ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו׳. כבר נתבאר בס׳ בראשית כ״פ. שהקב״ה התנהג עם האבות למעלה מן הטבע בפרט אחד. היינו עם אברהם אבינו במלחמה ומגן לפני כל קמיו וזה היה בזכות התורה שלמד א״א בכח למעלה מהטבע. באשר לא היה לו רב והוא שם לילות כימים ונבעו כליותיו חכמת התורה. ועם יצחק בפרנסה ובזכות עבודה שהיה עולה תמימה וגם עסק בתפלה כל ימיו. ועם יעקב במדת השלום למעלה מה״ט. בזכות גמ״ח שהיה יעקב עושה בזה למעלה מה״ט ושמירת מדת השלום בהפלגה. ע״כ היה ההשגחה עליו בזה בהפלגה. וזה משמעות אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב. לכל אחד הנהגה בפ״ע. אמנם כן היה ההשגחה על כל אחד בשלשה פרטים הללו. דגם אברהם היה מושגח בפרנסה ובשלום. וכן יצחק וכן יעקב בשני דברים האחרים. רק שזה היה בדרך הטבע בהשגחה פרטית. שהרי אברהם אבינו נתברך בפרנסה אבל לא בדרך נס. כי בשעה שהלך למצרים ונתעשר היה בדרך המצאה והשגחה פרטית. וכן יעקב אבינו מבואר בסה״י מלחמותיו הגדולים עם אנשי כנען והוא ניצל ולא נתפרש בתורה. היינו משום שלא היה בדרך נס נגלה אלא בנסתר בהשגחה פרטית וזהו הכנוי להלן אלהי אבותיכם. היינו הנהגה פרטית בכלל עם כולם. לבד שהוא אלהי אברהם ביחוד במלחמה ואלהי יצחק בפרנסה ואלהי יעקב בשלום. לפי מדת כל אחד ואחד שהוא התנהג למעלה מטבע האדם. אם בתורה אם בעבודה אם בגמ״ח ואהבת השלום. וכאן הודיע הקב״ה למשה בכלל טעם מדוע לא יבער הסנה:
אנכי אלהי אביך. עמרם וכדומה. שהיו מושגחים בפרטות. וזה ידע משה וכל ישראל דחסידיהם מושגחים בפרטות. אלא שלא ידע דכל ישראל ג״כ בהשגחה באו עליהם גזירות הללו מש״ה השיב הקב״ה דאנכי אלהי אביך הוא המשגיח ומגין על כלל ישראל:
אלהי אברהם. בהשגחה נפלאה בדרך נגלה בזה הפרט המיוחד לו כאמור. אלהי יצחק וגו׳. והוא תשובה כללית שלכן אין הסנה נבער מלבת אש הגזירות. כי השגחתי פועלת בזה. ומעתה אחר שהודיעו. עוד היה למשה מקום להסתכל באש איך נעשה הדבר שהאש אינו נאחז בסנה. והיה מבין דרכי השגחתו איך נשמרים ישראל מכליון. אבל אחר ששמע משה כי אך מעשה האלהים בעצמו הוא ויסתר משה פניו. לא בקש לשום עין על הלבת אש שבתוך הסנה:
כי ירא מהביט אל האלהים. לא מצא לב להסתכל איך הקב״ה מנהיג את עולמו. ואח״כ כשנתגדל וביקש לדעת דרכיו מנע ממנו הקב״ה וכדאיתא בגמ׳ ברכות ד״ה כשרציתי לא רצית כו׳. וגם אז לא ביקש משה אלא בשביל ישראל כאשר יבואר שם ברצות ה׳. אמנם עתה שוב לא נסתכל לדעת איך הקב״ה מנהיג תכונת הצרות ומשגיח על כמה מישראל לטובה ועל כמה לרעה. ולא נדבר עוד בזה. רק שהחל הקב״ה להיות מדבר בגאולה: