והתורה. פירשו חז״ל בברכות ד״ה זה מקרא. וכ״ה בירו׳ שם פ״ו ה״א ר״א בר כהנא בשם ר״א מנין לכל המצות שטעונין ברכה שנא׳ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה איתקיש מצוה לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונין ברכה. הרי דמפרשי תורה ממש. אכן ע״כ אינו כמו שהיא כתובה לפנינו. שהרי לא נשלמה עדיין אלא כמו שהיתה כתובה לפני ה׳ כולה שמותיו של הקב״ה שבהם ברא שו״א. וע״ז אמרו במס׳ ע״ז ד״ג ג׳ שעות ראשונות של יום הקב״ה יושב ועוסק בתורה. ומביא על כך המאמר מקרא יומם יצוה ה׳ חסדו ולא נתבאר מה זה חסד במה שהקב״ה עוסק בתורה אלא הכונה דהקב״ה מזכיר שמותיו ית׳ ומחדש בטובו בכל יום תמיד מע״ב. וברור שמחדש באופן שברא מתחלה היינו בשמותיו הקדושים וכלשון המשנה באבות פ״ד שהתורה נקרא כלי חמדה שבו נברא העולם. והן הן גופי תורה שבכתב ומש״ה נקרא זה העסק חסד כאמור לעשה אורים גדולים כל״ח וכ״ז ניתן למשה בסיני אלא שלא נתפשט שמותיו על צורה שניתנה לנו אלא פרשיות פרשיות בכל משך ארבעים שנה עד מות משה והתורה הלז היינו שמותיו של הקב״ה היו כתובים על הלוחות הראשונות כמש״כ להלן ל״ב ט״ו בשם הירו׳. וגם בלוחות השניות כמבואר בל״ד א׳ וכ״ז:
והמצוה. פרש״י תרי״ג מצות והיא דעת הירו׳ ברכות פ״ו הנ״ל אבל אנן לא קיי״ל הכי. אלא כדאי׳ בתלמוד דילן ברכות ד״ה והמצוה זו משנה היינו דברי קבלה וכ״כ הרמב״ם ז״ל בהקדמת ספר היד וכ״כ הראב״ע. וע׳ מש״כ בס׳ בראשי׳ ב׳ ט״ז. ובזה הספר ל״ד ל״ב ובס׳ ויקרא כ״ב ל״א :
אשר כתבתי. בג׳ ברכות מפרשי בדרך דרש. ולפי הפשט קאי על והתורה וכדאי׳ בירו׳ שקלים פ״ו התורה שנתן הקב״ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש וכו׳:
להורתם. קאי על והמצוה. שבא להורות לישראל הלכה למעשה והנה אמר ה׳ למשה על כל אלה ואתנה לך. בלשון מתנה היינו שלא יהי נצרך לעמל עוד וכדאי׳ בנדרים דל״ח א׳: