ושמתם על בניכם ועל בנתיכם. שלא היו יכולים לבקש אלא כפי הצורך ולא יותר מן הצורך שלא יהא ניכר כי נוטלים שלא ע״מ להחזיר. ע״כ יעץ ה׳ שכ״כ יקחו אפילו יותר מצרכי עצמם אלא ישימו על הבנים והבנות אפי׳ שאין כן דרכם להתלבש כ״כ. אך רק כדי להציל מידם תשימו גם על הבנים גם על הבנות נמצא הי׳ דבר ה׳ בסדר י״מ. אשר משה בעצמו יהא המדבר. ולקולו יתעוררו כל הזקנים שלוחי ישראל לילך אל פרעה. והי׳ בזה מס״נ ואמונה שלמה שיהיו בזה כדאים לנס נגלה. והיו אומרים אל פרעה כי ה׳ נראה לישראל. ומש״ה מבקשים ממנו שיניחם לילך למדבר להקריב לה׳ וכאשר יסרב בדבר ישלח ה׳ את ידו בכל נפלאותיו. אבל לבסוף לא נעשה כן. כי אחר שלא שמעו לקול משה כ״א אל קול אהרן לא מצאו לב להאמין באמונה שלמה שימסרו נפשם לילך לפרעה. וע״כ לא היו ראוים באותה שעה לנס נגלה. עד שנתהוה גזרת תבן. ובזה היו כל מצרים ראוים לעונש כאשר יבואר להלן. והגיעו הנפלאות של המכות לא מצד הכנת ישראל אלא מצד שראוים היו לעונש נגלה. ועוד היו שינוים בדברם אל פרעה. והכל הוא תוצאות השנוי שהגיע ע״י שסירב משה בענותנותו: