ועתה וגו׳. המשך שני הכתובים עד וגוי קדוש. המה תנאי ומסובב אם יעשו כך וכך יהיה לכם כך וכך. אבל בביאור הדברים בפרטות יש שני אופנים. א׳. אם שמוע וגו׳ ושמרתם וגו׳ אזי והייתם לי וגו׳. ולזה האופן מתפרש ואתם תהיו לי וגו׳ לא לתנאי ולא למסובב. אלא צווי בפ״ע הוא כאשר יבואר. ב׳. אם שמוע וגו׳ ושמרתם וגו׳ והייתם לי וגו׳ אז ואתם תהיו לי וגו׳. ושני הפירושים מוכרחים בסדר הלשון. דלפי׳ הא׳ היה ראוי לכתוב תהיו לי סגלה וגו׳ ולפי הב׳ תיבת ואתם מיותר אלא שני אופנים שמענו מדבר אלהים. א׳ להמון העם ויהי פירושו. ועתה. מעתה ואילך אם שמוע תשמעו בקלי היינו ת״ת להבין ולדייק בדברי כמש״כ כ״פ דמשמעות בקול הוא דיוק להתבונן ובא זה התנאי נגד מה שדבר בהקדמה אשר עשיתי למצרים. ואז היה בחנם בלי גמול. ומעתה תלוי אם תשמעו בקלי. אז אלחום מלחמותיכם כידוע דת״ת הוא חרבם של ישראל:
ושמרתם את בריתי. הוא עבודה ברית קרבנות שהיה ברית בה״ב עם א״א. ותשמרו להקריב במועדם. ובא זה התנאי נגד ואשא אתכם על כנפי נשרים. דעד כה היה בחנם ומעתה תלוי אם תשמרו את בריתי. אמנם על דבר גמ״ח לא דבר מאומה שהרי גם או״ה נתחייבו בכך ועולם חסד יבנה. וסדום נחרבה על שלא החזיקה יד עני ואביון וגם ידוע טבע בני אברהם יצחק ויעקב רחמנים וגומלי חסדים מש״ה לא התנה ה׳ כ״א על תורה ועבודה ובא המסובב לבד מלחמה ופרנסה שהקדים:
והייתם לי סגלה מכל העמים. מי שירצה לעבוד את ה׳ ולהיות נבדל מטומאות גויי הארץ. א״א להיות גר אלא א״כ נאסף לעדת ישראל ולתורתכם. וזהו סגולה דמשמעו אוצר מכניס לתוכו מכל העמים:
כי לי כל הארץ. ויש באו״ה כמה אנשים ראוים להתגייר ולעבוד את ה׳. וכמאמר משה בברכתו אף חבב עמים וגו׳. ויבואר שם ברצות ה׳. ועד מ״ת היו כל אחד לפי דרכו ודעותיו עובד את ה׳. אבל מעתה לא יוכלו לעבוד את ה׳ אם לא שיכנס לסגלת ישראל ויקבל כל התורה כמו כל ישראל ונגד הבטחה זו הקדים. ואביא אתכם אלי. דמש״ה א״א להיות גר אם לא יהי׳ עמכם: