ואת המשכן. הידוע ע״פ המאמר ושכנתי בתוכם:
תעשה עשר יריעות. היריעות עצמן הם המשכן כפרש״י שבת דצ״ח ב׳ ד״ה ועשית כו׳ והתחתונות קרויות משכן עצמו. והכי אזיל סוגיא דגמ׳ שם דכ״ח א׳ ולא כפרש״י כאן שהיריעות לגג ולמחיצות מחוץ לקרשים כו׳ דמשמע דהקרשים הם המשכן. וע״ע להלן י״ג:
שש משזר ותכלת וגו׳. בהפרכת והמסך כתיב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר. דכל שכתוב ראשון הוא העיקר. ואע״ג דבכולהו היו כ״ד חוטין שש לכל אחד ממינין הללו. מכ״מ הרי אינו דומה עובי החוטים זל״ז. והיה ביריעות העיקר שש. ובפרכת והמסך העיקר תכלת. וידוע דתכלת מורה על ענין גדול ונעלה בקדושה וכמש״כ בס׳ במדבר במסע המחנות:
כרבים מעשה חשב. ובפרכת כתיב מעשה חושב יעשה אותה כרבים. דיש הבדל באופן העשיה. דביריעות לא היה צריך לחשוב מתחלה שתהיה אותה צורה שהחל בדעתו לעשות נגמרת ע״ז היריעה. שהרי יתפור אותה עם אחותה ותהי נגמרת הצורה שם. משא״כ בפרכת היה ההכרח לחשוב מתחלה איך ומה יעשה בה שלא יהא כלה באמצע הציור מש״ה ביריעות כתיב תחלה כרובים ואח״כ מעשה חושב. ובפרכת להיפך. תחלה מעשה חושב ואח״כ כרובים: