אתם ראיתם וגו׳. כלל ההקדמה הוא. כמו שהאיש מתקשר עם האשה ומתנה עמה מה שתקבל עליה איזה התחייבות בהיותה לו לאשה. אז גם הוא מתחייב לזונה ולפרנסה והשגחתו עליה בכל פרט לטוב. כך היו הדברים האלה. וכמו שאנו אומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. ובגמרא יומא דף נ״ד המשילו את ישראל במדבר ככלה ואח״כ כאשה. ומקרא מלא הוא בירמיה א׳ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. ע״כ הקדים הקב״ה לומר מה שרוצה מהם ומה שמתחייב כ״י לעשות לטוב להם ואמר. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. אשר נלחמתי עמם בעבורכם:
ואשא אתכם. פרנסת האדם ומלוי צרכיו נקרא נשיאה כאשר ישא האומן את היונק. אמנם יש שני אופני נשיאה. א׳ כל זמן שהתינוק אינו יכול להלוך כלל. רק האדם נושאו על זרועיו. ב׳ שהתינוק הולך ברגליו רק שאינו יכול לפסוע על המפתן ואבן אז אוחזו האדם בכפיו ומגביהו על המפתן ואינו לוקחו על זרועותיו כך פרנסת הקב״ה לישראל לדורות הוא בדרך עמל האדם שהולכים בעצמם בעסק פרנסה. ורק הקב״ה משגיח על הליכות עולמם. וזה נמשל לאופן השני. ובזה כתיב על כפים ישאונך. נו״ן הנוסף ללמד שאינו נשיאה לגמרי אלא כמו על כפים ולא על הזרוע. ומפרש שההשגחה באה פן תגוף באבן רגלך היינו עת צרה. אבל בעת שהקב״ה מפרנס בלי שום עמל האדם מיקרי נשיאה ממש. והיא הנשיאה שבמדבר וכתיב ואשא אתכם. ופי׳ עוד. על כנפי נשרים. שהיה הפרנסה באופן גבוה מדרך הטבע וזהו משל לכנפי נשרים:
ואביא אתכם אלי. שתים שמענו מזה. א׳. להמון העם משמעו שהביאם לו לעם. ב׳. לגדולי ישראל משמעו שהגביה דעתם להשיג רוה״ק וכח אלהי. והקדים הקב״ה מה שעשה כבר לדברי התנאים להראות לנו שכדאי לנו להתקשר עמו ית׳. שהרי יכלתו מאד נעלה כאשר ראינו: