ככוכבי השמים. זהו השבועה שהיה בשעת עקידה ונתבאר שם שלא משום רבוי המשיל לכוכבים אלא שיהיו גדולי המעלה שיאירו ככוכבים וא״כ אע״ג שעדיין לא הגיעו לזה המעלה. סוף סוף יגיעו לזה כפי שבועתך. ואמר משה ולישראל עבדיך. אע״ג שלא נאמר לו ממש ברכה זו מ״מ אחר שאמר לו יצחק ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וגו׳ ויתן לך את ברכת אברהם. והקב״ה א״ל בבואו מפדן ארם אני אל שדי פרה ורבה. הרי נתקיים נבואת יצחק וממילא הגיעה לו ברכת אברהם ג״כ:
ונחלו לעולם. בתורת נחלה דמשמעו שאין לה הפסק. ואפילו בשעה שגולים ממנה הרי היא שלהם אלא שגולים ממנה ולעולם עין ישראל תלוי׳ לשוב בה. והקב״ה הבטיח ליעקב כל זה כמש״כ בס׳ בראשית כ״ח ט״ו. וא״כ יש בזה טענה לבטל גזרת כליון שלא תתבטל הנחלה שהיא בטבע הבריאה השייכה לי״ב שבטים. ומה מועיל מה שאני וזרעי לבד יורשים א״י. והרי אין זה נחלה שנבראה הארץ בשביל זה. נמצא בא משה בכח חמש טענות לבטל גזרת כליון. א׳ בכח גדול. ב׳ ביד חזקה. ג׳ למה יאמרו וגו׳. ד׳ שהיה הבטחה להרבות זרעם ככוכבים וא״כ עוד יהיו ראוים לגדולות. ה׳ ונחלו לעולם: