ופר חטאת וגו׳. כל המקרא מיותר. שהרי כבר כתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וגו׳ שבעת ימים וגו׳ בזה נכלל הפר הראשון שהוא פר חטאת. אלא נראה שבא הכתוב לבאר תכלית אותו חטאת בכל שבעת הימים. דלכאורה בשלמא העולה והמלואים שהן באין אפילו נדבה בכ״מ אינו חידוש מה שקרב בכל שבעה. אבל חטאת שאינו בא כ״א לכפר ואחר שכבר נתכפרו אהרן ובניו ביום הראשון למאי יבא ביום שלאחריו. וכי אפשר שיש חשש שמא חטאו בהוראה בכל יום. ובאמת כיב״ז עמדו חז״ל בזבחים ד״ו על שני שעירי חטאת דעצרת למה הן באין ומיישב דראוין ישראל להביא חטאת בכל רגע אלא שחיסך הכתוב. וזה אינו מיושב אלא בחטאת צבור. ובא על טומאת מקדש וקדשיו משא״כ כאן שבאין לכפר על אהרן ובניו. ע״ז ביאר הכתוב ופר חטאת תעשה ליום פי׳ בכל יום משבעת ימים אלו:
על הכפורים. אע״ג שכבר נתכפרו:
וחטאת את המזבח בכפרך עליו. בשעה שאתה זורק את הדם ומכפר על אהרן ובניו תהא מחטא גם את המזבח. והכי כתיב בפ׳ צו ח׳ ט״ו ויקח משה את הדם וגו׳ ויתן על קרנות המזבח באצבעו ויחטא את המזבח :
ומשחת אותו לקדשו. כפרש״י בשמן המשחה כדכתיב בפ׳ צו והתם כתיב שמשה עשה כן בכל כלי קודש. דהכל נדרשים לקדשם. ומכאן למד משה מדכתיב לקדשו ש״מ דכל דבעי קידוש בעי משיחה. וע׳ מש״כ שם מקרא י׳ בס״ד: