יהיו תמים. פרש״י כמו תואמים. ולפי סוגית הגמ׳ שבת דצ״ח פליגי ר״י ור״נ בפי׳ תמים ולשני הפירושים אינו כמו תואמים. מכ״מ פרש״י מוכרח לפי הפשט כמו שיבואר להלן ל״ו כ״ט:
אל הטבעת האחת. לא נתבאר שיעשו טבעות והיינו משום שלא באו אלא לחבר הקרשים ולא מכוין נגד איזה דבר בבנין עולם הכללי וכמש״כ לעיל כ״ה ח׳:
לשני המקצעת יהיו. יהיו מיותר וכן במעשה כתיב כן עשה לשניהם לשני המקצעות אלא בא ללמדנו דשתי הטבעות כשרים יהיו לפני המקצעות בלי דקדוק איזה כאן ואיזה כאן. ולא כמשפט הקרשים דאי׳ בירושל׳ הוריות פ״ג מדכתיב והקמת את המשכן כמשפטו. דקרש שזכה לצפון לא יעמוד בדרום אבל לא כן משפט הטבעות. והטעם כמש״כ שלא באו הטבעות לכוין איזה ענין בעולם אלא לשמש הקרשים ע״כ אין להם משפט. [ומזה למדנו דכל תשמישי קדושה בבהכ״נ וכדומה אין להם משפט הקרשים ולא כמג״א בסי׳ ח׳ שכתב לענין טלית של מצוה. וא״א ללמוד מקרשים אלא במעלות אנשים כדאי׳ בירושל׳ שם משום שכל איש יש לו משפט וזכות שהגיע למעלה זו]: