וידבר משה לפני ה׳. לא שדבר אל ה׳ כי לא מצינו לעולם וידבר משה אל ה׳. זולת יפקוד ה׳ וגו׳. ויש ע״ז דרוש ברבה שם שמי שתובע צרכי צבור בא בחזקה. אבל כאן לא הי׳ הדבור אל ה׳ אלא מדבר לעצמו. לפני ה׳. הקב״ה האזין צערו. אבל אם לא הי׳ הקב״ה משיב הי׳ הולך ומקים דבר ה׳:
לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. ולא אמר ישמע אלי פרעה כמו שאמר להלן בפסוק ל׳. גם שם כתיב תחילה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע וגו׳ וכאן אמר להיפך. אבל מתחילה יש לדעת ההפרש בין לשון ישמעני. בין ישמע אלי. דישמעני משמעו שיהא נשמע לקבל דברו כמו אם אתה לו שמעני והיינו יקבל ממנו. אבל ישמע אלי משמעו שיטה אזנו לשמוע דברו וממילא מובן הפי׳ ולא שמעו אל משה. היינו שלא הטו אוזן כלל לדבריו. והנה עוד זאת לדעת דכל הדברות שהיו ביד משה. מלבד שאמר הלשון שדבר ה׳ עמו כאשר הוא בלי שום שינוי. עוד הי׳ לו להסביר אח״כ איזה ביאור וכדומה וכמו שביארנו ריש פ׳ ויקרא ביאור לשון דבר ואמרת אליהם. ובזה יובן כמה פרשיות בזה הענין. והנה כשדבר משה בשם ה׳ לישראל כל אריכו׳ המאמר וביאורו לא הטו אוזן לשמוע כלל. ואח״כ כשצוה הקב״ה למשה שילך וידבר לפרעה השיב משה לאיזה תועלת יבא לפרעה ויקוה שיפיק רצון הלא ישראל הקילו בכבודו ולא שמעו לדברו כלל. ואיך ישמעני פרעה לקבל ולעשות כדברי. ואע״פ שמה שלא שמעו אלי ישראל. הוא משום שלא הסברתי להם דברי בביאור ובהסבר יען שמקוצר רוח לא אבו שמוע כלל. אבל פרעה שיטה אוזן לי אוכל להסביר לו ולבאר דברי ואז ישמעני לקבל ולעשות כדברי. ע״ז אמר ואני ערל שפתים. איני יכול להסביר היטב. ובמקרא ל׳ יבואר עוד: