וידעו מצרים וגו׳. אינו מדבר בידיעה שע״י עשר מכות. דא״כ היה לומר כך אחר ונתתי את ידי וגו׳. או אחר והרביתי את אתתי וגו׳. אלא ג״ז המאמר הוא מסדר הגאולה עד שיגיעו לגאולה שלימה. דבאמת במכות עצמם לא נודע כ״כ יד ה׳ למצרים רק לפרעה שנעשה הכל לעיניו ונוכח כי דבר ה׳ הוא. וכמבואר הלשון בכ״מ למען תדע וגו׳ אבל כל מצריים לא נוכחו כ״כ. וגם לא שלטו בהם המכות בתוקף עוזם כמו בסמוך לפרעה כאשר יבואר עוד. ומודיע ה׳ שאחר יציאה מקומית ולא היה עוד גאולה שלימה אלא מפרעה. שהוא הוציאם לחרות לגמרי. וכמאמר ה׳ למשה לפני מכת בכורות. כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה. אבל כל מצריים כסבורים היו שישובו לעבודתם ועל מנת כן השאילום כ״כ. אך בהגיעם לים סוף אז כתיב להלן י״ד ד׳ וידעו מצרים כי אני ה׳. שאז ראו הכל את היד הגדולה שנעשה לעיניהם. וזהו דבר ה׳ כאן. וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים. ולא אמר בנתני את ידי. כי לא היה שם דבר. אלא נטיית היד על הים לשוב על מצרים. אז. והוצאתי את בני ישראל מתוכם. היה יציאה רוחנית והוא גאולה שלימה. וע׳ להלן י״ב ל״ג: