1
שתי כתפות. מנהג ארצות הללו היה לנשוא על הכתף איזה מלבוש דק ונקרא כתף. ואינו מחובר לשום בגד. וצוה הכתוב שיהיו שתי כתפות:
2
חוברות. עומד להתחבר:
3
וחבר. שיהיו גם מחוברים ממש בשעת לבישה אל האפוד. ומדכתיב וחובר. משמע שלא באה המצוה שיהיו מחוברים בתפירה תמידית אלא מחוברים בקרסים וכדומה שמתפרדים בנקל. ובשעת לבישה באה המצוה וחבר ובזה מתבאר אריכות המקרא שתי כתפות וגו׳ אל שני קצותיו. ללמדנו שאין הקפד להחליף מימין לשמאל. ושתי הכתפות היו כשרות לכל א׳ משני הקצוות. אכן לא היה הכרח להיות בזה האופן כמבואר להלן במעשה ל״ט ד׳ מש״כ שם ומש״ה כתיב כאן אל שני. ושם כתיב על שני כמובן: