
בערוך ערך עומקין על ערסתהון תרגום וסרוחים על ערסותם עכ"ל. נעלם ממני כוונתו:
בערוך ערך עקר עקורי קטניות מהיות רעות (בערוך שם כתוב מחיות רעות) כבר פירשנו בערך נקר עכ"ל הערוך. ולפי שעה לא מצאתי. ודע דענין עקורי קטניות נזכר בסנהדרין דף ס"ה: בענין ניחוש וז"ל רש"י שם עיקורי קטניות מהיות רעות. כלומר העוקר קטניות ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות ואינן מרקיבות:
עוד שם בערך הנ"ל. בפרק החולץ ביבמות דף מ"ב: בגמרא אחד בתולות וכו' או שהיתה עקרה וזקנה קטנה וכו' עד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ותנן בפרק הבא על יבמתו ביבמות דף ס"א: לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כי יש לו בנים וכו' עכ"ל הערוך. לא ידעתי מאי בעי בזה שכתב ותנן וכו' ומאן דכר שמי':
פחי נפש משנה בראש השנה דף כ"ג: ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים ולא שהיו צריכין להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש. ולא פירשו רש"י והר"ב והתי"ט כלום. אמנם בשבת דף קכ"ז: בענין הדן את חבירו לכף זכות מעשה באדם אחד וכו' ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי וכו' אמר אין לי מעות וכו' עד הלך לביתו בפחי נפש פי' רש"י בדאבון נפש. ורבינו לא זכרו. ואולם בתרגום אונקלוס נמצא ויקרא ך"ו פסוק ט"ז ומדיבת נפש וּמַפְחַי נְפָש וכן דברים ך"ח פסוק ס"ה ודאבון נפש וּמַפְחַת נְפָש:
בערוך דף קל"ח. אות פטרוזא בריש גמרא דפרק איזהו נשך בבבא מציעא (נרשם בצידו דף ס') מה ודאו פטרוזא בת דנקא או ספקי פטרוזא בת דוקא. פירוש כבש ששוה שתות דינא כדאמרינן חטאת בת דנקא עכ"ל. לא מצאתיו שם בבבא מציעא אלא בבכורות דף י"א. איתא פטרוזא בר דנקא. אבל דברי רבינו אשר העתיק. צריך אני עדיין לחפש אחריו כי לא שלם ספרו עיין מוסף ערך תמד:
בשורש פקע לא הביא הערוך ענין פקע דאיתא בנדרים דף כ"ט. קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי. עוד במשנה זבחים דף פ"ו. וכולן שפקעו מעל המזבח. וכן בשבועות דף מ"ו. ואי לא מייתי ראי' פקע:
בערוך דף ק"נ. בערך צד ב' בפרק בני העיר במגלה בגמרא אין מוכרין בית הכנסת דף כ"ז: ובפרק איזהו נשך בבבא מציעא דף ס"ג. בגמרא לקח הימנו חיטים צד אחד בריבית איכא בינייהו פירוש אם תהיה ההלואה ב' דינרים בשלשה וכיוצא בו הרי זו ריבית גמורה מב' צדדין גבי מלוה וגבי לוה ושניהם עוברים אבל העושה שדהו מכר על תנאי גבי לוקח הוי ריבית דאי מייתי לי' זוזי מהדר לי' בעל כרחו אבל גבי מוכר לא הוי ריבית דאי בעי לא מהדר לי' לעולם ולא בא לידי ריבית ואפילו למיהדר לי' לא הוי ריבית אלא כשיחזיר וכן מוכח מהשתא שיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם (צ"ל שצריך להיות ואין מוכח וכו'). ריבית על מנת להחזיר פירוש כשיביא לו מעות יחזיר מה שאכל מן הפירות רבי יהודה מתיר ותנא קמא אוסר עכ"ל. דבריו צריכין פירוש.
בערוך ערך קסדור בגמרא דפרק במה טומנין בשבת דף מ"ט. ראהו קסדור אחד ורץ מפניו בענין תפילין דאלישע בעל כנפים. פירוש קסדור שליש ובלע"ז קשטלד"ו עכ"ל. ורש"י פירש שם מנישטראל שהיה ממונה על כך. ודע דבמשנה בכורות דף ל"ה. איתא מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסטור אחד ואמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום נטל פיגום וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו וכו' אכן ברש"י איתא קסדור פי' ממונה. וכן במשנה שבמשניות שם איתא קסדור ופירש הרב מברטנורה קסדר ממונה מהמלך. (אמר המעתיק עוד אחד מצאתי ביומא פרק קמא דף י"א. ואמר רבי יהודה מעשה בארטבין אחד בציפורי שהי' בודק מזוזת בשק העליון ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז ופירש רש"י קסדור שם פקידות הוא כגוץ סרדיוט והוא שוטר):
קלי שבת דף קנ"ג: אמר רב אדא בר אהבה היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגיע לביתו דוקא רץ אבל קלי קלי לא וכו' פי' רש"י קלי קלי מעט מעט כלומר בנחת. עירובין דף נ"א. אמר רבא חשכה לו כי מסגי קלי קלי וכו' פי' רש"י הולך מעט מעט. ובערוך לא מצאתי:
שגא יבמות דף ס"ג: אמרו לי' לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל אמרו לי' מקבלי שוחדא תריץ יתיב. לא מצאתי בערוך גם בתרגום ובתשבי ובמתורגמין לא מצאתי (ואני המעתיק מצאתיו אות שגא ב' ובמוסף הביא פי' רש"י שגא כפף כאשר הביא גם הגאון):
שבועה גיטין דף ל"ה. כתבו התוס' ד"ה לא שנו וכו' כמו שמפרש בערוך דשבועה דאורייתא היא בכבוי נרות וכו' עכ"ל. עיין שם. עדיין לא מצאתי בערוך:
שעיר כתבו תוס' בשבועות דף ט'. בד"ה שעיר זה יהא כפרה עלי. פירש בערוך שעיר זה וכו' עכ"ל. עד הנה לא מצאתי דבר זה בערוך [אכן ברב אלפס סוף פרק א' דשבועות פירש דבר זה בקצת אריכות דברים להסביר הענין ביתר ביאור]:
תוכחה ז"ל רש"י שבת דף קכ"ט: תוכחה לשון לכו נא ונווכחה (ישעיהו א׳:י״ח) להתווכח ולהודיע מי שסרח על שכנגדו (עוד זה מצאתי אני המעתיק שם דף קנ"ב. עקרא שליפא תוכחה. ז"ל רש"י אתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באתה:
תער ז"ל הרמב"ן בספר תורת האדם [דפוס ווינעציא שנת ש"ה לפ"ק דף ס"ג ע"ב] לרבינו האי תער ומספרים משונים זה מזה ותער בלשון תורה מספרים וכן מתרגמין אותו והוא אלמו"ס העשוי לגילוח ולהשחתה ואשר איננו משחית לגמרי קורין לו חכמים תער וכו' כך מצינו בהלכות הר"י בן גיאות ז"ל. ובעל הערוך ז"ל הקשה מהא דאמרינן בנזירות מיקל אדם כל גופו בתער והוינן בה ומתרץ הא בתער הא במספרים והא רב תער קאמר כעין תער. ובוודאי שתשובה זו משובשת היא דתער בין בלשון תורה בין בלשון חכמים הוא המשחית לגמרי כדאמרינן בקידושין איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומשחית לגמרי הוא ולא הזכירו גילוח אלא למעט המלקט במלקט וכו' ומספריים בין בלשון תורה ובין בלשון חכמים יש בהן גילוח ולא השחתה וכן מזכירים בכל מקום גילוח דהשחתה בתער ולא במספרים והחמיר מדבריהם במספרים כעין תער כדאיתא התם בנזירות וזה שאמרו כאן מיקל בתער הטעתו לגאון ז"ל בפירוש זה וכו' ולשון התרגום שהזכיר הגאון אינו כדבריו ותרגומו של תער בארמית מספר בלשון יחיד והוא הסכין המחודד המשחית שער ומספרים בכל מקום לשון רבים והוא הזוג המגלח הנקרא אלמו"ס ודברים פשוטים הם עכ"ל. הנה מה שהעתיק הרמב"ן בשם הערוך. תמצא בערוך ערך נגסטר:
שכחת המלקט אחר המאסף מחמת בלבול הדברים
בערוך ערך דגם בראש השנה דף כ"ה שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה נידוי עכ"ל הערוך. לא ידעתי מקומו. (אמר המעתיק אולי כוונתו להא דאיתא שם סוף פרקא קמא וצ"ל דף כ"א: מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא בלוד שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא עד כאן במשנה. עוד איתא שם בגמרא דף כ"ב. תניא אמר רבי יהודה חס ושלום שרבי עקיבא עיכבן אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן ושלח רבן גמליאל והורידהו מגדולתו (והוי כעין נידוי):
חס ושלום ראש השנה דף כ"ב. חס ושלום שרבי עקיבא וכו' (ועוד אחד בעדיות פרק ה' אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה וכו' לא מצאתי בשום מפורש פירוש על ענין הסמיכות) [ודע דתרגום חלילה חס] (וכן מצינו בתלמוד דוגמתו בקידושין דף מ"ד: בסוגיא דקרנא חס לי' לזרעא דאבא בר אבא דנימא הכי ועוד אחד חולין דף קי"א: בענין דגים שעלו בקערה חס ליה לזרעא דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי) ועוד אחד ידים פ"ג משנה ה' אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם על שיר השירים וכו' ועיין תשבי שגם הוא על הסמיכות לא יהיב טעמא:
סכוכית ז"ל רש"י שבת דף פ"א. סכוכית על שם שסוכין קרי סכוכי' ועל שם שהיא זכה קרי זכוכית לא מצאתי בערוך:
קשייתא בערוך דף קס"ט עמוד ד' הביא קשייתא דיומא פרק יום הכפורים דף ע"ט: היינו דאמרי אינשי תרי קבי תמרי חד קבא קשייתא וסרוח. ודחולין דף מ"ט. ההיא קשייתא דאשתכח במרירתא. ולא נזכר עוד בשבת דף כ"ט. ת"ש דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדי קשייתא לחיותא:
קשות המזרחי בפרשת תרומה. כ"ה פסוק כ"ט הביא בשם הר"א אבן עזרא שכתב על רבי נתן בעל הערוך בעבור שאמר כי הקשות הם דמות קנים כי כן יקראו בלשון ישמעאל. וכתב הר"א אבן עזרא שהמגיד לו לא ידע לשון ערבי ונלעג היה וכו' והמזרחי האריך להתנצל ולהצדיק את הערוך ע"ש [ועדיין לא מצאתי דברים אלו בערוך]:
בערוך דף ס"ב עמוד ד' זלוע דדבש פי' בקבוק דבש דאשת ירבעם. הלוך וקנית בקבוק עכ"ל חסר המראה מקום:
לשון הר"ש בפרק ח' דפרה סוף משנה ג' ד' ובערוך פי' בערך רדם דערום העוסק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף הטהור כולן טהורין וכו' ודבר תימא הוא מנא ליה הא עכ"ל. הנה בערך רדם לא מצאתי גם בשארי ערכים לפי שעה לא מצאתי. [אמר המעתיק אמנם אחר החיפוש אני מצאתיו אבל טעות הדפוס הוא בהר"ש וצ"ל בערך דרס ג' בשם גאון אחד שמפרש כן על משניות האלו. וז"ל אלו הפירושים שפירש גאון אחד בפרק ח' של פרה הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני וכו' והמשנה השלישית היא ששנינו השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר לעזאזל מטמא פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני נתחיל בפירושה ונאמר כי אלקינו צוה השורף את הפרה ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו במים ורחץ את בשרו וגו' וכן אמר על פר ושעיר הנשרפין והשורף אותם יכבס בגדיו וגומר ועוד כתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו הרי ידענו שחייבין כולן לכבס בגדיהם ואנחנו יודעין כי בגדים שאינן על השורף אותם אם יגעו בפרה ובפרים הנשרפים ובשעיר המשתלח אינם מטמאים ואינם צריכים כיבוס אבל בגדים שעל השורף צריכים כיבוס אע"ג שלא נגעו בפר' ולא בפר ושעי' הנשרפין ולא בשעיר המשתלח (וכיון שנטמאו בגדים שעל השורף וחזרו וטמאו את השורף ואלו לא היו על השורף בגדים לא היו מטמא). על כן אין לתמוה ולומר אם שורש טומאה בגדי השורף היא הפרה והפר והשעיר מדוע לא יטמאו הם בגדים אחרים בנגעם כך נשיבהו ונאמר לו כי זה אשר טמא בגדי השורף לא מפני נגיעה טימאום אלא מפני שריפתם ראיה לדבר שאם נגע בהם איש ולא שרף אותם אינו מטמא לא הוא ולא בגדיו ולכן יהיה השורף כאומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני וכו' והמשנה הרביעית היא האוכל מנבלת עוף הטהור והיא בבית הבליעה מטמא בגדים ונבלה עצמה אינה מטמאה בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ופי' כי נבלת עוף טהור אינה מטמאה לא אדם ולא כלים בנגעם בה וכשאוכל אדם אותה (היא מטמאה את בגדיו והן מטמאין אותו) וכן אומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני וכו' עכ"ל. הצריך לעניננו. ומעתה כי נשים לב ונפקח עין על ההסגור בתוך חצי עגול אשר שמתי לפניך הן הן דברי הר"ש כי מפני שאמר אצל פרה ופרים ושעיר המשתלח וכיון שנטמאו בגדים שעל השורף וחזרו וטמאו את השורף ואלו לא הי' על השורף בגדים לא הי' מטמא אף שעסוק בשריפתה הרי לפניך דערום העוסק בפרה ופרים ושעיר שלח אינו מטמא בעצמו אך טומאה במדרגת בגדים. גם מפני שאמר אצל נבלת עוף הטהור וכיון שאוכל אדם אותה היא מטמאה את בגדיו והן דהיינו הבגדים מטמאין אותו. הרי לפניך דעל ידי הבגדים שהוא לבוש נטמא ואלו על ידי אכילתה לבדה בלא הבגדים לא היה נטמא ועל זה הקשה הר"ש ודבר תימא הוא מנא ליה הא אשר על כן פירש הר"ש ז"ל פירוש אחר וז"ל בשורף פרה ופרים ומשלח את השעיר ואוכל נבלת עוף טהור בכולהו כתיב כבוס בגדים לא שנא בגדים שהוא לבוש ולא שנא בגדים שהוא נוגע וכו' (פי' ואפילו אינו לבוש) ופרה ופרים עצמן ושעיר ונבלת עוף אם נגעו בבגדים טהורים והיינו שהבגדים אומרים לאדם מטמאיך לא טימאוני:
רבי משה כלפו מן בארי ערך קרש. הביא ראיה מתרגום ירושלמי כי קרש הוא קרח בעברי ע"ש:
רבי מצליח ערך אמפליא. פירוש כי אמפליא עור הוא וכו' ובערך כחל א' פירש שבת דף פ' שכן צנועות כוחלות עין אחת פירוש כוחלת עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו וכו':
רבי משולם ברבי משה ברבי איתיאל. פירש המשנה א' פרק ד' דפאה בפאה אפי' צ"ט אומרים לחלק וא' אומד לבוז שומעין לזה שאמר לבוז שאמר כהלכה ובדלית ובדקל שומעין לחלק פי' כי אחר שריבה הכתוב תעזוב הנח לפניהם וכו' מיעט הכתוב וכתב אותם תלמוד לומר קציר מה קציר שהקטן שלט בו כגדול יצאו דלית ודקל שאין קטן שולט בו כגדול (וכן פירש הרמב"ם) דלא כהר"ש:
רב עמרם בערך פסד פירש בבבא מציעא דף קי"ז: כמה מפסדא עליי' בהאי ביתא תולתא הלכך אית ליה תולתא. קסבר רבי נתן דעליי' חבסתי' לביתא ודקתי' דאי קאי בית בלא עלייה קאי שתין שנין וע"י עלייה קם מ' שנין וכו':
ר' משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב. ערך דד פירש בסוטה דף מ'. על שאנו מודים לך משמע דקא מודן ציבורא על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן:
רבי נתן בערך גה ר' מצליח הלכות גדולות. רבינו משולם ברבי קלונימוס ערך סעד פירש המשנה ויהיו עניים בכי ביתך שיהיה בני ביתך עושין מלאכתך ולא אחר כההיא עניא סבא דצבעי' לרישא ולדיקנא באוכמא דסוף פרק הזהב בבא מציעא דף ס':
רבי משה בר יעקב בר משה בר אבון מן נרבונא בערך פרקד א' היה מפרש (מלת פרקד) אפוריא קדי. רב שר שלום בערך קן:
אבא מארי רבינו יחיאל ערך רק. פירש ביבמות דף כ"ד: רוק שהוא למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא. פירוש רוק שהיא זרוק בכח ועלה למעלה מן הכילה שזה וודאי כח איש הוא ולא כח אשה והי' מספר במשל סוחר אחד היתה לו אשה יפה וזינתה עליו ובשעת תשמיש רק אותו האיש למעלה בשמי הקורה העליונה והיתה הקורה מצופה זהב כולה אח"כ בא בעלה לשכב עמה ולשמוח עמה נשא עיניו למעלה וראה רוק למעלה בקורה אמר לאשתו מי רק שם ואמרה אני אמר לה עשה כן לפני ואראה זה הכח שיש לך ולא יכלה והרגיש מה שעשתה:
רבינו נסים. רבי דניאל. רב האי. רב שרירא. רבינו חננאל אחי רבי דניאל:
ערך נגד ואני קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נרבונא כפירוש רבינו חננאל ביומא דף נ"ג. מחוי רב יהודא כמנגדנא כמכה שמעלה ידו ומורידה וכל ההכאה במקום אחד הוא:
ערך טנר חולין דף מ"ח חזנהו דהוו קיימו טנרי טנרי פירש בהלכות גדולות צמחים קטנות וכנדי גדולות וכו':
ערך בנית מכות דף ט"ז: ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא ונגדיה רב יהודה פירש בשאילתות גדולות בויהי ביום השמיני מי שאוכל דג שנמצא כשחורש הארץ לא מיחייב אלא מלקות מדרב יהודה וכן הלכה:
מדרש רבה ויקרא ריש פרשה יו"ד אמר ישעי' מטייל הייתי בבית תלמודי וכו' אמר לו הקדוש ברוך הוא לישעי' אהבת צדק אהבת לצדק את בניי ותשנא רשע ששנאת מלחייבן:
רבינו נתן בעל הערוך היה משבט יהודה ממשפחת התפוחים והי' שנת ד' אלפים תשצ"ח כנראה בערך עד זומם והוא תלמיד רבינו חננאל ורבינו משה הדרשן וחבירו רבינו גרשון מאיר הגולה ורש"י שאל שאילתא מהרב הערוך כמו שכתב בספר אגודה דף קע"ב. ד"ה רוקח וכו' ובנימין זאב סימן רל"ג וחיבר רבינו בעל הערוך תשובות וזכרום לפעמים הפוסקים ומהם המרדכי פרק שלשה שאכלו והיתה מנוחתו שנת תתס"ו [מצאתי בספר שם הגדולים מהגאון החכם רבי יוסף דוד אזולאי. רבי נתן בעל הערוך היה ראש ישיבה ברומי חכם גדול בכל החכמות ומת 4866 בשנת תתס"ו לאלף החמישי יוחסין דף ק"ל. ושלשת הקבלה דף מ"א. ויש כותבים זמן אחר עיין צמח דוד:
4865 רש"י נפטר תתס"ה לאלף החמישי אגרת היוחסין והרש"ל. אמנם השלשת הקבלה כ' שרש"י הי' בימי הרמב"ם ונראה כדבריו עיין צמח דוד:
4964 הרמב"ם נפטר בשנת תתקס"ד לאלף החמישי. ועיין מה שכתבתי בערך גויה א' מה שמצאתי שרש"י כתב בשם הערוך בשבת דף י"ג: גבי אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני. ע"ש:
רבינו חננאל קיבל מרב האי. ורבינו יצחק האלפסי. ורבינו נתן בעל הערוך קבלו מהם רש"ל בתשובה סימן כ"ט.
4930 רבינו תם נפטר שנת תתק"ל לאלף החמישי:
כל מקום שנאמר אי"ש ר"ת אמר ישעיה
אי"ש שאלני תלמיד אחד למה זה הביא בעל הערוך בכמה וכמה מקומות הסוגיא כמות שהיא בגמרא ולא הוסיף כלום הן בטעם או בפירושו ולמאי הלכתא הזכיר הסוגיא:
והשבתי לו שאלת הראשונים במקצת שאלת כי התעורר על זה חכם התשבי בהקדמת הלצה עיין שם. וז"ל התשבי בהקדמה בהלצה 4944 וכבר קם הרב רבינו נתן בן הרב רבינו יחיאל איש רומי שנת תתקמ"ד ליצירה וסדר ספר על סדר האלפ"א בי"ת וקרא שמו ערוך כי הוא כשולחן הערוך לפני האוכל כי אדם גרול בתלמוד היה אבל לא הביא הרב רק מלות החמורות הנמצאים בתלמוד ובמדרשים מלשונות הנזכרות [כגון ארמי פרסי יוני ערבי רומי ודומיהן] ורבים מהם הביא ולא ביארם ועל זה אני מתמיה הרבה מאוד על מה הביאם גם יש שרשים הרבה מאוד שלא הביא כלל (אמר המעתיק זה כבר תירץ החכם המוסיף בערך תמר שלא זכה להשלים חיבורו) ואף אם הביא איזה מלה מהם לא הביאה רק להבין איזה דין או פשט ולא באר המלה ההיא עכ"ל. ואולם העולה על דעתי הקלושה לא אחדול ממך ואשיב לך דבר המתקבל. ודאי לא לחנם האריך ברוב מקומות להביא כל הסוגיא רק משום שבאותה הלכה. או ברייתא היו נוסחאות שונות ונוסחאות מחלפות לכך העתיקו רבינו להורות הנוסחא אמיתית. ובזה תבין גם כן שבכמה מקומות הביא רבינו הנשנית מאוחר והיה נאות להביא המוקדם בכמה וכמה עלין אכן מפני שהיה לפניו בסוגיא המאוחרת גרסאות ונוסחאות שונות לכך העתיק המאוחר ועזב את המוקדם במקומות שהיו לפניו בסוגיא המוקדמת נוסחא ישרה והלכה ברורה. ועיין ערך משה. וערך נטש ב'. וערך סגן. וערך סן ג'. ועוד כיוצא באלו ותמצא נחת בנוסחתו:
אי"ש בכמה וכמה דוכתין כתב רבינו בסתם ומצאתי במפורשים גדולים הלא המה התוס' והרא"ש ודומיהן שכתבו דברים ההם בשם רבינו חננאל ודומיהן. אלא משום דהערוך תלמיד של רבינו חננאל היה. ולכך רוב דבריו סתמא אליבא דרבינו חננאל הם כמו שאמרו יבמות דף צ"ו: יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא וכך רבי אלעזר תלמיד רבי יוחנן דורש סתם והכל יודעין שתורתו של רבי יוחנן היא:
אי"ש דרך רבינו למלאות החסר כגון שני כותב שיני. הלכות בהין. מהא כותב מיהא. זמניה הוא כותב זימניה הוא וכדומה לאלו. ועיין מה שכתב רבינו בערך ספר ב' תנא תוספתא ספרא בצירא:
אי"ש כלל זה מסור בידך כשאני מעתיק הלשון של רש"י גמרא ותוס' או שארי מחברים. כשאני כותב כו' דע שהמחבר ההוא שאני מעתיקו כתב כך בעצמו. וכשאני כותב וכו' דע שהמחבר ההוא האריך עוד ואני מקצרו בהעתקה:
שכחת העומר
בערוך ערך הנדז כתב זי"ן וסמ"ך אחד הן כמו יעלוז יעלוס: