לך אל העם. כפרש״י דאחר שמבקשים לשמוע ממש נדרשים להכנה רבה זו. ולא שחזר הקב״ה מדבורו הראשון ח״ו שאמר שרק ישמעו בדברו עם משה. אלא שנתבארו באופן השני שישמעו שיש עוד דבור למשה בפ״ע מה שלא שמעו הם. והיינו כמו שביארנו בס׳ דברים י׳ ד׳. דעל דברות הראשונות כתיב דבר ה׳ עמכם. ועל דברות האחרונות כתיב דבר ה׳ אליכם. ללמדנו דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזנים יכולין לשמוע. והיה כל העם שומעים זכור לבד. ושמעו ג״כ שיש עוד דבור למשה ואין יודעים מה. ומשה שמע גם דבור שמור ונמצא דברות הראשונות היה דבר ה׳ עמהם ממש ודברות האחרונות היה דבר ה׳ אליהם. היינו ע״י משה אליהם:
וקדשתם היום ומחר. לא פירש הקב״ה במה יתקדשו אלא שהדבר ידוע דסתם קדושה הוא פרישות מן האשה. וכדאיתא ברבה ר״פ קדושים כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש ריב״ל מייתי לה מן שונמית שאמרה כי איש אלהים קדוש הוא ר״א אמר מלמד שלא הביט בה מימיו ורבנן אמרי שלא ראתה טפת קרי על סדינו. וזהו דעת רבי במכילתא דתניא לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה אלא היו נכונים והיו נכונים לג״ש מה נכונים כאן לפרוש מן האשה אף והיו נכונים לפרוש מן האשה רבי א׳ ממקומו הוא מוכרע וקדשתם היום ומחר אם על ענין טבילה יטבלו בחמישי ויהיו טהורים בהערב שמש מה ת״ל וקדשתם היום ומחר אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה וע״ע בפי׳ מקרא ט״ו:
וכבסו שמלתם. ת״א ויחורון לבושיהון. וביאורו כביסה לנקיות כמו שתרגם עה״פ וכבס שנית וטהר ויחוור. ולא משמעות טבילה דתרגומו ויצבע :