בזאת תדע. אתה פרעה ולא כל מצרים. וכאשר יבואר לפנינו. וכמש״כ לעיל מקרא ה׳. שלא נודע לכל מצרים עד בואם לים סוף:
כי אני ה׳. מהוה כל הטבע. ומש״ה אני עושה בו כרצוני:
הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. לפי׳ הראשונים ז״ל מדבר על אהרן שהכה במטה אשר בידו. ואינו נכון הלשון כי אני ה׳ הנה אנכי מכה וגו׳. ותו קשה בסנהדרין דצ״ט כל המעשה את חבירו לדבר מצוה כאלו עשאו שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. והלא אהרן הכה אלא כאלו עשה משה. ולמאי הביא הגמ׳ מקרא דפ׳ בשלח ולא מקרא זה הקודם שאמר משה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. ולא עשה אלא אהרן. אלא כך הדבר. שאהרן הכה במטה שלו את היאור לעיני פרעה ועבדיו. ובזה נלקו כל מימי מצרים והיה דם. אבל לא נהפכו לדם ממש וכאשר יבואר להלן י״ט. ומ״מ ע״פ שהכה אהרן במטהו הכה ה׳ במטה משה על היאור. וכדאיתא כיב״ז באיכה רבתי במכת רשף שבין י״ז בתמוז לט׳ באב. וכמש״כ בס׳ בראשית י״ט כ״ו במעשה לוט. ובהכאה זו נהפך היאור לבד לדם ממש. וזהו דבר ה׳ הנה אנכי מכה במטה אשר בידי:
ונהפכו לדם. עבה ומסרחת כמו דם. אבל בכל ארץ מצרים לא היה כן. מש״ה לא נודע בזה לכל מצרים כי הקב״ה מהפך הטבע כרצונו. ובזה נתבאר מקרא בתהלים ק״ה ויהפוך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון. היינו שהיאור נהפך לדם אבל שארי נוזלים לא נהפכו אלא בל ישתיון. ואחר שביארנו הכתובים צ״ל הא שלמדו חז״ל ממקרא דפ׳ בשלח ומטך אשר הכית בו את היאור. דע״כ קאי על מטה אהרן ממש. משום דאלו מדבר במטה משה ושהכה בו ג״כ לא היה נצרך הכתוב לפרש פעולתו. שהרי מטה משה אחד היה ואין שני לו. אלא מטה אהרן שלא נעשה בו הרבה. והוצרך הקב״ה לפרש דוקא אותו מטה ולא אחר. ושפיר למדו חז״ל מכאן דוקא. ושם יתבאר דחז״ל ברבה חולקים ע״ז האגדה. וס״ל דמטה משה היה וביארנו למאי פי׳ הכתוב הטעם: